עריכת הנהלה: בהמשך לאשכול הזה: https://www.prog.co.il/threads/שניה-לפני-האור-רותי-קפלר.711559/
עכשיו סיימתי לקרוא.
ברור שנחמי היא הדמות המשמעותית. להבנתי, היא הדמות היחידה שעשתה מסע ברור, מנקודה א לב (יותר נכון A, B) השאר לדעתי יותר נעו במעגלים (דודי ויפהל'ה לדוגמה. כשאחד מהם מתעצבן, השני מנסה לכבד והפוך וחוזר חלילה) או הלכו פחות או יותר על אותו מסלול עם פזילות ונטיות קלות (מירי (שאין לי מושג אם בתחילת הספר היא גם הייתה מדווחת לאבא של שהיא שומעת מה שהוא לא רוצה שתשמע, אבל גם לא קראתי על תהליך שעברה והביאה אותה לזה, וחיה פזלה קצת וחזרה לנסוק לגבהים ואז שוב חזרה למאבק, והגלים ימשיכו לנוע באותו ספרלדוגמא). בכללי, החיים הם דינאמיים.
לדעתי אין עניינו של הספר בסגירת קצוות אלא דווקא הקונפליקט שהוא מעלה. אנשים לא אלסטים, ובפעמים רבות מתנהגים ללא הבט לגודלם הפיזי... כחומרים קוואנטים שהצפי והמדידה כל כך מתעתעת בהם. אפשר לומר, הספר לא בא להציג איך צריך להתנהל בית יהודי, הוא בא לומר שאין חיה כזו.
מפני הנ"ל, אישית מה שאהבתי בספר בעיקר את הדיאולגים החריפים (ולא רק) לאורכו של הספר, ולא דווקא את התמונה הכללית וכו'.
קצת הי' לי מוזר שבלמעלה מעשר שנים של כל הקושי וכו' לא צף כלום החוצה ופתאום בכמה חודשים היא מספיקה גם שהקושי יצוף בעוצמות פתאום, וגם להספיק להשתנות ולעבור תהליך כל כך משמעותי. אבל זה לא כ"כ מופרך שכשהיא הייתה בתוך העניין זה לא כל כך צף ורק אחרי שהרימה קצת את הראש ורואה מישהי (חיה) שרוצה להיכנס זה מתחיל לצוף, ורק אז, כזה צף, אפשר להתחיל להשתנות.
עכשיו סיימתי לקרוא.
ברור שנחמי היא הדמות המשמעותית. להבנתי, היא הדמות היחידה שעשתה מסע ברור, מנקודה א לב (יותר נכון A, B) השאר לדעתי יותר נעו במעגלים (דודי ויפהל'ה לדוגמה. כשאחד מהם מתעצבן, השני מנסה לכבד והפוך וחוזר חלילה) או הלכו פחות או יותר על אותו מסלול עם פזילות ונטיות קלות (מירי (שאין לי מושג אם בתחילת הספר היא גם הייתה מדווחת לאבא של שהיא שומעת מה שהוא לא רוצה שתשמע, אבל גם לא קראתי על תהליך שעברה והביאה אותה לזה, וחיה פזלה קצת וחזרה לנסוק לגבהים ואז שוב חזרה למאבק, והגלים ימשיכו לנוע באותו ספרלדוגמא). בכללי, החיים הם דינאמיים.
לדעתי אין עניינו של הספר בסגירת קצוות אלא דווקא הקונפליקט שהוא מעלה. אנשים לא אלסטים, ובפעמים רבות מתנהגים ללא הבט לגודלם הפיזי... כחומרים קוואנטים שהצפי והמדידה כל כך מתעתעת בהם. אפשר לומר, הספר לא בא להציג איך צריך להתנהל בית יהודי, הוא בא לומר שאין חיה כזו.
מפני הנ"ל, אישית מה שאהבתי בספר בעיקר את הדיאולגים החריפים (ולא רק) לאורכו של הספר, ולא דווקא את התמונה הכללית וכו'.
קצת הי' לי מוזר שבלמעלה מעשר שנים של כל הקושי וכו' לא צף כלום החוצה ופתאום בכמה חודשים היא מספיקה גם שהקושי יצוף בעוצמות פתאום, וגם להספיק להשתנות ולעבור תהליך כל כך משמעותי. אבל זה לא כ"כ מופרך שכשהיא הייתה בתוך העניין זה לא כל כך צף ורק אחרי שהרימה קצת את הראש ורואה מישהי (חיה) שרוצה להיכנס זה מתחיל לצוף, ורק אז, כזה צף, אפשר להתחיל להשתנות.
נערך לאחרונה ע"י מנהל: