-
משתמשים יקרים!
בשל עבודות תחזוקה הערב, ייתכן שהאתר יהיה סגור לפרקי זמן שונים לצורכי תחזוקה.
זוהי סגירה מכוונת, ונועדה לשפר את ביצועי האתר, לטובתכם.
בתקווה להבנה. תודה על הסבלנות!
עזרה הבו רעיון לסיפור עכשווי, עם פאנץ' מעניין, בן 1300-1500 מילים
- פותח הנושא מתכנתת:)
- פורסם בתאריך
המממממממ
זה תלוי לאיזה קהל יעד את כותבת.
אינלי מושג מה הנשים שלך אוהבות...
משהו עם מסר? משהו מבריק? מתוחכם?
סתם עולה לי לראש - זה יכול להיות פתח ליצירתיות, או שתמקדי יותר ואז נוכל לעזור...
אולי תכתבי איך המקק מרגיש כשהסירנות [צעקות האישה] נשמעות? את יכולה לעשות מזה סיפור מתח אחד גדול. בריחות, מרדפים...
או שאולי - סיפור על רקע היסטורי קרוב יותר ,כמו קום המדינה?
או על ילד שהיה לו קושי מסוים ובסיפור עולים עליו, כמובן עם המסר המתבקש - שקשור לחינוך ילדים...
אלו רעיונות כללים. את הסיפור עצמו מן הסתם תצטרכי למצוא.
אבל העיקרון הכללי שבעיני עומד מאחורי סיפורים קצרים, זה לקחת שינוי אחד, לא סיפור עלילתי, ולספר המון המון מסביב. להכניס המון לדמות, המון לסביבה, ובשום אופן בלי עלילה ארוכה. רק נגיד - יוסי הלך לחיידר, לא הבינו אותו, ואיש זקן שמע והבין. נגיד.
יש לך איך למקד אותנו יותר, או שבזאת סיימנו לעזור?
או שבכלל לא עזרתי...
לא משנה.
העיקר שניסיתי, לא?
זה תלוי לאיזה קהל יעד את כותבת.
אינלי מושג מה הנשים שלך אוהבות...
משהו עם מסר? משהו מבריק? מתוחכם?
סתם עולה לי לראש - זה יכול להיות פתח ליצירתיות, או שתמקדי יותר ואז נוכל לעזור...
אולי תכתבי איך המקק מרגיש כשהסירנות [צעקות האישה] נשמעות? את יכולה לעשות מזה סיפור מתח אחד גדול. בריחות, מרדפים...
או שאולי - סיפור על רקע היסטורי קרוב יותר ,כמו קום המדינה?
או על ילד שהיה לו קושי מסוים ובסיפור עולים עליו, כמובן עם המסר המתבקש - שקשור לחינוך ילדים...
אלו רעיונות כללים. את הסיפור עצמו מן הסתם תצטרכי למצוא.
אבל העיקרון הכללי שבעיני עומד מאחורי סיפורים קצרים, זה לקחת שינוי אחד, לא סיפור עלילתי, ולספר המון המון מסביב. להכניס המון לדמות, המון לסביבה, ובשום אופן בלי עלילה ארוכה. רק נגיד - יוסי הלך לחיידר, לא הבינו אותו, ואיש זקן שמע והבין. נגיד.
יש לך איך למקד אותנו יותר, או שבזאת סיימנו לעזור?
או שבכלל לא עזרתי...
לא משנה.
העיקר שניסיתי, לא?
תודה רבה!!
בול מה שאני מרגישה, לכן זה קצת מורכב להביא רעיון מגניב כשאני רוצה לצמצם את העלילתיות למינימום....
מה זה אומר רעיון מגניב?
כי אפשר, בהחלט, לעשות סיפור קצת ומגניב.
לדעתי, אם את לא מסתמכת על סיפור סוחט דמעות - כדאי לך לעשות זווית ראייה משונה. אפילו הומוריסטית - רק לא לכתוב הומור מפורש.
לכתוב דברים מצחיקים, רק בלי להצחיק בכוח... מבינה?
כלומר, את יכולה לכתוב על המקק. ויש כאלו שעושים סוגריים, וסימני קריאה, ועוד לא יודעת מה - וזה פשוט חסר רמה.
אבל את יכולה פשוט לכתוב מצחיק על המקק. פשוט לעשות אותו יצור משעשע.
מבינה?
אז אפשר לקחת את זה על כל דבר אחר.
אבל רגע, את לא יכולה להיעלם עם הסיפור שלך מהמפה, כן?
בקשה, כשהוא נכתב - שיגיע למקומות הנכונים. קצת הוגנות בחיים לא תזיק.
אח, הדור הצעיר. הדור של היום... הוא לא הדור של הלילה.
וחוץ מזה, מגיע לנו, הקוראים, לזכות בעוד סיפור איכותי.
את לא חושבת?
כי אפשר, בהחלט, לעשות סיפור קצת ומגניב.
לדעתי, אם את לא מסתמכת על סיפור סוחט דמעות - כדאי לך לעשות זווית ראייה משונה. אפילו הומוריסטית - רק לא לכתוב הומור מפורש.
לכתוב דברים מצחיקים, רק בלי להצחיק בכוח... מבינה?
כלומר, את יכולה לכתוב על המקק. ויש כאלו שעושים סוגריים, וסימני קריאה, ועוד לא יודעת מה - וזה פשוט חסר רמה.
אבל את יכולה פשוט לכתוב מצחיק על המקק. פשוט לעשות אותו יצור משעשע.
מבינה?
אז אפשר לקחת את זה על כל דבר אחר.
אבל רגע, את לא יכולה להיעלם עם הסיפור שלך מהמפה, כן?
בקשה, כשהוא נכתב - שיגיע למקומות הנכונים. קצת הוגנות בחיים לא תזיק.
אח, הדור הצעיר. הדור של היום... הוא לא הדור של הלילה.
וחוץ מזה, מגיע לנו, הקוראים, לזכות בעוד סיפור איכותי.
את לא חושבת?
רעיון לסיפור זו בקשה די כללית...
מי הדמות הראשית? באיזה מקום הסיפור מתרחש (עיר, מקום עבודה, בית)?
מה הסוף?
מה הדמות רצתה לקבל/מה היא צריכה?
המממ אז ככה
אני מחפשת סיפור על אישה רגילה עם חיים רגילים ותסכולים ג"כ רגילים, שחיה בינותינו ויכולה ליצור הזדהות עם מנעד כמה שיותר רחב של נשים. מה שקורה לה יכול לחרוג טיפה מתחום הרגילות, אבל לא ברמה שמעלה גיחוך על הסופרת שרצתה להיות מגניבה ולא הלך לה עד שהיא אספה בשקדנות את כל טרגדיות האנושות וזרקה אותן בחוסר אנושיות על דמות אחת אומללה...
והרעיון של המקק פחות בכיוון, מחפשת משהו עם הזדהות שיצעיד את הקוראת קדימה בהקשה לחיים שלה. מקווה שהבנתן....
תודה על הכל...!
אני מחפשת סיפור על אישה רגילה עם חיים רגילים ותסכולים ג"כ רגילים, שחיה בינותינו ויכולה ליצור הזדהות עם מנעד כמה שיותר רחב של נשים. מה שקורה לה יכול לחרוג טיפה מתחום הרגילות, אבל לא ברמה שמעלה גיחוך על הסופרת שרצתה להיות מגניבה ולא הלך לה עד שהיא אספה בשקדנות את כל טרגדיות האנושות וזרקה אותן בחוסר אנושיות על דמות אחת אומללה...
והרעיון של המקק פחות בכיוון, מחפשת משהו עם הזדהות שיצעיד את הקוראת קדימה בהקשה לחיים שלה. מקווה שהבנתן....
תודה על הכל...!
מה זו "אשה רגילה"?
אני רגילה (אני אמרתי : ) וגם את, אבל אנחנו לא דומות.
מה היא אוהבת, מה היא מחפשת
מה שקורה לה - כמו מה למשל?
מצעיד קדימה בחיים - מה זה אומר?
קצת מעניינת הבקשה שלך. סיפור זה הרעיון, אם זה יהיה רעיון שלי זה יהיה סיפור שלי במילים שלך. את מחפשת שמישהו יכתוב לך סיפור ואת תשכתבי?
אני רגילה (אני אמרתי : ) וגם את, אבל אנחנו לא דומות.
מה היא אוהבת, מה היא מחפשת
מה שקורה לה - כמו מה למשל?
מצעיד קדימה בחיים - מה זה אומר?
קצת מעניינת הבקשה שלך. סיפור זה הרעיון, אם זה יהיה רעיון שלי זה יהיה סיפור שלי במילים שלך. את מחפשת שמישהו יכתוב לך סיפור ואת תשכתבי?
המממממ
תקשיבי, בשביל ספור כזה את לא צריכה עלילה. את צריכה להחליט על איזה נושא את מדברת: אם העבודה הקשה שנשים כל היום מחוץ לבית, על סידור הבית האינסופי, תחליטי את.
אחר כך את פשוט כותבת את הסיפור, כשנקודת הקושי היא בנושא שהחלטת. את אפילו לא צריכה לכתוב את המסר ברור, או להביא לפתרון.
הבנת למה התכוונתי?
תקשיבי, בשביל ספור כזה את לא צריכה עלילה. את צריכה להחליט על איזה נושא את מדברת: אם העבודה הקשה שנשים כל היום מחוץ לבית, על סידור הבית האינסופי, תחליטי את.
אחר כך את פשוט כותבת את הסיפור, כשנקודת הקושי היא בנושא שהחלטת. את אפילו לא צריכה לכתוב את המסר ברור, או להביא לפתרון.
הבנת למה התכוונתי?
מעניין מאד שזו דעתך, בתור אחת שכותבת.... אם אתן לך רעיון לכתוב על נסיך שנופל בשבי וכולי וכולי- יצא לך הספר 'איסתרק'? או לכתוב על סבתא שמתה ומורישה את ביתה ל2 גיסות שלא מסתדרות בינהן- יצא לך 'עליה השלום'?
