• הוסף לסימניות
  • #21
רעיונות דפוקים! (ברוח הטור)

הורדתי את הדלת ושמתי ווילון שבנתיים נתלש ואת הדלת לקח השכן מקומה 3.

אתם כאלה מפונקים! במקור זה היה 20000 טוקטוקים.

תגובות דפוקות. (ברוח הפוסט)

זה מה שיפה בזה. זה גם אמתי גם מטריד, וגם משעשע.

מה נראה לכם שלא עשיתי לו את זה?
רגע אחרי שהוא קלט. הוא הדפיס מאה פתקים ופיזר בכל הבניינים הסמוכים
"המפתח אצל השכן מהבניין הסמוך, זה שאין לו דלת רק ווילון".

קניתי 2 כאלה. אחד אצל השכן מקומה 3 ואחד אצל השכן הקשיש מלמטה. בשונה מהראשון הדמנטי לא מתכחש שהשאיל. פשוט הוא שכח היכן שם את זה.

בדפיקות? לא לא.
נראה לי משו נ ד.פ.ק לך במקלדת...
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
כתיב ה טובה ושנונה כמו תמיד.
מרגיש לי שבשלב מסוים הבנו את העניין, ואין יותר מדי פאנצ'ים מעוררים, וזה השלב שאני מכריח את עצמי להחזיק מעמד עד הסוף, כי אני חושב שיהיה לי תגמול משעשע בסוף. (סורי).

אפשר להציע להכתים את הדלת באבק לבן ולתלות שלט בעברית וערבית "בשיפוצים", ואם זה לא עוזר, להציב בכניסה מכונת ירייה אוטומטית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
כתיב ה טובה ושנונה כמו תמיד.
חן חן.
מרגיש לי שבשלב מסוים הבנו את העניין, ואין יותר מדי פאנצ'ים מעוררים, וזה השלב שאני מכריח את עצמי להחזיק מעמד עד הסוף, כי אני חושב שיהיה לי תגמול משעשע בסוף. (סורי).
המטרה בכתיבת הטור לא באה להציג פאנצ'. היא כן באה להצביע על תופעה מרגיזה בצורה משעשעת. אני חושב שזה די הצליח.
אפשר להציע להכתים את הדלת באבק לבן ולתלות שלט בעברית וערבית "בשיפוצים", ואם זה לא עוזר, להציב בכניסה מכונת ירייה אוטומטית.
ולמחרת להילקח אחר כבוד למרתפי ...
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
הערה. כדאי לכתוב תמציתי וקצר. בשביל לא לאבד אותי ודומים לי...
קראתי עד ה20 טוק טוק, ושם נאבדתי. אבל קראתי את שורת המחץ, וכמובן שממש אהבתי אותה!
התכנון המקורי היה לעלות את זה כשתי קטעים. קטע ראשון - תיאור מצב. קטע שני - פתרונות.
אלמד להבא.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

חוקת האתגרים

פורום AI בינה מלאכותית


ברוכים הבאים לפורום החדש שלנו ליוצרי ai.


הפורום מחולק לתתי פורומים נפרדים, כפי שבוודאי ראיתם, וזכה לתת פורום בפני עצמו לאתגרי ai.
האתגרים נועדו לשפשף יכולות, התנסות בכלים חדשים ועמידה בדרישות ייחודיות ע"פ כללים מאתגרים במיוחד.

למען הסדר הטוב, קראו בעיון את הכללים, קצת ארוך, אבל לא מסובך, הרי יש לכם בינה אמיתית!





אתגר יומי:​

  • בכל ערב בעז"ה עולה אתגר יומי חדש, שיהיה פעיל כ- 26 שעות.
  • חברי הפורום מוזמנים לדרג ולהשפיע על היצירות המוצלחות ביותר, בדגש על יצירה שעמדה בכללי האתגר. היצירה שתקבל את דירוג המשתמשים הגבוה ביותר, היא תוכרז כיצירה הזוכה באתגר, ויוצרה ינהל את האתגר יומיים אח"כ.
  • לאחר הזכייה, היצירה הזוכה באתגר תנעץ בראש אשכול האתגר.
  • מנהל האתגר פותח אשכול אתגר יומי חדש, כותרת אשכול האתגר תכלול את שם האתגר ומספרו.
  • מנהל האתגר מוזמן גם לפתוח אשכול נפסח בפורום דיונים, במידה ופותח האתגר לא פתח נספח, משתמש אחר יכול לפתוח אשכול נספח, עם כותרת ומספר האתגר זהים לכותרת אשכול האתגר. עם קישור לאתגר בהודעה הראשונה.
  • אשכול האתגר היומי מיועד להצגת האתגר בפועל, בו מופיעים אופי האתגר וכלליו, ובו גם המשתתפים מעלים יצירות להתמודדות.
  • אשכול הנספח מיועד לכל הפטפטת, הפרגונים והשאלות על כללי האתגר או על יצירות המתמודדים. כמו כן, בהשתתפות באתגר אין להרחיב מעבר להסבר קצר על היצירה הויזואלית, ביצועה וכדו' - הרחבות נוספות מקומן בנספח.
  • והיה אם בשגגה יכתבו תגובות באשכול האתגר, הן יימחקו או יועברו לאשכול הנספח ע"י המנהלים.





זמני האתגרים:​

שלבי האתגר מחולקים לשלושה ימים: פעילות האתגר, דירוג האתגר, העלאת אתגר חדש. כדלהלן:
  1. פעילות האתגר: 26 שעות שבהן המשתתפים מעלים את היצירות לאתגר. החל מ22:00 ועד 23:59 למחרת. העלאת יצירות לאתגר מתאפשרת לא לפני השעה 22:00 גם אם האתגר עלה קודם.

  2. דירוג האתגר: מסיום עת פעילות האתגר לא ניתן להעלות יצירות חדשות לאתגר, אך ניתן עדיין להצביע ולהשפיע ליצירה הזוכה 24 שעות נוספות, עד ליל המחרת, שאז יוכרז הזוכה שקיבל את מירב הנקודות מהציבור, ויצירתו תנעץ בראש אשכול האתגר.

