סיפור בהמשכים נסיך היער והירח בחצות.

רזים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בס"ד

נסיך היער והירח בחצות.

הצהרה חשובה: "נסיך היער והירח בחצות" הנו פאנפיק לסדרת הספרים "ממלכה במבחן" ועל כן כל הדמויות הינן בבעלות בלעדית של מיה קינן.

פרק א'

רעואל ישב על הדרגש ואחז בבטנו בחוזקה, כוס מים צוננים הוגשה אחר כבוד להוד מעלתו הקטן שנחנק מרב צחוק באולם הסייף.

"מה כל כך מצחיק אותך", מהללאל התנשף, מניף את החרב הכהה בהשתעשעות.

"צר לי אח גדול, אבל אתה נראה כמו מוקיון..." התנשף הקטן מצחוק.

מהללאל מחה אגלי זיעה דקים שבצבצו על מצחו, האמת שהאנשים הנוכחים באולם רק חיכו לטפוח על המצח הרטובה אך מהללאל הבהיר כבר מזמן כי הוא לא ייתן לדבר מסוג זה או דומה לו לקרות.
בדיוק כמו שצורת לחימתו עם כל העבודה הסיזיפית והקשה שעשה לא השתנתה לחלוטין, עדיין יצר ההישרדות גבר על גינוני הלחימה המסורתיים.

"שנראה אותך, הוד מעלתו הקטן," הציע מהללאל, מושיט בחינניות יתר חרב כהה קטנה לעבר אחיו בן החמש, וכבר הרגליים הקטנות קיפצו אל זירת האימונים.
"נסה לתקוף אותי!" מהללאל התכופף מעט, ורעואל נראה מאושר מהמשחק מנסה לחדור את ההגנה של אחיו הגדול.

"מזכיר לך משהו?" המלך איסתרק חייך לנוכח המראה שניגלה לפניו בתוך אולם הסייף, הוא עמד שם יחד עם האביר בסטיאן בחצר האחוזה, ונהנה לראות את משחק המשובה של השניים.

"האם הוד מלכותו מנסה להתלוצץ איתי?" שאל בסטיאן בקול פגיע ולא מוכר, איסתרק הרים אליו מבט האומר דרשני, מגלה למולו את האדם החזק במדינה אם לא הכי חזק בממלכה שמצחו נחרש תלמים תלמים.

"למה ככה ידידי?!" התפלא המלך משלב את ידיו מאחורי גבו, מודע ולא מודע לקשר המורכב הנוצר בין האב לבנו.

"אל תצפה!" אמר רק בליל אמש באירוסיי אחיו מיכאל למי שעכשיו נראה פגוע וחסר אונים. "הציפיות הללו גורמות לך לכאב מיותר וחסר כל תכלית." קבע בפני האביר שגדול ממנו בעשרות שנים, אך כצופה מהצד ראה את הדברים כהווייתם. "הסתכל!" קרא שעה שמהללאל שוחח עם אחד מזקני האצולה, "יש כל כך הרבה צדדים יפים בבחור", סיים. אך בסטיאן השיב לו מבט מיוסר, כן הוא ציפה מבנו האבוד ועדיין מצפה, וזה דבר שלא נתון לשליטתו.

מבלי לשים לב מרגע שובו של מהללאל היא עטף את ליבו בציפיות כלפיו, כלפי עתידו וכלפי עתיד משפחתו. הוא היה בטוח כי מהללאל יהפוך לבן אצולה בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, שהרי דם כחול זורם בעורקיו. הוא ידע שזה ייקח זמן, אך אט אט החל להבין שהמציאות החליטה אחרת. ומהללאל לא הצליח להשתלב בחברת האליטה הכוזרית. בסופו של יום הוא נותר בשלו, בעל דעה מגובשת ועצמאית כמעט לחלוטין. וליבו שצופה בציפייה מסנוורת כבר התעוור לחלוטין לא רואה את כל המאמץ של בנו, רוחו הטובה, מעשיי החסד, הענווה, הבגרות, כבוד הבריות... לא את כל זה הוא לא הצליח לראות.

ואכן מהללאל היה בחור משכמו ומעלה, מתעלה בתורה וההיראה ועם כל זאת תמיד היה ונישאר אדם של עשייה כלפי בריותיו של בורא עולם. לרב לא היו אלו בריות שקורצו בארמונות תחת כפיות זהב, אלה היו אנשי היום יום אליהם חבר בטבעיות שכזו. כל פשוטי העם אהבו אותו, אזרחים רבים מצאו את עצמם מתייעצים ושופכים את ליבם אליו, או אפילו סתם שומעים את דבריו הנעימים לכל אוזן. בשכונת העוני הגדילו לעשות והכריזו עליו כרב השכונה, שם היה מוסר דרשות בבית הכנסת השכונתי, קובע שיעורים לנוער הכוזרי הפרברי, ודואג לילדי השכונה. כן הם היו חלק ניכר וחשוב מחייו וקסמו לו יותר מכל ארמון נוצץ כזה או אחר.

"אבל יש לך תפקיד!" כל קריאה כזו מאת אביו המאוכזב גרמה לליבו להתכווץ בכאב, אביו אשר ייעד אותו לגדולות.

"אל חשש אבי, אמלא את תפקידי!" מהללאל היה נחוש לא פחות מאביו, "אך בלי כל משחקי הכבוד הללו." המשיך מודע לפגיעה המתמשכת שחווה פיזית ונפשית מכל אותם משחקים שפלים, כמה חברים הפסיד בגלל קרבי מעמדות, וכמה העולם הזה זר ומנוכר עבורו.

"וכי מי אמר שלמלא את התפקיד חייב לכלול את ההתחככות בגלימות הכבוד המתנופפות בהיכלי השן?!" תמהה באוזני אביו.

ואז הגיע שלב האפיסת כוחות, אם במלחמות נשקפה דמותו של השר כארי במלוא הדרו, בוויכוחים למול מהללאל הפך להיות כארי זקן ועייף ממלחמות.

"אתה תראה ממנו הרבה נחת," אמר לו הרב שבוע שעבר שעה שהלך לדרוש ממנו עיצה.

גם הרב כמו הוד רוממותו המלך אמר לו כי לבנו יש דרך הייחודית רק לו, וכי חייו לא התנהלו ולא מתנהלים כהלך חייו של בן אצולה רגיל.

אולי זה הגיל, אמרה לו גטאלי רעייתו , הוא היה בטוח שהדברים מכוונים אליו, שהתכוונה לומר שהזדקן ולכן נעשה קטנוני.
אבל כוונתה הייתה למהללאל שמאז ומתמיד נטתה לבקר את התנהגותו באוזניי בעלה, הוא עלול להרוס את שמנו הטוב בקרב משפחות האצולה. הייתה משתפת אותו בחששותיה.

"מהללאל כבר בוגר," המשיכה לומר, עוטפת את דפני ביתם התינוקת בשמיכת הקטיפה.
כעת רק קלט שהיא מתכוונת לבנו ולא אליו.
ותמיד שעולה המילה בוגר לצד השם של בנו מצטרף גם המושג הזה שנקרא- שידוכים.
 

אא-אסתר

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
אוהו איזה כיף!!!!!
תמיד כיף לשמוע ממלכה במבחן והכי ממהללאל שלנו....

משהו קטן ....
״אל תצפה!" אמר רק בליל אמש באירוסיי אחיו מיכאל למי שעכשיו נראה פגוע וחסר אונים.״ - אולי זה רק עוד פסיקים אולי הניסוח , אבל היתי צריכה לקרוא את המשפט הזה פעמים עד שהבנתי ...

״ותמיד שעולה המילה בוגר לצד השם של בנו מצטרף גם המושג הזה שנקרא- שידוכים.״ -אהבתי במיוחד, משאיר אחריו שובל חיוך והרבה סקרנות לאיפה את רוצה לקחת אותנו...

לגבי האופי של מהללאל -גם מאיה לקחה אותו ביוזבד לכיון של בחור לא מעורבב בחברה, שמתעסק עם ילדים, רק לי זה היה מוזר ונוגד כ״כ את האופי שנתנה לו במהללאהל ?
שם הוא היה חד שנון, נושא חן, יודע מה לומר ומה נכון להגיב בכל המשחק שלו מול איסתרק ואנשי אתיל, הוא ערך עם אליהו שיחות עומק רבות ....
אני יכולה להבין שכל הגינונים באתיל היו מאוסים עליו, אבל עדין היתי מצפה שימצא לו חברים טובים כמו אולה, אנשים מבוגרים שעברו דבר או שנים [לאו דווקא מהאצולה...] אולי הקוואקזים ...

