בכל הכח | חלק א'

[RACHELIZ]

מה אני יכולה לעשות איתו?
ועם עוד כל מיני חומרים שיש לי בסגנון הזה?
זה לא מתאים לעיתונות חרדית, כי אין כאן כיפות או מסרים על עבודת האדם בחייו,
ולא לעיתונות אחרת, כי זה נקי מדי .
לפרסם בספר?
לאיזה קהל יעד?
וחוצמיזה שזה סיפור קצר מדי.
בסגנון מסוים מדי.
זה לא קלאסה, ולא יודעת אם בכלל זה יהיה ריווחי.

מתסכל.

אוף.
בואו נחשוב ביחד מה אפשר לעשות?

הייתי מציעה לך, בכל זאת, לנסות לעבות את הסיפור ולהוציא כספר.

עריכה: או לחלופין, להוציא ספר עם שלושה סיפורים, משהו כזה.

 

[יאן]

מה אני יכולה לעשות איתו?
ועם עוד כל מיני חומרים שיש לי בסגנון הזה?
זה לא מתאים לעיתונות חרדית, כי אין כאן כיפות או מסרים על עבודת האדם בחייו,
ולא לעיתונות אחרת, כי זה נקי מדי .
לפרסם בספר?
לאיזה קהל יעד?
וחוצמיזה שזה סיפור קצר מדי.
בסגנון מסוים מדי.
זה לא קלאסה, ולא יודעת אם בכלל זה יהיה ריווחי.

מתסכל.

לפרסם במגזין זמן. או בעיתון מקומי.

 

[RACHELIZ]

לפרסם במגזין זמן. או בעיתון מקומי.

אבל אין מצב שהפרקים האלו ילכו לפח בסוף כל שבוע. הסיפור חייב להשאיר חותם!

 

[kiwi]

מה אני יכולה לעשות איתו?
ועם עוד כל מיני חומרים שיש לי בסגנון הזה?
זה לא מתאים לעיתונות חרדית, כי אין כאן כיפות או מסרים על עבודת האדם בחייו,
ולא לעיתונות אחרת, כי זה נקי מדי .
לפרסם בספר?
לאיזה קהל יעד?
וחוצמיזה שזה סיפור קצר מדי.
בסגנון מסוים מדי.
זה לא קלאסה, ולא יודעת אם בכלל זה יהיה ריווחי.

לא קראתי את הסיפור השלם, אולי פה ושם קטע.
זה נראה סיפור יפה. בעיקר בגלל התגובות האוהדות.
(אין לי סבלנות להתרכז בסיפור מורכב במסך, וגם אני מעדיפה לקרוא סיפורים קלילים )
הייתי מציעה לך לחבר סיפור נוסף, מהחיים, ולשלב את הסיפור הנוכחי בסוף כל פרק,
בתור תוספת לסיפור. אם קראת את הסיפור של ג. שפר במשפחה (אחות ועוד) זה מה שהיא עשתה, שילבה קטעים בסגנון הזה.

 

[קופירייטה]

בזמן או במקומונים כן עובד סיפור שאין לו איזו זיקה חרדית או יהודית?
אפ'פם לא ראיתי משו כזה.
אם הייתי מאמינה בזה הייתי מנסה את זה.

לשלב את הסיפור בתוך סיפור יומיומי קלאסי?
לויד'ת, לא נראה לי, הסיפור יאבד מהקסם שלו, לדעתי.
ואני לא אוהבת לכתוב סיפורים יומיומיים קלאסיים.

 

[RACHELIZ]

אם קראת את הסיפור של ג. שפר במשפחה (אחות ועוד) זה מה שהיא עשתה, שילבה קטעים בסגנון הזה.

לא הבנתי, איזה קטעים בסגנון הזה היא שילבה?

 

[kiwi]

ת'אמת? די דילגתי עליהם
אחת בשם איזמרגד? משהו כזה.
קטעים קצרים מאוד, מידי פעם.