  3. אתגר חדש: לאחר הזכייה באתגר, על הזוכה להעלות אתגר חדש בערב הבא (יש יום אחד להתכונן) החל מ20:00 בערב ולא יאוחר מ-02:00 בלילה.
  • פעילות האתגרים הינה 5 ימים בשבוע, מראשון עד חמישי (כלומר, עולה במוצ"ש עד רביעי בלילה).
  • ניתן להעלות יצירות לאתגר החדש החל מ-22:00 בערב פתיחת האתגר ועד 12 בלילה למחרת. בדיוק.
  • משתמש שיעלה יצירה מעבר לזמן פעילות האתגר הודעתו תוסר, ותיפסל מהתמודדות באתגר.
  • לאחר נעילת האתגר יהיה ניתן עדיין לדרג 24 שעות נוספות, והוא יינעל להצבעה בלילה שלמחרת.
  • סדר העלאת האתגרים היא בדילוגים של 3 ימים. יום לפעילות האתגר, יום לדירוג ובחירת זוכה, ויום להתכונן להעלאת אתגר חדש.
  • הזוכה באתגר של יום ראשון, יהיה מנהל האתגר של יום רביעי.
  • לשם המחשה: ראובן השתתף באתגר מספר 4. יום למחרת עלה אתגר מספר 5 ובינתיים משתמשים דירגו את אתגר מס' 4, וראובן שלנו גרף את מירב הקולות. באותו ערב בו הוכרז ראובן כזוכה אתגר מס' 4, עולה אתגר מס' 6 ע"י הזוכה של אתגר מס' 3, וראובן מתכונן להעלות את אתגר מס' 7 בערב למחרת. מסובך?! לא נורא. אתם הרי עם בינה לא מלאכותית. קטן עליכם!
  • המחשה נוספת: ראובן הזוכה באתגר ביום שלישי שעבר מעלה אתגר במוצ"ש בשעה 21:00. הציבור מוזמן להעלות יצירות להשתתפות באתגר החל מ-22:00 במוצ"ש ועד לראשון בלילה בשעה 23:59 למחרת (יצירות שיעלו לפני או אחרי הזמן לא ישתתפו באתגר). בראשון בערב יעלה שמעון אתגר חדש בגלל שזכה באתגר של יום רביעי שעבר. בינתיים ניתן עדיין לדרג את האתגר של ראובן עד שני בלילה, שאז יוכרז הזוכה ע"פ דירוג המשתמשים, האתגר יינעל להצבעות, והיצירה המנצחת תנעץ בראש האשכול. לוי שזכה באתגר של ראובן מתכונן להעלות אתגר חדש ביום שלישי בערב, שיהיה פעיל ברביעי, וינעל להצבעות בליל שישי.
  • היות והזכייה באתגר היא ע"פ דירוג המשתמשים. ההודעה הזוכה בדירוג הגבוה ביותר, היא הזוכה! ע"כ מומלץ להשתתף בין הראשונים, ככל שתעלו את היצירה שלכם מוקדם יותר, כך היא תקבל חשיפה רבה יותר.
  • במקרים מסוימים (חגים וכדו') תהיה הקפאה בפעילות האתגר, או הארכה בזמן, בכפוף להודעת המנהלים.





זכיה באתגר:​






כללים עבור מנהלי האתגרים:​

מנהל אתגר פותח אשכול אתגר הכולל:
  1. מקדם - 'אתגר יומי'.
  2. כותרת - שם ומספר האתגר. על שם האתגר לבטא את מהות האתגר, עדיפות לקריאייטיבי.
  3. הודעה פותחת - הסבר קצר על היצירה הנדרשת, יצירה אחת לדוגמא, וכללים בסיסיים שעל היוצרים לעמוד בהם. רצוי אף קישור לאשכול הנספח.
  • על מנהל האתגר לפרט תיאור למשימה אותה המשתתפים יצטרכו לבצע, סגנון היצירה, אופייה, מה יהיה בה ומה אסור שיהיה בה, באילו כלים ניתן להשתמש או שלילת שימוש בכלים מסוימים. האם כדאי/מומלץ/אסור לערוך ולשפץ את היצירה באופן עצמאי, האם ניתן להוסיף טקסט ליצירה, וכדו'.
  • על האתגר לעלות בין שמונה בערב לשמונה בבוקר.
  • השתתפות באתגר מותנית בזמינות להעלאת אתגר מיידי במידה ותזכו, העלאה בזמן ללא עיכוב של רצף האתגרים. מומלץ להיות מוכנים עם רעיון בראש, או לקחת השראה מאשכול הרעיונות לאתגרים >
  • מנהל/ת האתגר חופשי לבחור אם היצירות שיועלו להתמודדות יהיו יצירות חדשות וייעודיות שנוצרו למטרת האתגר או גם יצירות קיימות המתאימות לכללים.
  • מנהלי הפורום רשאים להחליט על נושא מסוים שאינו מתאים, ולערוך או למחוק את האתגר במידה והוא אינו מתאים לפורום ע"פ שיקול דעתם.
  • יש לשים לב להימנע מכפילויות, שלא נעשה אתגר דומה בעבר.





השתתפות באתגרים:​

  • בכל הודעה באתגר, נתן להעלות יצירה אחת בלבד!
  • ניתן להשתתף עד 3 פעמים בכל אתגר, אלא אם נכתב אחרת בכללי האתגר ע"י מנהל האתגר.
  • אין להעלות טקסטים בהודעה המתמודדת באתגר שאינם קשורים ישירות לאתגר. הוספת טקסט כמו "דרגו אותי" תפסול את היצירה מהתמודדות באתגר.
  • מומלץ ורצוי, ואף יתקבל בברכה פירוט על הכלי בו יצרתם את היצירה, הפורמפט אותו כתבתם, ופרטים נוספים שייתנו ערך מוסף למבקרים באתגר.
  • בונוס בהוספת פרטים על היצירה שלכם, הכלי והפורמפט, שתקבלו דירוג גבוה יותר מהצופים, וזה יכול להכריע במקרה של תיקו בהצבעות.
  • אין להעלות תמונות לא מהוקצעות, דמויות מעוותות, מספר אצבעות לא תקין, או תמונות חובבניות ברמה נמוכה מידי. יצירה כזו תימחק או תועבר לנספח.
  • בהשתתפותך באתגר, הנך מאשר שהקבצים הינם יצירה בלעדית שלך, אינם מועתקים ממקורות זרים ואין בהם עבירה על זכויות יוצרים. - אין להעלות קבצים שלא אתם יצרתם בעצמכם.
  • לאור שאלות משתמשים, הדגשה נוספת! אין להעלות לאתגר קבצים שהם לא יצירה בלעדית שלכם בAI.
  • משתמש שיעלה קובץ המפר זכויות יוצרים, ייחסם מהפורום לצמיתות.
  • בהשתתפותך באתגר, הנך מאשר לפרוג לעשות ביצירות העלות באתגר שימוש חופשי, ולא תהיה תביעה מצדך בעניין זה.

בהשתתפות באתגר כזה, ישנם מספר יתרונות משמעותיים:
  1. למידה ופיתוח: השתתפות באתגר מאפשרת לך ללמוד ולפתח יכולות חדשות. בזמן שעוסקים במגוון תחומים, כמו בינה מלאכותית ועיצוב גרפי, אתה מקבל הזדמנות להרחיב את הידע והכישורים שלך.
  2. התנסות בהוראות מיוחדות: בזמן שמשתתפים באתגר, עשויים להיות דרישות והוראות מיוחדות שיש לעמוד בהן. השלמת האתגר מאפשרת לך לפתח יכולות כגון יכולת לקריאה והבנה של הוראות, תכנון וארגון פעולות, וביצוען במהירות ובדיוק.
  3. התנסות בכלים חדשים: במהלך האתגר, יכול להיות צורך להשתמש בכלים חדשים וטכנולוגיות מתקדמות. ההתמודדות עם כלים חדשים מאפשרת לך להתפתח ולפתח את היכולת שלך להשתמש בטכנולוגיה בצורה יעילה ויצירתית.
  4. עיצוב יצירתי: יתרון נוסף שבהשתתפות באתגר הוא הזדמנות להתמקד בעיצוב וביצירתיות. כאשר אתה עוסק ביצירה של תמונה בבינה מלאכותית, יש לך את האפשרות להביע את עצמך בצורה חדשה ויצירתית.





