• משתמשים יקרים!

    בשל עבודות תחזוקה הערב, ייתכן שהאתר יהיה סגור לפרקי זמן שונים לצורכי תחזוקה.
    זוהי סגירה מכוונת, ונועדה לשפר את ביצועי האתר, לטובתכם.
    בתקווה להבנה. תודה על הסבלנות!

שיתוף - לביקורת 4000 הודעות – מי סופר בכלל?

מצב
הנושא נעול.
מצב
הנושא נעול.

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

בס"ד

יום שלישי י"ג בשבט תשפ"ה.
כותרת דרמטית הופיעה בשני עיתונים מרכזיים במדינה - 'יגיעות ראשונות' ו'העיתון לאנשים החושבים עצמם לחשובים'.

בכותרת שנמרחה על פני כמעט עמוד שלם (למישהו עדיין לא ברור כיצד הם מצליחים למלאות כ"כ הרבה עמודים כל יום?) נכתב באותיות אדומות בוהקות: "העוול נחשף: כך ראש הממשלה רוקם מזימות עם השטן", ובכותרת המשנה: דיווח מסעיר מאת הכתב לענייני כזבים אמיעד גליקשטיין חושף כי ראש הממשלה רקם עסקה מחרידה עם האויב לצורך עניינים אישיים. היועמשי"ת: "חייבים למצות עמו את הדין, כולם שווים בפני החוק".

בפרסום ראשון, אנו מביאים את מה שהתרחש מאחורי הקלעים של הידיעה הזו.

הכל החל בצהרי יום שני, עת ישב בנינוחות רבה, על קפה מהביל וניקוטין חריף, הכתב המוכשר אמיעד גליקשטיין (שיש כאלו שמכנים אותו, משום מה 'דליפשטיין'), וקרא את הדיווח על כך שארגון הטרור הודיע שהעסקה הוקפאה עד אשר המתווכות ילחצו על המדינה לעמוד בהתחייבויותיהם, שהן, אגב, מובנות לחלוטין - בשביל להחזיר אנשים חפים מפשע, עליך לעמוד ולהתחייב על שלל הבטחות, זה לא בא ברגל..

הכתב, שאירועי הימים האחרונים איימו על בטחונו ועל זה של סובביו בעקבות הצהרות נועזות מצד נשיא המעצמה הגדולה בעולם, קרא את הדיווח פעם ועוד פעם, כשהצבע מתחיל לחזור לפניו אט-אט. הוא סיים לקרוא פעם עשירית ואז זינק ממקומו בהתלהבות, בעודו מפזר לחלל האוויר משפטים-שעדיף-לא-לצטטם. אשתו שהגיעה במרוצה עצרה באחת, פיה סרב להיסגר עד אשר לקח הכתב את סמארטפונו ויצא בטיסה ישירה מהבית לעבר משרדי העיתון בו עבד.

בדרך הרים שיחה דחופה למנכ"ל העיתון, ברשותנו מספר ציטוטים מהודעה זו:

גליקשטיין: "ברור לך שזה מה שקרה, הלא כן?"

המנכ"ל: "ברור שלא, אבל הקוראים לא יודעים זאת, ובהחלט נראה לי שנוכל ללכת על זה!"

גליקשטיין: "אוקי, לי זה ברור, אתה רואה סיבה אחרת לכך שארגון הטרור לפתע הקפיא את העסקה - אם לא שראש הממשלה יצר עימם קשר וביקש זאת מהם כדי שיוכל להתחמק שוב ממשפטו על ידי כינוס חירום של הקבינט?

המנכ"ל: "האמת? לא כל כך הבנתי, אבל בסדר, אתה יכול להתקדם עם זה. הרי אנחנו במלחמה, שמצדה האחת עומדים חלאות אדם פראים ותאבי שלטון, ומהצד השני עומד חמאס. יש לך אור ירוק, יודע מה? תוכל לשתף בכך גם את המתחרים, 'השרץ'".

גליקשטיין: "סבבה, מחר יש לך כותרת פצצה!"

וכך נחשפה המזימה הזדונית שצפויה לטלטל עוד ימים ארוכים את מערכת המשפט במדינה עד שהתיקים יקרסו וחוזר כלל-וכלל-לא חלילה.