התשובה הראשונה זה - לא הייתי כותבת...
אבל נגיד שכן, הייתי משנה את זה לסיפור שלי.
אז זה מובן שאת מנסה להגיע לרעיון כלשהו שתתאימי לעצמך ותשני, אבל את לא מתחילה
אולי אני סתם מקשקשת, אבל הייתי מצפה שהכותרת תהיה: איך מגיעים לרעיון לסיפור
ולא תנו לי רעיון
סליחה אם לא עזרתי לך
משהו מופרע שזה הרגע צץ במוחי.. כך שאפשר להתעלם...
ישיבע בוחר בני-ברקי שנוסע באוטובוס לפגישת שידוכין בירושלים.
בשער הגיא בואכה ירושלים מנוע האוטובוס שובק חיים לכל חי.
תוך כדי שהוא ממתין בכיליון עיניים לאוטובוס חלופי, מתפתחת שיחה ידידותית בינו ובין בחור אחר. ובין השאר שואל אותו הבחור האלמוני, בן כמה הוא... כי יש לו הצעת שידוך מדהימה...
ולהפתעתו הבחור שלנו מגלה שמדובר באח של המשודכת הצעירה... שמספר לו (בלי לדעת שהוא עומד לפגוש אותה..) שיש לו אחות בשידוכין שתקועה זמן רב, רק בגלל שעברה את שנת העשרים ושמונה...
השידוך מתבטל? האם הוא יעלה על האוטבוס החלופי או שמא יעבור צד?
מזומנים להמשיך...
ישיבע בוחר בני-ברקי שנוסע באוטובוס לפגישת שידוכין בירושלים.
בשער הגיא בואכה ירושלים מנוע האוטובוס שובק חיים לכל חי.
תוך כדי שהוא ממתין בכיליון עיניים לאוטובוס חלופי, מתפתחת שיחה ידידותית בינו ובין בחור אחר. ובין השאר שואל אותו הבחור האלמוני, בן כמה הוא... כי יש לו הצעת שידוך מדהימה...
ולהפתעתו הבחור שלנו מגלה שמדובר באח של המשודכת הצעירה... שמספר לו (בלי לדעת שהוא עומד לפגוש אותה..) שיש לו אחות בשידוכין שתקועה זמן רב, רק בגלל שעברה את שנת העשרים ושמונה...
השידוך מתבטל? האם הוא יעלה על האוטבוס החלופי או שמא יעבור צד?
מזומנים להמשיך...
תודה. מכיוון והסיפור מיועד לציבור הקוראות.. אפשר להחליף בחורי ישיבה בבנות סמינר. אם כי בפגישה הראשונה מקובל שהבחור מגיע. ואולי גם זה חלק מהסיפור...
לא הבטחתי אבל קיימתי...משהו מופרע שזה הרגע צץ במוחי.. כך שאפשר להתעלם...
ישיבע בוחר בני-ברקי שנוסע באוטובוס לפגישת שידוכין בירושלים.
בשער הגיא בואכה ירושלים מנוע האוטובוס שובק חיים לכל חי.
תוך כדי שהוא ממתין בכיליון עיניים לאוטובוס חלופי, מתפתחת שיחה ידידותית בינו ובין בחור אחר. ובין השאר שואל אותו הבחור האלמוני, בן כמה הוא... כי יש לו הצעת שידוך מדהימה...
ולהפתעתו הבחור שלנו מגלה שמדובר באח של המשודכת הצעירה... שמספר לו (בלי לדעת שהוא עומד לפגוש אותה..) שיש לו אחות בשידוכין שתקועה זמן רב, רק בגלל שעברה את שנת העשרים ושמונה...
השידוך מתבטל? האם הוא יעלה על האוטבוס החלופי או שמא יעבור צד?
מזומנים להמשיך...
שיתוף - לביקורת - שידוך ראשון כושל - סיפור עכשווי קלאסי עם פאנץ' מעניין בן 800-900 מילים
חיה רבקה גרדה בראשה בעצבנות. בקשו ממנה להגיש עד מחר סיפור עכשווי עם פאנץ' מעניין, בן 1300-1500 מילים, וכרגע היא עומדת רק על מחצית הכמות, וגם רמת העלילה לא מדהימה, לדעתה. היא קראה שוב ושוב את הטקסט המוקלד, בתקווה נואשת שמשהו יתפוס אותה – רעיון חדש או פיתול מעניין בעלילה. אך המילים לא זרמו...
www.prog.co.il
יו, מעלה לי אסוציאציות מקורס כתיבה מלפני 10 או 12 שנים. היה איזה משימה. אני אפילו לא זוכרת מה היא הייתה בדיוק, אבל כן זוכרת מה כתבתי בערך.
מודעה של דירה למכירה, האשה מגיעה לראות את הדירה, ורואה אשה מבוגרת שנראה שהדבר האחרון שמעניין אותה הוא למכור את הדירה שלה. מראה את הדירה כלאחר יד. האשה שבאה לראות בסוף מתעכבת שם עוד זמן. ואז היא הולכת בלי כלום.
לא זוכרת איך כתבתי את זה רק זוכרת את המשפט סיום שכתבתי- תודה רבה באת, שימחת אותי מאוד.
בא נאמר שהסיפור הזה די בוסרי, אבל הוא יכול להיות בסיס לא רע.
מודעה של דירה למכירה, האשה מגיעה לראות את הדירה, ורואה אשה מבוגרת שנראה שהדבר האחרון שמעניין אותה הוא למכור את הדירה שלה. מראה את הדירה כלאחר יד. האשה שבאה לראות בסוף מתעכבת שם עוד זמן. ואז היא הולכת בלי כלום.
לא זוכרת איך כתבתי את זה רק זוכרת את המשפט סיום שכתבתי- תודה רבה באת, שימחת אותי מאוד.
בא נאמר שהסיפור הזה די בוסרי, אבל הוא יכול להיות בסיס לא רע.
רעיון חמוד אבל קצת מוכר
מופיע לדעתי באיזה ספר הבעה על מוכרת זקנה שלא היתה מוכנה לכתוב את המחיר ואמרה רק למי שבא, והמחירים היו מופקעים. תכלס אחד הקונים הפוטנצייאלים הסכים מתישהו למחיר ואז היא חזרה בה ואמרה מחיר מטורף בקיצור הרעיון היה שכל המטרה היתה שאנשים יבואו כל יום, יבקרו בדירה, ידברו, ידונו ויתנו צומי...........
אשכולות דומים
חיה רבקה גרדה בראשה בעצבנות. בקשו ממנה להגיש עד מחר סיפור עכשווי עם פאנץ' מעניין, בן 1300-1500 מילים,
וכרגע היא עומדת רק על מחצית הכמות, וגם רמת העלילה לא מדהימה, לדעתה.
היא קראה שוב ושוב את הטקסט המוקלד, בתקווה נואשת שמשהו יתפוס אותה – רעיון חדש או פיתול מעניין בעלילה. אך המילים לא זרמו, והסיפור הרגיש לה רדוד וחסר חיים.
***
לא ברור למה שלומי בחור ישיבה רציני ואיכותי נתקע בשידוכים, אבל זה היה המצב.
הוא נשק לסוף גיל 29 בואכה שלושים, וכל מה שעניין אותו זה בחורה צעירה. כמו שרבים מחבריו כבר מצאו.
אמו ניסתה שוב ושוב לשכנע אותו להתגמש, אבל הוא עמד על שלו.
"שלומי", היא פנתה אליו, "השדכנית זילברמן הציעה את הבת של רייכמן. שמענו עליה דברים טובים".
"בת כמה היא?"
"עשרים וחמש, בסך הכל", ענתה בנימה קלילה.
"לא, תורידו את זה", הגיב בנחרצות, "אני לא מעוניין ביותר מעשרים וארבע".
אמו נאנחה. "שלומי, אבל רק לפני חודשים היא עשתה עשרים וחמש!".
"בסדר. גם עשרים וארבע זה בדיעבד בשבילי!". והשידוך עם רייכמן ירד מהר מהפרק.
במקביל, שפיגלמן השדכן הנמרץ החליט לארגן מבצע סוף שנה - לסיים עם כל 'התיקים' הלא פתורים שלו, ביניהם שלומי. עד סוף השנה הוא יארס את שלומי וחבריו הבררנים. ויהי מה... הבטיח לעצמו השדכן המהולל.
שלף פנקס דהוי, פתח בסדרת טלפונים, לחץ, שכנע, ובעיקר עיגל פינות, והציע בהתלהבות את מרכולתו המשובחת... להורי הבחור והבחורה.
אתמול נפלה בחכתו, משפחה מירושלים, ששתיים מבנותיה מחפשות שידוך. הבת הצעירה שרה שולמית בגיל 23 ואחותה חיה רבקה שיינדי המבוגרת ממנה בכמה שנים טובות.
"תקשיבי גברת בראון", אמר לאמו של שלומי, "יש משפחה מירושלים, משפחת כהן, יש להם בת בשידוכים, כלילת המעלות, חיה רבקה, בול בשביל שלומי".
"ובת כמה היא"? ביררה האם את הפרט הכל כך חשוב בעיני בנה.
"הממ.. שניה רגע, תני לי להסתכל בפנקס... בת עשרים ושלוש".
"מעולה! אפשר להתקדם".
***
שבוע לאחר מכן, שלומי ישב בקו 404 בדרכו לפגישה עם חיה רבקה. התנועה זרמה, האוטובוס שעט בנינוחות על פני צומת קוקה-קולה חופשי מפקקים מעיקים, ובקבינה התנגן השיר "קול ששון וקול שמחה". שלומי ראה בכך סימן משמיים לשידוך שיעלה יפה..
בינתיים הוא הריץ בראשו שאלות חכמות וסיפורים שנונים, בתקווה שיצליחו להותיר רושם חיובי על הבחורה שאותה עמד לפגוש.