הוראות כלליות:​

  • על האתגר להכיל לכל הפחות השתתפות של שלשה מתמודדים, ע"מ לנהל שיפוט ולהכריז על זוכה.
  • במקרה הנדיר בו לא השתתפו די מתמודדים ביום הפעילות של האתגר, מנהל הפורום יכול להגמיש ולעדכן את כללי האתגר, ולתת עוד מספר שעות לפעילות האתגר.
  • במקרה בו הזוכה באתגר לא העלה אתגר חדש בזמן, לאחר השעה 8:00 בבוקר רשאי מנהל הפורום לפתוח אתגר חדש בעצמו, או למנות משתמש אחר לפתיחת אתגר חדש. הנהלת הפורום רואה חשיבות רבה שלא לקטוע את הרצף.
  • באם הזוכה הנכבד בוחר לוותר על ניצחונו ולהעבירו לאחר, הדבר יתבצע אך ורק לפי מדרג הזוכים באתגר, ולא לפי נטיית לב.





אתגר שבועי וחודשי:​

  • מעת לעת יעלה אתגר מטעם ההנהלה, שבועי או חודשי בנוסף לאתגרים היומיים.
  • הדבר תלוי הרבה בהשתתפות הפעילה של כלל חברי הפורום.
  • על כללי אתגר שבועי וחודשי תבוא הרחבה בעתיד בל"נ.

עריכה:
לאור בקשות משתמשים רבים, ולאחר שהתבססנו כבר עם האתגרים היומיים בהצלחה מדהימה, אנו נרגשים להתחיל עם האתגרים השבועיים.

האתגר השבועי יעלה בעז"ה בימי חמישי בערב (שאז אין אתגר יומי), ויהיה פעיל עד יום שלישי 00:00 בלילה, ויהיה ניתן יום נוסף עד רביעי בלילה, שאז יוכרז הזוכה. הזוכה באתגר השבועי יקבל כרטיס כניסה לקהילת יוצרי AI, ויעלה את האתגר השבועי בליל שישי הקרוב.

שימו לב לכללי האתגר השבועי!​

  • ניתן להעלות יצירה אחת בלבד לאתגר!
  • היצירה חייבת להיות מרובעת.
  • יש הקפדה יתרה על יצירות מקצועיות ונעימות לעין, ללא עיוותי פרצוף או אצבעות.
  • אין להוסיף טקסט כלל בהודעה מלבד כותרת עד שלוש מילים.
  • חובה להוסיף את הפורמפט בספוילר.





עריכה - כללים נוספים:​

  • יש להקפיד על יצירה התואמת להנחיות האתגר, בדגש על יצירה מקצועית ופחות על קריאייטיביות סוחטת דמעות, ע"כ לא יתקבלו יצירות שלוקחות את התיאור בצורה קומית, קריקטורית, תינוק ג'ינג'י מאחורי סורג וכדו', אלא אם זה חלק מהאתגר עצמו.
  • אין להעלות תמונות בנות מעל גיל 3.




עדכון 7/4/25:

בווווווווום!
💥 💥 💥
קבלו את השדרוג החדש שלנו לאתגרים!

נכון מעצבן שהערב ירד, וטרם עלה אתגר? ממתינים עד בוש, והזוכה התבושש? לא עוד! מעתה, זוכה באתגר שלא יעלה את האתגר בזמנו בשעות הערב, החל משעה 02:00 יפתח אשכול אתגרי מסוג Masterpiece - יצירת מופת - עם כללים מיוחדים לאתגר מסוג זה.

שימו לב לכללי אתגר יצירות מופת - Masterpiece:​

🔹 במידה וטרם עלה אתגר עד השעה 02:00 בלילה, ניתן להעלות אתגר יצירות מופת במקום האתגר.
🔹 במידה ונפתח אתגר יצירות מופת, הזוכה באתגר הפסיד את זכותו להעלות אתגר.
🔹 כל אחד מחברי קהילת יוצרי AI יכול לפתוח אתגר החל מ 2 בלילה, כמובן, אשכול יחיד, ע"י הראשון שיתפוס.
🔹 המעלה אתגר יצירות מופת, עם המקדם Masterpiece, חייב להעלות גם דוגמא של יצירת מופת איכותית בהודעה הראשונה.
🔹 במידה ומנהל הפורום יחליט, או יודע שלא יתאפשר לזוכה להעלות אתגר, ייתכן ויפתח אתגר יצירות מופת בשעה מוקדמת יותר.
🔹 ניתן ומומלץ לשמור יצירות מופת מעת לעת, ולהעלותן באתגרי יצירות מופת, ובלבד שלא שיתפתם את היצירה מע"ג הפורום מעולם.
🔹 אתגר יצירות מופת נכנס ומשתלב ברצף האתגרים. הזוכה באתגר זה יעלה את האתגר לפי לוח חוקת האתגרים.
🔹 על היצירות המשתתפות באתגר זה להיות באמת יצירות מופת! בכל סגנון שתבחרו, אך שיהיו נעימות לעין, ומקצועיות.
🔹 יש בידי מנהל הפורום הזכות למחוק יצירה שלהבנתו אינה עומדת בהגדרת 'יצירת מופת'.
🔹 זמני האתגר: עד הערב בשעה 23:59.

למידע נוסף אודות אתגרי Masterpiece עינו פה.





לשאלות הצעות ופטפוטים אודות האתגרים בכלל, בנספח בלבד!





בהצלחה לכל המתמודדים באתגרים,
מי ייתן והניצחון יהיה שלכם!
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת בסוף הוא בא.
בלילה, אני יושבת במטבח. קפה לוהט צורב את גרוני, זכרונות מתוקים.
הילדים במיטות, רחוצים. המלאך הגואל, וסיפור. אמהוּת שלא אמכור בשום הון שבעולם.
אני משלבת אצבעות סביב הכוס, מתחממת. 'מספר אחת בעולם!', אני עוקבת אחר סלסול האותיות המעוצבות.

דפיקות בדלת.
אני קופאת. אלו הדפיקות שלו!
רגועות, קצביות ומרקדות. "זאת דלת, לא פסנתר." הקניט אותו פעם ישראל.
הוא כאן?

'קומי, תפתחי לו!' מאיץ בי קול יציב, 'הוא כאן!'
'את יודעת שזה לא הוא', הקול השני יציב יותר, מפוכח.
אולי זה אבא של קליין, מהקומה.
'מה פתאום קליין? זה הוא, אלו הדפיקות שלו!' מתעקשת התקווה להאחז בליבי.
כל שריר בגופי, כל עצם, דוחקים בי למהר לדלת. אלו הדפיקות שלו, מבטיחה.
בניגוד לכל חוק טבע אפשרי, אני נשארת לשבת במטבח.
כוס קפה לפותה בידי, אותיות מסתלסלות. מספר אחת. בעולם. בעולם.
הדפיקות נחלשות. פעימות הלב שלי מאפילות עליהן, בעוצמתן.

"אמא, למה את לא פותחת את הדלת?" ילדונת בפיג'מת הלו קיטי מציצה מהחדר, מתפלאת.
אני פוצה פה, היא כבר בדלת.
פותחת כדי סדק, דוחקת דרכו תלתל רטוב, עין בצבע חום-דבש ואף סולד. "מה?"
אה. הכתפיים שלי נופלות בהשלמה; עיניים נעצמות בייאוש, לרגע.
"אין לנו קקאו," אני מודיעה לה אחר כך. "למיטה, גברת."

