מה קורה כשראש השועלים הסתבך עם האקדמיה לשיבוש העברית?
חקירה קשוחה במרתפי האקדמיה! שבעקבותיה הוא פיתח הַלֶּמֶת ברמה של דָּאֶבֶת.
מאז חלפו ימים לא מעטים, והנחקר-החולה עדיין מסתגר בביתו, מתכרבל בכסותו,
ותוקע ראשו בכר רחב שסופג רק בקושי את יבבותיו התכופות על מה שעבר גופו ונפשו במתקן העינויים המחריד.
בניגוד לאנשים אחרים, מרגע שנחשפתי לסיפור המזוויע, גליתי אכפתיות, וכידיד נאמן ואיש מקצוע בתחום האמור, נסתי לעודד אותו בניחומי הבל - שהוא לא היחיד, ועם הזמן הוא יתרגל לכתוב בלשון תקינה, וכל מיני קשקושים עם פאנצ', ובלי,
אבל הוא סירב להיפרד מהכר המוכתם בדמעות צהובות שהוזיל תמול ושלשום ושהיום נוספה לו שכבה נכבדה מדמעות חמות.
היה ברור לי שהסתגרות כזו תגרום לו קִהָיוֹן חמור, ואי לכך לא הרפתי ממנו. התעקשתי שוב ושוב לדובב את החולה, שיציף את הכאב, ויעשה טובה לנפשו.
זה לא היה קל, זה לא היה מהר, אוצר גידופיו המכובד.. נפתח לרווחה, וקבלתי ממנו על הראש לא מעט, אך לבסוף האיש שעד כה ניסה להדחיק, הסכים לחשוף בפרוטרוט כל מה שעבר עליו באותה חקירה קשוחה, צולבת, שחרטה בנשמתו חוֹבְלָה בדרגה עשר.
רשמתי מפיו את התיאור המצמרר והרי הוא מוגש לפניכם.
***
הוא הניף לעברי - ביד אחת כַתִיש שמיועד למַרְקוע ואֲפִיפִית וביד השנייה סגר עלי עם מַרְתוק,
מה שנטע בי תחושה שהשיח הפעם לא יהיה הִדודִי. יותר כפייתי, חד צדדי. שבסיומו יכפתוני במִטְעָנִית או מְעונוע אפלים, כשעל עייני מהודקת רצועת בד - לחסום את כושר הכתיבה המסנוור.. שלי.
"ריק פוחז וקל דעת שכמוך,
על שם מה הנך בּוֹזֶה את הלשון העברית תחת עין השמש? נותן בפומבי דרור לשרעפיך?
בוש והיכלם עלם צעיר בן תשחורת ובן נעוות המרדות הלשונית!"
הטיח בי הבודק המְאַסְדֵּר.
- "אכן הנך צודק. כולי חרטה". נסתי לפרק.. מעלי את האשמה, אך לשווא.
"אתה רק מתחרט?! טרם הבינות כמה קלקולים פעלת במו ידיך!
במעשה ידיך אתה מכרית כל חלקה טובה בשפה האפרו-אסיאתית, שפתם של היהודים והשומרונים לאורך השניםםםם!!!
הרים קולו המוכיח בשער בחמה שפוכה ורותחת בניגוד לשמו.
(א.ה - בשלב הזה של השיחה, השועל התרגש. הבאתי לו כוס מים. והוא המשיך בתיאור המצמרר).
"אין בך מאומה ממידת הזולָתָנות? או פן פגע בך החִשָֹכון?" המשיך להטיח בי איש השלום.
- "מההה זההה?". נסתי לשאול. אבל הוא התעלם והמשיך להלקותני בחרצובות לשונו.
"ואולי בכלל אתה חולה בחולי הצַיְמָנות ואי לכך אוצר המילים העבריות שלך כזה דל?"
באותה עת הייתי אחוז הלמת. נפשי זעה הלוך וזעו, וגם חשתי בכפן גובר ובצמא רב.
(א.ה - בשלב הזה של השיחה, השועל שוב התרגש. מצחו התמלא בזיעה, ידיו רעדו ואישוניו התרוצצו. הבאתי לו חמת מים. ולאחר דקות ארוכות הוא המשיך בתיאור המצמרר).
ולמרבה הפלא כמו קורא את מחשבותיי, הוא הציע:
"התרצה שהגמיא אותך ספל מים מהמרוון?"
- "לא בסדר יש לי שלוקר שלא הוחרם עד כה".
"התכוונת שיש לך חֵמֶת!"
- "נכון, בטח, לגמרי, נכון, נכון מאודית".
חיוך קל נמרח על פרצופו. נראה שהמאסדר
מבסוט מרוצה.
"אם הנך מסרהב לקבל מים טריים מהמרוון, פן תרצה להתכבד בפת כסנין או עוּגוֹנִית - חלף מיני התרגימא והפרפראות אשר נמצאו בתיקך - שהוחרם לצורך החקירה והדרישה?!"
ניסה הבודק ליתן כִּשְׁרוּר לגִּזְלוּת דַּעַתו.
באותו רגע סרה ממני תחושת התיאבון ופג ממני הצימאון. אז קמצתי את פי. ושתקתי.
מעיניי זלגה דמעה סוררת שהתגלשה למרגלות כסותי. ויבבה שהתפתחה לבכי חסר מעצורים.
אך הבודק הקשוח עשה עצמו כמו מתעסק בשׁוֹמְרָן שהיה מונח על ידו. מנסה לעמעם ברשרושי הניילון את קול בכיי.
לאחר דקה שוחררתי לחופשי -
מותרה ועומד כי להבא אם לא אתנהג בתַּלְמִיּוּת וחמור מכך אתנהג בהֲמוֹנָאוּת, אצטרך להתמודד עם עִלּוּי-סַמְכוּת שהחקירה הזו היא רק תַּצְרֵף ברמת גן לעומת מסכת חקירות שאעבר תחת ידיו.
ולבסוף נגזר עלי לערוך הֶגְוֵן לטור המדובר.
מאז חלפו ימים ארוכים, אך עדיין כמו שאתה רואה נכוחה, אני סובל מחוֹבְלָה שבעקבותיה פתחתי הַלֶּמֶת ברמה של דָּאֶבֶת,
וזה לא מִבְדֶּה זו האמת. הפסקתי להתנהג כמו עֶקֶר בַּיִת ממוצע. אויה לי אַלְלַי לִי.
אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר. אללי לי - עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ.
אויה לי שהחלפתי לשון מקסימה בלשון משמימה.
אללי לי שהחלפתי משקפיים יקרות בגרביים פחות יקרות. ויחד עם זאת לא אשכתב את הטור מחדש.
(א.ה בשלב הזה השועל הניח את ידו על ירכו, ונשבע בחייו!)
ובכל זאת קבלוני כמו שאני. וקבלו את הדברים ששלחתי בידי מי שסגר לאחרונה
מעגל אלפי בין ארבע ספרות - בפנים יקרים ויקרות. במטותא.
ולקראת חתימת התְּגוּבִית - אתנצל על ההֶכְבֵּר, ואייחל לקבל סִמְלוֹן פַּרְצוּפוֹן רִגְשׁוֹן על הצחקיק שנכתב כאן.
ולחילופין דברי הוקרה מתְּגוּבָן או אפילו שִׂיחוּחַ גרידא באשכול, יעודד אותי.
בברכה שיפולת שועל. השפל והנדכא.
אז יאללה קדימה...