אך אז, בשער הגיא, מנוע האוטובוס שהחליט להשתעל קטע באחת את הרהוריו, ודקות לאחר מכן - שרר שקט ומלא עשן.
הנהג הכריז בייאוש: "חברים, המנוע שבק חיים, כדאי לרדת מהר לפני שהוא יתלקח".
שלומי נאנח. "פנצ'ר ראשון בשידוך", מלמל לעצמו, וירד מהאוטובוס עם יתר הנוסעים לחכות לאוטובוס חלופי.
בעודם ממתינים בשולי הכביש, התקרב אליו בחור צעיר ומזמין:
"שלום עליכם! קוראים לי מוישי. מתסכל, הא?" אמר בטון ידידותי.
שלומי, שהתעסק בניסיון נואש לפתוח בקבוק מים, הרים את מבטו ופתח איתו בשיחה. עד מהרה התברר שמוישי כהן הוא בחור ישיבה שלומד בבני ברק אך מתגורר בשכונת רמות שבירושלים.
לאחר שיחה קלילה על איכות התחבורה הציבורית, וכמה "טוב" שההגה בידיים של אגד.. וחבל שהוא מאחר לחתונה של חבר קרוב. מוישי שאל אותו בנונשלנטיות:..
"תגיד, בן כמה אתה?"
שלומי ענה בזהירות: "עשרים ותשע לפני חודש ושבוע".
מוישי נענע ראשו בהתלהבות. "וואו! בדיוק מה שאני צריך. תקשיב, יש לי אחות מדהימה. חכמה, מוכשרת,
מנהלת קריאייטיב במשרד פרסום יוקרתי וגם סופרת מחוננת – אבל, איך נאמר, היא כבר בת עשרים ושמונה. אתה יודע איך זה... השדכנים קצת מתעלמים ממנה בגלל אחותי הצעירה. אולי תסכים לשמוע עליה?"
שלומי, כמעט נחנק משתיית המים כששמע את השאלה הישירה, ובכל זאת החליט להתעניין:
"מה השם שלה?"
מוישי חייך: "חיה רבקה שיינדי"........
גון פניו של שלומי נשתנה באחת, הוא הרגיש שהלב שלו מפסיק לפעום לרגע.
מושי בהה בו,
ושלומי חייך במבוכה. "הממ... נשמע מעניין... אתה בטוח שהיא בת עשרים ושמונה?"
מוישי עיקם את פרצופו. "למה אתה לא מאמין לי?!"
"לא לא, פשוט.. עזוב סתם שאלתי".
הדקות חלפו, האוטובוס החלופי הגיע, ושלומי ומוישי עלו עליו, מתיישבים אחד ליד השני. מוישי, שהמשיך לשבח את אחותו, נשמע כמו שפיגלמן השדכן. "אני אומר לך", הוא התלהב, "אין דברים כאלה. היא פשוט פנינה, יהלום. מי שיזכה בה – הרוויח לכל החיים".
ושלומי, שבראשו רצו מחשבות סותרות עד להתפקע, חייך חיוך מאולץ. הוא כבר ידע שבשעות הקרובות ייאלץ לשבת מול הבחורה שמוישי תיאר בפניו, אבל המידע החדש שהשיג הצליח לערער אותו.
כשהם הגיעו לירושלים, שלומי כבר קיבל ממוישי רשימת טלפונים לבירורים על אחותו כולל טלפון של השדכן שפיגלמן.. שמתעסק עם השידוך.
שלומי נפרד ממוישי בלחיצת יד קלילה. "תודה על ההצעה". ניסה לא לחשוף את הלחץ שבעבע בתוכו.
"אולי עוד יצא מזה משהו"... זרק מושי שניה לפני שירד מהאוטובוס.
ושלומי חייך במבוכה.
דקות ארוכות הוא התלבט אם להמשיך לפגישה, ורק כשהוא עמד מול הדלת של לובי המלון, ההחלטה נפלה.
הוא שלף את הטלפון והתקשר לשדכן.
"הרב שפיגלמן? אני מצטער, אבל אני לא מרגיש שזה מתאים לי. משהו... פשוט לא מסתדר."
"מה קרה?!" שפיגלמן הזדעק. "אתה יודע כמה עבדתי על השידוך הזה?!"
"אני בהחלט יודע. לפחות חמש שנים!" גיחך שלומי. "אבל אני פשוט לא מרגיש את זה. אולי זה לא הזמן.....".
שפיגלמן נאנח. "אוייש. הצעירים של ימינו, כמה ג'וקים יש לכם בראש!" עקץ את שלומי בחזרה. "ובכלל מה אני יגיד להורים שלה על כך שהפרזת בדקה התשעים?!"
"תגיד, שהאוטובוס נתקע וכבר מאוחר". והשיחה הסתיימה.
שלומי חזר לבני ברק עם תחושת הקלה מעורבת באכזבה ורגשות אשם. הוא עבר חוויה הזויה בכל קנה מידה, והוא ניסה לשכוח ממנה ולחזור לשגרה.
***
מוישי, לעומת זאת, חזר הביתה שמח וטוב לב.
"איך הייתה החתונה, מוישי?"
"אמא עזבי את זה עכשיו. פגשתי היום בחור מושלם בשביל חיה רבקה!" הכריז בקול עליז. "מישהו ברמה שלה".
חיה רבקה, ששמעה את השיחה מהחדר הסמוך, נאנחה לעצמה.
"הלוואי שיום אחד יפסיקו עם זה", היא מלמלה
והמשיכה להקליד סיפור עכשווי, קלאסי, עם פאנץ' מעניין בן 1300-1500 מילים
שמתאים לנשים לאהוב,
אבל כרגע זה לא הולך לה עד הסוף...
מאוחר יותר, חיה רבקה שבה אל המחשב. היא נאנחה כשהבינה שגם השידוך הזה מוטל בספק...
"כולם רוצים סוף טוב", היא מלמלה, "אבל החיים לא תמיד ככה, יש הרבה פיתולים בדרך".
ולבסוף, כתבה את המשפט שסיכם את כל מה שעבר עליה:
"המילים נולדות מתוך מה שחווינו. מקבלות כח ממה שעברנו. אולי עכשיו, סוף-סוף הסיפור יקבל חיים ויתחיל לנשום באמת".
וכרגע היא עומדת רק על מחצית הכמות, וגם רמת העלילה לא מדהימה, לדעתה.
היא קראה שוב ושוב את הטקסט המוקלד, בתקווה נואשת שמשהו יתפוס אותה – רעיון חדש או פיתול מעניין בעלילה. אך המילים לא זרמו, והסיפור הרגיש לה רדוד וחסר חיים.
***
לא ברור למה שלומי בחור ישיבה רציני ואיכותי נתקע בשידוכים, אבל זה היה המצב.
הוא נשק לסוף גיל 29 בואכה שלושים, וכל מה שעניין אותו זה בחורה צעירה. כמו שרבים מחבריו כבר מצאו.
אמו ניסתה שוב ושוב לשכנע אותו להתגמש, אבל הוא עמד על שלו.
"שלומי", היא פנתה אליו, "השדכנית זילברמן הציעה את הבת של רייכמן. שמענו עליה דברים טובים".
"בת כמה היא?"
"עשרים וחמש, בסך הכל", ענתה בנימה קלילה.
"לא, תורידו את זה", הגיב בנחרצות, "אני לא מעוניין ביותר מעשרים וארבע".
אמו נאנחה. "שלומי, אבל רק לפני חודשים היא עשתה עשרים וחמש!".
"בסדר. גם עשרים וארבע זה בדיעבד בשבילי!". והשידוך עם רייכמן ירד מהר מהפרק.
במקביל, שפיגלמן השדכן הנמרץ החליט לארגן מבצע סוף שנה - לסיים עם כל 'התיקים' הלא פתורים שלו, ביניהם שלומי. עד סוף השנה הוא יארס את שלומי וחבריו הבררנים. ויהי מה... הבטיח לעצמו השדכן המהולל.
שלף פנקס דהוי, פתח בסדרת טלפונים, לחץ, שכנע, ובעיקר עיגל פינות, והציע בהתלהבות את מרכולתו המשובחת... להורי הבחור והבחורה.
אתמול נפלה בחכתו, משפחה מירושלים, ששתיים מבנותיה מחפשות שידוך. הבת הצעירה שרה שולמית בגיל 23 ואחותה חיה רבקה שיינדי המבוגרת ממנה בכמה שנים טובות.
"תקשיבי גברת בראון", אמר לאמו של שלומי, "יש משפחה מירושלים, משפחת כהן, יש להם בת בשידוכים, כלילת המעלות, חיה רבקה, בול בשביל שלומי".
"ובת כמה היא"? ביררה האם את הפרט הכל כך חשוב בעיני בנה.
"הממ.. שניה רגע, תני לי להסתכל בפנקס... בת עשרים ושלוש".
"מעולה! אפשר להתקדם".
***
שבוע לאחר מכן, שלומי ישב בקו 404 בדרכו לפגישה עם חיה רבקה. התנועה זרמה, האוטובוס שעט בנינוחות על פני צומת קוקה-קולה חופשי מפקקים מעיקים, ובקבינה התנגן השיר "קול ששון וקול שמחה". שלומי ראה בכך סימן משמיים לשידוך שיעלה יפה..
בינתיים הוא הריץ בראשו שאלות חכמות וסיפורים שנונים, בתקווה שיצליחו להותיר רושם חיובי על הבחורה שאותה עמד לפגוש.
אך אז, בשער הגיא, מנוע האוטובוס שהחליט להשתעל קטע באחת את הרהוריו, ודקות לאחר מכן - שרר שקט ומלא עשן.
הנהג הכריז בייאוש: "חברים, המנוע שבק חיים, כדאי לרדת מהר לפני שהוא יתלקח".
