ובכן, חבריי לכתיבה, הנה אני כאן בציון דרך היסטורי חסר תקדים ובעיקר חסר תכלית: ההודעה ה-4000 שלי!
אז חשבתי לעצמי – מה אפשר לכתוב לכבוד המאורע? שיר הלל? מונולוג דרמטי? פרק נוסף בסדרת סיפורים מצוצים? ואז הבנתי: זה בדיוק הזמן לטור מצחיק. כי אם כבר חוגגים, אז בסטייל - או לפחות עם כמה בדיחות גרועות...
אך לא לפני שאכתוב תשובה לשאלה שבוודאי מנקרת בראשכם (כן כן, אני יודע מה אתם חושבים):
"למה? למה חשוב לספרן לשבור את ההיסטוריה של עצמו..?"
שאלה מצוינת! וגם אני שאלתי אותה לפחות 3999 פעמים בדרך לכאן, אבל כמו תמיד,
מילים הן כמו גרעינים - ברגע שאתה מתחיל, אי אפשר להפסיק.
מילים הן כמו טור נוסף מבית היוצר של
@שועל ספרות - ברגע שאתה מתחיל לצחוק אתה לא מפסיק.
מילים הן כמו סיגריות - ברגע ששאפת אחת, השנייה והשלישית.. בוא יבואו.
מילים הן כמו ספרים.. (הופסס..) - כשאחד נופל, סימן שכל השאר בדרך אליך (הארון קרס..)
מילים הן כמו הנפש בעצמה - מתרחבת והולכת בלי גבול ומידה.
מילים הן כמו בבואה של הנפש - טוב הגזמתי עם המילים...
נתקדם הלאה.
עם כל הכבוד למילים.. כשאני מנסה למדוד 4000 הודעות שמכילות מילים ורק מילים.. אני מבין שזה גדול עלי..!
כי זה מספיק כדי לכתוב את כל
העיתונים והמגזינים החרדים (משפחה, בקהילה, יתד נאמן, המודיע, המבשר, מרווה לצמא, המחנה החרדי, כפר חב"ד, הפלס, בית משיח, שחרית, קול העיר, העדה, רגע, זמן, כדור, טעימות, קול פליי, זרקור ועוד ועוד) שיצאו בחודש האחרון..
לתעד את כל העיצובים
ש@כלבוניק החליף משניה לשניה..
למלאות את כל האשכולות ש@מרשמלו מחקה..
לפתח סיפורים מהתגיות של פרוגמטי...
להתחרות במלל שנשלח לנו מרשימת התפוצה המדהימה של
@הדוויג..
לכתוב 5 ספרי בישול עם מתוכנים של
@ה. בקר - כולל בדיחות בצד (מי לא אוהב מתכון עם פאנץ'?).
לתת במתנה הודעה לכל ניק שנרשם אי פעם לפרוג..
ואפילו להתחרות במספר הלייקים ש-
@אוראל סולטן מרעיף כאן על החבר'ה..
או במספר ההודעות ש
@א. פרי כתבה על הוצאות הספרים ומעלליהם..
או במצעד הפרגונים בקהילת הצלמים.. 'אלופה. מהמם. ממיס וכו' וכו'". הבנתם את הכיוון...
וכמובן.. גם מספיק כדי שכל חברי הקהילה יכתבו יחד ספר אחד על... נניח,
"איך לשווק סיפור גרוע..."
אבל בואו נהיה כנים – 4000 הודעות זה בעיקר הרבה מאוד מילים. מילים שנשפכו על המסך, מילים שחיפשו מוזה ומילים שגררו ביקורות כמו "זה נחמד, אבל חסר לי עומק בדמות של שפיגלמן". או "זה סיפור מדהים. אבל יש עוד משהו לשפר, לשנות, לשכתב, לנסח". ובמילים אחרות למחוק מה שכתבת..
אז תכלס' מה זה 4000 הודעות? סך הכל, עוד דוגמה למישהו שלא יודע מתי להפסיק...
"ומתי אותו גאון שלא מפסיק לקשקש.. הגיע לכאן?", ובמילים אחרות "איך הכל התחיל?" אתם שואלים בסקרנות עד אימה..
אוקיי, שאלתם יפה תקבלו תשובה הגונה...
הספרן' התקבל לקהילה בתאריך 11/1/24 ב- 18:20 בערב
זו הייתה שורת פתיחה קצרה וצנועה באשכול -
חתמתי ונושעתי..
משם, כלומר כבר באותה הודעה... - זה התגלגל לראיון משעשע במיוחד (בעיקר את עצמי..?), שהתואר - "שורת פתיחה קצרה וצנועה" מוטל בספק - בעיקר התיאור האחרון..