נ.ב. כלל האירועים, השמות, הדמויות והמקומות מדומיינים ואין ביניהם לבין המציאות מאומה.
קרדיט לבנימין ליפקין על חלק מהשורה השנייה בקטע.
שיתוף - לביקורת שכן רע-ש!
א.
שעת לילה מאוחרת, בני הבית נמים את שנתם, ואתה מדמדם.. את שנתך. לפתע דפיקות בדלת, טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק...! (בפועל יותר מעצבן לשמוע את הדפיקות מאשר לקרוא את כל ה-20 טוק טוק...)

אתה ניגש להציץ בקוקר (עינית) ורואה חזות מטושטשת.
לבוש בפיג'מה, ואין לך מושג את מי תגלה כשתפתח את הדלת, אולי את רב השכונה.. או סתם אדם מכובד שלא היית רוצה להתראות בפניו במדי לילה. וללבוש בגדים לא בא בחשבון, אז אתה נשאר במטה.
אך הדפיקות לא מרפות וקצב הנקישות עולה בכמה סולמות... מה שמאלץ אותך לעלות על מדים רגילים.
בכל זאת, אם יהודי דופק באישון לילה מסתבר שזה עסק רציני, כמו הצלת נפש אחת מישראל, ואפילו שתיים.

אתה ניגש לפתוח את הדלת בדחילו ורחימו, דרוך לגלות מיהו הדופק.. שגרם לך להתלבש?
מתברר שהשכן מקומה-4 בא להחזיר לך עכשיו את 2 השקלים שלקח ממך בשחרית! איזה יופי...!

ב.
שעת מנוחת צהרים. בלילה הקודם השינה שלך נקטעה בגלל השכן מקומה-4.
וממש הרגע אתה הולך לחרוף כמה שעות טובות לפצות על השעות האבודות. בחדר שורר שקט מופתי וכבר הפכת צד במיטה. אבל אז בדיוק נשמעות דפיקות נמרצות בדלת.
יותר מאלף טוקטוקים בקצב מסחרר, גורמים לך לקום בעצבנות, ולצמצם מרחק מהדלת הנדפקת.

אתה פותח את המסכנה, ומגלה שמדובר בשני זאטוטים קטנים שדורשים את המסמרים שהבן שלך לקח להם (לטענתם..) לבניית 'המחנה'..
מעצבן, משגע, מטריף, כל מילת תיאור בהקשר שלילי תואמת כשורה את המצב. ואם לא היית אנטישמי. היית קולע את שניהם בפאות אוזנם ומשלחם בנימוס להוריהם. אבל אתה מנומס. ופורע את חובך מבנך השובב.

ג.
שעת לילה שקטה במיוחד, אתה שקוע בשיחת טלפון ראשונה עם המלמד של הבן - שמספר שהוא מתנהג באלימות, ופתאום - דפיקות בדלת. טוק טוק טוק, מלווה ברעש קל של גרירת חפץ מתכתי.

אתה עוזב את השיחה, פותח את הדלת עם הטלפון, ורואה שכן שמחזיק מברג ענק.
"סליחה על ההפרעה, אתה יכול להלוות לי פטיש? זה הדבר היחיד שחסר לי כדי לפרק את הארון הישן שלי".
"לא אין לי פטיש!". סוגר את הדלת ומסנן: "למזלך!"
והמכובד מעבר לאפרכסת שואל, "מה אמרת?"

ד.
שעה מאוחרת, דפיקות בדלת מעירות אותך מהשינה.
השכן מקומה-3 מחכה מעבר לדלת עם מבט מודאג:
"סליחה על ההפרעה, אבל יש לך אולי מלח+ביצים? בדיוק באתי להכין חביתה וגיליתי שנגמר לי".
לאחר שנתת לו וסגרת את הדלת. אתה מהרהר לעצמך: "חביתה? בשתיים בלילה? הלוואי שיחטוף צרבת!"

ה.
שעת בוקר מוקדמת, השמש בקושי זרחה, הציפורים חורפות, והדפיקות בדלת מתחילות בקצב אחיד. טוק טוק טוק.
אתה מנסה להתעלם, אבל הדפיקות לא פוסקות.

מתוך שינה מעורפלת אתה קם וניגש לדלת, מציץ בעינית, ורואה אדם עם קופסת קרטון.
אתה פותח את הדלת בחצי עין עצומה, והברנש מכריז בהתלהבות: "המשלוח שהזמנת הגיע!".
רק אתה לא הזמנת כלום...
מתברר שזה תבניות ביצים לשכן מקומה 3...

