הנושאים החמים
הנושאים החמים
קן הקוקייה
קוקייה מצויצת - הקוקייה היא המין הטפיל הידוע ביותר בטבע, נקבת הקוקייה המצויצת, נוהגת להטיל בישראל את הביצים, בקנים של עורבים (פונדקאים), ואלו דוגרים על ביציה ומגדלים את גוזליה. נקבת הקוקייה עשויה להטיל ביצה מדי יום, עד ל18 ביצים בעונה. כשהנקבה מטילה את ביציה, היא ממתינה בסמוך לקן, לעיתים תוך פעולת הסחה וכשהפונדקאי נוטש את הקן, היא ממהרת אליו ומטילה בו את ביצתה בתוך מספר שניות ועפה במהירות. לביצה צורה דומה מאוד לביצת העורב והעוף הפונדקאי השב לקן אינו מבחין בביצה הנוספת.
העורב הפונדקאי דוגר על הביצה, ובהמשך הוא גם מגדל את גוזליו יחד עם גוזלי הקוקייה, המתפתחים מהר יותר. גוזלי הקוקייה בוקעים מספר ימים לפני גוזלי העורב. קריאת גוזלי הקוקייה דומה לקריאת גוזלי הפונדקאי, גם דגם הלוע בעת בקשת מזון דומה. גוזלי העורב מתים לעיתים קרובות מרעב מכיוון שאינם מסוגלים להתחרות עם גוזלי הקוקייה המפותחים יותר על המזון.
דוד, תודה שסוף סוף אתה עונה, שמע קטע, אתה לא תאמין את מי פגשתי אתמול. זוכר את צחי מהישיבה, כן, זה שהגיע מהישיבה התיכונית, הצדיק המעופף הזה.
אז אתמול עשיתי קניות במחנה יהודה, נכנסתי להתפלל מנחה באיזה חור, בית כנסת ישן כזה, עם כמה זקנים חצי פעילים. פתאום אני קולט את צחי בפינה לומד, גידל זקן חבל על הזמן. הוא תקוע שם, באיזה דירת חדר, של הקדש ספרדי כל שהוא, כן מה לעשות שאף אחד לא נתן לו דירה.
מה, מה אתה אומר, נראה לי אין לך קליטה, הנה עכשיו יותר טוב, לא, זה לא שאין לו כולל, הוא פשוט מעדיף ללמוד לבד. תקשיב, הוא עדיין חולם להיות בבא, כן כמו אח של סבא שלו מקרית גת, זה שהיינו אצלו פעם שבת. מה, ברור שאתה לא זוכר, כמה ערק שתית שם, איך תזכור.
טוב, בקיצור יש לי רעיון אגדי, חייבים להיפגש.
*
עיתון 'הציבור' מוסף חג הפסח.
רואה למרחוק: שיחת חג נדירה בהיכלו הטמיר של "הרואה" • מיוחד
הוא הפך לשם דבר בעולם היהודי, רבים פוקדים את שיעוריו והמונים משוועים להתברך מברכותיו • לכבוד חג הפסח זכה כתבנו לשעה נדירה בהיכלו של "הרואה" והוא מגיש דיוקן מקיף על האיש שחי בהסתרה ובורח מההמונים.
*
דוד הקשיב בתדהמה לתכניתו של אלי. תקשיב אלי, אין סיכוי שזה יעבוד, הציבור לא מטומטם.
הציבור צמא, ענה אלי, אני בטוח באלף אחוז שזה יעבוד, סמוך עלי.
כן, אתה בטוח, אז מה אתה צריך אותי, מה אני דוד, יעזור לך, לך והושעת את ישראל.
תבין, הסביר אלי, ברור שצריך אותך, הקשרים שלך בתור חבר עירייה, יוכלו לקדם אותנו מאוד.
אותנו, אותנו, כעס דוד. אני יכול להבין למה לכם זה כדאי, אבל אני, מה יצא לי מזה.