שלומי נאנח. "פנצ'ר ראשון בשידוך", מלמל לעצמו, וירד מהאוטובוס עם יתר הנוסעים לחכות לאוטובוס חלופי.
בעודם ממתינים בשולי הכביש, התקרב אליו בחור צעיר ומזמין:
"שלום עליכם! קוראים לי מוישי. מתסכל, הא?" אמר בטון ידידותי.
שלומי, שהתעסק בניסיון נואש לפתוח בקבוק מים, הרים את מבטו ופתח איתו בשיחה. עד מהרה התברר שמוישי כהן הוא בחור ישיבה שלומד בבני ברק אך מתגורר בשכונת רמות שבירושלים.
לאחר שיחה קלילה על איכות התחבורה הציבורית, וכמה "טוב" שההגה בידיים של אגד.. וחבל שהוא מאחר לחתונה של חבר קרוב. מוישי שאל אותו בנונשלנטיות:..
"תגיד, בן כמה אתה?"
שלומי ענה בזהירות: "עשרים ותשע לפני חודש ושבוע".
מוישי נענע ראשו בהתלהבות. "וואו! בדיוק מה שאני צריך. תקשיב, יש לי אחות מדהימה. חכמה, מוכשרת,
מנהלת קריאייטיב במשרד פרסום יוקרתי וגם סופרת מחוננת – אבל, איך נאמר, היא כבר בת עשרים ושמונה. אתה יודע איך זה... השדכנים קצת מתעלמים ממנה בגלל אחותי הצעירה. אולי תסכים לשמוע עליה?"
שלומי, כמעט נחנק משתיית המים כששמע את השאלה הישירה, ובכל זאת החליט להתעניין:
"מה השם שלה?"
מוישי חייך: "חיה רבקה שיינדי"........
גון פניו של שלומי נשתנה באחת, הוא הרגיש שהלב שלו מפסיק לפעום לרגע.
מושי בהה בו,
ושלומי חייך במבוכה. "הממ... נשמע מעניין... אתה בטוח שהיא בת עשרים ושמונה?"
מוישי עיקם את פרצופו. "למה אתה לא מאמין לי?!"
"לא לא, פשוט.. עזוב סתם שאלתי".
הדקות חלפו, האוטובוס החלופי הגיע, ושלומי ומוישי עלו עליו, מתיישבים אחד ליד השני. מוישי, שהמשיך לשבח את אחותו, נשמע כמו שפיגלמן השדכן. "אני אומר לך", הוא התלהב, "אין דברים כאלה. היא פשוט פנינה, יהלום. מי שיזכה בה – הרוויח לכל החיים".
ושלומי, שבראשו רצו מחשבות סותרות עד להתפקע, חייך חיוך מאולץ. הוא כבר ידע שבשעות הקרובות ייאלץ לשבת מול הבחורה שמוישי תיאר בפניו, אבל המידע החדש שהשיג הצליח לערער אותו.
כשהם הגיעו לירושלים, שלומי כבר קיבל ממוישי רשימת טלפונים לבירורים על אחותו כולל טלפון של השדכן שפיגלמן.. שמתעסק עם השידוך.
שלומי נפרד ממוישי בלחיצת יד קלילה. "תודה על ההצעה". ניסה לא לחשוף את הלחץ שבעבע בתוכו.
"אולי עוד יצא מזה משהו"... זרק מושי שניה לפני שירד מהאוטובוס.
ושלומי חייך במבוכה.
דקות ארוכות הוא התלבט אם להמשיך לפגישה, ורק כשהוא עמד מול הדלת של לובי המלון, ההחלטה נפלה.
הוא שלף את הטלפון והתקשר לשדכן.
"הרב שפיגלמן? אני מצטער, אבל אני לא מרגיש שזה מתאים לי. משהו... פשוט לא מסתדר."
"מה קרה?!" שפיגלמן הזדעק. "אתה יודע כמה עבדתי על השידוך הזה?!"
"אני בהחלט יודע. לפחות חמש שנים!" גיחך שלומי. "אבל אני פשוט לא מרגיש את זה. אולי זה לא הזמן.....".
שפיגלמן נאנח. "אוייש. הצעירים של ימינו, כמה ג'וקים יש לכם בראש!" עקץ את שלומי בחזרה. "ובכלל מה אני יגיד להורים שלה על כך שהפרזת בדקה התשעים?!"
"תגיד, שהאוטובוס נתקע וכבר מאוחר". והשיחה הסתיימה.
שלומי חזר לבני ברק עם תחושת הקלה מעורבת באכזבה ורגשות אשם. הוא עבר חוויה הזויה בכל קנה מידה, והוא ניסה לשכוח ממנה ולחזור לשגרה.
***
מוישי, לעומת זאת, חזר הביתה שמח וטוב לב.
"איך הייתה החתונה, מוישי?"
"אמא עזבי את זה עכשיו. פגשתי היום בחור מושלם בשביל חיה רבקה!" הכריז בקול עליז. "מישהו ברמה שלה".
חיה רבקה, ששמעה את השיחה מהחדר הסמוך, נאנחה לעצמה.
"הלוואי שיום אחד יפסיקו עם זה", היא מלמלה
והמשיכה להקליד סיפור עכשווי, קלאסי, עם פאנץ' מעניין בן 1300-1500 מילים
שמתאים לנשים לאהוב,
אבל כרגע זה לא הולך לה עד הסוף...
מאוחר יותר, חיה רבקה שבה אל המחשב. היא נאנחה כשהבינה שגם השידוך הזה מוטל בספק...
"כולם רוצים סוף טוב", היא מלמלה, "אבל החיים לא תמיד ככה, יש הרבה פיתולים בדרך".
ולבסוף, כתבה את המשפט שסיכם את כל מה שעבר עליה:
"המילים נולדות מתוך מה שחווינו. מקבלות כח ממה שעברנו. אולי עכשיו, סוף-סוף הסיפור יקבל חיים ויתחיל לנשום באמת".
שיתוף - לביקורת
4000 הודעות – מי סופר בכלל?
ובכן, חבריי לכתיבה, הנה אני כאן בציון דרך היסטורי חסר תקדים ובעיקר חסר תכלית: ההודעה ה-4000 שלי!
אז חשבתי לעצמי – מה אפשר לכתוב לכבוד המאורע? שיר הלל? מונולוג דרמטי? פרק נוסף בסדרת סיפורים מצוצים? ואז הבנתי: זה בדיוק הזמן לטור מצחיק. כי אם כבר חוגגים, אז בסטייל - או לפחות עם כמה בדיחות גרועות...
אך לא לפני שאכתוב תשובה לשאלה שבוודאי מנקרת בראשכם (כן כן, אני יודע מה אתם חושבים):
"למה? למה חשוב לספרן לשבור את ההיסטוריה של עצמו..?"
שאלה מצוינת! וגם אני שאלתי אותה לפחות 3999 פעמים בדרך לכאן, אבל כמו תמיד,
מילים הן כמו גרעינים - ברגע שאתה מתחיל, אי אפשר להפסיק.
מילים הן כמו טור נוסף מבית היוצר של @שועל ספרות - ברגע שאתה מתחיל לצחוק אתה לא מפסיק.
מילים הן כמו סיגריות - ברגע ששאפת אחת, השנייה והשלישית.. בוא יבואו.
מילים הן כמו ספרים.. (הופסס..) - כשאחד נופל, סימן שכל השאר בדרך אליך (הארון קרס..)
מילים הן כמו הנפש בעצמה - מתרחבת והולכת בלי גבול ומידה.
מילים הן כמו בבואה של הנפש - טוב הגזמתי עם המילים...
נתקדם הלאה.
עם כל הכבוד למילים.. כשאני מנסה למדוד 4000 הודעות שמכילות מילים ורק מילים.. אני מבין שזה גדול עלי..!
כי זה מספיק כדי לכתוב את כל העיתונים והמגזינים החרדים (משפחה, בקהילה, יתד נאמן, המודיע, המבשר, מרווה לצמא, המחנה החרדי, כפר חב"ד, הפלס, בית משיח, שחרית, קול העיר, העדה, רגע, זמן, כדור, טעימות, קול פליי, זרקור ועוד ועוד) שיצאו בחודש האחרון..
לתעד את כל העיצובים ש@כלבוניק החליף משניה לשניה..
למלאות את כל האשכולות ש@מרשמלו מחקה..
לפתח סיפורים מהתגיות של פרוגמטי...
להתחרות במלל שנשלח לנו מרשימת התפוצה המדהימה של @הדוויג..
לכתוב 5 ספרי בישול עם מתוכנים של @ה. בקר - כולל בדיחות בצד (מי לא אוהב מתכון עם פאנץ'?).
לתת במתנה הודעה לכל ניק שנרשם אי פעם לפרוג..
ואפילו להתחרות במספר הלייקים ש- @אוראל סולטן מרעיף כאן על החבר'ה..
או במספר ההודעות ש @א. פרי כתבה על הוצאות הספרים ומעלליהם..
או במצעד הפרגונים בקהילת הצלמים.. 'אלופה. מהמם. ממיס וכו' וכו'". הבנתם את הכיוון...
וכמובן.. גם מספיק כדי שכל חברי הקהילה יכתבו יחד ספר אחד על... נניח, "איך לשווק סיפור גרוע..."
אבל בואו נהיה כנים – 4000 הודעות זה בעיקר הרבה מאוד מילים. מילים שנשפכו על המסך, מילים שחיפשו מוזה ומילים שגררו ביקורות כמו "זה נחמד, אבל חסר לי עומק בדמות של שפיגלמן". או "זה סיפור מדהים. אבל יש עוד משהו לשפר, לשנות, לשכתב, לנסח". ובמילים אחרות למחוק מה שכתבת..
אז תכלס' מה זה 4000 הודעות? סך הכל, עוד דוגמה למישהו שלא יודע מתי להפסיק...
"ומתי אותו גאון שלא מפסיק לקשקש.. הגיע לכאן?", ובמילים אחרות "איך הכל התחיל?" אתם שואלים בסקרנות עד אימה..
