הנושאים החמים
הנושאים החמים
הי,
שמחה להצטרף לפורום הזה,
כבר כמעט חצי שנה שאני עוקבת מבחוץ, וסופסוף יש לי הרשאת כתיבה.
גוגל מפס
היא החליטה לצעוד ברגל, כבר הרבה זמן היא יודעת שהיא חייבת לחזור ללכת,
הגב שלה כבר לא מה שהיה, הכבדות פושטת לאיטה באיבריה הפנימיים
והליכה טובה לבריאות, כל ילדון יודע.
לקצב הלב, להפרעות בנשימה, להעלאת רמת הסוכר
והיא אישה קשישה, וזקוקה לבריאות.
ללכת, פשוט ללכת.
כמה זה יכול להיות מסובך
אבל הרגליים חורקות לה,
הידים שורפות, הגב מאותת על שנותיו,
ובכלל היא לא יודעת את הדרך.
היא לא מסתדרת עם גוגל מפס, למרות שאריאל הסביר לה 5 פעמים איך מחפשים את הסמל של המפה, לוחצים עליו, ואז מקישים על מסלול, ובוחרים נקודת התחלה ונקודת סיום,
כמו הפעם הזאת, שניסתה להגיע למפגש מחזור של הכיתה שלה מהתיכון, שהתקיים בעיר אחרת.
אריאל הסביר לה את הדרך, הדריך אותה לאיזה אוטובוס לעלות, באיזה תחנה היא צריכה לרדת. והסביר שיש 8 דקות של הליכה, והוא מקווה שהיא תסתדר, אבל הוא שולח קישור לאפליקציה שיהיה לה, לכל מקרה שלא יבוא. והיא קצת פחדה, אבל ידעה שתסתדר. היא כבר ילדה גדולה.
הלכה 3 דקות לתחנת האוטובוס הצמודה לביתה, עלתה על האוטובוס הנכון, וירדה בתחנה שאריאל אמר.
חיפשה את הדרך, ניסתה להיעזר באנשים שהתהלכו ברחוב,
גבר עם רסטות מגודלות צעד ממולה, זרועות חסונות מלאות קעקועי ענק, ו2 טבעות זהב על כל יד, היא לא נרתעה, שאלה אם מכיר את רחוב "הזית". הוא אמר שלא, הציע לבדוק באפליקציה בשבילה, ללוות אותה בדרך, אבל הגאווה הארורה שלה. ראתה שהוא ממהר לאנשהו, והבטיחה שתסתדר, תמצא את דרכה בכוחות עצמה.
ניסתה להיכנס לגוגל מפס מהפלאפון ששכן בתיק, המיקום שלה במפה היה נראה קרוב מאד לכתובת הזית 12.
והקול הרובוטי טען שעליה לפנות מזרחה, ואז להמשיך לצפון מערב 2 דקות, והיא מגיעה.
מזרח זה צד ימין? צד שמאל? למה הרובוט חושב שהיא יודעת.
אולי זקנה, אבל לקרוא מפה ולפענח כיוונים לא היה הכישרון שלה מעולם.
בסוך היא הגיעה, אחרה בחצי שעה. אבל העיקר הגיעה.
טעם מתוק מלוח ליווה את הפגישה ההיא. נשארה צרובה בתודעתה כחוויה נוסטלגית מרגשת
אך רגעי הכישלון וחוסר האונים שחוותה, לא משו ממנה, נהיו כגוש אחד, מעורבב, כל אימת ששחזרה את המפגש.
ועכשיו,
אריאל לא הציע לבוא לקחת אותה.
היא יודעת שהוא היה מציע, אם רק היה יכול.
אבל אריאל מחכה לה בתוך שקית לבנה של זק"א
עטוף תכריכים,
והא צריך אותה,
שתהיה איתו במסע האחרון שלו.
שתפתח האפליקציה הזאת,
היא לא יכולה לאחר גם ללויה של הנכד היחיד שלה.