כסף הרבה כסף, יצא לך מזה, ויותר חשוב, כוח. תתחיל לתכנן את הריצה שלך לראשות העיר, תגיד, אשתך בהריון?
מה, מה קשור עכשיו הריון, תמה דוד.
קשור, הכל קשור, במיוחד שאצלך נולדים רק בנים. אני אסביר לך אמר אלי, הברית בעז"ה תהיה טקס הסרת הלוט לתכנית הגדולה,
דוד ספר משהו באצבעותיו ואמר, יש לך בערך ששה חודשים לחכות, רק שתדע שאני עדיין מתפלל שזה בת.
מזה אני לא דואג צחקק אלי, אצלך יש כבר חזקה. אבל עד אז יש לנו הרבה עבודה, בוא נזוז, נשב על צחי.
בית הכנסת 'מרחבי רקיע' מחנה יהודה, אלי ודוד מטפסים במדרגות, תפאורה מתאימה אומר אלי ופותח דלת ברזל כחולה מעוטרת במגיני דוד. צחי יושב בקדמת בית הכנסת, ונראה שחריקת הדלת העירה אותו משינה, הוא ממצמץ מהאור הפתאומי, ומנסה לזהות את הנכנסים. אלי, מה, גם דוד איתך, דוד, שנים לא נפגשנו, מה קורה, שמעתי אתה בעירייה, אז הגשמת את החלום, היה שווה כל הריצות שלך למטות הבחירות, כשהיינו בישיבה.
תגיד צחי, קטע אותו אלי, מה עם החלום שלך, אתה זוכר שמכרת לנו בישיבה, שאתה הולך לגור באיזה עיר בדרום, לומד שם עד שכולם יכירו אותך, הבטחת לנו פרוטקציה בקבלת קהל. לא נראה שמשהו התקדם בתכנית שלך.
נכון, ענה צחי, מה לעשות, שלב א' בתוכנית היה, להתחתן עם בת של רב עיר, זה לא קרה. גם ההמשך כנראה לא יהיה.
תקשיב צחי, יש לנו קיצור דרך, אמר אלי ופרש את תוכניתו.
צחי הרהר ופקפק בהיתכנות, אבל אמר, תקשיבו, אני אין לי מה להפסיד, דירה אין לי, כסף אין לי, גם הכרה אין לי, אם תצליחו להזיז משהו, אני איתכם. אתה חושב ממש בקטן אמר אלי, אתה לא קולט לאן אנחנו חותרים, תדמיין איפה תהיה בסוף. אבל שלא תחשוב זה לא יהיה קל זה ידרוש ממך הרבה. בשלב ראשון, אתה צריך לשנות את השם.
מה, שאל צחי בתדהמה. ברור, אמר אלי, אולי בדרום, איפה שרצית להיות רב 'צחי קוקיא' היה הולך, כאן לא. במקום צחי זה יהיה המ... צבי חיים, כן צבי חיים זה חזק. רגע, מה נעשה עם הקוקיא התערב דוד, זה ממש פיגוע. אלי גלגל על לשונו, קוקיא, קוקיא, מה הבעיה, קוק, אחלה שם משפחה, קוק זה מצלצל מהצד הנכון, שם של רבנים.
צחי מלמל 'צבי חיים קוק' 'צבי חיים קוק' נראה לכם אישתי תתרגל?
זה הדבר הקטן לו היא תצטרך להתרגל, היא תתרגל להכל, רק אל תשכח להבטיח לה ירושלים של זהב, גיחך אלי ואמר, אתה יודע, 'קוק' באידיש, זה 'לראות'.
אלי ניגש לבמת ארון הקודש וקרא בפאתוס מעושה, קהל קדוש, נקדם בברכה את מורינו ורבינו הגאון הצדיק רבי צבי חיים קוק "הרואה".