אוקיי, שאלתם יפה תקבלו תשובה הגונה...
הספרן' התקבל לקהילה בתאריך 11/1/24 ב- 18:20 בערב
זו הייתה שורת פתיחה קצרה וצנועה באשכול - חתמתי ונושעתי..
משם, כלומר כבר באותה הודעה... - זה התגלגל לראיון משעשע במיוחד (בעיקר את עצמי..?), שהתואר - "שורת פתיחה קצרה וצנועה" מוטל בספק - בעיקר התיאור האחרון..
ומאז זה המשיך במספר הודעות עטורים בחמישה סימני שאלה, שלושה סימני קריאה, ויותר מדי התנצלויות על כך שאני מפריע.
אבל כמה הודעות אחרי זה כבר הרגשתי בנוח, ושיתפתי סיפור שהסתיים במשפט הדרמטי -
"בפניה הראשונה הוא שבר את ההגה בתנופה נמרצת לכיוון ההפוך ממנו הוא בא,
חזרה לשורשו, חזרה לביתו, כעת הוא חוזר לבית אבא..."
עד היום אני לא בטוח מה זה בדיוק אומר... אבל זה נשמע עמוק. תודו!
ובין לבין הגיעו התגובות..
לצד הפרגונים הרבים גם ביקורת בונה, יסודית, מוצקה, נחושה, הורסת, משדרגת, מאכזבת, מפרגנת, מזלזלת, קנטרנית, נחמדה, חסרה, מלאה, צוננת, חמה, מזוייפת, מתחנחנת, חסרת טעם, חסרת ריח, דלגתי, שכחתי, תשלימו, נגמרו לי המילים.. כמו:
"יפה, אבל המשפטים הללו קצת קלישאתים", ו"הסוף חזק, אבל מה עם ההתחלה?" או, "הכתיבה ברמה מאוד גבוהה אבל הכתיבה ספרותית, ובאיזשהוא שלב זה נהיה קשה לקריאה..." , או, "ואוו, הכתיבה ממש ברמה גבוהה, כיף לקרוא אותה. אין הרבה כאלו בימינו. איך לא עלו עליו? כזאת קריירה לא אמורה להיות ארוכה", וגם, "הפריעה לי בעיית קצב. שים לב לסלנגים שהשתחלו לסיפור", וכן, "לא כ"כ ברור שזה פתיח", וכמובן התגובה הקלאסית, "כמה תגיות כתבת? זה דורש הרבה יצירתיות"...
אבל מה שהורג אותך.. מחשל אותך, ובכל פעם מחדש הבנתי – הכתיבה הזו היא לא רק תחביב, היא צורך הישרדותי, בערך כמו מוקי התוכי.. בשבילי.
מכאן לשם, מצויד במלאי פרגונים, וביקורות בונות עד להתפקע.. המשכתי הלאה במסע הכתיבה..
עוד טקסט קצר, עוד ביקורת בונה, עוד הערה שובבה, עוד טור ארוך לנשות חסרי דעת, עוד דיון בלתי נגמר, עוד דיאלוג של 20 שורות שנמחק כי "זה לא באמת קורה ככה במציאות". עוד אתגר שנמחק - כפי שחוקק אדון מרפי. עוד 18 שורות שמחציתם נמחקה, והפעם לא על ידי... עוד כותרת דרמטית שנמחקה בעקבות פניות מהציבור...
עוד אנקדוטות משעשעות מחיי היומיום וטורים שבהם ניסיתי להעצים "תינוקות" בהומור בוטה , כמו -
אתה חשוב
למרות שאת
האשפה
הורדת שוב..
אתה מתחשב אובר..
למרות שבספונג'ה
אתה עובר...
ואפילו תובנות אפלות מבית היוצר..
אדם חי על זמן שאול,
גורלו לוטה בערפל סמוי
והוא מגלם תפקיד ניצב,
במשחק הגדול של חייו
הפרצוף האמתי שלך,
זה לא מה שאתה סוקר במראה,
או מה שאתה משקף לסביבה
אלא מה שאתה מרגיש עמוק
בתוך לבבך
הספרן במקצועו מתמחה בקטלוג ספרים,
החייט במקצועו מתמחה בתפירת בגדים
הסנדלר במקצועו מתמחה ביצירת מנעלים
אתה כגבר מהווה בסיס למשפחתך הקטנה
אתה כגבר תופר את עלילות ילדיך במו חייך
אתה כגבר מתמחה בקטלוג חיים של רכים ונבוכים
שמחפשים מסדר ומכונן בחייהם הצעירים
וכמובן – כל אותם פוסטים שבהם השקעתי יותר מדי מילים כדי להגיד משהו פשוט כמו "אני אוהב את הסיפור/השיר הזה". או "למה לא מגיבים לי" או "למה חשוב לא להגיב לי"...
כמו כל כותב בקהילה, נתקלתי ברגעי שיא במסע הזה... ולרגל המאורע.. החלטתי לשתף אתכם - מעריצי הרבים....
כשקבלתי מייל מהאקר ערבי - "אדוני מעוניין לקבל הצעת עבודה או שעבודה מערפי לא טוב?"
שליחת צ'ק ללא כיסוי בעקבות תביעה משפטית שקבלתי מ @קראנצ' פיסטוק על פוסט שלטענתה הוציא את דיבתה רעה..
כשכתבתי שיר על תגיות, להצדיק את קיומם, ולמחרת נמחקו הבתים הראשונים...
כשמישהו התבטא על הפוסט "גאוני וחכם לקח מצוין מפורים, לאו דווקא על בעל ואשה"
כשמישהי כתבה בתגובה לשיר 'העצמה' שכתבתי: "כמעט בא לי להיות גבר עם כאלו העצמות. חזק ברמות שלא הכרנו". (לא כדאי!)
כשמישהי כתבה בתגובה להעצמה: "אני היחידה שהמשפט הזה צרם לה?" ומעטים החרו אחריה...
כשחטפתי על הראש: "תמהני כיצד העליתם על דעתכם כי בנושא כה קריטי והרה גורל של הדקדוק בסגולות קלה כבחמורה, אשר יסודתו בהררי קודש - על זה נאמר: "טובל ושרץ בידו!!!!"
אותו רגע שבו הבנתי שכתבתי תגובה של 800 מילים על טקסט שמורכב מ-50.
לקבל תגובה על טקסט שחששת לפרסם, במיוחד כשהתגובה היא: "מדהים! שילוב של הומור חצוף עם מסר עמוק!"...
כשמאמר שכתבתי - "עת לצחוק ועת לבכות - סיפורו של סרטון אחד קטן". על קצין בשם מוטי שמיר ז"ל שלחם בגבורה בשביעי באוקטובר, הגיעה לידי האלמנה רויטל שמיר שטרחה להגיב עליו כמצורף כאן-
או הרגע שבו מישהו שלח לי הודעה פרטית:
"רק רציתי לספר לך
שהס' שלך על משפחת ביבס ריגש אותי מאד מאד..
כבר עבר זמן מאז שבכיתי על המצב,
החזרת אותי לשם.
שה' ישלח לנו את הגאולה בקרוב. אמן!"
כשכתבתי לאם שכולה סיפור על בנה שנפל במלחמה.
בהחלט מרגש, ומדהים, מה שמילים יכולות לעשות.
אבל איך אפשר בלי טפיחה על השכם...
כשמאמר שכתבתי, קיבל תשע סקירות, מאות תודות, ועשרות הפניות בפרוג...
או מאמר שהתברג לראשונה בניוזלטר של פרוג..
" זה אות כבוד!" כתב לי @הכלבויניק
ומאז, קבלתי מדליה נוספת על המאמר - הסכסוך ישראלי פלסטיני מבוסס על רקע דתי או לאומי?
אבל לא הכל דבש..
כי במסע הארוך הזה עברתי לא מעט תסכולים.. כמו קטע שכתבתי באחד האתגרים, קטע שנון ומוצלח שזכה לעשרות פידבקים, כפול ומשולש מרוב הכותבים.. ובאיזה מקום זכיתי...? עדיף שלא תשאלו..
ואם כבר מדברים על מסע מרתק שעברתי.. כדאי לרפרף על מסע לא פחות מרתק, המסע של גבריאל..
והמסע הארוך, הסיזיפי והמייגע כל כך.. גרם לי להבין כמה דברים. לדוגמא..:
אם לא הייתי כותב כאן, כנראה הייתי מסיים לפחות שני ספרים. אבל בינינו, למי יש זמן לכתוב ספרים כשיש כל כך הרבה הודעות לכתוב?
כשאתה מגיע להודעה ה-2000, אתה מבין ששלושים אחוז מההודעות שלך הן תגובות בסגנון "מסכים לגמרי!".
אם כתבת סיפור וחשבת שבזה סיימת, הפורום יזכיר לך שלעולם לא באמת סיימת. תמיד יש עוד משהו לשפר, לשנות, לשכתב, לנסח, ובמילים אחרות למחוק מה שכתבת..
שיש הצדקה לכתוב העצמה גברית גם בפורום שרובו נשים. אבל אל תהיה צודק תהיה חכם..
שגבר יכול לעשות אינסוף טעויות ועדיין הוא יוכל למשוך 'מהעצמה' עידוד והעצמה....
שיש מושג כלאים שנקרא 'הַסְגַּבְרָה' (באנגלית: Mansplaining, הלחם בסיסים של המילים "הסברה" ו"גבר") מצב שבו גבר מנסה להסביר לאישה דבר מה באופן מתנשא, ובייחוד בנושא שבו היא מתמצאת יותר ממנו.
שישנם נשים שהשכלתם התורנית עולה פי כמה מאשר גברים. ומנגד, גברים שהשכלתם הקולינרית עולה פי כמה מאשר נשים.
שיש לי הרבה כח לדבר עם עצמי...
אם מישהו כותב "נחמד, אבל לא התחברתי" – זו לא הזמנה לפתוח מאמר תגובה של 12 פסקאות.