'אמרתי לך?' מתגרה בי קול-יודע-כל. 'למה חשבת בכלל שזה יהיה הוא?'
אני פוקחת עין, מישירה מבט למקום הפנימי ההוא, המסתפק. זה שאינו מעז לקוות.
"ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו."
שלום, קוראים לי ד"ר נחום שפילפוגל, אבל אפשר גם פשוט לצעוק "שפילפוגל!" וזה יכסה בערך שמונים אחוז מהמצבים שבהם אני מעורב. כך אני נקרא גם בקרב קהל חסידי, שכולל את אימי, שני סטודנטים מחליפים מהמכון לאנטומולוגיה וסוכן נדל"ן עם קוצר ראייה.

אני סופר. כלומר, אני כותב. כלומר, אני פותח מסמכי וורד, שומר אותם בשם 'ספר חדש גרסה סופית סופית סופית סופית 7', ואז נכנס ליוטיוב לחפש סרטונים של נמלים מחזיקות עלים עם ביטחון עצמי.

למה? כי אני גם דוקטור לשיבוט נמלים.

אם אתם שואלים את עצמכם מה זה למען השם 'דוקטור לשיבוט נמלים' אז קודם כל, תתביישו. שנית, זה מדע. שלישית, תפסיקו לשפוט אותי, הרי גם אתם אוכלים יוגורט פטל.

בקיצור, בין ספר לספר (ולפעמים גם תוך כדי), אני נמצא במשא ומתן קשוח מול העיתון העירוני של פתח תקווה על כל מיני דברים.

אני לא גר בפתח תקווה. אני גר במקום שאפילו וויז מתבייש להציע כיעד. אבל משהו בפורמט של עיתון שמודפס על נייר ממוחזר משמן פלאפל, שידר לי משהו טוב.

(כתבתי להם טור ניסיוני בשם: "צעקתי על חתול כי חשבתי שהוא ברווז". וקיבלתי תשובה בסגנון: "מעניין. נבדוק אם יש תקן לדברים מהסוג הזה." אני עדיין מחכה לאישור.)

אני גר לבד. כלומר, חוץ מהנמלים. וחוץ מהברווזים, שלא באמת פה.

למה, אתם שואלים?

יפה מאוד, עשר נקודות לגריפינדור! אני סובל מאנטידיפוֹבִּיה, שזה בעצם איזשהו פחד פתולוגי שברווז מסתכל עליי. מוזר, אבל אין מה לעשות, זה אני. (ובגלל זה, אגב, תוכלו לראות אצלי מצלמות בכל הבית, תוכנת אנטי-ברוז, וקמע בצורת חזה עוף מוקפץ.)

בוקר אחד, בדיוק כשסיימתי את מדיטציית 'קונקטינג טו דה אינר נמלה', שמעתי רעש לא חוקי (במובן העירוני של המילה). זה היה איזשהו משהו בין טלטול ספה לטלטול מקררים. ולא שיש לי משהו אישי נגד זה, פשוט אני אלרגי לטלטול מקררים באופן קיצוני. (זה גורם לעין שלי להתעטש.)

יצאתי למרפסת עם כוס קפה חם (שנקרא 'קפה מסוכן', כי אם אני שותה אותו מהר מדי אני מאבד תחושה בלשון), ובמקום גן עדן עירוני, אני רואה את ההפך מגן עדן (ראשון לציון, למי ששאל):

משאית ענקית פרקה לתוך הבניין ממול פריטים נוסח 'מכירת חיסול של נמל חיפה אחרי מלחמת העולם השלישית': פסנתר מחופה בפרווה; שני פסלים של כף יד שמחזיקה ספגטי; מקרר שנראה כאילו צילם את עצמו במראה והשתכנע שהוא דולפין; רכב קטן ושחור עם עוד אלפי פריטים עליו שעמד סתם כך, ואיש בגודל של שניים, עם גופיית NYPD עליו (שעל פי כל הסימנים לא היה שוטר אלא פשוט חובב אותיות) שנבח על בחור נמוך עם כובע של מכבי שירותי בריאות: "שים את הזה עם הזה, ועל זה תשים את זה!"

הנחתי שמדובר במישהו עם בעיית דקדוק מתקדמת. ולרגע אפילו התרגשתי. שכן חדש! אולי נוכל לדבר על נמלים. או על החיים. או לפחות לא לדבר בכלל, זה עדיף.

רשמתי לעצמי במחברת ההשראות: "דייר חדש. פוטנציאל גבוה להשראה, או לפחות לרצח סדרתי. אולי בספר הבא יהיה בתור דמות של בריון בשם משה שלא אוהב מוזיקה אבל כן אוהב לריב איתה."

ובלילה הראשון, כשאחזתי בכוס תה הצמחים שלי (תערובת של שומר, נענע וחוסר תקווה), שמעתי רעש.

גררררר-טראחחח-טוק.

הצצתי מבעד לעינית (עם מגן עין, בכל זאת, ברווזים...). אותו ענק מהבוקר היה שם, סוחב לבד מזוודה שעליה היה כתוב 'אל תפתח אותי או שתמות' במדבקות של אותיות.

וכמובן, אחרי כמה שעות, החלטתי, כמו כל אדם שאין לו יצר הישרדות, לגשת לשכן החדש ולומר שלום.

לא שבאמת רציתי, פשוט כשניסיתי לבשל ביצה, גיליתי שהכיריים מנגנות את המנון ברית המועצות. ואז המקרר פתח עליי עין. לא מטאפורית. ממש עין. של ברווז.

"לא שוב..." מלמלתי, בעודי מחפש את טיפות ההרגעה שלי (בתוך קופסה שכתוב עליה 'טיפות הרגעה. לא טיפות עיניים! לא לנסות שוב, שפילפוגל!!').

קיצר, פתאום החלטתי לבדוק מה קורה עם השכן החדש שלי.

הגעתי לדלת. שלט קטן היה תלוי שם:

"מיקי 'בננה' רוזנפלד. יועץ אסטרטגי, מתקן מזגנים, משחיז עקרונות מוסריים."

דפקתי בדלת.

הוא פתח.

אני יודע שזה נשמע קונספירטיבי, אבל נדמה לי שהבית שלו היה גדול יותר מבפנים מאשר מבחוץ. כמו נביחה של כלב קטן שמתגלה כשאגת אריה במיקרופון.

"כן?" הוא אמר.

"שלום. אני השכן ממול. אתה מאמין בקיום הברווזי..."

""מה אתה מקשקש יא חלוק, תוריד עיניים לפני שאכניס אותך לאקווריום עם החברים שלי."

"אבל... אני השכן שלך!..."

"לא מאמין לך."

ולפני שהספקתי לשאול למה, הוא פשוט הניף אותי באוויר, וסובב אותי כמו מאורר מקולקל משנות השמונים. הרגשתי את עקביי משחררים הודעת פרישה, ואת חוליות הצוואר רושמות צוואה.

"ש-ש-ש-שפילפוגל!!" צרחתי.

"מה זה אומר?"

"זה... קריאת עזרה במצבי סכנה נפשית. זה גם שם של פסיכיאטר יהודי מפורסם מספר. תבדוק!"

הוא הוריד אותי בזהירות של מי ששוקל להרים אותי שוב.

"אז מה אתה רוצה?"

"אמרתי, אני השכן ממול."

"עדיין לא מאמין."

שוב הניף. שוב סחרור. שוב: "שפילפוגל! שפילפוגל!"

"עכשיו מה זה אומר?" הוא נהם בין סיבוב לסיבוב.

"זה… זה… השם שלי. ככה קוראים לי. שפילפוגל זה אני. אני שפילפוגל. אני אישית."

הוא שוב הוריד אותי. הסתכל עליי.

"ועכשיו?" הוא נשם עמוק. נראה שהשתכנע. ואז, בא להניף שוב.

"שפילפוגל!!" צרחתי הפעם.

"מה הפעם?"

"זה… מחלת שיניים רגיזות נדירה. לא נעים. אתה לא רוצה שזה יתפרץ לך על הרצפה. בבקשה."

הוא נעמד. שתק. שקל. ואז אמר: "תראה לי שאתה גר מולי."

גררתי אותו החוצה. הצבעתי על הדלת שלי. על השלט: "ד"ר שפילפוגל. נא לא לנקוש אם אתה ברווז".

הוא הנהן. הושיט יד לשלום. לחצתי.

"אני מיקי. מיקי ה'בננה'."

"ואתה, מה… עושה?"

"לא ראית בשלט? אני יועץ אסטרטגי, מתקן מזגנים, ו… לפעמים, שוכר גופות להברחה."

"ברווזים יש לך?"

"לא. אבל אל תכניס לי נמלים."

מכאן והלאה הכל הידרדר.

בבוקר שלמחרת, המקרר שלי עשה קולות של בכי, הנמלים מעבדה הביטו בי בזלזול, והעכבר של המחשב התעקש לזוז שמאלה לבד. ואז, מעטפת דואר הגיעה אלי, עליה היה כתוב: "תפסיק להסתכל עלי. אני רואה אותך. ברווז."

רעדתי. מבט של ברווז? כבר היו לי סיוטים גרועים מזה! כולל אחד שבו כל טור הנמלים שלו נשא משקפי שמש ואמר 'גוואק גוואק'.

אבל את שיא האימה חוויתי בשתיים בלילה. דפיקות בדלת. לא רגילות. שלוש קצרות ואחת ארוכה. בדיוק כמו הקוד הסודי שאני עצמי המצאתי בקעמפ. (אחרי שהעיפו אותי כי התעקשתי על סמינר 'תודעה נמלתית'.)

כמובן שפתחתי.

'בננה' עמד שם. מחזיק תבנית ביצים, לובש חלוק מגבת ומסכה מוזרה.

"שמעתי שאתה עושה ניסויים", הוא אמר.

"כן. בשיבוט נמלים."

"יפה. תשתדל שהן לא יזחלו לקומה שלי, הן יכולות להיתקל באגו שלי."

צחקקתי.

"טוב, אה... אני צריך להשתמש בטוסטר שלך."

"בשלוש בלילה?"

"זה השעה של העסקאות הלוהטות."

"אתה בטוח שהכוונה היא לטוסטר, ולא למשהו דמוי טוסטר?"

"אני אוהב קרואסונים חמים."

חשבתי שאולי אני הוזה. אולי זו תוצאה של קפאין יתר, או של שאיפת אבקת חלב נמלים (טעות נפוצה). אבל אז הוא הוסיף: "ואל תדאג. אם תתנהג יפה, אני אפילו לא אפתח את המקרר שלך."

נתתי לו להיכנס. הוא חימם קרואסונים בטוסטר, ואז נעלם. פשוט ככה. נעלם. כמו מחשבה חיובית של אשכנזי ממורמר.

למה הוא בא? מה הוא עשה פה? ולמה המקרר שלי מתריע על 'נוכחות לא מאושרת באגף הגבינה'?

לא מצאתי אותו. אבל מצאתי את קרטון הביצים שלו. פתחתי, והיו שם תפוחים, ועין מזכוכית של ברווז. לפתע שמתי לב שעל תפוח אחד רשום באותיות שוקולד:

"אני יודע מה עשית לקלמנטינה."

(אני? מה עשיתי לקלמנטינה? הרי אני קילפתי בדיוק לפי ההוראות של האו”ם.)

רגע, כתוב 'אנחנו'! מי זה 'אנחנו'? הנמלים שלי לא יודעות קרוא וכתוב!

(חוץ מאחת, לודמילה, אבל היא סובלת מתסמונת פרידמן... עזבו, לא נכנס לזה עכשיו.)

מסקנה:

או שאני משתגע, או שמישהו מנסה להטריל אותי דרך גבינה, ברווזים ושכן שהוא תמהיל בין מאפיונר לטבח של קיבוץ חפץ חיים.

אם אתם קוראים את זה, ואתם במקרה שוטרים, או מישהו שמטפל בטיפול קבוצתי במכורים לשיבוט נמלים, בבקשה תזכרו את שמי:

דוקטור נחום שפילפוגל.

המקרה שלי מתחיל בבננה, חולצה, ותפוחים בסלון.

והברווזים?

הם עוד יבואו.

אם יהיה ביקוש, בעז"ה בל"נ אמשיך...

תודה ענקית למ.ח. על ההשראה לשם, ל
@דוכסוסטוס על ההשראה לעלילה, ולג'יי קיי רולינג על ההשראה לחלק מהפאנצ'ים.
21:30 מוצאי שבת פרשת שלח לך

צריך להגיש קטע לסדנת הכתיבה, להקראה.
נותרה לי חצי שעה, ואין לי מושג על מה לכתוב.
אולי סיפור קצרצר? אולי טור עם קריצה? אולי שיר בלי פזמון?
ואולי... פשוט לכתוב על שום דבר?

ולא, זה לא שאין על מה לכתוב. יש! המון!
ובכל זאת אין לי מושג על מה לכתוב.
אולי מרוב שיש המון - ממש המון - אינפלציה של רעיונות, דמויות, מחשבות, תובנות.
מתפזרים. נמרחים. נבלעים באיזה שרבוט אינסופי על... כלום.
כי כשיש יותר מדי - אין כלום! הדף נשאר לבן, והעט מתחיל לרשום... שום דבר.
אולי?

ואולי אכתוב על זה?
על האוחזים בעט הסופרים, שמסתבכים מה לכתוב ואיך, כשהעט מתעקש להיות חופשי - מנקודת מבט של אוחז בעט 'השום דבר'?
או פשוט לא לכתוב?
על כלום ושום דבר?

21:45
סיימתי.
אין לי מושג מה בדיוק יצא פה.
אבל יש לי תחושה שזה הולך להיות הקטע הכי פחות מובן, הכי פחות נקרא, הכי פחות נאהב בתולדות סדנת הכתיבה.
קטע שהולך לעשות היסטוריה, של הכי פחות והכי יותר:
הכי פחות פרגונים על "כתיבה מרגשת".
הכי פחות לייקים בקבוצת הסדנה.
הכי הרבה גבות מורמות משמאל, וגלגולי עיניים מימין.
הכי הרבה גיחוכים. הכי הרבה תהיות.
והכי הרבה חרטה - שלי.
קטע שהוא, בפשטות, שום דבר.
אבל היי, הוא נכתב. וזה כבר משהו, לא?

מצרף במייל את הקובץ
הכותרת: שום דבר.docx
הנושא: כלום
שולח למייל של קבוצת הסדנה.

22:10
התראת מייל. מישהו הגיב.
"לא רציתי להיות שותף לעוולה היסטורית - אז לא לייקתי באימוג'י".
נו, נו. ציפיתי לאחד כזה - אז ויתרתי.

