הנושאים החמים
הנושאים החמים
הסיפור הבא נכתב לא רק על ידי. מכירים "טלפון שבור"? זה המשחק הכי פופולרי ביום לימודים ארוךךךךךךך...
בקיצור התחלתי את הסיפור הזה, וסקרן אותי לראות איך ימשיכו. הוא ארוך, אז הוא יעלה בחלקים- כפי שהוא מתויג.
מקווה שתיהנו. מעניין אם תזהו מה אני כתבתי (סתאאאאם, אין סיכוי... לאלו שרוצים- כל פסקה שונה זו ילדה אחרת.)
אחת מהכותבות זו @brachy 100 האלופה... שאפו גם לה!!!
בקיצור התחלתי את הסיפור הזה, וסקרן אותי לראות איך ימשיכו. הוא ארוך, אז הוא יעלה בחלקים- כפי שהוא מתויג.
מקווה שתיהנו. מעניין אם תזהו מה אני כתבתי (סתאאאאם, אין סיכוי... לאלו שרוצים- כל פסקה שונה זו ילדה אחרת.)
אחת מהכותבות זו @brachy 100 האלופה... שאפו גם לה!!!
אי שם בעולם הגדול, שנת 2063
"קורט, תעשה סיבוב לבדוק שהכול בסדר," פקד הפרופסור בעודו רוכן מעל מכשיר כסוף ומוזר, שאלי בשום פנים לא הבינה למה הוא משמש.
"מייד, אדוני," אמר קורט והתגלגל מהחדר. אלי המשיכה לשבת על הכיסא הגדול, שהיה קצת דומה לכיסא של רופאי שיניים, והמשיכה להסתכל בפרופסור לאנד שהחדיר כעת מבחנה בגודל של שערה לתוך מכשיר מיניאטורי שצפצף בקול חלוש.
"אלי, למה את לא הולכת לבית הספר?" שאל הפרופסור בנזיפה.
"המורה לתכנות לא תגיע היום, היא הודיעה את זה כבר בשבוע שעבר. וחוץ מתכנות- אני לא לומדת כלום בבית ספר הזה," הודיעה אלי במרי.
"עדיין, זו לא סיבה. כאן את לא יכולה להישאר. ואת גם יודעת למה, נכון?"
"כן," אמרה אלי בשעמום בולט. "אם אדע יותר מדי אני מסתכנת במוות בעינויים על ידי המשטר החדש."
"ששש," לחש לה אביה. הדלת נפתחה, קורט חזר. אבל הפרופסור, שידוע בחושיו הדקים, הצליח לקלוט שמישהו נוסף נכנס לחדר, למרות שלא ראה אותו. בטכנולוגיה של ימינו, הרהר, אין קל יותר מלהפוך לרואה ולא נראה מאז שגילו הפיזיקאים את נוסחת גוף הזיקית, או בשמה המדעי- f26w7791g.com.
הוא לחץ קלות על שעונו וחיכה לתוצאות. עם הטכנולוגיה החדשה שפיתח, בלחיצה קלה על שעונו הוא יכול לראות את כל האנשים שנמצאים ברדיוס הראיה שלו, אפילו את אלו שאינם רוצים להיראות מסיבות לא ברורות. השעון הבהב בכחול כאומר- "מצאתי מישהו"- ובתוך שניות אחדות הדמות שעמדה ליד קורט התבהרה, פרופסור לאנד נהיה חיוור כמת ונפל על הרצפה מחוסר הכרה...
"הי, שלום" האיש היה נראה נחמד, הוא הושיט יד לאלי. "אני מנהל בית הספר לילדים מחוננים בסקריפט, שלחנו לך כמה מכתבי זימון לבית הספר שלנו, אך לא הגעת." אלי הביטה באיש בפחד. איך הוא מעז לדבר איתה כך, כשבגללו אבא התעלף? אך לא הייתה לה ברירה. חוקיו של המשטר החדש לא אפשרו אי מתן תשובה לעובד ציבורי. העונש על כך היה כמה שנות מאסר. גם לקטינים.
"לא קיבלתי שום מכתב," אלי הייתה כנה. היא לא קיבלה ללוח הדיגיטלי שלה אף לא הודעה אחת בנושא.
המנהל הביט בה במבט מבין. "יש לאביך שליטה על המערכת שלך, כמובן. והוא כנראה מחק לך את כל ההודעות. כעת עלייך לבוא איתי." אלי נבעתה. "אבל, אבא שלי...."
"הוא יהיה בסדר. קדימה, אלי, יש לך חמש דקות לקחת את חפצייך, והחשושית תצא היישר לבית הספר למחוננים בסקריפט הבירה."