בואו נחלק את העבודה, אמר אלי, שלב א' בתכנית זה הכרה מקומית. השלב הזה יקח משהו כמו ארבעה חודשים. כולם פה בשוק צריכים להכיר אותנו, נתחיל להביא אנשים לבית הכנסת הזה, נדאג שכל הסוחרים יבואו לכאן למנחה. דוד אתה תדאג לתקציב לשתייה חמה לכל היום, זה יביא הרבה אנשים שיעברו פה. אין בעיה, השיב דוד, אבל אני לא מבין מה יעזרו לך סוחרים ממחנה יהודה, זה לא הציבור שאילו אנחנו מכוונים. אתה לא קולט הזדעק אלי, תמיד, אבל תמיד, תמיד הצדיקים צומחים מלמטה, אף 'רבן' לא יצא מכולל פונביז', רק ראשי ישיבות. ככה זה עובד ההכרה מתחילה אצל העמך, ולאט לאט מתפשטת. אצלינו זה לא יהיה לאט, אבל צריך לעבור בכל השלבים.
צחי, אה... סליחה צבי יהודה... על מה סגרנו, צבי חיים, כן. ר' צבי חיים אתה יושב פה כל היום, מתנדנד בקיר המזרח, בתענית דיבור, ברור, תענה רק בפסוקים. תתחיל לשבת עם חליפה כל היום, עדיף חליפה ארוכה, ככה זה לא סגור על מגזר מסוים. אנחנו נהיה כאן, יום אני יום דוד, נדאג לכוון את האנשים למסקנות הנכונות.
צבי חיים התנער, כאילו התעורר מחלום. רגע, אלי אתה צריך לגדל זקן, להתנהג בהתאם. ברור, ענה אלי, אני אגדל, לא כמו שלך, אבל אל תדאג מה שתגיד כבוד הרב, אני רואה שהתחלת להתאהב בתפקיד, רק שלא תגיד לנו גם להוריד את השעון.
שלט גדול עיטר את חזית המבנה הישן ברחוב אגריפס, 'בית הכנסת מרחבי רקיע', תפילת מנחה בשעה 19:00, הכנסת אורחים 'אהל אברהם' כיבוד ושתיה כל היום. אלי ודוד נהפכו לפרצופים מוכרים באיזור, ודאגו להזכיר לכולם, את מקום התפילה הנמצא בקרבתם.
תפילת המנחה התמלאה במתפללים, שלא יכלו לפספס, את האנחות וקולות הבכי, שהשמיע המתפלל בטלית מקדמת בית הכנסת.
סוחרי השוק החלו להעלות ממיטב מרכולתם, עבור הכנסת האורחים, מה שהביא הרבה מבני ירושלים וסתם עוברי אורח, להנות מארוחה חינם בשוק. אלי ודוד דאגו ללחוש לבאים, אודות האברך היושב באפלולית בית הכנסת, פרישותו וגדלותו בתורה. פעילותם כללה גם מעשים אקטיביים, של שליחת אנשים מתאימים, בשעה שבית הכנסת המה אדם, לקבל ברכה מהצדיק. ר' צבי חיים היה מגרשם בענווה, תוך לחישה הנשמעת היטב "קרוב ה' לכל קוראיו" תבקשו מרבונו של עולם, מה אתם רוצים ממני.
לאחר תקופה של לחצים מצד המתפללים, ובראשם אלי המזוקן, האברך מקדמת בית הכנסת, החל לומר דבר תורה לאחר המנחה, כשראשו עטוף בטלית ומבטו נעוץ ברצפה, פילפולי תורה בלתי מובנים ואמרות זהר נשגבות, יצאו מפיו והתקבלו בהנהוני ראש אצל השומעים.
אלי, אתה שומע, מגיע לי 'מזל טוב'. דוד מזל טוב, זה בן אני מקווה. ברור ענה דוד, הכל לפי התכנית.
תקשיב אתה חייב להזמין את מרן ראש הישיבה להיות סנדק.
אבל כבר שנים שהוא לא יוצא לסנדקאות הקשה דוד.
