בכל הכח | חלק א'

קופירייטה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
פרסום וקופי
הפקות ואירועים
20:
ידידים בכל מקום

אוהל המפקדה חשוך כמעט לגמרי. בעששית אחת העלה החייל שליווה אותם אור, ואז פון ברנטו סימן לו שזה מספיק. החייל, העיף מבט סביב, התלבט רגע ואז יצא. משאיר את האוהל אפלולי. לסגן אלוף נח ככה, ולסיליפט אין מקום כרגע להחוות דעה בעניין.
"בא נתחיל ככה – מהם הסעיפים הללו?"
"של ה- טיוטה של ההסכם שלום"
"אהה. ומה הקשר של הדבר הזה אליך?"
"נתנו לי אותו".
"סביר שככה. מי נתן?"
בשן סיליפט שותק רגע, "לא חשבתי שנדבר ככה", ועיניו ננעצות עמוק בעיניו של פון ברנטו.
סגן האלוף לא זע, "אני לא חשבתי שנדבר בכלל".
"תן לי להסביר", אומר סיליפט במצוקה. "אתה לא בעד כניעה. אני יודע. כולם יודעים. אבל הסכם שלום הוא לא כניעה, וזה מה שבאתי להסביר לך".
"אני ביקשתי הסברים אחרים" אומר סגן האלוף ביובש.
"אני יודע". מוריד סיליפט עיניים לשולחן ומשתתק.
פתאום הוא מרים אותם וקולו מאושש יותר, "אני אתן לך הכל, מה יש לי להפסיד? אני בעד הסכם, ועוד יותר בעד שלום, מהפן הערכי והאנושי שלו. אני גם סבור שזה מה שטוב לחברה ולכלכלה. הגעתי למחנה כאן בעיקר כדי לשכנע אותך. כי כמו שראו את זה, אתה המתנגד העיקרי להסכם. תרשה לי לקבוע שאתה סבור שדווקא לוחמה היא זאת שתורמת לאדם ודווקא ניצחונות הם אלו שמחזקים את המדינה. אז באתי לשכנע אותך לתמוך בהסכם, המילה שלך – היא המשמעותית. אם אתה תהיה בעד – הדרך אליו תהיה קלה".
למרות אוויר הלילה הקר מרגיש פון ברנטו שמשהו חם זורם לו מהרגליים לפנים,"מי שלח אותך?"
"אני בעצמי" מתחייך סיליפט ומעצבן את פון ברנטו מאוד, אבל אז הוא מתרצן. "לא הכרתי אותך לפני שבאתי לכאן, סגן אלוף מתיו פון ברנטו. ואני גם מודה שחטאתי ביוהרה. חשבתי שאני אצליח לשכנע אותך, ואני באמת חזק במילים ובאנשים, אבל לא מולך. אנחנו כוחות שקולים מדי ואני, בגאוותי, ניסיתי לשכנע אותך בכל הפעמים מדי מהמקום שלי. זה היה חסר סיכוי".
"מרגש", מגיב סגן אלוף מתיו פון ברנטו, "אפילו מאוד".
"גם בצד השני רוצים מאוד בהסכם. אבל בטח אתה חושב שאם הם מיואשים כל כך– זה הזמן להכות אותם, הלא כן, פון ברנטו? אני לא האדם הנכון לשכנע אותך, מראש לא הייתי".
"פששש..."
"כן" אומר בשן סיליפט, שפתיו מתעוותות לרגע, "אני חושב שהגעתי אליך בדרך של מלחמה. ידעתי לדבר על שלום, אבל בשטח – נפלתי בדיוק באותו מקום".
"אמרי שפר", מניח פון ברנטו את ידו הימנית על ידו השמאלית על השולחן, "מנין לך הטיוטה?"
"את המידע על הסעיפים של ההסכם השגתי בעצמי" אומר בשן בשקט. "וגם את מידע על נקודות המחלוקת, זה לא מסובך כל כך. יש לי ידידים בכל מקום".
"אמממ..." ידיו של פון ברנטו על השולחן, לא זזות. גם עיניו נעוצות בסיליפט בלי נוע, "הישג מרשים"
בשן מביט לאחוריו ומחזיר מבט "המידע?" הוא שואל בתהייה.
"הידידים. בכל מקום".
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
אממ...
יכול להיות שזה ויכול להיות שזה.
מילוג טוען שדומי זה יכול להיות עמידה צבאית מתוחה, אז כנראה שזה זה.

אויש, כמה שזה מביך, אבל אני חייבת להודות שכתבתי את הפרק לפני תקופה, ואני לא זוכרת למה התכוונתי:eek:...
לא הייתי חושדת בעצמי על המצאת מילים, אבל אולי אני כן צריכה לחשוד?
אם יש כזו מילה במילוג זה מספיק.
לא שאני אוחזת מהם, אבל כמה מסתבר שבדיוק שניכם תמציאו את אותה המילה?
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
צריך לתקן את מספר הפרק.
בעששית אחת העלה החייל שליווה אותם אור,
המילה אור עומדת ככה באוויר, שם, במרפסת. צריך להכניס אותה קצת פנימה.
נניח:
החייל שליווה אותם העלה אור בעשיית אחת.

פשוט סידרה מעולה!
מחכה לה בכיליון עיניים על המדף בחדר שלי!
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
פרק מעולה, טוויסט לא פחות מגאוני.

אני חושב שאפשר לתת קצת הילה לכתיבה. לאנשים. וקצת, קצת רומנטיות (סליחה על המילה) לאווירה מסביב.
אני מקווה שאני מסביר את מה שאני חושב נכון... (אם לא, יהיה כבר מי שיסביר אותם, מן הסתם)
 

Violinist

משתמש מקצוען
מוזיקה ונגינה
הפקות ואירועים
וואו אדיר מתעלה על עצמו מפרק לפרק
והסיומת בכלל אלופה
בקיצור אמנם צריך לכתוב ביקורת אבל פשוט לא מוצאים....
 

ביזנסטורי - אילה

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
עריכה והפקת סרטים
בעששית אחת העלה החייל שליווה אותם אור, ואז פון ברנטו סימן לו שזה מספיק. החייל, העיף מבט סביב, התלבט רגע ואז יצא. משאיר את האוהל אפלולי.
פעמיים צפופות מידי "ואז".
וכמו שכתב רחליז כדאי בכלל לנסח שוב את המשפט הראשון.
הפרק מעולה מאד מאד לדעתי.
פרק מעולה, טוויסט לא פחות מגאוני.

אני חושב שאפשר לתת קצת הילה לכתיבה. לאנשים. וקצת, קצת רומנטיות (סליחה על המילה) לאווירה מסביב.
אני מקווה שאני מסביר את מה שאני חושב נכון... (אם לא, יהיה כבר מי שיסביר אותם, מן הסתם)
אם כבר להוסיף,
אני הייתי הולכת על הכיוון של לתאר קצת מעבר לאפו של מתיו.
שנוכל להבין את השטח גם מבחינה גיאוגרפית, למשל.
שנוכל להכיר גם את הלך הרוח ואופי ההתנהלות של החיילים...
כאלו דברים.
לספר לי עוד על העולם שלך.
כרגע אנחנו נשארים מידי במתיו מול בשן.
לא שזה לא טוב,
אבל זה קצת חסר...
 

קופירייטה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
פרסום וקופי
הפקות ואירועים
אני חושב שאפשר לתת קצת הילה לכתיבה. לאנשים. וקצת, קצת רומנטיות (סליחה על המילה) לאווירה מסביב.
אני מקווה שאני מסביר את מה שאני חושב נכון... (אם לא, יהיה כבר מי שיסביר אותם, מן הסתם)
בינתיים אף אחד לא התנדב להסביר אותך,
אז כנראה שתצטרך להסביר את עצמך :rolleyes:
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
בינתיים אף אחד לא התנדב להסביר אותך,
אז כנראה שתצטרך להסביר את עצמך :rolleyes:
לא יודע אם הצלחתי להסביר לעצמי את עצמי, אבל ניסיתי.