היא ידעה שאם לא תסכים היא מסתכנת במאסר, אך בכל זאת היא לא הצליחה
לחשוב על להשאיר את אבא שלה האהוב לבד. "את באה?" שאל אותה האיש בחוסר סבלנות.
"אבל... אבא שלי!" היא אמרה שוב. המנהל נראה כחוכך בדעתו אם לספר לה משהו או לא, פתח את פיו ואז סגר אותו.
קורט הרים בינתיים את הפרופסור והשכיב אותו בכורסה, מתעלם, באדישות של רובוט, מהסיטואציה הלא כל כך נעימה שהתרחשה בחדר.
"את רואה, אלי? קורט מטפל בו. הכל בסדר. בואי!" עכשיו הוא כבר ממש פקד. אלי נגררה אחריו מחוסר ברירה, אספה את מעט החפצים שהורה לה לאסוף, ונכנסה לחשושית שזמזמה בקול נעים ועדין- 'שלום אדוני, תרצה לשתות משהו?'
אלי הסתכלה סביבה בעניין. חשושית מדגם כזה עדיין לא ראתה. החשושית שלהם הייתה מדגם שנות השבעים, ואביה לא מצא לנכון לחדש אותה- שכן הוא הסתובב פחות או יותר בין המעבדה לחדר השינה שלו ושל אלי, והיא לבית הספר רכבה על אופנוע אוויר והודתה בכל בוקר מחדש על כך שאפשר להוציא רישיון לאופנוע אוויר כבר בגיל 9. החשושית שאליה נכנסה הייתה מדגם 2062 שיצא ממש לפני כמה חודשים, בסוף השנה הקודמת, והיא הייתה פשוט מד-הי-מה!
אבל מייד הועבה שמחתה ופליאתה כשנזכרה באילו נסיבות היא נכנסה לחשושית המופלאה הזו.
המנהל החווה לה על כיסא והתיישב בעצמו מולה. "אפשר לצאת," הוא אמר לחשושית.
"אלי," אמר בקול חמור. "עד עכשיו הייתי נחמד אלייך בהתחשב בזה שלא ידעת. מעתה לא יהיו משחקים, המשטר החדש החליט שעלייך לשעבד את מוחך אליו אם את מבינה את משמעות הדבר,"
הוא עצר לרגע וצווה, "הושיטי לי את ידך," אלי החווירה, ביודעה את המשמעות. הוא החדיר לה מכשיר קטנטן לעור, זה כמעט לא כאב. "זהו, עכשיו את לא תעשי שום שטות, המכשיר משדר לנו למשטרה את מעשייך בכל רגע נתון, את העונשים אני לא רוצה לפרט." סיים באיום. דומיה השתררה, אלי לאט מאבדת צבע, היא יודעת מה יקרה עכשיו, ואכן המנהל מצמיד לצווארה 'מגלה שקר' מהסוג המתקדם ביותר בעולם, "עכשיו", הוא אמר בקול קר, "את סודות המעבדה של אביך!
"קורט, תעשה סיבוב לבדוק שהכול בסדר," פקד הפרופסור בעודו רוכן מעל מכשיר כסוף ומוזר, שאלי בשום פנים לא הבינה למה הוא משמש.
"מייד, אדוני," אמר קורט והתגלגל מהחדר. אלי המשיכה לשבת על הכיסא הגדול, שהיה קצת דומה לכיסא של רופאי שיניים, והמשיכה להסתכל בפרופסור לאנד שהחדיר כעת מבחנה בגודל של שערה לתוך מכשיר מיניאטורי שצפצף בקול חלוש.
"אלי, למה את לא הולכת לבית הספר?" שאל הפרופסור בנזיפה.
"המורה לתכנות לא תגיע היום, היא הודיעה את זה כבר בשבוע שעבר. וחוץ מתכנות- אני לא לומדת כלום בבית ספר הזה," הודיעה אלי במרי.
"עדיין, זו לא סיבה. כאן את לא יכולה להישאר. ואת גם יודעת למה, נכון?"
"כן," אמרה אלי בשעמום בולט. "אם אדע יותר מדי אני מסתכנת במוות בעינויים על ידי המשטר החדש."
"ששש," לחש לה אביה. הדלת נפתחה, קורט חזר. אבל הפרופסור, שידוע בחושיו הדקים, הצליח לקלוט שמישהו נוסף נכנס לחדר, למרות שלא ראה אותו. בטכנולוגיה של ימינו, הרהר, אין קל יותר מלהפוך לרואה ולא נראה מאז שגילו הפיזיקאים את נוסחת גוף הזיקית, או בשמה המדעי- f26w7791g.com.