ו.
שעת בוקר מוקדמת, אתה מתארגן בזריזות ליציאה להספיק את המניין המהיר.
טוק טוק טוק טוק טוק!

השכן מקומה-3 מחכה לך עם כוס ביד:
"היי, אפשר קצת קפה? אני לא יכול להתחיל את הבוקר בלעדיו".
אתה שוקל ברצינות אם לזרוק עליו ביצים.. או להשאיר כוסות חד-פעמיות מחוץ לדלת.
"מתי הבנדיט הזה ישן?!", אתה שואל את עצמך.

ז.
שעה מאוחרת, דפיקות קלות אבל עיקשות בדלת.
אתה פותח, ורואה את השכן המבוגר מקומת הקרקע.
"סליחה, אבל נראה לי שמישהו אצלכם מזיז רהיטים. זה מפריע לקרוא את העיתון".
אתה מסתכל על הסלון - שום דבר לא זז כבר שנים...

ח.
שעה לא ברורה בלילה, אתה שומע את הדפיקות אבל לא ברור מהיכן.
אתה מתלבש בזריזות, פותח את הדלת, ואין אף אחד.
אבל... על הרצפה יש פתק:
"הייתי חייב לבדוק אם אתה ער. תודה. השכן מקומה-3..."



אז מה באמת הפתרון לטרדנים כאלה?
כי הפתרון הקונבנציונאלי - לתלות על הדלת פתק בנוסח:
ין לדפוק בשעות 2-4 בצהרים, ומ-11 בלילה" -
לא נמצא יעיל אל מול נוקש טרדן, שסבור שדפיקתו היא יוצאת מהכלל....
אז מה כן?

לפניכם מספר אופציות להרחיק את הדפקנים הדווקנים...
אפשר למשל לתלות על הדלת שלט "זמני קבלת קהל" גדול ומעוצב - בנוסח:
"אנחנו ישנים בשעות 11 בלילה עד 7 בבוקר. ובצהרים בשעות 2 עד 4. בשאר השעות אנחנו מתעלמים בכוונה. תודה על ההבנה!"
ואל תשכחו להוסיף אייקון של מנעול ענק לחיזוק המסר.

במצב ואתם אדיבים או גרים עם שכנים רגישים במיוחד, כתבו את הנוסח הבא:
"אנחנו כל כך מצטערים על חוסר המענה! כדי לוודא שמקרה כזה לא יקרה שוב, בבקשה כתבו את הבעיה שלכם בפתק, העבירו אותו בתחתית הדלת ותלכו לישון –אל חשש בבוקר כבר נעדכן אתכם".

או: "אתם דופקים בשעה מאוחרת? הדלת שלנו עלולה להיעלב! חזרו מחר והיחסים יישארו תקינים".
וגם: "דלת זו אינה תומכת בדפיקות לילה וצהרים. אנא נסו להקיש קלות ביום בהיר אחר".

ואולי אתם בעניין של שלט מפתיע: "נא לא לדפוק! במקום זאת, שלחו לנו הודעה טלפונית. נענה מיד... או כשנתעורר".
או: "דיירי הבית ישנים עכשיו! דפיקות בשעות אלו יתועדו ויובילו לדיון בוועד הבית על מהות השפיות. תודה על שיתוף פעולה!"


במקרה ואתם מתגוררים בשכנות לליקויי ראיה, או שכנים שעושים ראש קטן ומצלצלים בפעמון, החליפו את הפעמון במתג מזויף עם שלט "לחצו כאן לשירות". כשהם לוחצים, שימו הקלטה של צפצוף ואחריו: "השירות כרגע לא זמין. תודה על הפניה!"
אפשר גם להתקין רמקול קטן מעל הדלת שיאמר: "הדיירים עסוקים כרגע במשהו מאוד חשוב. נסו שוב ביובל הבא".

ואם כלו כל האפשרויות, תמיד אפשר לחשוב מחוץ לקופסה. להתקין דלת דו-כיונית! איך זה עובד אתם שואלים?
כשמישהו דופק בשעה מאוחרת, הדלת מסתובבת ומפנה אותו חזרה למדרגות עם הודעה: "קבע את ביקורך בשעה יותר ראויה. תודה!".

ואם תליתם פתקים ושלטים מכל הסוגים, החלפתם את מתג הפעמון, העמדתם רמקול, התקנתם דלת דו-כיונית, ואף הצמדתם מכתזי"ת קטנה שכל דפיקה משגרת שפריץ מים לעבר הדופק (ככל שהשעה פחות נוחה, השפריץ יותר חזק), ועדיין זה לא עזר, אז קבלו עצת זהב.. רק רגע, אני שומע מישהו עומד במפתן הבית.
"רותי תפתחי את הווילון. תראי מה רוצים השכנים..."
העיקר שלא ידפקו!

מקווה שהועלתי. בהצלחה!
מה קורה כשראש השועלים הסתבך עם האקדמיה לשיבוש העברית?
חקירה קשוחה במרתפי האקדמיה! שבעקבותיה הוא פיתח הַלֶּמֶת ברמה של דָּאֶבֶת.

מאז חלפו ימים לא מעטים, והנחקר-החולה עדיין מסתגר בביתו, מתכרבל בכסותו,
ותוקע ראשו בכר רחב שסופג רק בקושי את יבבותיו התכופות על מה שעבר גופו ונפשו במתקן העינויים המחריד.

בניגוד לאנשים אחרים, מרגע שנחשפתי לסיפור המזוויע, גליתי אכפתיות, וכידיד נאמן ואיש מקצוע בתחום האמור, נסתי לעודד אותו בניחומי הבל - שהוא לא היחיד, ועם הזמן הוא יתרגל לכתוב בלשון תקינה, וכל מיני קשקושים עם פאנצ', ובלי,
אבל הוא סירב להיפרד מהכר המוכתם בדמעות צהובות שהוזיל תמול ושלשום ושהיום נוספה לו שכבה נכבדה מדמעות חמות.

היה ברור לי שהסתגרות כזו תגרום לו קִהָיוֹן חמור, ואי לכך לא הרפתי ממנו. התעקשתי שוב ושוב לדובב את החולה, שיציף את הכאב, ויעשה טובה לנפשו.

זה לא היה קל, זה לא היה מהר, אוצר גידופיו המכובד.. נפתח לרווחה, וקבלתי ממנו על הראש לא מעט, אך לבסוף האיש שעד כה ניסה להדחיק, הסכים לחשוף בפרוטרוט כל מה שעבר עליו באותה חקירה קשוחה, צולבת, שחרטה בנשמתו חוֹבְלָה בדרגה עשר.

רשמתי מפיו את התיאור המצמרר והרי הוא מוגש לפניכם.

***

הוא הניף לעברי - ביד אחת כַתִיש שמיועד למַרְקוע ואֲפִיפִית וביד השנייה סגר עלי עם מַרְתוק,
מה שנטע בי תחושה שהשיח הפעם לא יהיה הִדודִי. יותר כפייתי, חד צדדי. שבסיומו יכפתוני במִטְעָנִית או מְעונוע אפלים, כשעל עייני מהודקת רצועת בד - לחסום את כושר הכתיבה המסנוור.. שלי.

"ריק פוחז וקל דעת שכמוך,
על שם מה הנך בּוֹזֶה את הלשון העברית תחת עין השמש? נותן בפומבי דרור לשרעפיך?
בוש והיכלם עלם צעיר בן תשחורת ובן נעוות המרדות הלשונית!"
הטיח בי הבודק המְאַסְדֵּר.

- "אכן הנך צודק. כולי חרטה". נסתי לפרק.. מעלי את האשמה, אך לשווא.

"אתה רק מתחרט?! טרם הבינות כמה קלקולים פעלת במו ידיך!
במעשה ידיך אתה מכרית כל חלקה טובה בשפה האפרו-אסיאתית, שפתם של היהודים והשומרונים לאורך השניםםםם!!!
הרים קולו המוכיח בשער בחמה שפוכה ורותחת בניגוד לשמו.

(א.ה - בשלב הזה של השיחה, השועל התרגש. הבאתי לו כוס מים. והוא המשיך בתיאור המצמרר).

"אין בך מאומה ממידת הזולָתָנות? או פן פגע בך החִשָֹכון?" המשיך להטיח בי איש השלום.
- "מההה זההה?". נסתי לשאול. אבל הוא התעלם והמשיך להלקותני בחרצובות לשונו.
"ואולי בכלל אתה חולה בחולי הצַיְמָנות ואי לכך אוצר המילים העבריות שלך כזה דל?"

