ביקורת ספרות פדהאל | ביקורת (עם ספויילרים)

[מירי11111]

אם הסדרה הזאת תצא מהסופרת מיה קינן, ובעצם גם אם לא, עדיין יש לחשוש שרוב הביקורות יהיו השוואות בין הסדרות.

וזה בגלל שאין כאלו בציבור שלנו

אם יהיו הרבה ובהרבה סגנונות (לאוו דווקא ממלכה מרוחקת...)
יפסיקו להשוות

 

[פירי]

וזה בגלל שאין כאלו בציבור שלנו

אם יהיו הרבה ובהרבה סגנונות (לאוו דווקא ממלכה מרוחקת...)
יפסיקו להשוות

היום משווים לסדרות לא חרדיות (אפילו מז'אנרים שונים), אז ישוו בין הסדרות החרדיות.

 

[מיהי]

אגב מישהו הבין מיהו הילד שנזרק אל אלרון?
הכיר את הוריו וכו'- הייתי בטוחה שיהיה הבן של...X?

 

[רוח פרצים]

אגב מישהו הבין מיהו הילד שנזרק אל אלרון?
הכיר את הוריו וכו'- הייתי בטוחה שיהיה הבן של...X?

בנו של אבי הכוזרים- המלך איסתרק השלישי ירום הודו...
באחד הגיחות שלו אל מחוץ לארמון הוא לקח איזה שומר ראש צעירצ'יק שלקח קשה את התפקיד שלו (התלהב כנראה מזה שיש לו חרב) וברגע שהילדון הקטן חמד לכייס את המלך המרומם- הוא נבהל ותקף אותו.
כשראה זאת המלך הוא נבהל וחבש את הילד ורצה לפצות אותו. אולם לא יכל לחשוף את זהותו. לכן טמן בבגדו של הילד 7 פראררך וחיפש אדם נאמן שידאג לו ושהאדם הזה, במחילה, יגור בקרבת מקום.
ומכיוון שאלרון מיודענו אכן גר קרוב- הוא טמן בבגדו גם פתק שיגרום לאלרון לדאוג לילד ברצינות. ובמקביל שלא יחשוף אותו.

 

[מיהי]

בנו של אבי הכוזרים- המלך איסתרק השלישי ירום הודו...
באחד הגיחות שלו אל מחוץ לארמון הוא לקח איזה שומר ראש צעירצ'יק שלקח קשה את התפקיד שלו (התלהב כנראה מזה שיש לו חרב) וברגע שהילדון הקטן חמד לכייס את המלך המרומם- הוא נבהל ותקף אותו.
כשראה זאת המלך הוא נבהל וחבש את הילד ורצה לפצות אותו. אולם לא יכל לחשוף את זהותו. לכן טמן בבגדו של הילד 7 פראררך וחיפש אדם נאמן שידאג לו ושהאדם הזה, במחילה, יגור בקרבת מקום.
ומכיוון שאלרון מיודענו אכן גר קרוב- הוא טמן בבגדו גם פתק שיגרום לאלרון לדאוג לילד ברצינות. ובמקביל שלא יחשוף אותו.

אופס נכון! שכחתי
תודה!

 

[מריומה~]

וזה בגלל שאין כאלו בציבור שלנו

אם יהיו הרבה ובהרבה סגנונות (לאוו דווקא ממלכה מרוחקת...)
יפסיקו להשוות

לא יהיו הרבה סדרות אל דאגה...
יש יצירות שהן חד פעמיות ויש יוצרות שהן יחידניות

 

[מריומה~]

בנו של אבי הכוזרים- המלך איסתרק השלישי ירום הודו...
באחד הגיחות שלו אל מחוץ לארמון הוא לקח איזה שומר ראש צעירצ'יק שלקח קשה את התפקיד שלו (התלהב כנראה מזה שיש לו חרב) וברגע שהילדון הקטן חמד לכייס את המלך המרומם- הוא נבהל ותקף אותו.
כשראה זאת המלך הוא נבהל וחבש את הילד ורצה לפצות אותו. אולם לא יכל לחשוף את זהותו. לכן טמן בבגדו של הילד 7 פראררך וחיפש אדם נאמן שידאג לו ושהאדם הזה, במחילה, יגור בקרבת מקום.
ומכיוון שאלרון מיודענו אכן גר קרוב- הוא טמן בבגדו גם פתק שיגרום לאלרון לדאוג לילד ברצינות. ובמקביל שלא יחשוף אותו.

לא הבנתי כך. איפה הילד חמד לכייס אותו? זה לא היתה סתם תקרית? גם ממתי בן של מלך יוצא לבד? איך יצא בדיוק שהם נפגשו יחד ברחוב?

 

[-חיה-]

לא הבנתי כך. איפה הילד חמד לכייס אותו? זה לא היתה סתם תקרית? גם ממתי בן של מלך יוצא לבד? איך יצא בדיוק שהם נפגשו יחד ברחוב?

סתם ילד דר רחוב שניסה לכייס מוכר מטאטאים, אלא שבמקרה מוכר המטאטאים היה מלווה באיזה חייל ממשמר הארמון חמום מוח (שאולי התחפש לשוליית מוכר מטאטאים), ופגע קשות בילדון. אז המלך המחופש ועבדו הנאמן טיפלו בילד, חבשו אותו ושלחו אותו לאדם הכי מתאים בעיניהם לגדל אותו- אלרון וציידו את הילד בסכום שלדעתם יספק בתור פיצוי.
בשביל להבטיח את טיפולו של אלרון בילד איסתרק כתב לאלרון שהוא מכיר את אביו, וכשאלרון בירר את העניין אז נאיתן הסביר לו שהמלך מכונה אבי הכוזרים ועל כן הילד נחשב לילדו.

 

[מריומה~]

סתם ילד דר רחוב שניסה לכייס מוכר מטאטאים, אלא שבמקרה מוכר המטאטאים היה מלווה באיזה חייל ממשמר הארמון חמום מוח (שאולי התחפש לשוליית מוכר מטאטאים), ופגע קשות בילדון. אז המלך המחופש ועבדו הנאמן טיפלו בילד, חבשו אותו ושלחו אותו לאדם הכי מתאים בעיניהם לגדל אותו- אלרון וציידו את הילד בסכום שלדעתם יספק בתור פיצוי.
בשביל להבטיח את טיפולו של אלרון בילד איסתרק כתב לאלרון שהוא מכיר את אביו, וכשאלרון בירר את העניין אז נאיתן הסביר לו שהמלך מכונה אבי הכוזרים ועל כן הילד נחשב לילדו.

אבל זה לא כמו שכתבה

בנו של אבי הכוזרים- המלך איסתרק השלישי ירום הודו...
באחד הגיחות שלו אל מחוץ לארמון הוא לקח איזה שומר ראש צעירצ'יק שלקח קשה את התפקיד שלו (התלהב כנראה מזה שיש לו חרב) וברגע שהילדון הקטן חמד לכייס את המלך המרומם- הוא נבהל ותקף אותו.
כשראה זאת המלך הוא נבהל וחבש את הילד ורצה לפצות אותו. אולם לא יכל לחשוף את זהותו. לכן טמן בבגדו של הילד 7 פראררך וחיפש אדם נאמן שידאג לו ושהאדם הזה, במחילה, יגור בקרבת מקום.
ומכיוון שאלרון מיודענו אכן גר קרוב- הוא טמן בבגדו גם פתק שיגרום לאלרון לדאוג לילד ברצינות. ובמקביל שלא יחשוף אותו.

זה לא בן שלו ממש

 

[-חיה-]

זה לא בן שלו ממש

נכון, רק איסתרק שלוקח את התפקיד שלו מידי ברצינות (פנרס אמר, לא אני), החליט שמתוקף הגדרתו כ'אבי הכוזרים' הוא גם אביו של הילדון הכייס.
או כמו ש @רוח פרצים כתבה:

בנו של אבי הכוזרים- המלך איסתרק השלישי ירום הודו...

היא התכוונה שהילד אינו בנו של איסתרק כאיש פרטי, אלא בנו של איסתרק אבי הכוזרים .

 

[רוח פרצים]

נכון, רק איסתרק שלוקח את התפקיד שלו מידי ברצינות (פנרס אמר, לא אני,) החליט שמתוקף הגדרתו כ'אבי הכוזרים' הוא גם אביו של הילדון הכייס.
או כמו ש @רוח פרצים כתבה:

היא התכוונה שהילד אינו בנו של איסתרק כאיש פרטי, אלא בנו של איסתרק אבי הכוזרים .

וואו. בדיוק כשהתכוונתי לשלוח את אותה תשובה ענית אותה בעצמך...
תודה על ההבהרה.

 

[סמדר אלחנתי]

סוף סוף סיימתי לקרוא!
אהבתי מאוד את הסוף - מספק מאוד ובלתי צפוי ובאופן מפתיע גם מאוד אמין. (דבר שנדיר מאוד בספרים, וקל וחומר בסדרות).
לדעתי הבעיה בספר היא לא שאין סיפור (כפי שנאמר פה) אלא בעיה מבנית בלבד.
אם נניח היא הייתה ממחיזה בתחילת הספר בפועל איך לוקחים מפדאל את הנחלה, את הכבוד וכו' ושולחים אותו לגלות, כשלאורך כל הספר הוא מנסה לתקן את העוול, מתמודד עם שחיתויות, ולבסוף מצליח, הוא היה מתקבל טוב יותר כי זה היה מציב בתחילת הסיפור שאלה דרמטית שמקבל תשובה בסוף הסיפור (האם פדהאל יצליח להחזיר את הצדק על כנו?).
זה שמיה בחרה להזכיר את זה בתור סיפור רקע בלבד יוצר מצב שהסוף לא עונה על שום שאלה שהוצגה בתחילת הסיפור (חוץ מהתהליך הפנימי שלו שנפתר).
וגם את החטיפה של רעואל היה צריך להתחיל מוקדם יותר בסיפור מפני אותה סיבה בדיוק. (להציב בהתחלה את השאלה הדרמטית של הסדרה כולה: מי ינצח, איסתרק או הנבל מאלקן? ולענות עליה בסוף).

 

[משולש ברמודה]

אהבתי מאוד את הסוף - מספק מאוד ובלתי צפוי ובאופן מפתיע גם מאוד אמין. (דבר שנדיר מאוד בספרים, וקל וחומר בסדרות).

הסוף הרגיש לי קליל מידי, מאושר מאד ואוורירי.
הרבה אנשים בכוזר לא זכו להגיע ליום הזה, שהכריע מלחמה בת עשור בקפיצה ממרפסת. המון דם נשפך בגבולות והרבה חרבות קהו והושחזו מחדש עד שאלקן התכסתה בתכלת. נכון, גם גדולות שבמלחמות יכולות להיפתח או להסתיים בשריקת כדור אחד. אבל הסיום עדיין אוטופי מאד.
למעט יוסף דיאלידאן שמותו היה צפוי לא שילם איש מן הגיבורים הוותיקים בחייו ושאול, בן דודו של יוזבד בנטיליאן אינו יכול להיחשב כקורבן מכאיב במיוחד על מזבח הניצחון.
כמה שזה נשמע נורא, אני ציפיתי לכמה אנשים מוכרים שימותו.
בעיני מוות משמעותי היה הופך את הסוף לאמין הרבה יותר.

 

[מריומה~]

סוף סוף סיימתי לקרוא!
אהבתי מאוד את הסוף - מספק מאוד ובלתי צפוי ובאופן מפתיע גם מאוד אמין. (דבר שנדיר מאוד בספרים, וקל וחומר בסדרות).
לדעתי הבעיה בספר היא לא שאין סיפור (כפי שנאמר פה) אלא בעיה מבנית בלבד.
אם נניח היא הייתה ממחיזה בתחילת הספר בפועל איך לוקחים מפדאל את הנחלה, את הכבוד וכו' ושולחים אותו לגלות, כשלאורך כל הספר הוא מנסה לתקן את העוול, מתמודד עם שחיתויות, ולבסוף מצליח, הוא היה מתקבל טוב יותר כי זה היה מציב בתחילת הסיפור שאלה דרמטית שמקבל תשובה בסוף הסיפור (האם פדהאל יצליח להחזיר את הצדק על כנו?).
זה שמיה בחרה להזכיר את זה בתור סיפור רקע בלבד יוצר מצב שהסוף לא עונה על שום שאלה שהוצגה בתחילת הסיפור (חוץ מהתהליך הפנימי שלו שנפתר).
וגם את החטיפה של רעואל היה צריך להתחיל מוקדם יותר בסיפור מפני אותה סיבה בדיוק. (להציב בהתחלה את השאלה הדרמטית של הסדרה כולה: מי ינצח, איסתרק או הנבל מאלקן? ולענות עליה בסוף).

ואולי הנושא הוא התהליך הפנימי שעבר ולא בפועל מה קרה ומה יקרה? מה יקרה זה נחמד וטוב וגם מאפשר אמון ואיזה סגירת מעגל לכל הספור עליו, אבל חושבת שמעבר ממש לא צריך.

הספרים שהיא הביאה או יותר נכון הסיפורים שבאו בספרים לא באו בכדי לשמר היסטוריה , כי זה היסטוריה שלא קיימת. הם משמשים רק כאובייקטים להעברת מסרים שרצתה. סגירה של עלילה מתבקשת כי אם המסר היה יותר משמעותי היא יכלה לעשות אותו על דף כרומו אחד ובזה נגמר הענין. אבל כיון שמסר עובר בעיקר ואולי רק בצורת סיפור היא חייבת לסגור אותו.
אפשר להתווכח מבחינה ספרותית מה נכון יותר לעשות. אין ספק שהיא מקבלת ביקורות מכל כיוון אבל בגדול יותר חיוביות וזה אומר שהיא הצליחה ויתכן מאד שלא יהיה מענה לכולם. מה לעשות...