אוהל המפקדה חשוך כמעט לגמרי. בעששית אחת העלה החייל שליווה אותם אור, ופון ברנטו סימן לו שיחדל. החייל, התלבט לרגע העיף מבט סביב, ויצא. משאיר את האוהל אפלולי, סגן האלוף מנצל את חולשתו של סיליפט שאין לו מקום כרגע להחוות דעה בעניין.

"בא נתחיל ככה – מהם הסעיפים הללו"?

"מטיוטת ההסכם לשלום"

"חידשת לי. מה הקשר של הדבר הזה אליך?"

"נתנו לי אותו".

"לא חשבתי אחרת. מי נתן?"

בשן סיליפט מהרהר לרגע, "לא כך חשבתי שנדבר", ועיניו ננעצות עמוק בעיניו של פון ברנטו.
סגן האלוף לא זע, "אני לא חשבתי שנדבר"

"תן לי להסביר", אומר סיליפט במצוקה. "אתה לא בעד כניעה. כולם יודעים.

הסכם שלום הוא לא כניעה, וזה מה שבאתי להסביר לך".

"אני ביקשתי הסברים אחרים" פולט סגן האלוף ביובש.

"אני יודע". מוריד סיליפט עיניים לשולחן ומשתתק.

לפתע הוא זוקף את גוו

"אני אתן לך הכל, מה יש לי להפסיד?

אני בעד הסכם, ויותר מכך בעד שלום כולל. אני סבור שזה מה שטוב לחברה ולכלכלה. ואני סבור שזה מה שנכון מהפן הערכי והאנושי.

אני יודע שאתה מסתכל אלי כאחד שבא לחבל בתוכניותך, לרגל בתוך המחנה שלך, להטיל מורך בקרב חיילי המערכה שמחרפים נפשם בערבות הקפו, אבל אני מבקש ממך, תן לי ולו בשל האתגר האינטלקטואלי לקרוא תיגר על השקפת עולמך".

השתיקה של פון ברנטו ההמום רק אוששה את קולו, הוא ראה בה אישור קל להמשיך להשמיע את דבריו.

"באתי לשכנע אותך לתמוך בהסכם, המילה שלך – היא המשמעותית. אם אתה תהיה בעד – הדרך אליו תהיה קלה, ואני כאן רק בגלל שאני בטוח שאתה סבור שדווקא לוחמה היא זאת שתורמת ליציבות, ודווקא ניצחונות הם אלו שמחזקים את המדינה ".

למרות אוויר הלילה הקר מרגיש פון ברנטו משהו חם שמטפס בתוכו מהרגליים לכיוון פנים.

"מי שלח אותך?"

"אני את עצמי" מתחייך סיליפט, מה שמעל לפון ברנטו את הנוזל שבמוח לדרגת רתיחה.

סיליפט מתרצן ומנסה לרכך "לא הכרתי אותך לפני שבאתי לכאן, סגן אלוף מתיו פון ברנטו. ואני גם מודה שחטאתי ביוהרה. חשבתי שאני אהיה זה שאצליח לשנות את תפיסת עולמך, אני חזק במילים וחזק באנשים, אבל לא מולך אדוני. זה היה חסר סיכוי".

"מרגש", מגיב סגן אלוף מתיו פון ברנטו, "אפילו מאוד".

"בצד השני רוצים מאוד בהסכם. ואתה בטוח שאם הם מיואשים כל כך– זה הזמן להכות אותם. הלא כן אדוני. לא אני האדם הנכון לשכנע אותך, מסתבר שמראש לא הייתי".

"פששש..."

"כן" אומר בשן סיליפט, שפתיו מתעוותות לרגע, "אני יודע שבראש אתה חושב עלי שניסיתי במלחמה במקום שום, ומה אני מטיף לדברים שאני לא יודע איך עושים אותם. ואתה צודק, נפלתי באותה משבצת".

"אמרי שפר", מניח פון ברנטו את ידו הימנית על ידו השמאלית על השולחן, "מנין לך הטיוטה?.

"את המידע על הסעיפים של ההסכם השגתי בעצמי" אומר בשן בשקט. "וגם את מידע על נקודות המחלוקת, זה לא מסובך כל כך. יש לי ידידים בכל מקום".

"אמממ..." ידיו של פון ברנטו על השולחן, לא זזות. גם עיניו נעוצות בסיליפט בלי נוע, "הישג מרשים"
בשן מביט לאחוריו ומחזיר מבט "המידע?" הוא שואל בתהייה.

"הידידים. בכל מקום".
 

בובה בובה

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
מה שהתכוונתי- כמנתחת ספרותית איני חושבת שיש מי שעולה על מיה קינן
מבחינת רמת ניסוח, רמתרגש, רמת ניתוח, רמת עומק.
לא דווקא סגנון.
והתכוונתי להחמיא לך ולאלהעגים את רוחך...
(יש לך עוד דרך...רק אמרתי שאת בכוון...)
תשמעי- אני חוזרת בי.
את יותר ממנה...
{סליחה, אפשר חתימה? :)}
 

קופירייטה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
פרסום וקופי
הפקות ואירועים
21:
כשאדם נלחם בעצמו – הוא תמיד מפסיד בקרב

צעדים נשמעים, חייל הסיור נעמד בפתח, מעיף מבט בודק. מתיו מסמן לו בידו. החייל משיב ניד ראש והולך.
שקט שורר במפקדה. מתיו לא מפר אותו ובשן לא מאין לעשות זאת, וגם לא לזוז. לא ברור לו מה רוצה ממנו מתיו ומה מצופה ממנו עכשיו.
"אז נכון לעתה סיימת את תפקידך העיקרי-" שואל-קובע פון ברנטו "-בכישלון מבצעי?".
בשן מניד בראשו בחוסר הבנה.
"אז אתה מפנה את השטח? מארגן מסיבה לפרידה?" שואל מתיו ולעג לא נעדר מקולו "לפחות בזמן טוב, הפוגה בין הקרבות..."
המנורה מהבהבת לרגע.
"אני-לא-עוזב", אומר בשן באטיות, "לא עוזב. למרות שבאתי דווקא לכאן בגללך, יש לי את כל הסיבות להישאר. החיילים שלנו באמת יקרים לי, ואני חושב ש-".
"אתה כן עוזב", אומר מתיו פון ברנטו במשהו שהוא מעין חיוך. לא חיוך באמת, אבל מספיק חיוך בשבילו. חיוך מר ומתיז. "מחר בבוקר אתה עוזב. אתה והצוות שהבאת. תסתפק בלזכור את את החיילים היקרים שלך מרחוק, ועם ידידים מעמקי הקפו באמת יהיו לך ידידים בכל מקום" ככה אומר סגן אלוף פון ברנטו ומסיר את מבטו סוף סוף מהעיניים שלמולו.
ואלי חבל שכך.
כי אם היה רואה את תערובת הצער, הכעס, הבקשה, הקושי, דאגה, חמלה, רחמים ואהבה שהציפה את העיניים האלו, אולי היה חושב אחרת.
אולי.
אולי לא.
בשן סיליפט לא טרח להביע במילים שום דבר מכל אלה.
הוא קם, אבל לא יוצא. ניגש למנורה הסמוכה לשולחן ומדליק אותה בסרבול מה, יש בכך הרבה מין ההעזה, כמובן. ולכן בוחר פון ברנטו שלא לעקוב אחריו במבטו.
בשן סיליפט נוחת לכסא בו ישב קודם.
"לא מחר בבוקר" הוא אומר.
"מחר בבוקר" אומר פון ברנטו.
"אני צריך יומיים להתארגנות".
"מחר".
"בלי מסיבת פרידה, רק התארגנות טכנית. אריזת ציוד".
"מחר בערב".
"בבוקר שאחר כך".
"זה משמעותי??"
"זה חשוב".
---
"תן לי עוד לילה, המפקד".
"בבוקר, מחרתיים. על הבוקר".
בשן קם.
מתיו לא זע ממקומו.
בשן מושיט ידו ללחיצה.
מתיו לא מניע אצבע.
"אתה אדם נחמד", אומר בשן ומוריד את היד, "אדם נחמד ומפקד מעולה. אם זה רק היה ההיפך – זה היה מושלם".
מתיו לא מגיב.
"הגדוד הזה – הוא שלך, פון ברנטו. החיילים שבו – שייכים לך. הם מפקידים את גורלם בידך באמון מושלם שתעשה את מה שנכון ושטוב. והם מצייתים לך באותו הביטחון. הם משליכים את חייהם מנגד, לפעמים, כדי לקיים את פקודתך. הם החיילים שלך, יותר ממה שהם שלי... אתה המפקד שלהם. נראה שלפעמים אתה לא זוכר את זה. אתה לא מפקד רק של תכניות ופקודות, אתה מפקד של אנשים. וגם אם אתה לא אוהב את המציאות הזו, מותר לך להשלים איתה. מותר לך לבטא אותה. מותר לך לתת להם את ההרגשה שאתה ד ו א ג להם, שאתה ח ו ש ב עליהם, שא כ פ ת לך. זה לא רק מותר ואפשר, זה כמעט מוכרח".
מתיו מביט באותו מבט, קריר.
משהו בבשן מסרב להיכנע.
"תן להם חיוך. תן להם מילה טובה. אפילו רק תחשוב עליהם לפעמים. הם כבר ירגישו אחרת, לא יידעו להסביר את ההבדל, אבל ירגישו אחרת. אל תהיה כזה מנותק. אני יודע שאתה חושב שחשוב לשמור על דיסטנס, אבל יחד עם זה, אפשר עדיין לתת. אפילו... אפילו רק להשתתף יותר בארוחות איתם, זה כבר אחר".
"זהו?" שואל מתיו וקולו צונן.
משהו נחבט בבשן, משהו אחר צונח, משהו מתמרד בו, עוד משהו מתקומם. מתיו לא רואה דבר מכל אלה. לא בגלל שבשן טורח להסתיר זאת. בגלל שמתיו לא רואה אף פעם כלום באף אחד.
"לא". אומר בשן, רוחו סוערת וקולו עולה "לא!! במי אתה נלחם, בן אדם? במי אתה נלחם? על מי אתה מסתער בכל הכח? ולמה אתה טורח להיות גיבור כל כך, אם האויב שלך כל כך חלש? אם תסתכל ישר, לבפנים – תראה שאתה נאבק בעצמך, ועצמך כזה קטן. כזה חכם. כזה מסכן. כזה תש כח. למה אתה פוצע אותו כל פעם מחדש, למה אתה חונק את חייו במו ידייך? מה הוא עשה לך שככה אתה לו? למה אתה שונא ככה, מתעמת ככה, משיב מלחמה שערה, למה אתה בכלל מביט בעצמך מעבר אחר של המתרס? תזרוק אותי מכאן עכשיו, תזרוק אותי מכאן. תזרוק אותי. ותזכור שרק לעצמך אתה עושה את זה. לי כבר אין מה להפסיד".
 

Violinist

משתמש מקצוען
מוזיקה ונגינה
הפקות ואירועים
יפהפה
לא מסתדר לי שהוא הסכים לו להישאר יומיים בשביל לארוז חפצים.... כשהוא יודע שהוא מרגל
ולא ממש הובן עד עכשיו מה היה בדיוק בפתק שהוא מצא
והסיומת שהוא נכנס במתיו קצת נשמעת לי כמו מישהו קטנציק שמנסה להתגונן ממישהו ענק ולכן הוא דוחף בכח מילים .... שלא באמת אמורות להזיז למישהו
התוכן נכון רק באמירה זה נשמע קצת לא מתאים

(ביקורת ראשונה שלי מההתחלה על 21 פרקים זה בהחלט מראה שזה מושלם)
 

קופירייטה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
פרסום וקופי
הפקות ואירועים
ווהאי,
ההתלבטות הזו האם לערב בפרשנויות של הקוראים שלי את הפרשנות שלי היא לא פשוטה.
אמנם אני כתבתי, אבל זו רק תפיסה שלי, צד אחד של הדברים. ומי קבע שהוא הצד הנכון?
חוצמיזה, אני לא רוצה להסגיר את ההמשך :)

אבל בא לי לענות, גם אני רוצה להביע את דעתי :)

יפהפה
לא מסתדר לי שהוא הסכים לו להישאר יומיים בשביל לארוז חפצים.... כשהוא יודע שהוא מרגל
ולא ממש הובן עד עכשיו מה היה בדיוק בפתק שהוא מצא
והסיומת שהוא נכנס במתיו קצת נשמעת לי כמו מישהו קטנציק שמנסה להתגונן ממישהו ענק ולכן הוא דוחף בכח מילים .... שלא באמת אמורות להזיז למישהו
התוכן נכון רק באמירה זה נשמע קצת לא מתאים

(ביקורת ראשונה שלי מההתחלה על 21 פרקים זה בהחלט מראה שזה מושלם)
בפתק היה כתוב את הסעיפים המשמעותיים שעליהם הסכם השלום מתעכב. חשבתי שזה יותר ברור. אשמח לשמוע מהקוראים האחרים - האם לכם זה היה ברור? או שלא?
זו גם הסיבה שמתיו נותן לבשן להישאר עוד יום וחצי (לא יומיים...) - הוא פשוט לא חושב שהוא מרגל. ככה לדעתי, לפחות. אבל לא בטוח שאני צודקת. מסקרן מה יגיד פה הקהל, אולי אפתח סקר.

ומה שכתבת על זה שהוא נכנס במתיו כמו ילד קטן, אני מסכימה לגמרי. בשן סיליפט איבד פה את ההיגיון והשכל, הוא פועל כאן ממקום רגשי ולא יעיל. אם היה כאן דיון על רגש לעומת שכל, אז הנה מקום שהרגש לא עושה את העבודה.
נראה לי הכוונה שיהיה אדם מעולה ומפקד נחמד
ולא סדר העדיפות מה קודם
בדיוק!
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
בשן סיליפט איבד פה את ההיגיון והשכל, הוא פועל כאן ממקום רגשי ולא יעיל. אם היה כאן דיון על רגש לעומת שכל, אז הנה מקום שהרגש לא עושה את העבודה.
אכן כך הרגשתי וזה מבוצע מעולה!

תגידי, עכשיו ברצינות, מה את הולכת לעשות עם החומר המשובח הזה?
 

קופירייטה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
פרסום וקופי
הפקות ואירועים
מה אני יכולה לעשות איתו?
ועם עוד כל מיני חומרים שיש לי בסגנון הזה?
זה לא מתאים לעיתונות חרדית, כי אין כאן כיפות או מסרים על עבודת האדם בחייו,
ולא לעיתונות אחרת, כי זה נקי מדי :rolleyes:.
לפרסם בספר?
לאיזה קהל יעד?
וחוצמיזה שזה סיפור קצר מדי.
בסגנון מסוים מדי.
זה לא קלאסה, ולא יודעת אם בכלל זה יהיה ריווחי.

מתסכל.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  9  פעמים

לוח מודעות

למעלה