באותה עת הייתי אחוז הלמת. נפשי זעה הלוך וזעו, וגם חשתי בכפן גובר ובצמא רב.
(א.ה - בשלב הזה של השיחה, השועל שוב התרגש. מצחו התמלא בזיעה, ידיו רעדו ואישוניו התרוצצו. הבאתי לו חמת מים. ולאחר דקות ארוכות הוא המשיך בתיאור המצמרר).

ולמרבה הפלא כמו קורא את מחשבותיי, הוא הציע:
"התרצה שהגמיא אותך ספל מים מהמרוון?"

- "לא בסדר יש לי שלוקר שלא הוחרם עד כה".
"התכוונת שיש לך חֵמֶת!"
- "נכון, בטח, לגמרי, נכון, נכון מאודית".
חיוך קל נמרח על פרצופו. נראה שהמאסדר מבסוט מרוצה.

"אם הנך מסרהב לקבל מים טריים מהמרוון, פן תרצה להתכבד בפת כסנין או עוּגוֹנִית - חלף מיני התרגימא והפרפראות אשר נמצאו בתיקך - שהוחרם לצורך החקירה והדרישה?!"
ניסה הבודק ליתן כִּשְׁרוּר לגִּזְלוּת דַּעַתו.

באותו רגע סרה ממני תחושת התיאבון ופג ממני הצימאון. אז קמצתי את פי. ושתקתי.
מעיניי זלגה דמעה סוררת שהתגלשה למרגלות כסותי. ויבבה שהתפתחה לבכי חסר מעצורים.
אך הבודק הקשוח עשה עצמו כמו מתעסק בשׁוֹמְרָן שהיה מונח על ידו. מנסה לעמעם ברשרושי הניילון את קול בכיי.

לאחר דקה שוחררתי לחופשי -
מותרה ועומד כי להבא אם לא אתנהג בתַּלְמִיּוּת וחמור מכך אתנהג בהֲמוֹנָאוּת, אצטרך להתמודד עם עִלּוּי-סַמְכוּת שהחקירה הזו היא רק תַּצְרֵף ברמת גן לעומת מסכת חקירות שאעבר תחת ידיו.
ולבסוף נגזר עלי לערוך הֶגְוֵן לטור המדובר.

מאז חלפו ימים ארוכים, אך עדיין כמו שאתה רואה נכוחה, אני סובל מחוֹבְלָה שבעקבותיה פתחתי הַלֶּמֶת ברמה של דָּאֶבֶת,
וזה לא מִבְדֶּה זו האמת. הפסקתי להתנהג כמו עֶקֶר בַּיִת ממוצע. אויה לי אַלְלַי לִי.
אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר. אללי לי - עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ.
אויה לי שהחלפתי לשון מקסימה בלשון משמימה.
אללי לי שהחלפתי משקפיים יקרות בגרביים פחות יקרות. ויחד עם זאת לא אשכתב את הטור מחדש.
(א.ה בשלב הזה השועל הניח את ידו על ירכו, ונשבע בחייו!)
ובכל זאת קבלוני כמו שאני. וקבלו את הדברים ששלחתי בידי מי שסגר לאחרונה מעגל אלפי בין ארבע ספרות - בפנים יקרים ויקרות. במטותא.

ולקראת חתימת התְּגוּבִית - אתנצל על ההֶכְבֵּר, ואייחל לקבל סִמְלוֹן פַּרְצוּפוֹן רִגְשׁוֹן על הצחקיק שנכתב כאן.
ולחילופין דברי הוקרה מתְּגוּבָן או אפילו שִׂיחוּחַ גרידא באשכול, יעודד אותי.
בברכה שיפולת שועל. השפל והנדכא.

אז יאללה קדימה...
 תגובה אחרונה 
העולם נחלק לשתי קבוצות. הכלבויניק, וכל השאר..
סקרנים לדעת איך זה בא לידי ביטוי? אז יאללה קדימה לסיור קצר מאחורי הקלעים...



כשהשנה התקרבה לסיומה,
@הכלבויניק (או כמו שחברי פרוג קוראים לו מאחורי גבו, "מעצב ללא הפסקה"..) הכריז כהרגלו לצוות המשרד,
"זהו חברים, הפעם פרוג לא יהיה סתם אתר – הוא יהיה חוויית חיים! בלי קשר לחיים דיקמן"...
הוא כחכך בגרונו והוסיף בפאתוס:
"אנחנו הולכים להדהים את המשתמשים בעיצוב מהפכני שלא היה מעת בריאת העולם"...