אשמח לשמוע עוד דעות
@משולש ברמודה @שרהלה לנציצקי ולא זוכרת מי עוד ....
 

רזים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
אוהו איזה כיף!!!!!
תמיד כיף לשמוע ממלכה במבחן והכי ממהללאל שלנו....

משהו קטן ....
״אל תצפה!" אמר רק בליל אמש באירוסיי אחיו מיכאל למי שעכשיו נראה פגוע וחסר אונים.״ - אולי זה רק עוד פסיקים אולי הניסוח , אבל היתי צריכה לקרוא את המשפט הזה פעמים עד שהבנתי ...

״ותמיד שעולה המילה בוגר לצד השם של בנו מצטרף גם המושג הזה שנקרא- שידוכים.״ -אהבתי במיוחד, משאיר אחריו שובל חיוך והרבה סקרנות לאיפה את רוצה לקחת אותנו...

לגבי האופי של מהללאל -גם מאיה לקחה אותו ביוזבד לכיון של בחור לא מעורבב בחברה, שמתעסק עם ילדים, רק לי זה היה מוזר ונוגד כ״כ את האופי שנתנה לו במהללאהל ?
שם הוא היה חד שנון, נושא חן, יודע מה לומר ומה נכון להגיב בכל המשחק שלו מול איסתרק ואנשי אתיל, הוא ערך עם אליהו שיחות עומק רבות ....
אני יכולה להבין שכל הגינונים באתיל היו מאוסים עליו, אבל עדין היתי מצפה שימצא לו חברים טובים כמו אולה, אנשים מבוגרים שעברו דבר או שנים [לאו דווקא מהאצולה...] אולי הקוואקזים ...

אשמח לשמוע עוד דעות
@משולש ברמודה @שרהלה לנציצקי ולא זוכרת מי עוד ....
תודה על התגובה והערות אשתדל לקחת לתשומת ליבי.
לגבי האופי של מהללאל- בתור אחת שמאוד מאוד התחברה לדמות ,ואפילו הזדהתה איתה בהמון דברים, כמו דרך ההתמודדות עם דברים, דרך היסתכלות, בדידות, אשיות וכו'...

נראה לי הכי טבעי שהוא יהיה אדם שפחות מרגיש בנוח עם אנשי האגו.
האמת והפשטות שלו זה הדבר הכי יפה והכי טהור שיש באישיותו.
חוץ מזה זה לא אומר שאין לו חברים בני אצולה... להפך! ועוד אפרט על כך בפאנפיק.
אבל ואולי בגלל שהוא רוצה לשמור עליהם בתור חברים וידידים הוא אינו מוכן להתעסק בעולם האצולה.
מרגיש לי שהוא מבין שהעולם הזה מלא באי צדק , כבוד ותככנות. וכידוע מהללאל לא סובל את כל הדברים הללו.

נ.ב. בקשר לשידוכים, אותי איכזב נורא שהוא לא התחתן בסידרת הספרים חיכיתי לזה בכליון עיניים, אך מצד שני זה השאיר לי מקום להמציא כיד הדמיון הטובה...
 

שרהלה שרהלה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
@רזים זה מקסים! מיוחד! איזה כיף שיש עוד קצת ממלכה במבחן בעולם הזה...
התחלה מצויינת, כתיבה ממש ממש יפה!!!
מותק רעואל. דמיינתי אותו מתגלגל מצחוק והבטן שלו קופצת... תיארת את זה מצויין, סיקרנת לגביו. מותק של ילד.
אהבתי את הדילמה של בסטיאן מול מהללאל. בסדרה, בסטיאן מצד אחד נמס כשהוא רואה את בנו ואת הפשטות שלו, ומצד שני החיספוס של מהללאל גרם לקצר תקשורתי משמעותי בינהם. אהבתי שפתחת לנו צוהר ליחסים בינהם!
ושידוכים... אני כבר אמרתי את שלי. צר לי לאכזב אבל אין נערות ברמה של מהללאל בנמצא. הלוואי ותימצא אחת...


2 הערות:
1.זה מתרחש בארמון מקאן? אז למה הוד מלכותו מוצא לנכון לבלות את ביקורו בבית האביר בהצצה על בניו המשתעשעים? ואם זה בארמון המלוכה, למה מהללאל משחק שם עם אחיו?
2.
מגלה למולו את האדם החזק במדינה אם לא הכי חזק בממלכה
מה ההבדל בין מדינה לממלכה?


מחכה כבר להמשך!!!

לגבי האופי של מהללאל -גם מאיה לקחה אותו ביוזבד לכיון של בחור לא מעורבב בחברה, שמתעסק עם ילדים, רק לי זה היה מוזר ונוגד כ״כ את האופי שנתנה לו במהללאהל ?
שם הוא היה חד שנון, נושא חן, יודע מה לומר ומה נכון להגיב בכל המשחק שלו מול איסתרק ואנשי אתיל, הוא ערך עם אליהו שיחות עומק רבות ....
א. תודה על התיוג!
ב. מהללאל לא התחבר עם פשוטי העם בתור חבר, אלא בתור האח שלהם בבית המלך. בתור חסד. כבר ביוזבד מוזכר שבסטיאן מנסה להגיד לו להפסיק את הקשר עם כמה מפרחחי אתיל, ומהללאל אומר שבלעדיו הם היו במצב הרבה יותר גרוע, והם ממש משתפרים.
הוא עשה איתם חסד, ונתן להם תשומת לב. חברים - הוא היה ידידו של המלך עצמו, של המבוגרים, לא של צעירים בגילו שגדלו בתוך השמנת. לא הייתה לו שיחה איתם.
 

רזים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
@רזים זה מקסים! מיוחד! איזה כיף שיש עוד קצת ממלכה במבחן בעולם הזה...
התחלה מצויינת, כתיבה ממש ממש יפה!!!
מותק רעואל. דמיינתי אותו מתגלגל מצחוק והבטן שלו קופצת... תיארת את זה מצויין, סיקרנת לגביו. מותק של ילד.
אהבתי את הדילמה של בסטיאן מול מהללאל. בסדרה, בסטיאן מצד אחד נמס כשהוא רואה את בנו ואת הפשטות שלו, ומצד שני החיספוס של מהללאל גרם לקצר תקשורתי משמעותי בינהם. אהבתי שפתחת לנו צוהר ליחסים בינהם!
ושידוכים... אני כבר אמרתי את שלי. צר לי לאכזב אבל אין נערות ברמה של מהללאל בנמצא. הלוואי ותימצא אחת...


2 הערות:
1.זה מתרחש בארמון מקאן? אז למה הוד מלכותו מוצא לנכון לבלות את ביקורו בבית האביר בהצצה על בניו המשתעשעים? ואם זה בארמון המלוכה, למה מהללאל משחק שם עם אחיו?
2.

מה ההבדל בין מדינה לממלכה?


מחכה כבר להמשך!!!


א. תודה על התיוג!
ב. מהללאל לא התחבר עם פשוטי העם בתור חבר, אלא בתור האח שלהם בבית המלך. בתור חסד. כבר ביוזבד מוזכר שבסטיאן מנסה להגיד לו להפסיק את הקשר עם כמה מפרחחי אתיל, ומהללאל אומר שבלעדיו הם היו במצב הרבה יותר גרוע, והם ממש משתפרים.
הוא עשה איתם חסד, ונתן להם תשומת לב. חברים - הוא היה ידידו של המלך עצמו, של המבוגרים, לא של צעירים בגילו שגדלו בתוך השמנת. לא הייתה לו שיחה איתם.
תודה על הפידבק! זה מה זה חשוב, מעריכה מאוד!
בקשר לשידוכים מקווה שתופתעי...
 