דיאלוגים טובים הם כאלה שגורמים לקוראים לחייך או להזדהות – אבל תמיד יימצא מישהו שיגיד לך, "זה נשמע קצת מאולץ".
שהביקורות הכי קטלניות מגיעות תמיד אחרי שאתה משוכנע שסיימת לערוך את הסיפור "לגמרי".
שאנשים תמיד ינסו למצוא משמעות עמוקה בהודעות שלך, גם אם ניסית רק להצחיק.
לפעמים הסיפור שלך באמת טוב, אבל כולם עסוקים מדי במריבות על "האם מותר לכתוב עם רווח כפול?".
אין דבר כזה "יותר מדי סדנאות כתיבה". תמיד יש עוד זווית להאיר, עוד טיפ לגלות, ועוד דרך לשכנע אחרים.. שפשוט "אין להם את זה"....
כותבים בפורום הם קהל מיוחד. הם יודעים להחמיא, לבקר לפרגן ולצחוק – בעיקר עם עצמם ותו לא...!
אל תשלב בסיפורים - טקסט בערבית, שלא תקבל הצעת עבודה מפתה שתזרוק אותך למרתפי השב"כ...
אבל אם יש דבר חשוב שבאמת למדתי - זה שכותב אמיתי תמיד שואל את עצמו: "למה אף אחד לא מגיב לי?!"
כי בואו נודה באמת – אין דבר מביך יותר מלפרסם סיפור שהשקעת בו שעות, ימים, או (אם אתה כמוני) שנים, ואז לראות איך הוא יורד מטה ברשימת הפוסטים, נטוש ובודד כמו מוקי תוכי לאחר מקלחת..
לצורך כך כתבתי מספר תגובות שיכולות לשפר את המצב.. (לא לשכוח אחר כך להחליף שם משתמש..)
'איזה 'פאנץ' מדהים! מדהים איך הצלחת לשלב בין מסר עמוק להומור חצוף'...
או, 'תודה לעצמי על הפרסום הזה, ממש נהניתי לקרוא את זה שוב'..
אבל זה מה יש.. ואסור לקחת ללב. כי זה שהכותבים בפורום לא תמיד מגיבים, זה לא אומר שהסיפור שלך לא מצוין. זה אומר שהם פשוט... נו, אנשים...
אה.. עוד דבר שלמדתי.. אין דבר כזה הודעה שאי אפשר לסיים עם אימוג'י של
.
אוקיי צחקנו, גלגלנו עיניים, פרגנו, הרמנו גבה, ואף התרעמנו.. אז מה הלאה אתם מהרהרים לעצמכם..
אז האמת, אני לא יודע מה יביאו ההודעות הבאות, אבל אני די בטוח שהן ימשיכו לכלול צחקוקים על טורים הומוריסטיים, אנקדוטות מחיי היומיום, טורים שמעניינים רק אותי, סיפורים גדולים על החיים, פאנצ'ים חדים, ובעיקר - לדחוף את עצמי להפסיק לתקן כל הודעה פעמיים אחרי שפרסמתי אותה...
אז תודה מראש לכל אחד מחברי הקהילה כל אחד בשמו הטוב יבורך, שקרא, כתב, הגיב, ביקר, פרגן, התווכח, צחק, גלגל עיניים, עיקם אף, הרים גבה, ולבסוף סימן לייק, בלעדיכם, המסע הזה היה הרבה פחות מעניין.
וכמובן תודה מובהקת למנהלים היקרים @מ. י. פרצמן @ניהול קהילת כתיבה שמשקיעים ממרצם ומזמנם לטובת החברים. כמו גם מנהל פורום מאמרים @הדוויג שיש לי כלפיו הרבה הכרת טובה.
אז יאללה קדימה, לעוד 4000 הודעות של יצירה, כתיבה, ובעיקר – בכיינות על חוסר פידבק....
אז חשבתי לעצמי – מה אפשר לכתוב לכבוד המאורע? שיר הלל? מונולוג דרמטי? פרק נוסף בסדרת סיפורים מצוצים? ואז הבנתי: זה בדיוק הזמן לטור מצחיק. כי אם כבר חוגגים, אז בסטייל - או לפחות עם כמה בדיחות גרועות...
אך לא לפני שאכתוב תשובה לשאלה שבוודאי מנקרת בראשכם (כן כן, אני יודע מה אתם חושבים):
"למה? למה חשוב לספרן לשבור את ההיסטוריה של עצמו..?"
שאלה מצוינת! וגם אני שאלתי אותה לפחות 3999 פעמים בדרך לכאן, אבל כמו תמיד,
מילים הן כמו גרעינים - ברגע שאתה מתחיל, אי אפשר להפסיק.
מילים הן כמו טור נוסף מבית היוצר של @שועל ספרות - ברגע שאתה מתחיל לצחוק אתה לא מפסיק.
מילים הן כמו סיגריות - ברגע ששאפת אחת, השנייה והשלישית.. בוא יבואו.
מילים הן כמו ספרים.. (הופסס..) - כשאחד נופל, סימן שכל השאר בדרך אליך (הארון קרס..)
מילים הן כמו הנפש בעצמה - מתרחבת והולכת בלי גבול ומידה.
מילים הן כמו בבואה של הנפש - טוב הגזמתי עם המילים...
נתקדם הלאה.
עם כל הכבוד למילים.. כשאני מנסה למדוד 4000 הודעות שמכילות מילים ורק מילים.. אני מבין שזה גדול עלי..!
כי זה מספיק כדי לכתוב את כל העיתונים והמגזינים החרדים (משפחה, בקהילה, יתד נאמן, המודיע, המבשר, מרווה לצמא, המחנה החרדי, כפר חב"ד, הפלס, בית משיח, שחרית, קול העיר, העדה, רגע, זמן, כדור, טעימות, קול פליי, זרקור ועוד ועוד) שיצאו בחודש האחרון..
לתעד את כל העיצובים ש@כלבוניק החליף משניה לשניה..
למלאות את כל האשכולות ש@מרשמלו מחקה..
לפתח סיפורים מהתגיות של פרוגמטי...
להתחרות במלל שנשלח לנו מרשימת התפוצה המדהימה של @הדוויג..
לכתוב 5 ספרי בישול עם מתוכנים של @ה. בקר - כולל בדיחות בצד (מי לא אוהב מתכון עם פאנץ'?).
לתת במתנה הודעה לכל ניק שנרשם אי פעם לפרוג..
ואפילו להתחרות במספר הלייקים ש- @אוראל סולטן מרעיף כאן על החבר'ה..
או במספר ההודעות ש @א. פרי כתבה על הוצאות הספרים ומעלליהם..
או במצעד הפרגונים בקהילת הצלמים.. 'אלופה. מהמם. ממיס וכו' וכו'". הבנתם את הכיוון...
וכמובן.. גם מספיק כדי שכל חברי הקהילה יכתבו יחד ספר אחד על... נניח, "איך לשווק סיפור גרוע..."
אבל בואו נהיה כנים – 4000 הודעות זה בעיקר הרבה מאוד מילים. מילים שנשפכו על המסך, מילים שחיפשו מוזה ומילים שגררו ביקורות כמו "זה נחמד, אבל חסר לי עומק בדמות של שפיגלמן". או "זה סיפור מדהים. אבל יש עוד משהו לשפר, לשנות, לשכתב, לנסח". ובמילים אחרות למחוק מה שכתבת..
אז תכלס' מה זה 4000 הודעות? סך הכל, עוד דוגמה למישהו שלא יודע מתי להפסיק...
"ומתי אותו גאון שלא מפסיק לקשקש.. הגיע לכאן?", ובמילים אחרות "איך הכל התחיל?" אתם שואלים בסקרנות עד אימה..
אוקיי, שאלתם יפה תקבלו תשובה הגונה...
הספרן' התקבל לקהילה בתאריך 11/1/24 ב- 18:20 בערב
זו הייתה שורת פתיחה קצרה וצנועה באשכול - חתמתי ונושעתי..
משם, כלומר כבר באותה הודעה... - זה התגלגל לראיון משעשע במיוחד (בעיקר את עצמי..?), שהתואר - "שורת פתיחה קצרה וצנועה" מוטל בספק - בעיקר התיאור האחרון..
ומאז זה המשיך במספר הודעות עטורים בחמישה סימני שאלה, שלושה סימני קריאה, ויותר מדי התנצלויות על כך שאני מפריע.
אבל כמה הודעות אחרי זה כבר הרגשתי בנוח, ושיתפתי סיפור שהסתיים במשפט הדרמטי -
"בפניה הראשונה הוא שבר את ההגה בתנופה נמרצת לכיוון ההפוך ממנו הוא בא,
חזרה לשורשו, חזרה לביתו, כעת הוא חוזר לבית אבא..."
עד היום אני לא בטוח מה זה בדיוק אומר... אבל זה נשמע עמוק. תודו!
ובין לבין הגיעו התגובות..
לצד הפרגונים הרבים גם ביקורת בונה, יסודית, מוצקה, נחושה, הורסת, משדרגת, מאכזבת, מפרגנת, מזלזלת, קנטרנית, נחמדה, חסרה, מלאה, צוננת, חמה, מזוייפת, מתחנחנת, חסרת טעם, חסרת ריח, דלגתי, שכחתי, תשלימו, נגמרו לי המילים.. כמו:
"יפה, אבל המשפטים הללו קצת קלישאתים", ו"הסוף חזק, אבל מה עם ההתחלה?" או, "הכתיבה ברמה מאוד גבוהה אבל הכתיבה ספרותית, ובאיזשהוא שלב זה נהיה קשה לקריאה..." , או, "ואוו, הכתיבה ממש ברמה גבוהה, כיף לקרוא אותה. אין הרבה כאלו בימינו. איך לא עלו עליו? כזאת קריירה לא אמורה להיות ארוכה", וגם, "הפריעה לי בעיית קצב. שים לב לסלנגים שהשתחלו לסיפור", וכן, "לא כ"כ ברור שזה פתיח", וכמובן התגובה הקלאסית, "כמה תגיות כתבת? זה דורש הרבה יצירתיות"...
