בס"ד
פרק י'
איסתרק התבונן על הממלכה הפרושה למלוא עין, הממלכה השלמה.
אושר הציף את גופו, הדבר שנראה היה כבלתי ניתן להשגה קרה!
מה שהיה בגדר חלום התממש!
אז ככה זה מרגיש שחלום מתגשם...
אותו בוקר רענן עמד המלך באחד מגגות הצריחים של הארמון, ידיו משולבות לאחור, ועיניו מתעמקות בנוף הפרוש למולו, ממלכת כוזר בתפארתה.
בתי התושבים בצבצו כפקעות חומות קטנטנות בעלות ראש אדמדם, האדמה נפרשה כשטיח צבעוני בגווני ירוק חום וצהוב, הצאן כבר החלו לטייל בשדות המרעה יוצרות כתמים לבנבנים על השטיח הרחב. ודגלי כוזר התנוססו בגאון מגגות הבתים.
כמה נחת יכול לרוות עכשיו, מימי השקט. ימים של שלום.
להקת ציפורים נודדות המונה כמה עשרות, ריחפה ברקיע עניני הנוצה, קטנות, דאו בשורות צפופות ובקצב אחיד ומתואם.
נראה היה כי הן מתקרבות הישר אל הצריח בו עמד, עיניו המשיכו לעקוב בעניין אחר מסלול מעופם, הציפור שמרחוק נראתה קטנטנה וחסרת ישע התקרבה חושפת את גודלה האמיתי.
אך אז נראה היה כי הן נוטשות את רעיון הנחיתה על הצריח מבצעות עיקול מרשים מסביב.
איסתרק פלט אנחת רווחה, משחרר את ידו שהייתה מכווצת סביב נדן חרבו, מקרוב נראו הציפורים כמאיימות.
עוד לא עיכל את המראה, וחושך כיסה את מרחב ראייתו, נופל מהמשקל הכבד שנחת עליו.
שרוע על ריצפת הגג המרוצפת באבנים, ועשרות העופות עוטים עליו,
הן סה"כ ביצעו איגוף ,הטעיית אויב מרשימה.
איסתרק החל נאבק בעופות שמימדם לא היה קטן כפי שנראה בתחילה, האלה החלו לנקר במקורם בכל חלקי גופו.
בנחישות ניסה להגיע אל חרבו, ידיו המדממות מפלסות דרך לחגורת מותניו, אך ללא הועיל, הוא חייב להגן על ראשו בעזרת ידיו, מתקפל לכדי כדור, חש בנוזל דביק המחסה את פניו, אולי זה דם מפציעה בראשו?
עיניו נפקחו בחרדה, זיעה קרה מחסה את פניו.
לילה עכשיו, זה כל מה שהצליח מוחו לקלוט.
בטרוף הרים את כפות ידיו לבחון את פצעיו, אך הידיים היו ללא פגע .
הוא התרומם ממצב שכיבה, אישוניו מתזזים לכל עבר, קולט שהוא נמצא בחדר השינה שלו בארמון.
זה היה רק חלום, הבין, מתרומם ממיטתו כדי ליטול את ידיו.
מודע לכך שהסיוט שפקד אותו לא יניח לו בזמן הקרוב. בגד השינה שעטה על עצמו היה קליל ודק מה שגרם לרוח הלילה הקרירה לחדור לעצמותיו.
חלומות שווא ידברו ,ניסה להרגיע את הלומות ליבו.
ומי הבטיח כי זה חלום שווא? שאל קול מאיים, מאיץ את פעימות ליבו.
כשהוא צועד עם נעלי בית פסע לעבר מרפסת חדרו.
בחסות החשיכה התבונן לעבר צריח הארמון, המואר בלפידים, אולי שם נמצאת התשובה? חשב.
אתה עייף, קבע לעצמו.
למה ציפור? ולמה דווקא נודדת? השאלות ניקרו במוחו.
ואם למישהו יש תשובה, זה רק לאחד מגדולי הרבנים... ואולי גם הם לא ידעו לענות.
בייאוש שב אל מיטתו, ותרדמת פתע תקפה אותו, למרות הסיוט הנורא.
כמו עילפון של מי שחווה טראומה.
בבוקר שלמחרת החלום כמו נמוג מזיכרונו, פוער בנפשו ריקנות בלתי מוסברת, כמו חור שחור המאיים לשאוב אותו אל הלא נודע.
*****************
האווירה בין השניים הייתה קלילה, ונעימה.
הסוסים דהרו בקלילות עליזה.
"יום סתיו מושלם!" קרא אלרון. מהללאל כהרגלו היה יותר שקט.
"מה נראה לך שנגלה," לנער הייתה משנה סדורה, תכליתי כמו תמיד.
"אין לדעת," קולו הרציני של אלרון תפס את מקום העליזות.
" אויבים הם בד"כ דבר בלתי צפוי," המשיך.
"ובגלל זה אין על מה לחשוב," תמיד נהג לסיים בעליזות .
"אל תהיה קל דעת," התרה מהללאל. "יש על מה לחשוב, אנחנו נכנסים לשטח אויב."
"אמור נא לי ידידי הצעיר, שם ביער, לא פחדת אם יום אחד תפקוד אתכם מפולת סלעים?" אלרון היה ציני ועוקצני.
" לא יודע איך הוד מעלתו אביי... סליחה אליהו ז"ל הסתדר איתך שם ביער." הוסיף.
"כמו שאני לא יודע איך הוד רוממותו שלוואן הסתדר איתך," השיב מהללאל בחיוך משלו.
"כנראה שלשניהם הייתה התמודדות לא פשוטה עם שני מטרידנים לא קטנים..." סיכם אלרון.
אך בלי משים שב מהללאל לימים של אליהו והוא ביער, נשאב למערבולת זיכרונות.
ואלרון שב לימי העבד שהיה, גם עליו לא הצליחו הזיכרונות לפסוח.
"למה שלא נעצור לארוחת בוקר," הציע אלרון, מנסה לחלץ עצמו מהזיכרונות.
"נשמע רעיון טוב," מהללאל משך את רתמות הסוס, מורה לבהמה לרדת מהשביל.
לאחר ברכה אחרונה, אספו את השאריות הפזורות על כר הדשא.
"אל תחשוב שאני לא דואג מפני שאני קל דעת," אלרון ניער את בגדי המסע מפירורי הלחם.
" אני יודע," מאשר מהללאל, קושר את האוכף על הסוס שנח מעט.
" באמת?" אלרון נראה מופתע.
" זה פשוט מאוד, מפני שגם אני לא דואג." מהללאל הפנה את מבטו לאיש.
" בסיפור לא צפוי לא תעזור הדאגה, מה שנותר הוא להאמין ביוצר הסיפורים, ולעשות את ההשתדלות הנדרשת מאתנו," מהללאל הסביר את עצמו.
ובאצילות התרומם על גב הסוס, מתיישב על האוכף, עיניו הרציניות הוסיפו נופח ליופיו.
"למה זה נשמע משפט שמתאים לומר גם לעניין השידוכים", אלרון נשמע כמתלונן קיצוני,
אבל לא יכל להרשות לעצמו לסיים את הדו- שיח רציני כמה שיהיה, ללא איזו עקיצה קטנה.
סיפור בהמשכים נסיך היער והירח בחצות.