זה לא יהיה בעיה, תדבר עם המשב"ק, תסביר לו שאתה יכול לסדר את חריגות הבניה שהם עשו בבנין הישיבה, הם יבואו תהיה בטוח.
בית הכנסת הישן המה אנשים, כל סוחרי השוק הגיעו לברית, דוד עבר אצל כולם וחייבם לעלות. מרן ראש הישיבה החזיק בתינוק, והאברך הצדיק, אמר את הברכות בכוונה עצומה.
אלי הבטיח למשתתפים שאם ישארו לסעודה, יזכו לברכה ממרן ראש הישיבה. המשב"ק שכנע את מרן להישאר לסעודה בהזכירו את הרווח והצלה שיעמוד ליהודים. ראש הישיבה תהה בליבו, למי ילך הרווח, אך ידע היטב מהי ההצלה המדוברת.
אבי הבן דיבר בהתרגשות עצומה, אודות הניסים שראו, איך למרות כל תחזיות הרופאים השחורות, הכל היה בדיוק כפי שראה והבטיח הצדיק היושב כאן עמנו, שהשנים בהם עמל בתורה בפרישות מבני אדם והבלי העולם, הביאו למצב שכל היוצא מפיו יעשה.
דוד המשיך בדבריו, מתעלם ממבטי משפחתו המתפלאים, הוא העדיף להתמקד במבטי המשתתפים האחרים, שהתבוננו באברך הצדיק, שישב ליד ראש הישיבה והחווה בידו בביטול. דוד ביקש בתחינה ממורינו הצדיק ר' צבי חיים קוק לשאת דברים.
אלי התמקד, בהוראות לצלם, הפריים יכלול: ארון קודש, ר' חיים צבי מדבר, מרן מקשיב, ובשום אופן לא את השולחן עם האוכל. "תמונה" תודעה...
שלב א' הסתיים בהצלחה הודיע אלי. בשלב ב' אנו מתקדמים אל המיינסטרים החרדי. בעולם הישיבות נפוצה השמועה, אודות בילוי ליל שישי המועדף. סדר לימוד בן שעתים ומתן שכרה בצידה, כאשר חלק נכבד מהשעתיים, הוקדש לשיעורו של ר' צבי חיים, שכלל אמירות מעורפלות מכל חלקי התורה. השומעים הנלהבים לשכרם, פחות התמקדו בתוכן יותר באווירה, גם הצלם התמקד בכמות ופחות באיכות.
בזכות התקציב שהביא דוד מהעירייה, יצאו בני הישיבות ליום תפילה בקברי צדיקים בצפון, שהסתיים במרחצאות חמים. בכל מקום אילו הגיעו, נתקלו במבטים שואלים, מיהו הרב המלווה בעשרות בני ישיבות.
יעקב בן טוב, הבעלים של רשת המאפיות 'אש תנור' שהתחילה מחנות קטנה בשוק, והתרחבה לכל פינה בישראל, היה מהמתפללים הקבועים בבית הכנסת 'מרחבי רקיע'. למרות הונו הרב, הוא נשאר עממי חם ונלהב, הוא נהנה במיוחד להגיש בליל שישי טשולנט, לבחורי הישיבות ומשתתפי השיעור.
אלי לא התפלא, כאשר ניגש אילו יעקב בן טוב, וביקש לתרום סכום גדול, מעשר מעסקה גדולה. אלי הגיב, שעד כמה שידוע לו ר' צבי חיים אינו מעונין בתרומות, ולא בטוח שהוא בכלל יודע, צורת מטבע מה היא. בכל אופן הוא ישאל את הרב.
למחרת שיתף אלי את יעקב, כמה בוז וסלידה יש לר' צבי חיים מממון, אבל אם יעקב מאוד רוצה, יש לר' צבי חיים הכרת הטוב, לראש הישיבה הגדולה בירושלים, בה למד בעבר.
ההודעה הועברה לראש הישיבה חבר המועצת, אודות הסכום המובטח, ושניתן לפגוש את התורם בשיעור תורה המתקיים בבית הכנסת 'מרחבי רקיע'.