אבל מה שהורג אותך.. מחשל אותך, ובכל פעם מחדש הבנתי – הכתיבה הזו היא לא רק תחביב, היא צורך הישרדותי, בערך כמו מוקי התוכי.. בשבילי.
מכאן לשם, מצויד במלאי פרגונים, וביקורות בונות עד להתפקע.. המשכתי הלאה במסע הכתיבה..
עוד טקסט קצר, עוד ביקורת בונה, עוד הערה שובבה, עוד טור ארוך לנשות חסרי דעת, עוד דיון בלתי נגמר, עוד דיאלוג של 20 שורות שנמחק כי "זה לא באמת קורה ככה במציאות". עוד אתגר שנמחק - כפי שחוקק אדון מרפי. עוד 18 שורות שמחציתם נמחקה, והפעם לא על ידי... עוד כותרת דרמטית שנמחקה בעקבות פניות מהציבור...
עוד אנקדוטות משעשעות מחיי היומיום וטורים שבהם ניסיתי להעצים "תינוקות" בהומור בוטה , כמו -
אתה חשוב
למרות שאת
האשפה
הורדת שוב..
אתה מתחשב אובר..
למרות שבספונג'ה
אתה עובר...
ואפילו תובנות אפלות מבית היוצר..
אדם חי על זמן שאול,
גורלו לוטה בערפל סמוי
והוא מגלם תפקיד ניצב,
במשחק הגדול של חייו
הפרצוף האמתי שלך,
זה לא מה שאתה סוקר במראה,
או מה שאתה משקף לסביבה
אלא מה שאתה מרגיש עמוק
בתוך לבבך
הספרן במקצועו מתמחה בקטלוג ספרים,
החייט במקצועו מתמחה בתפירת בגדים
הסנדלר במקצועו מתמחה ביצירת מנעלים
אתה כגבר מהווה בסיס למשפחתך הקטנה
אתה כגבר תופר את עלילות ילדיך במו חייך
אתה כגבר מתמחה בקטלוג חיים של רכים ונבוכים
שמחפשים מסדר ומכונן בחייהם הצעירים
וכמובן – כל אותם פוסטים שבהם השקעתי יותר מדי מילים כדי להגיד משהו פשוט כמו "אני אוהב את הסיפור/השיר הזה". או "למה לא מגיבים לי" או "למה חשוב לא להגיב לי"...
כמו כל כותב בקהילה, נתקלתי ברגעי שיא במסע הזה... ולרגל המאורע.. החלטתי לשתף אתכם - מעריצי הרבים....
כשקבלתי מייל מהאקר ערבי - "אדוני מעוניין לקבל הצעת עבודה או שעבודה מערפי לא טוב?"
שליחת צ'ק ללא כיסוי בעקבות תביעה משפטית שקבלתי מ @קראנצ' פיסטוק על פוסט שלטענתה הוציא את דיבתה רעה..
כשכתבתי שיר על תגיות, להצדיק את קיומם, ולמחרת נמחקו הבתים הראשונים...
כשמישהו התבטא על הפוסט "גאוני וחכם לקח מצוין מפורים, לאו דווקא על בעל ואשה"
כשמישהי כתבה בתגובה לשיר 'העצמה' שכתבתי: "כמעט בא לי להיות גבר עם כאלו העצמות. חזק ברמות שלא הכרנו". (לא כדאי!)
כשמישהי כתבה בתגובה להעצמה: "אני היחידה שהמשפט הזה צרם לה?" ומעטים החרו אחריה...
כשחטפתי על הראש: "תמהני כיצד העליתם על דעתכם כי בנושא כה קריטי והרה גורל של הדקדוק בסגולות קלה כבחמורה, אשר יסודתו בהררי קודש - על זה נאמר: "טובל ושרץ בידו!!!!"
אותו רגע שבו הבנתי שכתבתי תגובה של 800 מילים על טקסט שמורכב מ-50.
לקבל תגובה על טקסט שחששת לפרסם, במיוחד כשהתגובה היא: "מדהים! שילוב של הומור חצוף עם מסר עמוק!"...
כשמאמר שכתבתי - "עת לצחוק ועת לבכות - סיפורו של סרטון אחד קטן". על קצין בשם מוטי שמיר ז"ל שלחם בגבורה בשביעי באוקטובר, הגיעה לידי האלמנה רויטל שמיר שטרחה להגיב עליו כמצורף כאן-
או הרגע שבו מישהו שלח לי הודעה פרטית:
"רק רציתי לספר לך
שהס' שלך על משפחת ביבס ריגש אותי מאד מאד..
כבר עבר זמן מאז שבכיתי על המצב,
החזרת אותי לשם.
שה' ישלח לנו את הגאולה בקרוב. אמן!"
כשכתבתי לאם שכולה סיפור על בנה שנפל במלחמה.
בהחלט מרגש, ומדהים, מה שמילים יכולות לעשות.
אבל איך אפשר בלי טפיחה על השכם...
כשמאמר שכתבתי, קיבל תשע סקירות, מאות תודות, ועשרות הפניות בפרוג...
או מאמר שהתברג לראשונה בניוזלטר של פרוג..
" זה אות כבוד!" כתב לי @הכלבויניק
ומאז, קבלתי מדליה נוספת על המאמר - הסכסוך ישראלי פלסטיני מבוסס על רקע דתי או לאומי?
אבל לא הכל דבש..
כי במסע הארוך הזה עברתי לא מעט תסכולים.. כמו קטע שכתבתי באחד האתגרים, קטע שנון ומוצלח שזכה לעשרות פידבקים, כפול ומשולש מרוב הכותבים.. ובאיזה מקום זכיתי...? עדיף שלא תשאלו..
ואם כבר מדברים על מסע מרתק שעברתי.. כדאי לרפרף על מסע לא פחות מרתק, המסע של גבריאל..
והמסע הארוך, הסיזיפי והמייגע כל כך.. גרם לי להבין כמה דברים. לדוגמא..:
אם לא הייתי כותב כאן, כנראה הייתי מסיים לפחות שני ספרים. אבל בינינו, למי יש זמן לכתוב ספרים כשיש כל כך הרבה הודעות לכתוב?
כשאתה מגיע להודעה ה-2000, אתה מבין ששלושים אחוז מההודעות שלך הן תגובות בסגנון "מסכים לגמרי!".
אם כתבת סיפור וחשבת שבזה סיימת, הפורום יזכיר לך שלעולם לא באמת סיימת. תמיד יש עוד משהו לשפר, לשנות, לשכתב, לנסח, ובמילים אחרות למחוק מה שכתבת..
שיש הצדקה לכתוב העצמה גברית גם בפורום שרובו נשים. אבל אל תהיה צודק תהיה חכם..
שגבר יכול לעשות אינסוף טעויות ועדיין הוא יוכל למשוך 'מהעצמה' עידוד והעצמה....
שיש מושג כלאים שנקרא 'הַסְגַּבְרָה' (באנגלית: Mansplaining, הלחם בסיסים של המילים "הסברה" ו"גבר") מצב שבו גבר מנסה להסביר לאישה דבר מה באופן מתנשא, ובייחוד בנושא שבו היא מתמצאת יותר ממנו.
שישנם נשים שהשכלתם התורנית עולה פי כמה מאשר גברים. ומנגד, גברים שהשכלתם הקולינרית עולה פי כמה מאשר נשים.
שיש לי הרבה כח לדבר עם עצמי...
אם מישהו כותב "נחמד, אבל לא התחברתי" – זו לא הזמנה לפתוח מאמר תגובה של 12 פסקאות.
דיאלוגים טובים הם כאלה שגורמים לקוראים לחייך או להזדהות – אבל תמיד יימצא מישהו שיגיד לך, "זה נשמע קצת מאולץ".
שהביקורות הכי קטלניות מגיעות תמיד אחרי שאתה משוכנע שסיימת לערוך את הסיפור "לגמרי".
שאנשים תמיד ינסו למצוא משמעות עמוקה בהודעות שלך, גם אם ניסית רק להצחיק.
לפעמים הסיפור שלך באמת טוב, אבל כולם עסוקים מדי במריבות על "האם מותר לכתוב עם רווח כפול?".
אין דבר כזה "יותר מדי סדנאות כתיבה". תמיד יש עוד זווית להאיר, עוד טיפ לגלות, ועוד דרך לשכנע אחרים.. שפשוט "אין להם את זה"....
כותבים בפורום הם קהל מיוחד. הם יודעים להחמיא, לבקר לפרגן ולצחוק – בעיקר עם עצמם ותו לא...!
אל תשלב בסיפורים - טקסט בערבית, שלא תקבל הצעת עבודה מפתה שתזרוק אותך למרתפי השב"כ...
אבל אם יש דבר חשוב שבאמת למדתי - זה שכותב אמיתי תמיד שואל את עצמו: "למה אף אחד לא מגיב לי?!"
כי בואו נודה באמת – אין דבר מביך יותר מלפרסם סיפור שהשקעת בו שעות, ימים, או (אם אתה כמוני) שנים, ואז לראות איך הוא יורד מטה ברשימת הפוסטים, נטוש ובודד כמו מוקי תוכי לאחר מקלחת..
לצורך כך כתבתי מספר תגובות שיכולות לשפר את המצב.. (לא לשכוח אחר כך להחליף שם משתמש..)
'איזה 'פאנץ' מדהים! מדהים איך הצלחת לשלב בין מסר עמוק להומור חצוף'...
או, 'תודה לעצמי על הפרסום הזה, ממש נהניתי לקרוא את זה שוב'..
אבל זה מה יש.. ואסור לקחת ללב. כי זה שהכותבים בפורום לא תמיד מגיבים, זה לא אומר שהסיפור שלך לא מצוין. זה אומר שהם פשוט... נו, אנשים...