 

[מריומה~]

הסוף הרגיש לי קליל מידי, מאושר מאד ואוורירי.
הרבה אנשים בכוזר לא זכו להגיע ליום הזה, שהכריע מלחמה בת עשור בקפיצה ממרפסת. המון דם נשפך בגבולות והרבה חרבות קהו והושחזו מחדש עד שאלקן התכסתה בתכלת. נכון, גם גדולות שבמלחמות יכולות להיפתח או להסתיים בשריקת כדור אחד. אבל הסיום עדיין אוטופי מאד.
למעט יוסף דיאלידאן שמותו היה צפוי לא שילם איש מן הגיבורים הוותיקים בחייו ושאול, בן דודו של יוזבד בנטיליאן אינו יכול להיחשב כקורבן מכאיב במיוחד על מזבח הניצחון.
כמה שזה נשמע נורא, אני ציפיתי לכמה אנשים מוכרים שימותו.
בעיני מוות משמעותי היה הופך את הסוף לאמין הרבה יותר.

איזה סוף היית רוצה לראות?

 

[משולש ברמודה]

איזה סוף היית רוצה לראות?

שאלה טובה, אולי קרב אמתי ואחרון בין הממלכות, מפגש של גיבורים ישנים, מוות של כמה מהם.

 

[מריומה~]

שאלה טובה, אולי קרב אמתי ואחרון בין הממלכות, מפגש של גיבורים ישנים, מוות של כמה מהם.

וזה לא היה קרב אמיתי?
מה שאהבתי שם שאגב זה נראה לי לזר בכל ספר ביוזבד בטוח. זה הענין שהגיבור פועל לפי משהו מסוים ואז קולט שיש תוצאות לבחירות.
אם איסתרק היה יודע שהוא מגיע לישורת אחרונה שאין ממנה חזור היה נכנס ככה לתוך הממלכה של האויב?
מי אמר שהיה מותר לו להפקיר ככה את המדינה? יורש? נולד כבר חדש ...
ואם אין יורש אז מה? סתם כי רחמי האב התגלו?
אז היה לו איזה נס שפדהאל החליט למסור נפש.
אבל נראה לי יותר מכל מיה ריחמה עלינו כי ידעה שלא נעמוד במות איסתרק
ואגב על הדרך היה שם כמה מיתות. וכמעט מיתות.

 

[סמדר אלחנתי]

ואולי הנושא הוא התהליך הפנימי שעבר ולא בפועל מה קרה ומה יקרה?

ברור שהנושא הוא התהליך הפנימי של פדהאל.
בדיוק כמו שבמהללאל ואיסתרק הנושא הוא התהליך הפנימי שלהם.
אבל שם יש גם תהליך עלילתי חיצוני, וזה מה שהקוראים והמעריצים מצפים גם מפדהאל.
ודרך אגב, כתבתי את מה שכתבתי לא כביקורת על הסופרת אלא כסנגוריה - הבעיה היא לא שאין סיפור, אלא בסך הכל בעיה מבנית.

 

[מריומה~]

ברור שהנושא הוא התהליך הפנימי של פדהאל.
בדיוק כמו שבמהללאל ואיסתרק הנושא הוא התהליך הפנימי שלהם.
אבל שם יש גם תהליך עלילתי חיצוני, וזה מה שהקוראים והמעריצים מצפים גם מפדהאל.
ודרך אגב, כתבתי את מה שכתבתי לא כביקורת על הסופרת אלא כסנגוריה - הבעיה היא לא שאין סיפור, אלא בסך הכל בעיה מבנית.

אז הסברתי למה לדעתי לא באמת חסר.
איך נלקחה גדולתם לדעתי זה מיותר גם מה שזה סופר לאט לאט במהלך הספר.
להרחיב על נתונים מסוימים בכדי ליצור אמינות לדעתי זה מעמיס ורק מסבך וגם בעצם מראה על יכולות האמון של הקורא. עד כמה הוא נצרך לאישושים של דברים או יכול לצעוד הלאה גם אם פרטים מציצניים יהיו חסרים לו בפרוטוקול.

 

[משולש ברמודה]

אם איסטרק היה יודע שהוא מגיע לישורת אחרונה שאין ממנה חזור היה נכנס ככה לתוך הממלכה של האויב?

זה בכוונה הט'?
זה הענין שזה לא אמין כל כך כי הדמות שלו הוצגה כדמות חכמה, לא כצעיר נלהב שמבצע מהלך שגם ילד יבין שהוא טעות אסטרטגית.

אז היה לו איזה נס שפדהאל החליט למסור נפש.

אז לכוזר היה נס שפדהאל החליט למסור נפש וסיים בקפיצה שלו את המלחמה. אבל אם זה לא היה קורה, כוזר האמיתית הייתה נעלמת.
מזל שיש ניסים בעולם.