שתי דרכים סלולות לפני הירא לדבר ה' בצומת הסתירה בין התורה למדע.
א. לחקור, לאזן, לנסות למצוא את הקו המשווה, למצוא פרשנויות חדשות, תזות מקבילות וכו'.
ב. מכח האמונה באמיתות התורה - לשלול ולהמעיט את ה'מדע' כך שלא יאתגר אותנו.
ולא כי אין דרך להתמודד עם הטענות והשאלות,
ולא כי 'הם' באמת מדברים שטויות וקובעים השערות על סמך תחושות בטן,
אלא כי כולנו חותרים לאותו קו סיום - אמונה שלימה בתורה הקדושה.
וכיון שעיסוק בקונפליקט התורה והמדע עלול להביא את האדם למסקנות שגויות וערעור האמונה בהקב"ה,
עדיף לא להיכנס לנסיון כזה, גם במחיר בורות או אפילו 'חלילה' ידע שגוי ממש, אבל שמסתדר כפתור ופרח עם התורה המסורה למשה וליהושע ולזקנים עד דורנו אנו.
השאלה היא מה המחיר שצריך לשלם עבור ההתכנסות הזו?
אני רואה שתי נקודות משמעותיות ליהודי שתורת ועבודת ה' היא מרכז עולמו -
א. הכרת הקב"ה וגדלותו המתבטאת בבריאה, מצומצמת לרמה מאד בסיסית וילדותית.
ובהרחבה, מי שצלח את הדרך והגיע לחיזוק אמונתו בהקב"ה + הבנה אמיתית יותר ונכונה יותר של הדברים - אשרי חלקו.
ב. התכנסות זו כרוכה בהרבה 'שינויים' שמוטמעים כהנחות יסוד שעליהן אסור לחלוק, תוך שימוש במאמרי חז"ל כאלו ואחרים, אע"פ שהדברים עמוקים הרבה יותר וקצוותיהם נוקשים הרבה פחות.
שתי דרכים הן, קצרה וארוכה, אך שתיהן מובילות לעיר אחת.
*
במקום שבחרו בדרך הראשונה, לבחון ולשקול ולהתמודד עם שאלות כבדות כמו 'האם הרמב"ם היה חוזר בו' - שזו אולי דוגמה למה יש שבחרו לשלול את כל מה שיצא מפי המדענים והחוקרים - קצת חסר טעם לנופף בדגל של הולכי הדרך הקצרה 'יתהפך העולם והשמש איתו - ודברי הרמב"ם חיים וקיימים כפשוטם!'.
וכן להיפך, במקום שבו השיח הוא בסגנון הדרך השניה והקלה - שזו אגב דרך המיינסטרים החרדי - אין טעם להציק עם 'נתונים' ומחקרים, המתדיינים בחרו בדרך אחרת.