אה.. עוד דבר שלמדתי.. אין דבר כזה הודעה שאי אפשר לסיים עם אימוג'י של
.אוקיי צחקנו, גלגלנו עיניים, פרגנו, הרמנו גבה, ואף התרעמנו.. אז מה הלאה אתם מהרהרים לעצמכם..
אז האמת, אני לא יודע מה יביאו ההודעות הבאות, אבל אני די בטוח שהן ימשיכו לכלול צחקוקים על טורים הומוריסטיים, אנקדוטות מחיי היומיום, טורים שמעניינים רק אותי, סיפורים גדולים על החיים, פאנצ'ים חדים, ובעיקר - לדחוף את עצמי להפסיק לתקן כל הודעה פעמיים אחרי שפרסמתי אותה...
אז תודה מראש לכל אחד מחברי הקהילה כל אחד בשמו הטוב יבורך, שקרא, כתב, הגיב, ביקר, פרגן, התווכח, צחק, גלגל עיניים, עיקם אף, הרים גבה, ולבסוף סימן לייק, בלעדיכם, המסע הזה היה הרבה פחות מעניין.
וכמובן תודה מובהקת למנהלים היקרים @מ. י. פרצמן @ניהול קהילת כתיבה שמשקיעים ממרצם ומזמנם לטובת החברים. כמו גם מנהל פורום מאמרים @הדוויג שיש לי כלפיו הרבה הכרת טובה.
אז יאללה קדימה, לעוד 4000 הודעות של יצירה, כתיבה, ובעיקר – בכיינות על חוסר פידבק....
20 תגובות
ספירת העומר
הצטרפות לניוזלטר
איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
14.05
ט"ז אייר
נפתחה ההרשמה!
קורס עיצוב גרפי ודיגיטל
המסלול המקיף!
18.05
כ' אייר
נפתחה ההרשמה!
קורס עימוד תורני
מותאם לאברכים!
22.05
כ"ד אייר
נפתחה ההרשמה!
קורס עיצוב ואדריכלות פנים
המסלול המקיף ותכנים
24.06
ל' סיוון
הטבת ענק לירושלמים!
קורס בוטים ואוטומציות למתכנתים
מתכנתים וגם ירושלמים? פרוג בשיתוף פעולה עם מרכז כיוון ירושלים בהנחות ענק בלעדיות - ולמספר מקומות מוגבל!
קורס מקוצר ומפוצץ תוכן!
24.06
ל' סיוון
נפתחה ההרשמה!
קורס מאסטר בשיווק דיגיטלי
מפוצץ תוכן!
24.06
ל' סיוון
נפתחה ההרשמה!
קורס צילום אירועים וסטודיו
המסלול לגברים
לוח מודעות
- מוישי ק
- נוצר:
- הפלוס שבעיצוב.
- נוצר:
- סתם פוילישער
- נוצר:
- מומנטום- ממתגת עסקים
- נוצר:
- דברים יפים
- נוצר:
- דברים יפים
- נוצר:
- דברים יפים
- נוצר:
- אביטל סיאני-עיצוב גר
- נוצר:
- K.N. מחשבים
- נוצר:
- מ. פוליקמן
- נוצר:
- מיילדת ודולה
- נוצר:
- הדסה 1
- נוצר:
- קנה הטורים
- נוצר:
- גוטי
- נוצר:
- ליצי בוטיק פירות
- נוצר:
- ליצי בוטיק פירות
- נוצר:
- סלברייט
- נוצר:
- סלברייט
- נוצר:
- מחשבים זה אני !
- נוצר:
- מחשבים זה אני !
- נוצר:
- איכות
- נוצר:
- RacheliArt
- נוצר:
- איכות
- נוצר:
- שמואל.ח
- נוצר:
- יהלום-יצירות מלוטשות
- נוצר:
- tamar
- נוצר:
ירושלים והסביבה דרושה יח"ד לשבועות תשפ"ה
דרושה יח"ד לזוג (מסודרים מאוד ללא ילדים)
מיום...
עיצוב גרפי רוצים לרענן את העסק במחיר שווה?!
רוצים לרענן את העסק במחיר שווה?!
אצלי תוכלו...
ארוחה זוגית-בליקר בייקרי-בית שמש 80 ש"ח
שובר לבוקר זוגי במסעדת בליקר בייקרי בבית שמש...
חלאקה רוצה לקבל ערכת מיתוג לחלאקה במתנה?
הנסיך שלך חוגג 3?
רוצה לשדרג את החלאקה שלו...
מצית עם הדפסה אישית – המתנה הקטנה שעושה רושם גדול!
מצית עם הדפסה אישית – המתנה הקטנה שעושה רושם...
מיתוגים ואריזות שי מטריפות דברים יפים בני ברק
רבי עקיבא 136
הדפסה על מאות מוצרים
בואו לפנק...
מבצעי חופש הגדול יוצא לדרך - דברים יפים בני ברק
מבצעי חופש הגדול יוצא לדרך - דברים יפים בני...
עיצוב גרפי יש לכם עסק? רוצים למתג אותו במחיר משתלם??
בעל/ת עסק?
רוצים מיתוג שיקפיץ לכם את המכירות...
למכירה מחשב חלום? אנחנו מגשימים!!! מכירה, תיקונים, שירות מנצח!!!
מחשבים חדשים ומחודשים – שנה אחריות!
* מחשבים...
שת"פ מתפנה עמדה בחדר עבודה משותף בבית שמש
מתפנה עמדה בחדר עבודה משותף לנשים בבית שמש...
אזור המרכז וילה מהממת לקבוצות גדולות ביסודות לשבת הקרובה
התפנתה וילה מרווחת ביסודות לשבת הקרובה.
11...
למכירה בהזדמנות - למכירה בייביליס איכותי במחיר מצחיק!
מוכרת בבית שמש בייביליס חברת הד פרו קוטר 19...
התפנתה דירה גדולה בצפת 14 מיטות (כולל כרטיסים למירון)
בית ענק נעים מואר ומרווח. 150 מ"ר + 2 מרפסות...
דרוש/ה דרוש עובד אחזקה לארגון גדול בירושלים
לארגון גדול בירושלים דרוש עובד אחזקה ,
דרישות...
מתנות עיצובי פירות יוקרתיים לכל אירוע!
עיצובי פירות לכל אירוע!!! בר לכל אירוע בשילוב...
מתנות כבוד לתת, עונג לקבל...
להיט! מארזי סושי פירות!!
משלוחים לכל הארץ
[10%...
מתנות ספר מתכונים להורדה במתנה לכל אחת שרותה לבשל ולאפות בקלות ועם חומרים שיש בכל בית!
אין לך זמן להשקיע שעות במטבח
אבל רוצה להרשים...
מתנות הורידי במתנה - משחק זוגי ומשפחתי להורדה חינם!
דמייני לך את הסיטואציה הבאה:
כל המשפחה יחד...
למכירה מחשבים ניידים מחודשים במחירי חיסול!
המלאי התחדש והמכירה ממשיכה!!!
כל המחשבים...
למכירה מחשבים נייחים DELL Optiplex I7 דור 8-10
המלאי התחדש!
מחשבים נייחים חברת דל סדרת...
שת"פ "בראש של אמא" >>> התכנית המטעינה בכוח לערב אמהות, וגיבושים
שמחות להציע לך את תכנית ההקרנה המעצימה "בראש...
ירושלים והסביבה יחידה גדולה להשכרה בירושלים לשבתות/חגים/ביה"ז
יחידה להשכרה לשבתות ולביה"ז, במקום הכי מרכזי...
עורכת וידאו בפרמייר? זו הזמדנות שלך לעבוד מהרר ב-45 ש"ח בלבד!
פתחתי במיזם חדש:
ספיד איט - שיעורים קצרים...
עיצוב גרפי עיצוב טקסט למודעה מעוצבת ב-50₪ בלבד!!!
מדובר ברמה בסיסית של סידור הטקסט עם צבעים ...
אזור הצפון דירה מהממת להשכרה בצפת
דירת 4 חדרים משופצת ונקיה במיוחד
מזגן בכל חדר...
דרוש/ה דרושה אחראית חדר מחשבים לסמינר בירושלים
ידע נרחב בתוכנה / חומרה / רשתות
המשרה כוללת...
תגיות נפוצות
0533104506
aiartillustrations
אדריכלות ועיצוב פנים
אחוה פלוטקין
איור
איור דיגיטלי
איש את רעהו
אתר
ביטוח לאומי
בין הזמנים
בינה מלאכותית
בית שמש
בני ברק
בקשה
גרפיקה
דירה
דרוש
דרוש מידע
דרושים
המלצה
הני מושקוביץ
השבת אבידה
השכרה
התייעצות
חופש
חלאקה
חנוכה
חרבות ברזל
חתונה
טיול
יד שניה
ילדים
ירושלים
לוגו
לימודים
למכירה
למסירה
מודיעין עילית
מוזיקה
מחשב
מטבח
מידע
מייל
מיתוג
מלחמה
מלי אורצל
מלי שולמן
מעון
מצלמה
משכנתא
מתכון
מתנה
נופש
נטפרי
ניו בורן
נשים
סטודיו
ספר
סקר
עבודה
עגלה
עזרה
עימוד
עיצוב
עיצוב גרפי
עיצוב פנים
פורים
פלאפון
פסח
פרוג
פרסום
ציור
צילום
צילום ילדים
צילום מקצועי
צילומי חוץ
צילומי חלאקה
צילומי ניו בורן
צילומי סטודיו
צלמת
צלמת באשדוד
צלמת בצפון
צלמת בצפת
צלמת ילדים
צלמת מקצועית
צפת
קומיקס
קורונה
רכב
שאלה
שבת
שיר
שירים
שיתוף
תודה
תחפושות
תחפושת
תינוק
תמונות
תפילה
Reactions: אקסטרה היפראקטיבי, Zohar Kali, שלמות הבורא ועוד 66 משתמשים69 //