ומאז זה המשיך במספר הודעות עטורים בחמישה סימני שאלה, שלושה סימני קריאה, ויותר מדי התנצלויות על כך שאני מפריע.
אבל כמה הודעות אחרי זה כבר הרגשתי בנוח, ושיתפתי סיפור שהסתיים במשפט הדרמטי -
"בפניה הראשונה הוא שבר את ההגה בתנופה נמרצת לכיוון ההפוך ממנו הוא בא,
חזרה לשורשו, חזרה לביתו, כעת הוא חוזר לבית אבא..."
עד היום אני לא בטוח מה זה בדיוק אומר... אבל זה נשמע עמוק. תודו!
ובין לבין הגיעו התגובות..
לצד הפרגונים הרבים גם ביקורת בונה, יסודית, מוצקה, נחושה, הורסת, משדרגת, מאכזבת, מפרגנת, מזלזלת, קנטרנית, נחמדה, חסרה, מלאה, צוננת, חמה, מזוייפת, מתחנחנת, חסרת טעם, חסרת ריח, דלגתי, שכחתי, תשלימו, נגמרו לי המילים.. כמו:
"יפה, אבל המשפטים הללו קצת קלישאתים", ו"הסוף חזק, אבל מה עם ההתחלה?" או, "הכתיבה ברמה מאוד גבוהה אבל הכתיבה ספרותית, ובאיזשהוא שלב זה נהיה קשה לקריאה..." , או, "ואוו, הכתיבה ממש ברמה גבוהה, כיף לקרוא אותה. אין הרבה כאלו בימינו. איך לא עלו עליו? כזאת קריירה לא אמורה להיות ארוכה", וגם, "הפריעה לי בעיית קצב. שים לב לסלנגים שהשתחלו לסיפור", וכן, "לא כ"כ ברור שזה פתיח", וכמובן התגובה הקלאסית, "כמה תגיות כתבת? זה דורש הרבה יצירתיות"...
אבל מה שהורג אותך.. מחשל אותך, ובכל פעם מחדש הבנתי – הכתיבה הזו היא לא רק תחביב, היא צורך הישרדותי, בערך כמו
מוקי התוכי.. בשבילי.
מכאן לשם, מצויד במלאי פרגונים, וביקורות בונות עד להתפקע.. המשכתי הלאה במסע הכתיבה..
עוד טקסט קצר, עוד ביקורת בונה, עוד הערה שובבה, עוד טור ארוך
לנשות חסרי דעת, עוד דיון בלתי נגמר, עוד דיאלוג של 20 שורות שנמחק כי "זה לא באמת קורה ככה במציאות". עוד
אתגר שנמחק - כפי שחוקק אדון מרפי. עוד
18 שורות שמחציתם נמחקה, והפעם לא על ידי... עוד
כותרת דרמטית שנמחקה בעקבות פניות מהציבור...
עוד אנקדוטות משעשעות מחיי היומיום וטורים שבהם ניסיתי להעצים "
תינוקות" בהומור
בוטה , כמו -
אתה חשוב
למרות שאת
האשפה
הורדת שוב..
אתה מתחשב אובר..
למרות שבספונג'ה
אתה עובר...
ואפילו תובנות אפלות
מבית היוצר..
אדם חי על זמן שאול,
גורלו לוטה בערפל סמוי
והוא מגלם תפקיד ניצב,
במשחק הגדול של חייו
הפרצוף האמתי שלך,
זה לא מה שאתה סוקר במראה,
או מה שאתה משקף לסביבה
אלא מה שאתה מרגיש עמוק
בתוך לבבך
הספרן במקצועו מתמחה בקטלוג ספרים,
החייט במקצועו מתמחה בתפירת בגדים
הסנדלר במקצועו מתמחה ביצירת מנעלים
אתה כגבר מהווה בסיס למשפחתך הקטנה
אתה כגבר תופר את עלילות ילדיך במו חייך
אתה כגבר מתמחה בקטלוג חיים של רכים ונבוכים
שמחפשים מסדר ומכונן בחייהם הצעירים
וכמובן – כל אותם פוסטים שבהם השקעתי יותר מדי מילים כדי להגיד משהו פשוט כמו "אני אוהב את הסיפור/השיר הזה". או "
למה לא מגיבים לי" או "
למה חשוב לא להגיב לי"...
כמו כל כותב בקהילה, נתקלתי ברגעי שיא במסע הזה... ולרגל המאורע.. החלטתי לשתף אתכם - מעריצי הרבים....
