הנושאים החמים
הנושאים החמים
גדי ישראלי
משתמש מקצוען
בס"ד
מזלגו ניקר בסלט החסה ועגבניות השרי ללא תכלית. בדממה שעטפה אותם, הרעש היה מטריד.
"רבקי הכל בסדר?"
היא תקעה בו עיניים. "משהו אמור להיות לא בסדר?"
"לא, אני סתם שואל". הוא מחה בשתי אצבעות לכלוך דמיוני מזוויות פיו.
"אם ככה, אז הכל בסדר".
המזלג נחת על הצלחת בנקישה קולנית. "רבקי, אני לא יכול ככה. דברי איתי, משהו שעשיתי? משהו שאמרתי? באמת שאני לא יודע מה את רוצה".
רבקי השעינה את מרפקיה על השולחן ותופפה ביד אחת. "אני לא רוצה כלום! ואם לא אכפת לך ככה להפחיד אותי, אז זה חבל מאד, חב---"
"אני מפחיד אותך? אני?"
"כן! העורב שתלית בחלון שלנו!!"
גבותיו הצטמצמו. "איזה עורב?"
"העורב ששמת בחלון..." עיניה התלחלחו.
"אה", אלי נשען על כסאו ופלט אנחת רווחה, "הבובה הזאת להרחקת יונים? נו, כבר דיברנו על זה מזמן".
"לא נכון! דיברנו על דוקרנים מפלסטיק. אתה יודע איך נבהלתי אתמול? ואתה בכלל לא התייחסת..."
הוא קם וערם את הצלחות בזריזות. "חשבתי שדיברת על עורב אמיתי. וחוץ מזה, ראיתי את הדוקרנים האלו בחנות, החדר שלנו יראה כמו מבצר".
הוא מיהר למטבח והניח את הכלים בכיור. נטל מים אחרונים והתיישב לברך. רבקי רק ישבה והביטה בו. משסיים, לבש את חליפתו, חבש את כובעו וכשיד אחת על ידית הדלת הפטיר לעברה בחיוך: "די נו, העורב הזה אמור להרחיק יונים, לא את יונתי תמתי".
המשפט האחרון הצליח לגרום לה לנפנף לו לשלום.
ספסל התחנה הצונן קיבל אותו לתוכו. ידיו התעסקו באוזניות שהצליחו להסתבך סביב עצמן במקום ללפות את נגן הדוקו הזעיר שלו. מנוע רכב נהם ביציאה מהחניה של הבנין.
"גבר, מה עשית היום שככה אתה זוכה לפגוש אותי – רק אלוקים יודע..."
אלי הרים את ראשו בהפתעה. הסקודה סופרב בגוון שמנת זיהתה את הדובר עוד לפני שראה אותו. "אהלן בוקי, מה נשמע? אם אני רואה אותך באמצע היום זה סימן ברכה".
בוקי הוריד את משקפי הטייסים ביד אחת ושיחרר צחוק מתגלגל. "בא'נה, אתה שועל קרבות אתה. טוב, כנס לאוטו".
"רגע, לאיזה כיוון אתה נוסע?"
"אתה לומד בעיר, לא?"
"אה... כן, אבל אני צריך למרכז..."
"בסדר, בא, נזרוק אותך איפשהו בדרך".
הדלת נטרקה והרכב שט במעלה הרחוב.
מעליהם נסגר גם החלון ולסתה העליונה של רבקי נגסה את שפתה התחתונה.
מזלגו ניקר בסלט החסה ועגבניות השרי ללא תכלית. בדממה שעטפה אותם, הרעש היה מטריד.
"רבקי הכל בסדר?"
היא תקעה בו עיניים. "משהו אמור להיות לא בסדר?"
"לא, אני סתם שואל". הוא מחה בשתי אצבעות לכלוך דמיוני מזוויות פיו.
"אם ככה, אז הכל בסדר".
המזלג נחת על הצלחת בנקישה קולנית. "רבקי, אני לא יכול ככה. דברי איתי, משהו שעשיתי? משהו שאמרתי? באמת שאני לא יודע מה את רוצה".
רבקי השעינה את מרפקיה על השולחן ותופפה ביד אחת. "אני לא רוצה כלום! ואם לא אכפת לך ככה להפחיד אותי, אז זה חבל מאד, חב---"
"אני מפחיד אותך? אני?"
"כן! העורב שתלית בחלון שלנו!!"
גבותיו הצטמצמו. "איזה עורב?"
"העורב ששמת בחלון..." עיניה התלחלחו.
"אה", אלי נשען על כסאו ופלט אנחת רווחה, "הבובה הזאת להרחקת יונים? נו, כבר דיברנו על זה מזמן".
"לא נכון! דיברנו על דוקרנים מפלסטיק. אתה יודע איך נבהלתי אתמול? ואתה בכלל לא התייחסת..."
הוא קם וערם את הצלחות בזריזות. "חשבתי שדיברת על עורב אמיתי. וחוץ מזה, ראיתי את הדוקרנים האלו בחנות, החדר שלנו יראה כמו מבצר".
הוא מיהר למטבח והניח את הכלים בכיור. נטל מים אחרונים והתיישב לברך. רבקי רק ישבה והביטה בו. משסיים, לבש את חליפתו, חבש את כובעו וכשיד אחת על ידית הדלת הפטיר לעברה בחיוך: "די נו, העורב הזה אמור להרחיק יונים, לא את יונתי תמתי".
המשפט האחרון הצליח לגרום לה לנפנף לו לשלום.
ספסל התחנה הצונן קיבל אותו לתוכו. ידיו התעסקו באוזניות שהצליחו להסתבך סביב עצמן במקום ללפות את נגן הדוקו הזעיר שלו. מנוע רכב נהם ביציאה מהחניה של הבנין.
"גבר, מה עשית היום שככה אתה זוכה לפגוש אותי – רק אלוקים יודע..."
אלי הרים את ראשו בהפתעה. הסקודה סופרב בגוון שמנת זיהתה את הדובר עוד לפני שראה אותו. "אהלן בוקי, מה נשמע? אם אני רואה אותך באמצע היום זה סימן ברכה".
בוקי הוריד את משקפי הטייסים ביד אחת ושיחרר צחוק מתגלגל. "בא'נה, אתה שועל קרבות אתה. טוב, כנס לאוטו".
"רגע, לאיזה כיוון אתה נוסע?"
"אתה לומד בעיר, לא?"
"אה... כן, אבל אני צריך למרכז..."
"בסדר, בא, נזרוק אותך איפשהו בדרך".
הדלת נטרקה והרכב שט במעלה הרחוב.
מעליהם נסגר גם החלון ולסתה העליונה של רבקי נגסה את שפתה התחתונה.