רק חלפו כמה דקות, וכבר מופיעה בתיבה הודעה מהמנחה הראשי, קובי...
״שלום, קיבלנו את הקטע ששלחת,
ולצערי הוא אינו מתאים להקראה.
כתיבה אינטואיטיבית – כן. כתיבה על כלום – פחות.
הסדנה נועדה להשחיז את יכולות הכתיבה, לקדם כתיבה מקצועית, לא לכתוב שום דבר".


כעבור עשר דקות של הלם. אני מתעשת ושולח מייל מנומס:
"זו הייתה כתיבה יצירתית. שיקוף של הלך רוח של כל כותב באשר הוא. חבל על זה. אני לא חושב שזה כל כך גרוע. אני רק משתף אתכם מה אני חושב. תודה".

חמש דקות עברו וכבר מתקבלת התשובה:
"תודה על השיתוף, אבל אני לא מסכים עם דעתך.
הקטע ששלחת לא יתרום שום ערך מקצועי לחברי הסדנה. זה שרבוט מילים שנבע -כך נראה- מתוך שעמום. זה לא מכבד את הסדנא שעוסקת בכתיבה בצורה מקצועית. לכתוב אינטואיטיבי זה מעולה ומקדם. לכתוב על כלום - זה כבר לא".


קיבלתי.
הפנמתי מה שכתב לי מנהל הסדנה הנכבד על חוסר הכבוד שגליתי בשרבוט המילים.
לא נעים.
אבל למי אכפת אם לא נעים?


מאז עבר כמעט שבוע.
אבל כמו פצע שלא מגליד - הקטע 'שום דבר' האומלל נכח כל הזמן בתודעה, הוא לא הרפה.
החלטתי להחיות אותו. אבל בערמה.
אמרתי לעצמי: אם נדרש ערך - נוסיף המון ערך. אם צריך לבזוק קמצוץ ספרותי - נשפוך עליו את כל הדיותות שבעולם.
אבל השרבוטים לא הסכימו. האצבעות הכבידו. והרעיון - לא המריא.
גם כששברתי את הראש בכל המיצגים, למעלה למטה ולצדדים אבל - שום כלום.
וגם כששפשפתי את היד בניסיון טיפשי לחנך אותה שמכאן ואילך לא תנפיק לי סתם שרבוט מילים. אבל היא אחזה.. בשלה, ואני בשלי. ורשימת המילים להצדיק את הקטע האומלל לא עלו בקנה אחד עם ידי הכהה.

רגע לפני שהשלמתי עם המצב, החלטתי לשאול בכוכבים ובמזלות, אולי יתמזל מזלי והחברים מלמעלה יעזרו לי.
הפנתי מבט לעבר השמים, ושאלתי בדומיה צועקת...
איך הופכים שרבוט מילים ליצירה בעלת ערך?

הכוכבים הנמנים על
קהילת שביל-החלב משבט 'אוריון', התפוצצו מצחוק, עלי, על מי שחושב את עצמו לבר אוריין, עד שחלבי ודמי נעכרו...
גם מהזרוע המקבילה 'מגן-קנטאור' - מלבד קנטור ולגלוג לא קבלתי קמצוץ הגנה.
לפחות אקבל צדק מ'זרוע-סרגל' הישרה, אמרתי לעצמי, אבל כמו השופטים בירושלים, שאינם, זרוע סרגל מדדה את איכות הטקסט, והפטירה כלאחר יד, "אפס!".
וחברתה, 'זרוע-קשת' לא הסתפקה במילים להביע את נחת זרועה, מתחה את קשתה וירתה לעברי חץ שנון.
נמלטתי כל עוד רוחי בי ופניתי ל'זרוע ברבור' - לשמוע שירה ענוגה ומנחמת על הקטע-כתיבה האומלל. אבל הברבורון שר לי את שירתו האחרונה לאות פרידה...
לבסוף פניתי ל'זרוע פרסאוס' שהגיבה לי בלחישה מעורפלת, כמו סרטן עיוור ביום מעונן... "קטע כל כך יפה כתבת שטוב מאוד שהוא נמחק". הבנתם את הפארסה? אני לא.

בקיצור, כל הזרועות עשו יד אחת נגדי, סנטו בי בקולי קולות. בטלן משעומם, שמחפש להקים לתחייה - טקסט חלוש וקלוש כמו קרני שמש נדיפים... כלך לך מזה.

אבל ניחא. שיגידו. כי מה לזרועות חלביות, עם טקסט בשרי שכזה?
אז החלטתי, לפנות למיטבי הלכת המובילים.
מאדים חביבי, אולי תואיל לשפוך קורט חמימות בטקסט הקריר. אך הוא שילח בי עשן וגפרית.
שבתאי, תגאל את הטקסט מבושה. בבקשה. אבל הברנש הפריח לעומתי הרבה דיסקות קרח... - באחד מהם התנגן השיר "עוד יותר טוב שהטקסט לא עבר"...
נוגה, האירי בפני את הדרך, בקשתי ממנה בקול מתחנן. אך השקט הנוגה מכיוונה, סימן בפניי לאו רבתי!
כוכב חמה, גרום שהקטע יתקבל, יוחמא ויקבל את מקומו הראוי. הפצרתי. אבל הוא הראה לי פנים קפואות כמו קרחון בקיץ רגע לפני שהוא קורס.
יופיטר אולי תואיל בטובך לעשות איתי צדק? אבל הוא לא נע ולא זע. ממש כמו זרוע סרגל.
אורנוס, שים סטוף לסיפור. אך הוא הדף אותי בצבר גז נדיף... ושילח אותי לנפטון - שסחרר אותי ברוח נכאים...

מצבא השמים, שאכזבני קשות, כולל 'החורים השחורים' שלא בלעו את הקטע... נחתי בייאוש על כדור הארץ - שסובב על צירו.
איך שגלגל מסתובב לו, לא?! אבל גלגלי המוח שוב הכזיבו.

בלית ברירה נהגתי כמו שכל כותב יהודי עושה כשהכול מתערבל לו.
הרמתי עיניים למעלה. ופניתי לאחד ששומע גם כשכותבים שטויות. וביקשתי:
"תן לטקסט הזה מקום. תן למילים הללו חיים. גם אם הן - שום דבר".

אז אם איכשהו הקטע הסתנן לכאן מסדנת הכתיבה של קובי ואתם קוראים עכשיו את 'שום דבר'.
תנו לו סימן שהוא משהו... בבקשה תשאירו אותו על הגלגל...
שיתוף - לביקורת למה אוספים?
אברם, ת' בא?
שלמה שרך את נעליו במרץ וחיכה לחבירו בפתח הישיבה.
שניה כפרה, צעק אברם מעם הדלת הפתוחה.
בינתיים בחן שלמה את תכולת השקית שקיבל זה עתה מהת"תניק, דף עם כתובות שבדלתותיהם לא דופקים, אלו התורמים ה'שמנים' שמחכים ליום הפורים עצמו, פנקס קבלות מתפורר, חבילת טישיו ובקבוק קולה קטן.
למה בקבוק קולה במוצאי שבת? לא הצליח שלמה להבין.

יאללה יצאנו? צנח אברם לידו כעבור דקותיים, יצאנו.
הם יצאו אל הרוח שפרעה את שערם ובכל כמה שניות מצאו עצמם מטיבים את הכובע לראשם, לאחר כברת דרך, הם הגיעו אל הרחוב 'שלהם', בחדוות מרץ הם הסתערו על הבניין הראשון שבלע אותם אל תוכו.
עלו עד הקומה למעלה, חיכו 2 דקות להירגע מההתנשפויות, גילו שיש מעלית, הסתפקו בדיעבד האם היו מותרים לעלות בה.

2 דפיקות מהוססות על הדלת הראשונה,
לא פותחים,
אברם הגביר את עוצמת הדפיקות, עברה דקה ושום רחש אינו נשמע והם נשמטו אל הדלת השניה, הדלת נפתחה כבר אחרי דפיקה אחת אך באותו הרגע נפתחה גם הדלת הראשונה.
שלמה ואברם מצאו עצמם מתפצלים ומתגמגמים לבעלי הבית על הת"ת ומעלתו ומעלת הישיבה ורבניה ותלמידיה, אחד קיבל שקל, השני שתיים.

ירדו הם שתיים שתיים את המדרגות לקומה השלישית, המרץ עדיין אחז בהם, דפיקה נמרצת על הדלת, נפתחת, ילדה בת 3 מתולתלת עם עיני דבש ענקיות מביטה בהם, 'מה אתם רוצים?'
אפשר בבקשה את אבא או אמא? שאל שלמה,
אימממאאאאאאאאאא! בחורים רוצים אותך!
האמא נחפזה אל הדלת מוחה שאריות בצק באצבעותיה ועיניה מביטות בשאלה,
אנחנו אוספים כסף לת"ת של ישיבת באר י... לא הספיק שלמה להשלים את המשפט כשהאמא קראה בגיל: 'הוו! ציפי! את רוצה לקיים מצוות צדקה לבחורים הצדיקים??
בטח! זינקה באושר הילדה וחזרה אחרי רגע עם ארנק וורוד מינימאוס ורוקנה אל ידיהם ברעש צרור עשרות אגורות, 'ציפי מחכה כבר המון זמן לקיים את מצוות צדקה לעניים!' אמרה האמא בהתרגשות כשהיא כמעט דומעת, 'תזכו למצוות!' סיימה וסגרה את הדלת.

אברם דפק על הדלת השניה, דלת העץ המתקלפת השמיעה צליל עמום והוא נאלץ להפעיל את שרירי אצבעותיו בשביל שדפיקותיו יפיקו קול, אחרי כמה רגעים נפתחה הדלת בידי אברך צעיר שסלוטייפ נכרך במשקפיו.
מאיזו ישיבה אתם?
אנחנו מישיבת באר יצחק של הרב ת...
כן כן בטח שמעתי על הישיבה, דוד שלי למד שם אולי אתם מכירים אותו, אמר בנשימה אחת,
איך קוראים לו? שאל אברם,
אאההממ נדמה לי שבישיבה כינו אותו ברוכי, ברוכי כהן, אתם מכירים?
אממממ, לא כל כך, השיב אברם, הוא לומד בישיבה עכשיו?
האא, לא, הוא התחתן מזמן, הוא נכנס לישיבה בתשנ"ו, אבל הוא הגיע לפני שנתיים לשיחה של ראש הישיבה, חשבתי אולי תכירו אותו...
למעיישה, מי הרבנים היום בישיבה? מה המצב מבחינת שטייגען? כמה בחורים אתם בישיבה? מי מוסר שיעורים לשיעור ב'? מה עשיתם במלחמה עם איראן? איך אתם מסתדרים עם הגיוס? מה המצב בשישי שבת?
השיבו לו אברם ושלמה מה שהשיבו ומשיצתה שעה, הבחין האברך במעט מקוצר רוחם ואמר: 'בטח אתם צריכים לעבור בעוד בתים ואני חלילה מעכב אתכם, שניה אני אבדוק מה יש לי לתת.
הוא נעלם בחלל הבית האפל וחזר כעבור דקה מוריק לידיהם 4 שקלים וכשפניו זורחות הוא מציין: 'לכל הישיבות אני נותן רק שקל!'...
בפחי נפש ירדו שלמה ואברם אל הקומה השניה.

בדלת הראשונה פתחה להם אשה ששלושה ילדים תחובים בסינרה,
אנחנו אוספים לת"ת של ישיב...
רגע אני לא שומעת! שלוימי! תרד בבקשה מהסינר של אמא! כן, מה רציתם?
אנחנו אוספים לת"ת של ישיבת באר יצחק.
הא, בעלי לא בבית, תחכו עוד שעה הוא חוזר.
שלמה גלגל עיניו ביאוש, טוב תודה, תזכו למצוות.
רגע לא שמעתי, דבורי! תפסיקי לצרוח ותעזבי את הקערה!!! כן, מה אמרתם?
תודה, תזכו למצוות. קיצר שלמה.

בדלת השניה אין קול ואין עונה ואחרי דקתיים הם התיאשו וירדו לקומה הראשונה.
בדלת הראשונה פתח להם אמריקאי חייכן.
שלמה מיד אמר- שבוע טוב אנחנו אוספים לת"ת של ישיבת באר יצחק.
הוו הא! באר יצחק אני לא להכיר. זה ישיבה טוב? יש שם רבנים גדולים? זה ישיבה של רב הירש?
שלמה התבלבל, לא, זו ישיבה בטלזסטון של הרב מנשה אביעזרי.
הוו! זה רב אני לא להכיר! למה אתם אוספים בישיבה?
אנחנו אוספים לת"ת, זה עוזר לחתנים.
הווו! אתם חתנים? מזל טוב! מזל טוב! נחמה תביאי את המשקה! יש פה חתנים!
מיד אשתו תחבה לידו בקבוק וויסקי סינגל מאלט יוקרתי והוא מזג לכוסיות.
שלמה הסמיק, 'אנחנו לא חתנים, אנחנו צעירים רק בשיעור ב', אנחנו אוספים לת"ת שזה ארגון שעוזר לחתנים...'
אכזבה פשטה בפניו של האמריקאי, 'אז אתם לא חתנים? חבל... טוב, רגע אני אביא לכם משהו...'
הוא חיטט בכיסו ושלף שטר של 5 דולר.
'שיהיה לכם ברכה והצלחה ותתחתנו מהר!...
אמן הפטירו שניהם בחיוך ובאו לעבור לדלת הבאה כשהאמריקאי קרא ואמר שהדיירים משם טסו לחו"ל.

שלמה ואברם יצאו מהבניין לאוויר הקריר, שלמה הוציא מהשקית את הרשימה שקיבל מהת"תניק ופער את פיו בתדהמה,
'בניין מס' 1: בקומה ראשונה גר מר דליהוט, אמריקאי, נותן בפורים לכל ישיבה 200 דולר - אין לדפוק לפני פורים!!!'.


בסוף הערב חזרו שלמה ואברם לישיבה כשהם מרוטים ומושפלים, בבית הזה לא פתחו, בבית הזה צעקו שנמאס מהבחורים שדופקים, בבית ההוא פטרו אותם בחצי שקל והם חוזרים לישיבה עם ארבעים ומשהו שקלים...