כשקבלתי מייל מהאקר ערבי - "אדוני מעוניין לקבל הצעת עבודה או שעבודה מערפי לא טוב?"
שליחת צ'ק ללא כיסוי בעקבות
תביעה משפטית שקבלתי מ
@קראנצ' פיסטוק על פוסט שלטענתה הוציא את דיבתה רעה..
כשכתבתי שיר על
תגיות, להצדיק את קיומם, ולמחרת נמחקו הבתים הראשונים...
כשמישהו התבטא על הפוסט "גאוני וחכם לקח מצוין מפורים, לאו דווקא על בעל ואשה"
כשמישהי כתבה בתגובה לשיר 'העצמה' שכתבתי: "כמעט בא לי להיות גבר עם כאלו העצמות. חזק ברמות שלא הכרנו". (לא כדאי!)
כשמישהי כתבה בתגובה להעצמה: "אני היחידה שהמשפט הזה צרם לה?" ומעטים החרו אחריה...
כשחטפתי על
הראש: "תמהני כיצד העליתם על דעתכם כי בנושא כה קריטי והרה גורל של הדקדוק בסגולות קלה כבחמורה, אשר יסודתו בהררי קודש - על זה נאמר: "טובל ושרץ בידו!!!!"
אותו רגע שבו הבנתי שכתבתי תגובה של
800 מילים על טקסט שמורכב מ-
50.
לקבל תגובה על טקסט שחששת לפרסם, במיוחד כשהתגובה היא: "מדהים! שילוב של הומור חצוף עם מסר עמוק!"...
כשמאמר שכתבתי - "
עת לצחוק ועת לבכות - סיפורו של סרטון אחד קטן". על קצין בשם מוטי שמיר ז"ל שלחם בגבורה בשביעי באוקטובר, הגיעה לידי האלמנה רויטל שמיר שטרחה להגיב עליו כמצורף כאן-
או הרגע שבו מישהו שלח לי הודעה פרטית:
"רק רציתי לספר לך
שהס' שלך על משפחת ביבס ריגש אותי מאד מאד..
כבר עבר זמן מאז שבכיתי על המצב,
החזרת אותי לשם.
שה' ישלח לנו את הגאולה בקרוב. אמן!"
כשכתבתי לאם שכולה סיפור על
בנה שנפל במלחמה.
בהחלט מרגש, ומדהים, מה שמילים יכולות לעשות.
אבל איך אפשר בלי טפיחה על השכם...
כשמאמר
שכתבתי, קיבל תשע סקירות, מאות תודות, ועשרות הפניות בפרוג...
או מאמר שהתברג לראשונה
בניוזלטר של פרוג..
" זה אות כבוד!" כתב לי
@הכלבויניק
ומאז, קבלתי מדליה נוספת על המאמר -
הסכסוך ישראלי פלסטיני מבוסס על רקע דתי או לאומי?
אבל לא הכל דבש..
כי במסע הארוך הזה עברתי לא מעט תסכולים.. כמו קטע שכתבתי באחד האתגרים,
קטע שנון ומוצלח שזכה לעשרות פידבקים, כפול ומשולש מרוב הכותבים.. ובאיזה מקום
זכיתי...? עדיף שלא תשאלו..
ואם כבר מדברים על מסע מרתק שעברתי.. כדאי לרפרף על מסע לא פחות מרתק,
המסע של גבריאל..
והמסע הארוך, הסיזיפי והמייגע כל כך.. גרם לי להבין כמה דברים. לדוגמא..:
אם לא הייתי כותב כאן, כנראה הייתי מסיים לפחות שני ספרים. אבל בינינו, למי יש זמן לכתוב ספרים כשיש כל כך הרבה הודעות לכתוב?
כשאתה מגיע להודעה ה-2000, אתה מבין ששלושים אחוז מההודעות שלך הן תגובות בסגנון "מסכים לגמרי!".
אם כתבת סיפור וחשבת שבזה סיימת, הפורום יזכיר לך שלעולם לא באמת סיימת. תמיד יש עוד משהו לשפר, לשנות, לשכתב, לנסח, ובמילים אחרות למחוק מה שכתבת..
שיש הצדקה לכתוב העצמה גברית גם בפורום שרובו נשים. אבל אל תהיה צודק תהיה חכם..
שגבר יכול לעשות אינסוף טעויות ועדיין הוא יוכל למשוך 'מהעצמה' עידוד והעצמה....
