ביקורת ספרות פדהאל | ביקורת (עם ספויילרים)

[Sparrow Bird]

הקטע ההוא שפדהאל מתלבט על המרפסת, נראה בעיני חסר חן. ולמה? כי ממש מרגישים - פיזית ונפשית גם יחד - שלא היתה לסופרת ברירה, כי חייבים לצאת מכאן עם מסר.

חושבתני שהסופרת לא היתה בכלל במצב חוסר ברירה בנקודה הזו.
נראה לי שחלק מהדנ"א של הכתיבה שלה הוא הצורך/הדחף/המשיכה להעביר מסר. נקודה.

בספר שלה "אדמה פראית" היא לא היתה נתונה ללחץ של מעריצים כמו בסדרה הזו ולמרות זאת גם שם,
כשהיה מדובר בספר שעומד בפני עצמו, יפהפה, מבוסס על תחקיר מושקע, הדנ"א הזה שוב חלחל בין השורות.
הנה מסר, הנה עוד אחד, והופה! הנה עוד אחד.

 

[נודד]

.

 

[הגיבן (ת)]

בד"כ אני סולדת מהריצה להגן על רגשותיו של סופר, ואין לי עניין אישי לעשות את זה עכשיו. אני לא הולכת לכתוב "הספר הזה מעולה אבל," או "רק בגלל שאני מעריצה את הסופרת לכן," אבל אני חושבת שמי שקורא את האשכול הזה בתמימות עלול להגיע למסקנות מוטעות מאוד לגבי הספר. אז למקרה שהגעתם עד כאן:

תכלס, האם פדאל זה בשבילכם?

פדאל הוא ספר הרפתקה. עם אביר אותנטי בתור דמות ראשית, וטיול ברחבי ממלכה עתיקה. יש כאן גם מתנקש מקצועי מטעם האימפריה האיסלמית, מזימה רחבת מימדים ששורצת מתחת לסמטאות עיר הבירה, וכמה רימוזים לעל-טבעיות. לרגע נדמה לך שזה פנטזיה, ורגע לאחריו זה נראה לך הכי הגיוני בעולם. ועוד, האקשן מעורר סיפוק, ברמה שלא ראינו בספרים הקודמים. (אוהבים את יונה ספיר? זה ההזדמנות שלכם לקפוץ על ממלכה במבחן). אני בטוחה שיש כאלה שיתמקדו במסרים היפים שמתבלים את העלילה, אבל אני משאירה לכם לגלות את זה בכוחות עצמכם.

בקיצור, זה סיפור עם סגנון משלו. זה לא איסתרק, זה לא מהללאל, וזה לא יוזבד. בדיוק כפי שמהללאל לא היה איסתרק, ויוזבד לא היה מהללאל. אולי לא התחברתם - מותר לגמרי לאהוב ולקרוא את מה שאתם אוהבים לקרוא, ובאשכול הזה כמה הצליחו להביע בצורה יוצאת מן הכלל למה זה לא תאם את הציפיות שלהם.

אבל אחרי כל זה, בטוח לי שיש קוראים שמחפשים בדיוק ספר כזה. חלק מאתינו גדלנו על איסתרק בגיל בו הוא היה מתאים עבורנו. גם הספר הזה פונה אל אותם אנשים שהיינו אז, למרות שרובנו עברנו בנתיים רבע חיים לפחות.

זהו, כל מה שיש לי להגיד זה, אם אתם בקטע של אקשן והרפתקאות וטיפהלה רמז של פנטזיה - אל תתנו לאשכול הזה להניא אתכם מהספר.

*אגב, תשובה שקיבלתי מקו ההלכה של משמרת השלום: יש איסור לכתוב ביקורת ציבורית שלילית על ספר. אם התגובה הזאת תגרור עוד לשון הרע, אצטרך למחוק אותה.

 

[סמדר אלחנתי]

בד"כ אני סולדת מהריצה להגן על רגשותיו של סופר, ואין לי עניין אישי לעשות את זה עכשיו. אני לא הולכת לכתוב "הספר הזה מעולה אבל," או "רק בגלל שאני מעריצה את הסופרת לכן," אבל אני חושבת שמי שקורא את האשכול הזה בתמימות עלול להגיע למסקנות מוטעות מאוד לגבי הספר. אז למקרה שהגעתם עד כאן:

תכלס, האם פדאל זה בשבילכם?

פדאל הוא ספר הרפתקה. עם אביר אותנטי בתור דמות ראשית, וטיול ברחבי ממלכה עתיקה. יש כאן גם מתנקש מקצועי מטעם האימפריה האיסלמית, מזימה רחבת מימדים ששורצת מתחת לסמטאות עיר הבירה, וכמה רימוזים לעל-טבעיות. לרגע נדמה לך שזה פנטזיה, ורגע לאחריו זה נראה לך הכי הגיוני בעולם. ועוד, האקשן מעורר סיפוק, ברמה שלא ראינו בספרים הקודמים. (אוהבים את יונה ספיר? זה ההזדמנות שלכם לקפוץ על ממלכה במבחן). אני בטוחה שיש כאלה שיתמקדו במסרים היפים שמתבלים את העלילה, אבל אני משאירה לכם לגלות את זה בכוחות עצמכם.

בקיצור, זה סיפור עם סגנון משלו. זה לא איסתרק, זה לא מהללאל, וזה לא יוזבד. בדיוק כפי שמהללאל לא היה איסתרק, ויוזבד לא היה מהללאל. אולי לא התחברתם - מותר לגמרי לאהוב ולקרוא את מה שאתם אוהבים לקרוא, ובאשכול הזה כמה הצליחו להביע בצורה יוצאת מן הכלל למה זה לא תאם את הציפיות שלהם.

אבל אחרי כל זה, בטוח לי שיש קוראים שמחפשים בדיוק ספר כזה. חלק מאתינו גדלנו על איסתרק בגיל בו הוא היה מתאים עבורנו. גם הספר הזה פונה אל אותם אנשים שהיינו אז, למרות שרובנו עברנו בנתיים רבע חיים לפחות.

זהו, כל מה שיש לי להגיד זה, אם אתם בקטע של אקשן והרפתקאות וטיפהלה רמז של פנטזיה - אל תתנו לאשכול הזה להניא אתכם מהספר.

*אגב, תשובה שקיבלתי מקו ההלכה של משמרת השלום: יש איסור לכתוב ביקורת ציבורית שלילית על ספר. אם התגובה הזאת תגרור עוד לשון הרע, אצטרך למחוק אותה.

אם כך אני מעוניינת למחוק את כל ההודעות שכתבתי לאלתר.
איך פונים להנהלה?

 

[מיהי]

אם כך אני מעוניינת למחוק את כל ההודעות שכתבתי לאלתר.
איך פונים להנהלה?

עושים "דווח על תוכן שלילי",
על ההודעה שלך ומבקשים למחוק\ לשנות את תוכן ההודעה לנקודה (.).