הנושאים החמים
הנושאים החמים
קטע שהיה אמור להיות לאתגר הנוכחי - ללכת לקצה.
אבל בחרתי לעלות אותו כאן.
נסיעה של עשרים דקות שקטות, חניה בכחול לבן, ויצאנו מהרכב.
אני מסתכל על הילדונת שלי, היא כל כך קטנה. היא לא תסתדר בלי אמא.
''בואי ילדה שלי, אמא מחכה לנו''. אני אומר לה ברוך.
היא לא מגיבה. רק הולכת באיטיות, כאילו רוצה למשוך את הדקות.
אנחנו נכנסים לבית החולים המוכר מידי. מוכר עד כדי שאני יכול ללכת בו בעיניים עצומות.
ככל שאנחנו מתקדמים יותר, אני מנסה ליצור נושאי שיחה מעניינים, מסיחי דעת. אבל הילדה שקטה, מרגישה את המילים שלא נאמרות.
''הנה, הגענו לחדר של אמא, תכנסי מתוקה שלי''.
והיא נכנסת.
מטפסת על המיטה ומחבקת את אמא חזק חזק.
''אמא תתעוררי! אמא אני כאן, תפתחי את העיניים!!'' דמעות זולגות לה על הלחיים, מרטיבות גם את אלו של אמה.
היא צועקת, בוכה ומדברת בגרון חנוק. היא מנערת את אמא הכי חזק, אבל אמא לא מתעוררת.
מאוכזבת ומיואשת היא מסתובבת אלי, מחכה שאני אעשה משהו, אנחם אותה.
אבל גם לי אין מילים. רק דמעות.
היא מסתובבת חזרה לאמא שלה, האישה שהייתה פעם הכי חזקה, ורואה שהעיניים שלה נפקחות. אמא מיישירה מבט ישיר אליה, אל הילדה היחדה שלה.
''בואי אלי ילדה שלי'', היא לוחשת. ''בואי נסיכה קטנה''.
והנסיכה באה.
ומבקשת מאמא שלא תעשה לה את זה שוב לעולם. שתמיד תמיד תתעורר.
שאף פעם לא תשאיר אותה לבכות לבד.
ואמא שלה מסתכלת לכיווני, ולא מבטיחה דבר.