שיש מושג כלאים שנקרא 'הַסְגַּבְרָה' (באנגלית: Mansplaining, הלחם בסיסים של המילים "הסברה" ו"גבר") מצב שבו גבר מנסה להסביר לאישה דבר מה באופן מתנשא, ובייחוד בנושא שבו היא מתמצאת יותר ממנו.
שישנם נשים שהשכלתם התורנית עולה פי כמה מאשר גברים. ומנגד, גברים שהשכלתם הקולינרית עולה פי כמה מאשר נשים.
שיש לי הרבה כח לדבר עם עצמי...
אם מישהו כותב "נחמד, אבל לא התחברתי" – זו לא הזמנה לפתוח מאמר תגובה של 12 פסקאות.
דיאלוגים טובים הם כאלה שגורמים לקוראים לחייך או להזדהות – אבל תמיד יימצא מישהו שיגיד לך, "זה נשמע קצת מאולץ".
שהביקורות הכי קטלניות מגיעות תמיד אחרי שאתה משוכנע שסיימת לערוך את הסיפור "לגמרי".
שאנשים תמיד ינסו למצוא משמעות עמוקה בהודעות שלך, גם אם ניסית רק להצחיק.
לפעמים הסיפור שלך באמת טוב, אבל כולם עסוקים מדי במריבות על "האם מותר לכתוב עם רווח כפול?".
אין דבר כזה "יותר מדי סדנאות כתיבה". תמיד יש עוד זווית להאיר, עוד טיפ לגלות, ועוד דרך לשכנע אחרים.. שפשוט "אין להם את זה"....
כותבים בפורום הם קהל מיוחד. הם יודעים להחמיא, לבקר לפרגן ולצחוק – בעיקר עם עצמם ותו לא...!
אל תשלב בסיפורים - טקסט
בערבית, שלא תקבל הצעת עבודה מפתה שתזרוק אותך למרתפי השב"כ...
אבל אם יש דבר חשוב שבאמת למדתי - זה שכותב אמיתי תמיד שואל את עצמו: "למה אף אחד לא מגיב לי?!"
כי בואו נודה באמת – אין דבר מביך יותר מלפרסם סיפור שהשקעת בו שעות, ימים, או (אם אתה כמוני) שנים, ואז לראות איך הוא יורד מטה ברשימת הפוסטים, נטוש ובודד כמו מוקי תוכי לאחר מקלחת..
לצורך כך כתבתי מספר תגובות שיכולות לשפר את המצב.. (לא לשכוח אחר כך להחליף שם משתמש..)
'איזה 'פאנץ' מדהים! מדהים איך הצלחת לשלב בין מסר עמוק להומור חצוף'...
או, 'תודה לעצמי על הפרסום הזה, ממש נהניתי לקרוא את זה שוב'..
אבל זה מה יש.. ואסור לקחת ללב. כי זה שהכותבים בפורום לא תמיד מגיבים, זה לא אומר שהסיפור שלך לא מצוין. זה אומר שהם פשוט... נו, אנשים...
אה.. עוד דבר שלמדתי.. אין דבר כזה הודעה שאי אפשר לסיים עם אימוג'י של
.
אוקיי צחקנו, גלגלנו עיניים, פרגנו, הרמנו גבה, ואף התרעמנו.. אז מה הלאה אתם מהרהרים לעצמכם..
אז האמת, אני לא יודע מה יביאו ההודעות הבאות, אבל אני די בטוח שהן ימשיכו לכלול צחקוקים על טורים הומוריסטיים, אנקדוטות מחיי היומיום, טורים שמעניינים רק אותי, סיפורים גדולים על החיים, פאנצ'ים חדים, ובעיקר - לדחוף את עצמי להפסיק לתקן כל הודעה פעמיים אחרי שפרסמתי אותה...
אז תודה מראש לכל אחד מחברי הקהילה כל אחד בשמו הטוב יבורך, שקרא, כתב, הגיב, ביקר, פרגן, התווכח, צחק, גלגל עיניים, עיקם אף, הרים גבה, ולבסוף סימן לייק, בלעדיכם, המסע הזה היה הרבה פחות מעניין.
וכמובן תודה מובהקת למנהלים היקרים
@מ. י. פרצמן @ניהול קהילת כתיבה שמשקיעים ממרצם ומזמנם לטובת החברים. כמו גם מנהל פורום מאמרים
@הדוויג שיש לי כלפיו הרבה הכרת טובה.
אז יאללה קדימה, לעוד 4000 הודעות של יצירה, כתיבה, ובעיקר – בכיינות על חוסר פידבק....
הנושאים החמים
www.prog.co.il
Reactions: MOM, ahrubin, משך ועוד 29 משתמשים32 //