יונתן, המתכנת הראשי, שאל בזהירות:
"הכלבויניק, בלי לבאס, זה באמת רעיון נהדר, אבל... למה באנר נע עם אנימציה של פיל רוקד?"

הכלבויניק הביט בו במבט חד,
"כי פיל רוקד מעביר מסר של קלילות ואלגנטיות. זה פסיכולוגיה בסיסית, יונתן!"
יונתן הנהן בראשו בכבדות של פיל.. זה הבוס שלו, טיפוס כזה שלא יודע מה זו מנוחה. אפילו כשהכיסא הסתובב לרגע, הוא ניסה לשדרג את הפונקציונליות שלו עם כפתור סיבוב טורבו...
אז הוא שתק וקדימה לעבודה.

לא עברו יומיים והכלבויניק קפץ לאולפן בעיניים נוצצות:
"המצאתי משהו גאוני! משתמשים יוכלו להחליף את צבע האתר לפי מצב הרוח שלהם! כחול - רגוע. אדום - עצבני. ירוק - מקובע"....

שירה, המעצבת גרפית, הרימה עיניים מהמסך.
"ומה אם מישהו במצב רוח קודר?" שאלה את הבוס המהפכני..

הכלבויניק חייך חיוך זדוני.
"שירה זה באמת קל! נשלב ערפל דיגיטלי ומוזיקה של צפרדעים בלילה גשום"...
הצוות, שמזמן כבר הבין שאין טעם להתווכח, התחיל לעבוד במרץ. עיצוב חדש? יאללה. גרפיקה מתקדמת? למה לא.
וב@משך שבועות עמלו על ערכת עיצוב חדשה. פיצ'רים חדשים נוספו, כפתורים עוצבו, וחוויית הגלישה עברה לפחות עשר מהפכות בשבוע אחד.

היה גם מקרה שהכלבויניק בא עם פיג'מה למשרד, עם חיוך מאוזן לאוזן.
"תקשיבו, הלילה חלמתי על כפתור מיוחד בשם 'אני לא מבין איפה אני', מה דעתכם חברים? הברקת המאה לא?!... ספק שאל ספק קבע.
"מה ייעודו?" ניסה @פרוגמטי הפרגמטי לקרקע בשאלה מתקילה את הדמות המפוג'מת שנחתה במשרד כמו חוצן חיוור...
"נו באמת, לא ברור לך מה תפקידו? להחזיר משתמשים לדף הבית אחרי שהתבלבלו...!"
פרוגמטי נאנח, והכלבויניק רץ ליונתן המתכנת, לבדוק שהבין אותו בלי להתבלבל....

ביום ההשקה, הכל היה מוכן. הכלבויניק המרוגש שהפעם עלה על חליפת יוקרה.. ביקש לחגוג את הרגע הקרב ובא..
"שירה תביאי את הקברנה סובניון שנת 1025.. מהמדף העליון, על חשבוני..". אמר בנדיבות אופיינית.
הוא נעמד מול המסך הראשי במשרד, לחץ על הכפתור הגדול שסימן את העלאת "העיצוב הכי טוב בהיסטוריה של העיצובים", וצעק:
"פרוג 2025 – לכבוש את העולם!"
שמפניות נפתחו, ובלונים התפוצצו..

הקהילה געשה. מאות תודות הומטרו על הפוסט שלו שהיה עמוס במידע,
ונראה שהוא הצליח לשלב בו כל תכונה אפשרית חוץ ממתכון לסופגניית שוקולד....

אבל אז התחילו להגיע התגובות בקצב מסחרר.
תגובה ראשונה: "וואו, עיצוב מדהים! אבל איפה הכפתור לכניסה לפורום? נעלם לי מתחת לגלריית הפיל הרוקד."
תגובה שנייה: "מגניב ממש! אבל אפשר לכבות את צלילי הצפרדעים שנשמעים כשמעבירים עכבר על פוסט?"
תגובה שלישית: "הצילו, עזרה! איך אני חוזר לעיצוב הישן? כפתור 'אני לא מבין איפה אני' לא עובד!"
תגובה רביעית: "תודה על העיצוב החדש, אבל פיל עם מטריה מתבוסס בשלולית מלאה בצפרדעים (ברררר..) זה חלק מהעיצוב?!"