בכניסה לישיבה פוגש המשגיח את פרצופיהם המושפלים, מה קרה אברם ושלמה? למה חשכו פניכם?
פתח שלמה ותיאר את כל הקורות אותם כשאברם מוסיף את מעשה האמריקאי שתרם 5 דולר במקום ה 200 בפורים.
הביט עליהם המשגיח בחיוך ושאל: אתם יודעים למה יצאתם לאסוף כסף?
ענה שלמה: 'כדי שיהיה לת"ת לעזור לחתנים',
'אולי כי כל הפושט יד נותנים לו?' ניסה אברם.
לא ולא, ענה המשגיח, יש ישיבות שמוציאות את הבחורים בפורים לאסוף כדי שלא ישתעממו ויעשו שטויות, אבל אנחנו מקיימים את הוראת המשגיח רבי שלמה וולבה זצוק"ל שאמר שהסיבה שבגינה בני הישיבות יוצאים לאסוף כסף היא כדי שיעברו על הפתחים וירגישו בעצמם איך מרגיש החתן הנזקק שאין לו מספיק כסף לחתונה.
לא משנה הסכום שהצלחתם לאסוף, לא משנה כמה החברים שלכם הצליחו לאסוף.
את המצווה של 'נושא בעול עם חבירו' אתם קיימתם בהידור, ועל כך הערכתי כי רבה! סיים המשגיח.

____________________

טפיפות רגלים נשמעו מאחוריהם והם הופתעו לגלות את האמריקאי מתנשף כולו מגיע לישיבה. 'הווו! הנה אתם! אני מחפש אתכם כבר הרבה זמן! אני רץ אחריכם בכל השכונה! פתאום מצאתי בכיס השני שלי עוד מעות ואני רציתי להביא אותם לחתנים!
האמריקאי שלף 5 שטרות של מאה דולר והגיש אותם לשלמה ואברהם ההמומים.
'תבואו גם בפורים, אני נותן לכל הישיבות!'

המשגיח הוסיף לחייך.
"פורום ההזנק לבעלי עסקים צעירים מהמגזר", ריצד בהיפראקטיביות המסך שמאחורי הבימה האלגנטית.

חברות, קופות חולים, בנקים וארגוני ענק פרשו חסות.

המרצים: בכירי המשק והחברה, האלפיון העליון – השוקולד שבתחתית הטילון.

הקהל: צעירים חובבי בופה משובח, שגם לא מאוד אלרגיים לפטפוטי רקע במיקרופון, כל עוד אלה לא מאיטים את קצב הלעיסה.

אבל אני, אני לא באתי לנופשון; באתי לצמוח ולהתפתח.

זה לא שלא סיכלתי 4 קילו קרואסוני אסאדו, אבל זה רק כדי לא להעליב את אלה שטרחו והכינו את ההר השומני המתנשא על שולחנות ההגשה.

אומרים שהמצב הכלכלי בארץ מפיל אנשים לרצפה, אז החלטתי לפתוח עסק לרצפות מחוממות. שלפחות יהיה לאנשים נעים שם.

וכדי להצליח בזה, צריך להיות כאן. לשמוע מה יש לנבחרת הכלכלית להחכים אותי, כצעיר שבא לטרוף את העולם, או סתם לטרוף באולם.

עכשיו הגיע תורו של הדובר הבולדוזר. זה שעמד בראש ארגוני ענק, הזיז מערכים עצומים, הפעיל בהוראות קצובות אלפי אנשים.

הוא דיבר בגנות כוח אדם לא איכותי ולא יעיל, עובדים שלא אוהבים או לא מאמינים במה שהם עוסקים. כאלה שעושים את מה שעושים רק כי הכריחו אותם.

המלצתו הייתה חד־משמעית: עדיף עובד אחד חדור אמונה ומטרה, ממאה אנוסים.

פששש. התרשמתי מאוד מהתובנה המחודדת. מעניין מה הדובר הרהוט חושב על הקהל המאוד איכותי וחדור שהתקהל כאן להקשיב לו.

אבל אני הקשבתי לו מרותק. אפילו שאון הלעיסות מסביב לא הפריע לי להתרכז.

חידוש עצום. מסתבר שבחירת העובדים המתאימים היא הבסיס לכל עסק. אני חייב לקבוע איתו פגישה. שיעזור לי להרכיב נבחרת לרוץ איתה להצלחה.

מיהרתי אל מאחורי הקלעים. מחר בבוקר אצלי בבית. 4,000 שקל במזומן, לחצי שעה מרוכזת. תשלום מראש במעמד קביעת הפגישה. כלומר עכשיו. אין אפשרות לבטל.

עכשיו אני צריך להתפנות מפה. להסדיר מערכת עיכול בהפרעה, ולנקות ראש לקראת פגישה קריטית מחר.

הקדמתי לישון, כדי לקום מפוקס לקראת הפגישה הקריטית.

שלוש בלילה. דפיקות אלימות בדלת. אני יודע מי נוהג לדפוק בשעה כזאת. ההנחיה היא לא לפתוח. אין להם זכות חוקית לפרוץ פנימה.

הייתי פותח אולי, הופך גיבור, סמל של תורה, לולא הפגישה הדרמטית של מחר. אני מושקע בה ב־4,000 ש"ח. אין דרך חזרה.

הדפיקות הלכו ונעשו ברוטליות יותר. חייגתי לקו השחור. הצצה בחלון גילתה לי שמישהו הקדים אותי. ניידת הפוכה, גלגלים מסתובבים בעצבנות כמו מקק על הגב שאין לו גואל.

לפתע, הפסקת חשמל בבניין. המוחים לא באו לישון; התפרצו לבניין לעשות דברים שהחושך יפה להם.

הדפיקות הפכו מתחננות: "תגן עלינו, תן לנו מחסה, לא נעצור אותך", נשמע המפקד מילל כזאטוט.

רחמיי התעוררו, כמעט פתחתי, אבל אז חשבתי שאם בסוף יתהפכו עליי, הלכו 4,000 שקלים.

"אני פותח רק תמורת 4,000 ש"ח", הצבתי אולטימטום. מזומן, כאן ועכשיו. אין דרך חזרה.

שטרות צצו בזה אחר זה בחריץ התחתון של הדלת. המפתח עשה סיבוב שלם, ודמויות חיוורות צעדו פנימה מוכות חרדה.

לא הצלחתי לראות אותם, אבל את חרדתם יכולתי לפרוס בסכין.

פרסתי להם מזרנים על רצפה לא מחוממת. אולי זה יגרום להם לרצות להשקיע בחברת החימום המתעתדת.

בבוקר הקדמתי לקום.

המפקד שלהם דפק לי בדלת החדר, התחנן לקבל בחזרה את 4,000 השקלים. אני דווקא חשבתי שהם מחמיאים לארנק שלי. לא שחררתי.

המפקד הכריזמטי שכנע אותי לפחות לפתוח את הדלת. הסכמתי. הלסת נשמטה לי כשראיתי אותו. זה המרצה מאתמול, גיבור הפגישה של היום. מתברר שבין שאר תפקידיו הנוצצים, הוא גם מפקד בכיר במילואים במשטרה הצבאית.

"אז אני מבין שבאת ללכוד לצה"ל כוח אדם איכותי, כזה שרוצה להיות שם, מאמין במה שהוא עוסק", התרסתי תוך כדי שאני מלווה אותם החוצה.

"אהה, ולגבי ה־4,000 ש"ח, אני מניח שנתקזז".

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה