20:
ידידים בכל מקום
אוהל המפקדה חשוך כמעט לגמרי. בעששית אחת העלה החייל שליווה אותם אור, ואז פון ברנטו סימן לו שזה מספיק. החייל, העיף מבט סביב, התלבט רגע ואז יצא. משאיר את האוהל אפלולי. לסגן אלוף נח ככה, ולסיליפט אין מקום כרגע להחוות דעה בעניין.
"בא נתחיל ככה – מהם הסעיפים הללו?"
"של ה- טיוטה של ההסכם שלום"
"אהה. ומה הקשר של הדבר הזה אליך?"
"נתנו לי אותו".
"סביר שככה. מי נתן?"
בשן סיליפט שותק רגע, "לא חשבתי שנדבר ככה", ועיניו ננעצות עמוק בעיניו של פון ברנטו.
סגן האלוף לא זע, "אני לא חשבתי שנדבר בכלל".
"תן לי להסביר", אומר סיליפט במצוקה. "אתה לא בעד כניעה. אני יודע. כולם יודעים. אבל הסכם שלום הוא לא כניעה, וזה מה שבאתי להסביר לך".
"אני ביקשתי הסברים אחרים" אומר סגן האלוף ביובש.
"אני יודע". מוריד סיליפט עיניים לשולחן ומשתתק.
פתאום הוא מרים אותם וקולו מאושש יותר, "אני אתן לך הכל, מה יש לי להפסיד? אני בעד הסכם, ועוד יותר בעד שלום, מהפן הערכי והאנושי שלו. אני גם סבור שזה מה שטוב לחברה ולכלכלה. הגעתי למחנה כאן בעיקר כדי לשכנע אותך. כי כמו שראו את זה, אתה המתנגד העיקרי להסכם. תרשה לי לקבוע שאתה סבור שדווקא לוחמה היא זאת שתורמת לאדם ודווקא ניצחונות הם אלו שמחזקים את המדינה. אז באתי לשכנע אותך לתמוך בהסכם, המילה שלך – היא המשמעותית. אם אתה תהיה בעד – הדרך אליו תהיה קלה".
למרות אוויר הלילה הקר מרגיש פון ברנטו שמשהו חם זורם לו מהרגליים לפנים,"מי שלח אותך?"
"אני בעצמי" מתחייך סיליפט ומעצבן את פון ברנטו מאוד, אבל אז הוא מתרצן. "לא הכרתי אותך לפני שבאתי לכאן, סגן אלוף מתיו פון ברנטו. ואני גם מודה שחטאתי ביוהרה. חשבתי שאני אצליח לשכנע אותך, ואני באמת חזק במילים ובאנשים, אבל לא מולך. אנחנו כוחות שקולים מדי ואני, בגאוותי, ניסיתי לשכנע אותך בכל הפעמים מדי מהמקום שלי. זה היה חסר סיכוי".
"מרגש", מגיב סגן אלוף מתיו פון ברנטו, "אפילו מאוד".
"גם בצד השני רוצים מאוד בהסכם. אבל בטח אתה חושב שאם הם מיואשים כל כך– זה הזמן להכות אותם, הלא כן, פון ברנטו? אני לא האדם הנכון לשכנע אותך, מראש לא הייתי".
"פששש..."
"כן" אומר בשן סיליפט, שפתיו מתעוותות לרגע, "אני חושב שהגעתי אליך בדרך של מלחמה. ידעתי לדבר על שלום, אבל בשטח – נפלתי בדיוק באותו מקום".
"אמרי שפר", מניח פון ברנטו את ידו הימנית על ידו השמאלית על השולחן, "מנין לך הטיוטה?"
"את המידע על הסעיפים של ההסכם השגתי בעצמי" אומר בשן בשקט. "וגם את מידע על נקודות המחלוקת, זה לא מסובך כל כך. יש לי ידידים בכל מקום".
"אמממ..." ידיו של פון ברנטו על השולחן, לא זזות. גם עיניו נעוצות בסיליפט בלי נוע, "הישג מרשים"
בשן מביט לאחוריו ומחזיר מבט "המידע?" הוא שואל בתהייה.
"הידידים. בכל מקום".