ראש הישיבה ישב בשורה הראשונה בשיעורו של ר' חיים צבי, הקשיב בריכוז והנהן בראשו.
כאשר נפטר גבאי בית הכנסת הזקן, אלי ודוד נכנסו כחברים בעמותת 'מרחבי רקיע'. הם גילו לתדהמתם שכל החנויות מתחת לבית הכנסת, שייכות לעמותה, ומשכרות תמורת סכומים חודשיים גבוהים. הכספים הרבים שימשו את אלי ודוד, לפתיחת כולל לעילוים בלבד. כאשר הדבר המרכזי שהנחה את אלי בקבלת האברכים הינו, התפקיד התורני של אבותיהם, במיוחד כאלה שיצטלמו טוב, כשיגיעו לסיום המתוכנן בקרוב.
לעמותה היה גם, תפקיד חשוב, בהלבנת הכספים המסתובבים ב'מרחבי רקיע', קשה למצוא עמותה עותומנית פעילה, עם חברי עמותה לא פעילים, וחשבון בנק מלא.
תופעת הטפילות היא סוג של "חידה" אבולוציונית. ההפתעה גדולה במיוחד בעיקר בשל העובדה שהעורב נחשב לבעל חיים פיקח, יחסית, ודווקא בחוסר יכולתו להתמודד מול הקוקייה הוא מצטייר כחסר חוש אבחנה לחלוטין.
כמה השערות הוצעו לשרידות הקוקייה, כלומר לאי התפתחות מנגנון הגנה יעיל של העורבים, נגד טפילות הקינון של הקוקייה :
מנגנון "המאפיה" "פרוטקשן"- חוקרי טבע עקבו אחר קנים של פונדקאים בעלי ביצי קוקייה. לאורך המחקר חלק מהפונדקאים זרקו את ביצי הקוקייה וחלקם המשיכו לטפל בגוזל הקוקייה למרות שהוא לא צאצא ביולוגי שלהם. החוקרים מצאו כי שיעור ניכר מהקנים שבהם ההורים זרקו את ביצת הקוקייה נהרסו לעומת קנים שטיפלו בגוזלי הקוקייה אשר ששרדו. יכול להיות שהורי הפונדקאים יודעים שאם יטפלו בגוזלי הקוקייה הסיכוי שהקן שלהם ייהרס יקטן והם מטפלים בגוזל זה מתוך פחד.
מנגנון הלשלשת - מצאו כי הורי הפונדקאים מנקים את הקן ובין היתר מסלקים את הלשלשת מהקן, מלבד הלשלשת של הקוקייה. יכול להיות שהריח של לשלשת הקוקייה מסלק טורפים.
כתבת השער, אודות הרב 'הרואה' שהתפרסמה בעיתוני החג המרכזים. עוררה כמה לשונות רעות, אבל הביאה מאות סקרנים, והזמנות של הרב לשיעורים. בכל שיעור צוות הפקה היה דואג להכל, החל משולחן וכסא כאילו פשוטים, אך כאלה שמצטלמים טוב, ספרים עתיקים וגדולים ועד לתאורה שתאיר את פני הרב. דוד שימש כנהגו ונאמן ביתו של הרב ואלי כמקורבו ויד ימינו.
באחת הנסיעות למסירת שיעור, בעיר מרכזית בדרום. ר' צבי חיים פנה לפתע לאלי, תגיד אלי, אתה יודע שאני גר עדיין בדירת חדר נוראית, ובעוד חצי שנה אני מחויב לעזוב. איך זה שעד היום, לא קיבלתי שקל, מהכספים המסתובבים ב'מרחבי רקיע', גם אישתי כבר חסרת סבלנות, רגע, דוד אתה קיבלת משהו.
אלי קטע אותו במהירות, צחי... אולי אתה רוצה להשאר פה בדרום, אם תעבוד מספיק קשה אולי אפילו תהיה רב עיר.