הוא לחץ קלות על שעונו וחיכה לתוצאות. עם הטכנולוגיה החדשה שפיתח, בלחיצה קלה על שעונו הוא יכול לראות את כל האנשים שנמצאים ברדיוס הראיה שלו, אפילו את אלו שאינם רוצים להיראות מסיבות לא ברורות. השעון הבהב בכחול כאומר- "מצאתי מישהו"- ובתוך שניות אחדות הדמות שעמדה ליד קורט התבהרה, פרופסור לאנד נהיה חיוור כמת ונפל על הרצפה מחוסר הכרה...
"הי, שלום" האיש היה נראה נחמד, הוא הושיט יד לאלי. "אני מנהל בית הספר לילדים מחוננים בסקריפט, שלחנו לך כמה מכתבי זימון לבית הספר שלנו, אך לא הגעת." אלי הביטה באיש בפחד. איך הוא מעז לדבר איתה כך, כשבגללו אבא התעלף? אך לא הייתה לה ברירה. חוקיו של המשטר החדש לא אפשרו אי מתן תשובה לעובד ציבורי. העונש על כך היה כמה שנות מאסר. גם לקטינים.
"לא קיבלתי שום מכתב," אלי הייתה כנה. היא לא קיבלה ללוח הדיגיטלי שלה אף לא הודעה אחת בנושא.
המנהל הביט בה במבט מבין. "יש לאביך שליטה על המערכת שלך, כמובן. והוא כנראה מחק לך את כל ההודעות. כעת עלייך לבוא איתי." אלי נבעתה. "אבל, אבא שלי...."
"הוא יהיה בסדר. קדימה, אלי, יש לך חמש דקות לקחת את חפצייך, והחשושית תצא היישר לבית הספר למחוננים בסקריפט הבירה."
היא ידעה שאם לא תסכים היא מסתכנת במאסר, אך בכל זאת היא לא הצליחה
לחשוב על להשאיר את אבא שלה האהוב לבד. "את באה?" שאל אותה האיש בחוסר סבלנות.
"אבל... אבא שלי!" היא אמרה שוב. המנהל נראה כחוכך בדעתו אם לספר לה משהו או לא, פתח את פיו ואז סגר אותו.
קורט הרים בינתיים את הפרופסור והשכיב אותו בכורסה, מתעלם, באדישות של רובוט, מהסיטואציה הלא כל כך נעימה שהתרחשה בחדר.
"את רואה, אלי? קורט מטפל בו. הכל בסדר. בואי!" עכשיו הוא כבר ממש פקד. אלי נגררה אחריו מחוסר ברירה, אספה את מעט החפצים שהורה לה לאסוף, ונכנסה לחשושית שזמזמה בקול נעים ועדין- 'שלום אדוני, תרצה לשתות משהו?'
אלי הסתכלה סביבה בעניין. חשושית מדגם כזה עדיין לא ראתה. החשושית שלהם הייתה מדגם שנות השבעים, ואביה לא מצא לנכון לחדש אותה- שכן הוא הסתובב פחות או יותר בין המעבדה לחדר השינה שלו ושל אלי, והיא לבית הספר רכבה על אופנוע אוויר והודתה בכל בוקר מחדש על כך שאפשר להוציא רישיון לאופנוע אוויר כבר בגיל 9. החשושית שאליה נכנסה הייתה מדגם 2062 שיצא ממש לפני כמה חודשים, בסוף השנה הקודמת, והיא הייתה פשוט מד-הי-מה!
אבל מייד הועבה שמחתה ופליאתה כשנזכרה באילו נסיבות היא נכנסה לחשושית המופלאה הזו.
המנהל החווה לה על כיסא והתיישב בעצמו מולה. "אפשר לצאת," הוא אמר לחשושית.
"אלי," אמר בקול חמור. "עד עכשיו הייתי נחמד אלייך בהתחשב בזה שלא ידעת. מעתה לא יהיו משחקים, המשטר החדש החליט שעלייך לשעבד את מוחך אליו אם את מבינה את משמעות הדבר,"
הוא עצר לרגע וצווה, "הושיטי לי את ידך," אלי החווירה, ביודעה את המשמעות. הוא החדיר לה מכשיר קטנטן לעור, זה כמעט לא כאב. "זהו, עכשיו את לא תעשי שום שטות, המכשיר משדר לנו למשטרה את מעשייך בכל רגע נתון, את העונשים אני לא רוצה לפרט." סיים באיום. דומיה השתררה, אלי לאט מאבדת צבע, היא יודעת מה יקרה עכשיו, ואכן המנהל מצמיד לצווארה 'מגלה שקר' מהסוג המתקדם ביותר בעולם, "עכשיו", הוא אמר בקול קר, "את סודות המעבדה של אביך!