שמחה להצטרף לפורום הזה,
כבר כמעט חצי שנה שאני עוקבת מבחוץ, וסופסוף יש לי הרשאת כתיבה.
גוגל מפס
היא החליטה לצעוד ברגל, כבר הרבה זמן היא יודעת שהיא חייבת לחזור ללכת,
הגב שלה כבר לא מה שהיה, הכבדות פושטת לאיטה באיבריה הפנימיים
והליכה טובה לבריאות, כל ילדון יודע.
לקצב הלב, להפרעות בנשימה, להעלאת רמת הסוכר
והיא אישה קשישה, וזקוקה לבריאות.
ללכת, פשוט ללכת.
כמה זה יכול להיות מסובך
אבל הרגליים חורקות לה,
הידים שורפות, הגב מאותת על שנותיו,
ובכלל היא לא יודעת את הדרך.
היא לא מסתדרת עם גוגל מפס, למרות שאריאל הסביר לה 5 פעמים איך מחפשים את הסמל של המפה, לוחצים עליו, ואז מקישים על מסלול, ובוחרים נקודת התחלה ונקודת סיום,
כמו הפעם הזאת, שניסתה להגיע למפגש מחזור של הכיתה שלה מהתיכון, שהתקיים בעיר אחרת.
אריאל הסביר לה את הדרך, הדריך אותה לאיזה אוטובוס לעלות, באיזה תחנה היא צריכה לרדת. והסביר שיש 8 דקות של הליכה, והוא מקווה שהיא תסתדר, אבל הוא שולח קישור לאפליקציה שיהיה לה, לכל מקרה שלא יבוא. והיא קצת פחדה, אבל ידעה שתסתדר. היא כבר ילדה גדולה.
הלכה 3 דקות לתחנת האוטובוס הצמודה לביתה, עלתה על האוטובוס הנכון, וירדה בתחנה שאריאל אמר.
חיפשה את הדרך, ניסתה להיעזר באנשים שהתהלכו ברחוב,
גבר עם רסטות מגודלות צעד ממולה, זרועות חסונות מלאות קעקועי ענק, ו2 טבעות זהב על כל יד, היא לא נרתעה, שאלה אם מכיר את רחוב "הזית". הוא אמר שלא, הציע לבדוק באפליקציה בשבילה, ללוות אותה בדרך, אבל הגאווה הארורה שלה. ראתה שהוא ממהר לאנשהו, והבטיחה שתסתדר, תמצא את דרכה בכוחות עצמה.
ניסתה להיכנס לגוגל מפס מהפלאפון ששכן בתיק, המיקום שלה במפה היה נראה קרוב מאד לכתובת הזית 12.
והקול הרובוטי טען שעליה לפנות מזרחה, ואז להמשיך לצפון מערב 2 דקות, והיא מגיעה.
מזרח זה צד ימין? צד שמאל? למה הרובוט חושב שהיא יודעת.
אולי זקנה, אבל לקרוא מפה ולפענח כיוונים לא היה הכישרון שלה מעולם.
בסוך היא הגיעה, אחרה בחצי שעה. אבל העיקר הגיעה.
טעם מתוק מלוח ליווה את הפגישה ההיא. נשארה צרובה בתודעתה כחוויה נוסטלגית מרגשת
אך רגעי הכישלון וחוסר האונים שחוותה, לא משו ממנה, נהיו כגוש אחד, מעורבב, כל אימת ששחזרה את המפגש.
ועכשיו,
אריאל לא הציע לבוא לקחת אותה.
היא יודעת שהוא היה מציע, אם רק היה יכול.
אבל אריאל מחכה לה בתוך שקית לבנה של זק"א
עטוף תכריכים,
והא צריך אותה,
שתהיה איתו במסע האחרון שלו.
שתפתח האפליקציה הזאת,
היא לא יכולה לאחר גם ללויה של הנכד היחיד שלה.