 

[RACHELIZ]

ת'אמת? די דילגתי עליהם
אחת בשם איזמרגד? משהו כזה.
קטעים קצרים מאוד, מידי פעם.

לא נזכרת...

 

[קופירייטה]

לא יודע אם הצלחתי להסביר לעצמי את עצמי, אבל ניסיתי.



אוהל המפקדה חשוך כמעט לגמרי. בעששית אחת העלה החייל שליווה אותם אור, ופון ברנטו סימן לו שיחדל. החייל, התלבט לרגע העיף מבט סביב, ויצא. משאיר את האוהל אפלולי, סגן האלוף מנצל את חולשתו של סיליפט שאין לו מקום כרגע להחוות דעה בעניין.

"בא נתחיל ככה – מהם הסעיפים הללו"?

"מטיוטת ההסכם לשלום"

"חידשת לי. מה הקשר של הדבר הזה אליך?"

"נתנו לי אותו".

"לא חשבתי אחרת. מי נתן?"

בשן סיליפט מהרהר לרגע, "לא כך חשבתי שנדבר", ועיניו ננעצות עמוק בעיניו של פון ברנטו.
סגן האלוף לא זע, "אני לא חשבתי שנדבר"

"תן לי להסביר", אומר סיליפט במצוקה. "אתה לא בעד כניעה. כולם יודעים.

הסכם שלום הוא לא כניעה, וזה מה שבאתי להסביר לך".

"אני ביקשתי הסברים אחרים" פולט סגן האלוף ביובש.

"אני יודע". מוריד סיליפט עיניים לשולחן ומשתתק.

לפתע הוא זוקף את גוו

"אני אתן לך הכל, מה יש לי להפסיד?

אני בעד הסכם, ויותר מכך בעד שלום כולל. אני סבור שזה מה שטוב לחברה ולכלכלה. ואני סבור שזה מה שנכון מהפן הערכי והאנושי.

אני יודע שאתה מסתכל אלי כאחד שבא לחבל בתוכניותך, לרגל בתוך המחנה שלך, להטיל מורך בקרב חיילי המערכה שמחרפים נפשם בערבות הקפו, אבל אני מבקש ממך, תן לי ולו בשל האתגר האינטלקטואלי לקרוא תיגר על השקפת עולמך".

השתיקה של פון ברנטו ההמום רק אוששה את קולו, הוא ראה בה אישור קל להמשיך להשמיע את דבריו.

"באתי לשכנע אותך לתמוך בהסכם, המילה שלך – היא המשמעותית. אם אתה תהיה בעד – הדרך אליו תהיה קלה, ואני כאן רק בגלל שאני בטוח שאתה סבור שדווקא לוחמה היא זאת שתורמת ליציבות, ודווקא ניצחונות הם אלו שמחזקים את המדינה ".

למרות אוויר הלילה הקר מרגיש פון ברנטו משהו חם שמטפס בתוכו מהרגליים לכיוון פנים.

"מי שלח אותך?"

"אני את עצמי" מתחייך סיליפט, מה שמעל לפון ברנטו את הנוזל שבמוח לדרגת רתיחה.

סיליפט מתרצן ומנסה לרכך "לא הכרתי אותך לפני שבאתי לכאן, סגן אלוף מתיו פון ברנטו. ואני גם מודה שחטאתי ביוהרה. חשבתי שאני אהיה זה שאצליח לשנות את תפיסת עולמך, אני חזק במילים וחזק באנשים, אבל לא מולך אדוני. זה היה חסר סיכוי".

"מרגש", מגיב סגן אלוף מתיו פון ברנטו, "אפילו מאוד".

"בצד השני רוצים מאוד בהסכם. ואתה בטוח שאם הם מיואשים כל כך– זה הזמן להכות אותם. הלא כן אדוני. לא אני האדם הנכון לשכנע אותך, מסתבר שמראש לא הייתי".

"פששש..."