הצוות הביט בעינים כלות בכלבויניק שהצטנף בפינה. פרוגמטי ושירה לחששו ביניהם, "אמרנו לו שזה לא רציני"...
אבל הכלבויניק מהר חזר לעצמו.. גירד בראשו וניסה להרגיע: "כנראה פספסנו כמה דברים קטנים"...

"קטנים?!" יונתן המתכנת כמעט נחנק. "אני לא מצליח להיכנס לפורומים מהטלפון שלי! הפיל רוקד גם על כפתור 'כתבו תגובה'!"...
מרגע לרגע הדברים הסתבכו.. מה שלא השאיר ברירה לכלבויניק להוריד הילוך.. להתיישב מול המסך ולכתוב הודעה לחברי פרוג:

"חברים יקרים, אנחנו עכשיו בתקופת הרצה. נשמח לשמוע תובנות, הערות, ופידבקים. ובעיקר, אם מישהו יודע איך עוצרים פיל רוקד, אנחנו נשמח לעזרה. תודה על התמיכה וההשתתפות הפעילה!"

הצוות נאנח, אבל הכלבויניק כבר נפנה להתרגש מהפיתוח החדש: עיצוב 2026 – עכשיו גם עם צ'יוואווה מתעטש!...
"שירה נשאר משהו מהקברנה סובניון 1026?"....

תתחדשו!
"שלום אדוני הווטרינר".

"שלום וברכה. ספרות שועל, נכון?"

"ודאי, כתוב על הכרטיס, למה אתה שועל את זה כל פעם?"

"מה? אה, אתה זה עם הפאנצ'ים והמשחקי מילים.."

"הו הו, זהו בדיוק העניין בשלו באתי לוויטרינה הזו שלך..."

"תסביר".

"אני אסביר. אז כך, בדרך כלל אנשים נהנים מהפאנצ'ים ומשחקי המילים, אבל לדעתי דווקא זה מה שמשחק לרעתי..."

"למה כוונתך?"

"אתה הולך ברחוב ורואה איש שמן מגולח, מה אתה רואה?"

"איש, שמן, מגולח".

"זהו, שאני רואה 'כבד קצוץ'..."

"חח זה טוב!"

"זהו, שלך ולאחרים זה אולי טוב, ולכן זה עולה לי במוח, כדי לכתוב את זה. אבל לי, פאנץ' זה כמו אפצ'י..."

"אפצ'י?"

"כן! כיף בבית ליד המחשב, או במקרה של אפצ'י, טישו. פחות באמצע רחוב, כשכל העולם מסתכל על החיוך האווילי שהפציע בפתאומיות, ובמקביל האפצ'י, על מאבק האיתנים לכיסוי מפלי החוטם מעיני הציבור..."

"אני מבין. וממה זה נובע לדעתך?"

"מהבטן".

"חח לא הפאנץ'! זה שאתה לא שולט בהם..."

"אה, זה פשוט, כמו שאמרתי, כי זה מהנה אנשים, הבעיה שאותי זה מענה לפעמים..."

"אתה לא מסוגל להפסיק, אה? זה דווקא נחמד, לא?"

"נחמד? אתה נקרעת פעם מצחוק באמצע דרשה של חמיך כי בדיוק עלה לך בדמיון, מה היה קורה לו מישהו היה מדליק נרות בטעות יום לפני חנוכה? אתה מתאר לעצמך איך הוא היה חם עליי אחר כך..."

"חחח... סורי, אין לי מזור למחלה כזו..."

"לרופא כמוך אין מזור? אתה יודע שזה מזור מאוד..."

"חח... טוב, שועל, אתה מוכרח להפסיק לשכתב את הדו שיח הדמיוני הזה שלנו! תחשוב על זה, אני הרי לא קיים במציאות, אז כשאתה כותב שאני צוחק ומחמיא על הבדיחות שלך, זה בעצם יוצא שאתה צוחק מהבדיחות של עצמך ומחמיא עליהן..."

ספירת העומר

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

אתגר AI

תספרו 50... תזכורת • אתגר 252

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק צה

א לְכוּ נְרַנְּנָה לַיי נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ:ב נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ:ג כִּי אֵל גָּדוֹל יי וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים:ד אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ:ה אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ:ו בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי יי עֹשֵׂנוּ:ז כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ:ח אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר:ט אֲשֶׁר נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּחָנוּנִי גַּם רָאוּ פָעֳלִי:י אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי:יא אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי:
נקרא  7  פעמים

לוח מודעות

למעלה