אלי זה לא הוגן, גמגם ר' צבי חיים בכעס. על הגב שלי אתה מגלגל כספים, אתה לא חושב שגם לי ולדוד מגיע משהו.
באמת, באמת צחי, להזכיר לך על הגב של מי אתה רוכב, אם זה ממש קשה לך, בשניה אני מחזיר את המצב אחורה. רק קח בחשבון שגם בחור הכי נידח בדרום לא יסתכלו עליך. ודוד בכלל בונה על ראשות העיר, אם הכל ימשיך כמתוכנן, הוא יקבל את זה בגדול.
שתיקה מעיקה השתררה במכונית. השיעור התנהל כסדרו, ההמונים והסקרנים הגיעו, הצלמים צלמו, והרב דיבר בטון נמוך ומושפל.
9:30 בבוקר, אלי מתעורר משינה, מבט חטוף בפלאפון מגלה, מספר תלת ספרתי של שיחות שלא נענו, נראה לו של אנשי הקשר שקיימים במכשירו התקשרו. שיחה נכנסת, הלו דוד, מה קרה, מה... מה... טבע... איפה הוא טבע, בירדן, מה הוא בכלל עשה שם. למה הוא לא אמר לנו. אתה בטוח, זה סופי? איזה טירוף, מה נעשה. שניה אני מתלבש ומגיע, אני לא מאמין. ניפגש בבית הכנסת.
ההמונים נהרו ללויה. אלי נראה כמי שחרב עליו עולמו, יכולת הארגון שלו כמו התאדתה, דוד דאג למודעות אבל, ולחסימת הרחוב המרכזי, למרות התנגדות המשטרה. אלי התבונן בתדהמה במדביקי המודעות הענקיות, שבישרו על האבל הכבד, והודבקו מעל מודעות ענק אחרות שבישרו על שיעורו המופלא של 'הרואה'.
אלי התעשת ומיהר לעדכן כמה כתבים, אודות מנהגו של הרב 'הרואה' לטבול 360 טבילות במקור מים חיים, ישנם עוד כמה מנהגים שנהג בסודיות, בענוותנותו הגדולה.
כמה גדולי תורה הוזמנו, להרשים תורמים פוטנציאלים, מחסידי 'הרואה', ולומר דברי הספד.
אלי התבלבל לרגע, כשנשאל אודות הצוואה של הרב, אך מיד עדכן שהצדיק השאיר צוואה, אך ציווה לפותחה רק לאחר השבעה.
בהיות שידעתי...
לכן אבקש מכל דורשי טובתי, לפעול להוצאת כתבי חידושי התורה, אשר עמלתי בהם עוד מנעורי.
וכן להמשיך לקיים את כולל האברכים, ומפעלות החסד בביהכנ"ס 'מרחבי רקיע'.
וכל הטורח בהוצאת ספרי, והדואג להמשכיות מפעלותי, אהיה מליץ יושר עבורו, ואדאג לו לישועות מעל לגדרי הטבע.
ודעו כי המקום הנקרא ביהכנ"ס 'מרחבי רקיע', מקום קודש הוא, בבחינת "כשושנה בין החוחים". וכל מי שיעמול בו בתורה, או יאמר תהילים ואפילו יחשוב מחשבת מוסר אחת במקום זה.
יזכה להארה גדולה ולהתערותא דלעילא "אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמיים".
הנטפל לעמלי תורה
צבי חיים קוק.
צבי חיים קוק.
עורב מאכיל גוזל קוקייה. תמונה שצלמתי לפני כמה שנים.
מעונין מאוד בביקורת.
כל מי שיכתוב ביקורת, יזכה להבטחה אישית מהרב "הרואה" להינצל מהמחלה הנוראה -טפיל האשכולות.
כל מי שיכתוב ביקורת, יזכה להבטחה אישית מהרב "הרואה" להינצל מהמחלה הנוראה -טפיל האשכולות.
). גם החלפת מילים פה ושם.