"כן" אומר בשן סיליפט, שפתיו מתעוותות לרגע, "אני יודע שבראש אתה חושב עלי שניסיתי במלחמה במקום שום, ומה אני מטיף לדברים שאני לא יודע איך עושים אותם. ואתה צודק, נפלתי באותה משבצת".

"אמרי שפר", מניח פון ברנטו את ידו הימנית על ידו השמאלית על השולחן, "מנין לך הטיוטה?.

"את המידע על הסעיפים של ההסכם השגתי בעצמי" אומר בשן בשקט. "וגם את מידע על נקודות המחלוקת, זה לא מסובך כל כך. יש לי ידידים בכל מקום".

"אמממ..." ידיו של פון ברנטו על השולחן, לא זזות. גם עיניו נעוצות בסיליפט בלי נוע, "הישג מרשים"
בשן מביט לאחוריו ומחזיר מבט "המידע?" הוא שואל בתהייה.

"הידידים. בכל מקום".

אני עדיין באמצע ללמוד את הערה שלך
עשית עבודה טובה

יש כאן קצת יותר תיאורים, אבל הם עושים משהו טוב ומשמעותי לסיפור.
ויש גם יותר שימוש במילות תואר, שימוש שאני מדלגת עליו הרבה פעמים בכוונה. פחות מתחברת. אולי כי זה פסקני וחד משמעי, ואני אוהבת לתת לקורא להבין ולהחליט לבד.

 

[אשר שרבר]

מה אני יכולה לעשות איתו?
ועם עוד כל מיני חומרים שיש לי בסגנון הזה?
זה לא מתאים לעיתונות חרדית, כי אין כאן כיפות או מסרים על עבודת האדם בחייו,
ולא לעיתונות אחרת, כי זה נקי מדי .
לפרסם בספר?
לאיזה קהל יעד?
וחוצמיזה שזה סיפור קצר מדי.
בסגנון מסוים מדי.
זה לא קלאסה, ולא יודעת אם בכלל זה יהיה ריווחי.

מתסכל.

אני לא בטוח שזה צריך להיות רווחי.
אני כן חושב שיש כאן המון מוסר והמון תובנות.
את בטוחה שצריך כיפות?
כמו שהציעו כמה סיפורים קצרים בספר אחד יכול להיות נחמד. ובעיקר אל תשכחי זה ספר בכורה. כמדומני זה לבד סיבה לא להיות מתוסכל. וזה לבד סיבה לכתוב.

 

[אשר שרבר]

אני עדיין באמצע ללמוד את הערה שלך
עשית עבודה טובה

יש כאן קצת יותר תיאורים, אבל הם עושים משהו טוב ומשמעותי לסיפור.
ויש גם יותר שימוש במילות תואר, שימוש שאני מדלגת עליו הרבה פעמים בכוונה. פחות מתחברת. אולי כי זה פסקני וחד משמעי, ואני אוהבת לתת לקורא להבין ולהחליט לבד.

אני לא משוכנע שהעברתי את כל מה שהרגשתי.
אני כן חושב שסיפור עם סגנון כזה צריך להיות בו משהו חד, עם זוויות. אבל כן נגעת בחלקים רגשיים, את משחקת כאן שחמט בין הרגשי לשכלתן. ומשכך אין מנוס מלהוסיף גם תיאורים. אבל גם בחלק החד. אולי לחתוך קצת להיות יותר פסקני בתגובות של מתיו. (זה לא הסגנון שקל לי לכתוב בו, אולי אני צריך יותר להשקיע )

 

[עיתונאית]

מה אני יכולה לעשות איתו?
ועם עוד כל מיני חומרים שיש לי בסגנון הזה?
זה לא מתאים לעיתונות חרדית, כי אין כאן כיפות או מסרים על עבודת האדם בחייו,
ולא לעיתונות אחרת, כי זה נקי מדי .
לפרסם בספר?
לאיזה קהל יעד?
וחוצמיזה שזה סיפור קצר מדי.
בסגנון מסוים מדי.
זה לא קלאסה, ולא יודעת אם בכלל זה יהיה ריווחי.

מתסכל.

מעניין למה את חושבת ככה.
את באמת לא רואה את התובנות היפות שמתארגות כאן מפרק לפרק?
נכון שהסיפורת בעיתונות די סובבת את עצמה, אבל אולי זה הזמן לנס גדול יהיה פה?

 

[קופירייטה]

מעניין למה את חושבת ככה.
את באמת לא רואה את התובנות היפות שמתארגות כאן מפרק לפרק?
נכון שהסיפורת בעיתונות די סובבת את עצמה, אבל אולי זה הזמן לנס גדול יהיה פה?

האמת היא שניסיתי להכניס לעיתונים סיפורים הרבה יותר מעודנים וקצת יותר חינוכיים מזה, וזה לא הלך, לא תאם, מה לעשות. השלמתי, כלומר, בערך.
טוב שיש פרוג לפחות, לשתף

אני לא בטוח שזה צריך להיות רווחי.

זה לא חייב להיות ריווחי, אבל השאלה כמה אני מוכנה להפסיד על זה
כי לשלם כמה אלפים טובים, ואז להיתקע עם ערימות של ספרים שלא נמכרות זה לא כל כך נח ונעים.

 

[עיתונאית]

האמת היא שניסיתי להכניס לעיתונים סיפורים הרבה יותר מעודנים וקצת יותר חינוכיים מזה, וזה לא הלך, לא תאם, מה לעשות. השלמתי, כלומר, בערך.
טוב שיש פרוג לפחות, לשתף

זה לא חייב להיות ריווחי, אבל השאלה כמה אני מוכנה להפסיד על זה
כי לשלם כמה אלפים טובים, ואז להיתקע עם ערימות של ספרים שלא נמכרות זה לא כל כך נח ונעים.

תשלחי להידברות.

 

[RACHELIZ]

לשלב את הסיפור בתוך סיפור יומיומי קלאסי?
לויד'ת, לא נראה לי, הסיפור יאבד מהקסם שלו, לדעתי.

ברור. הקסם שלו הוא בדיוק איך שהוא עכשיו!

 

[RACHELIZ]

כי לשלם כמה אלפים טובים, ואז להיתקע עם ערימות של ספרים שלא נמכרות זה לא כל כך נח ונעים.

עזבי עיתונים וכאלה. את רואה כמה אהדה יש לך כאן. אז פשוט ברגע שיצא כספר, לדעתי זה ירוץ. ואז העיתונים יתחננו לכזה סגנון...

 

[קופירייטה]

אמן!
הבעיה שאם זה לא מתפרסם בעיתון קודם, גם כשזה יוצא בספר ומתחיל לרוץ, אין מי שייטרח לרדוף אחרי משהו לא מוכר כדי להשיג את זה .

 

[RACHELIZ]

אמן!
הבעיה שאם זה לא מתפרסם בעיתון קודם, גם כשזה יוצא בספר ומתחיל לרוץ, אין מי שייטרח לרדוף אחרי משהו לא מוכר כדי להשיג את זה .

לא יודעת מה ההסטוריה של ממלכה במבחן, אבל בטח היא הייתה מוזרה לאי אילו אנשים.
והיום??? אני לא צריכה לענות...

 

[kiwi]

לא יודעת מה ההסטוריה של ממלכה במבחן, אבל בטח היא הייתה מוזרה לאי אילו אנשים.
והיום??? אני לא צריכה לענות...

נכון...
אם כי באמת אי אפשר לדעת.
אפשר אולי להוציא כמות מסוימת של ספרים, מהדורה מצומצמת, ולפי איך שזה נמכר להמשיך?
ובאמת חבל שאין הוצאה לאור שמוציאה מעט ספרים, בתור התחלה.
זה יכל לחסוך, למקד את מידת האטרקטיביות. וככה היו לנו גם ספרים מעניינים ומגוונים.

וקראתי את אחד הפרקים, באמת כתיבה מדהימה!

 

[קופירייטה]

22:
כאילו לא די להם בתסביכי החיים, מסבכים אותם האנשים עוד יותר.

"סימוני החיצים הללו יכולים להיות כל דבר" רק אגד צי מארבעת הנוכחים יכול היה לאמר דבר כזה, מוק'ל מחק כל שריד של חיוך מתחת שפמו הדקיק. ודה קלן הידק את שפתיו.
"החיצים הללו לא יכולים להיות כל דבר, החיצים הללו הם דבר מסוים מאוד מאוד".
"שנקרא למישהו מ'המוחות'?"
רק דה קלן יכול לחשוב במהירות כזו קדימה.
"לא למישהו מהמוחות", חוזר פון ברנטו מהר למקומו הפוקד "אני אתן לך את השם של המח המסוים של הקרב הזה, בא נראה מה יש להם לאמר".
"אני אביא את השם לחייל בחוץ" מציע מוק'ל.
"לא. אתה תלך בעצמך".
ומוק'ל פונה בצעדיו העקומים החוצה. משאיר באהל שקט סמיך.
"מה עם החייל שמצא את זה?"
"סיימו לחקור אותו, עכשיו הוא בהשגחה. מסכן, לא הבין אפילו מה הוא מצא".
"זה נראה משהו מתוכנן?"
"זה נראה יותר כמו סוג של רשלנות. למרות שלהחביא חומר לאויב בתוך ערימת הזבל שיוצאת מחוץ למחנה – זה רעיון מבריק, לכאורה. בל נשכח שקרב ההוא כבר הסתיים, וערימת הזבל גדולה די והותר מכדי שיהיה קל למצוא בה משהו".
"האויב לא תמיד עושה מה שקל. ובזמנים טרופים כאלה גם על רשלנות מישהו יצטרך לשלם".
"בטח כשמסתובב כאן מי יודע מי ועושה כאן מי יודע מה".
"בגדול, החיילים כאן לא יודעים על 'חפרפרת'".
"וטוב שכך. מה עם המסמך?"
"בודקים אותו עכשיו, מאיפה הוא הגיע".


"התרשים של הקרב המרכזי", אומר ה'מח' מיד, אחרי הרף עין על הדף "ובלי פספוס כמעט, כולל המארבים. באמת הפרצות בקרב הזה נוצלו בצורה מפתיעה וכואבת. אבל שמרנו על כללי הזהירות בצורה מירבית, ואת המסמכים הלא רלוונטיים דאגנו לשרוף".
"בלי להתגונן, אנחנו לא מאשימים" דה קלן מדבר בשקט "מה שחשוב שתחשוב איך זה יכול לזוז, ודרך איפה. לך יש את המח לזה".
"תעבור על הרשימה של כל מי שקשור לתכנון או יכול להתקרב לשטח" אומר אגד צי.
ה'מח' מהנהן.
"אולי נלך לשם ונראה בעצמינו " מציע סר מוק'ל, "בעיניים הכל יותר ברור".
"אתם לא יכולים להתקרב לשם" מתנגד ה'מח', " יש שם יותר מדי חומרים גלויים. אלא אם כן נכין את השטח לביקור".
"הי!" מוחה מוק'ל "אתה לא חושד בפון ברנטו".
"אני לא חושד באף אחד", עונה ה'מח', "אבל זה כלל זהירות מינימלי".
"המפקד" מישהו פורץ פנימה "הם תקפו. הפעם הם לא חיכו לנו, הם תקפו. החיילים בעמדות, המפקדים מוציאים כל מי שאפשר. אבל חייבים עוד כח. קודם כל – תגבורת. אבל גם יותר מזה. הם הביאו את כל הכוחות. נראה שהפעם זה הולך להיות קרב מכריע".