ידידים בכל מקום
אוהל המפקדה חשוך כמעט לגמרי. בעששית אחת העלה החייל שליווה אותם אור, ואז פון ברנטו סימן לו שזה מספיק. החייל, העיף מבט סביב, התלבט רגע ואז יצא. משאיר את האוהל אפלולי. לסגן אלוף נח ככה, ולסיליפט אין מקום כרגע להחוות דעה בעניין.
"בא נתחיל ככה – מהם הסעיפים הללו?"
"של ה- טיוטה של ההסכם שלום"
"אהה. ומה הקשר של הדבר הזה אליך?"
"נתנו לי אותו".
"סביר שככה. מי נתן?"
בשן סיליפט שותק רגע, "לא חשבתי שנדבר ככה", ועיניו ננעצות עמוק בעיניו של פון ברנטו.
סגן האלוף לא זע, "אני לא חשבתי שנדבר בכלל".
"תן לי להסביר", אומר סיליפט במצוקה. "אתה לא בעד כניעה. אני יודע. כולם יודעים. אבל הסכם שלום הוא לא כניעה, וזה מה שבאתי להסביר לך".
"אני ביקשתי הסברים אחרים" אומר סגן האלוף ביובש.
"אני יודע". מוריד סיליפט עיניים לשולחן ומשתתק.
פתאום הוא מרים אותם וקולו מאושש יותר, "אני אתן לך הכל, מה יש לי להפסיד? אני בעד הסכם, ועוד יותר בעד שלום, מהפן הערכי והאנושי שלו. אני גם סבור שזה מה שטוב לחברה ולכלכלה. הגעתי למחנה כאן בעיקר כדי לשכנע אותך. כי כמו שראו את זה, אתה המתנגד העיקרי להסכם. תרשה לי לקבוע שאתה סבור שדווקא לוחמה היא זאת שתורמת לאדם ודווקא ניצחונות הם אלו שמחזקים את המדינה. אז באתי לשכנע אותך לתמוך בהסכם, המילה שלך – היא המשמעותית. אם אתה תהיה בעד – הדרך אליו תהיה קלה".
למרות אוויר הלילה הקר מרגיש פון ברנטו שמשהו חם זורם לו מהרגליים לפנים,"מי שלח אותך?"
"אני בעצמי" מתחייך סיליפט ומעצבן את פון ברנטו מאוד, אבל אז הוא מתרצן. "לא הכרתי אותך לפני שבאתי לכאן, סגן אלוף מתיו פון ברנטו. ואני גם מודה שחטאתי ביוהרה. חשבתי שאני אצליח לשכנע אותך, ואני באמת חזק במילים ובאנשים, אבל לא מולך. אנחנו כוחות שקולים מדי ואני, בגאוותי, ניסיתי לשכנע אותך בכל הפעמים מדי מהמקום שלי. זה היה חסר סיכוי".
"מרגש", מגיב סגן אלוף מתיו פון ברנטו, "אפילו מאוד".
"גם בצד השני רוצים מאוד בהסכם. אבל בטח אתה חושב שאם הם מיואשים כל כך– זה הזמן להכות אותם, הלא כן, פון ברנטו? אני לא האדם הנכון לשכנע אותך, מראש לא הייתי".
"פששש..."
"כן" אומר בשן סיליפט, שפתיו מתעוותות לרגע, "אני חושב שהגעתי אליך בדרך של מלחמה. ידעתי לדבר על שלום, אבל בשטח – נפלתי בדיוק באותו מקום".
"אמרי שפר", מניח פון ברנטו את ידו הימנית על ידו השמאלית על השולחן, "מנין לך הטיוטה?"
"את המידע על הסעיפים של ההסכם השגתי בעצמי" אומר בשן בשקט. "וגם את מידע על נקודות המחלוקת, זה לא מסובך כל כך. יש לי ידידים בכל מקום".
"אמממ..." ידיו של פון ברנטו על השולחן, לא זזות. גם עיניו נעוצות בסיליפט בלי נוע, "הישג מרשים"
בשן מביט לאחוריו ומחזיר מבט "המידע?" הוא שואל בתהייה.
"הידידים. בכל מקום".