רזים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
פרק ב'
" אתה איש סודי," לחש הקול בחשיבות רבה אל תוך החלל החשוך.
"אדוני יודע שלעולם לא אבגוד בכבודו" הקול השני נשמע חסר ביטחון.
"ובדיוק בגלל זה אני מודיע שלא אוכל להמשיך במשימה," הקול חסר הביטחון נשמע כאילו עלה מהאוב.
"תבין הוא יקר לי מדי, כל מילה שלו מסבה לי כאב רב". המשיך.
" ובגלל כאב אישי וריגעי אתה תהא מוכן להפקיר את האומה?!" שאגה הלחישה.
" לא." הפעם שב מעט מהביטחון אל הקול.
" שנמשיך?" ספק שאל ספק קבע הלוחש.
חסר הביטחון השיב בהינהון שוכח כי החלל חשוך לגמרי.
פרק ג'
מהללאל עשה את דרכו חזרה אל האחוזה, פניו נפולות וגבו שפוף מעט, מה שנגד את בגדיו ההדורים וגופו החסון.
עיניים דואגות וכאובות ליוו אותו מתוך מבנה האחוזה, מתבוננות בו מבעד לחלון הראוה...
עוד פעם פגישת שידוך כושלת... חלפה מחשבה מבעל העיניים.
מהללאל חייך בעייפות לעבר המשרת שקיבל את פניו, מהנהן בשתיקה, לא היה לו כח למבטים, לא היה לו אף טיפת סבלנות להכיל את האמירות החוזרות ונישנות אודות מגרעותיו בבחירת האחת, והמשפטים התבולים בתוכחה סמויה וגלויה אודות קו חשיבתו. ולכן איפו לא פנה אל הדמות שהתבוננה בו אמש ופסע הישר אל גרם המדרגות הרחב. מוכנס בתוך עצמו החל עולה בכבדות את המדרגות, הנעליים בעלות החוטם המחודד הציקו לו שוב, והבגדים המגונדרים מדי, החלו ליצור גירוד בלתי נסבל במעלה צווארו.
אלא שאז קול טפיפות רגליים קיצבי ומהיר גרם למבטו להתרומם, היה זה רעואל הקטן שרץ לקראתו במורד המדרגות, לבוש בבגדי בן אצולה טיפוסי הכולל חליפה תכלכלה בעלת מכנסיים תואמים וחולצת כותנה צחורה.חיוך רחב התנוסס על פניו הילדותיות חסרות הדאגה. מה שגרם למהללאל לשכוח מהגירוד המעצבן ואפילו מהפגישה הלא מוצלחת.
הילד הזה מעבר לכך שהיה אחיו, הזיז אצלו משהו, הוא הצליח לפתוח בפניו עולם חדש ולא מוכר. עולם של ילדים שמעולם לא היה לו, מה שהפך את הקשר שלהם למיוחד במינו, למרות פער הגילאים.
"מהללאל!" קרא הילד קולו נרגש ,וידו מתנופפת באויר. מהללאל זיהה שהוא אוחז בחפץ כלשהו אך לא הצליח להבחין במה, הם התקדמו זה לעבר זה. "תראה מה הכנתי!" קרא רעואל בהתרגשות מרים את חתיכת העץ בגאווה.
"מה זה?" שאל מהללאל בהתעניינות, סוקר את העץ המגולף.
" זו מנורת בית המקדש, הכנתי אותה בעצמי!" המשיך הילד בעיניים נוצצות. מהללאל המשיך להתבונן רגע ביצירת גילופי העץ המושקעת מבחין שכפות ידיו של רעואל טמונות בשרוולי החליפה ,והחפץ אחוז בכף היד המכוסה.
"ומה קרה לכפות ידיך?" שאל בקול חוקר.
" לא כלום." השיב הילד ושידר שדווקא כן קרה משהו.
" תראה לי אותם", ביקש מהללאל.
" למה שאראה לך?" קולו הקטן מעט התגונן ועיניו התעגלו במבט פגיע וחושש.
מהללאל התכופף ,כורע על ריצפת השיש המכוסה בשיטח פרסי משובח, עיניו נעשו בגובה עיניו של הילד, נפגשות.
ידיו המוצקות החלו מלטפות את הזרועות הזעירות ובמהירות החליקו ושלפו את כפות הידיים הקטנות, חוספות אותם כשהן מעוטרות בכתמי דם יבשים, וחתכים שלא ייבישו אדם בוגר.
"איך זה קרה?!" מהללאל הזדעזע.
" מהסכין גילוף," השיב הילד קולו מעט רועד.
"זה כואב לך?" שאל.
הילד הניד בראשו אך בד בבד עיניו התמלאו בדמעות, הוא התבייש בזה שכאב לו, כאב זה רק לתינוקות, חשב.
בשניה הבאה מצא את עצמו מהללאל מחובק עם הילד. המום מעט השיב חיבוק רך, עדיין לא התרגל למחוות מהסוג הזה.
"בסדר, בוא נלך לטפל בפציעך," אמר ונטל את היד הקטנה בכפו הגברית.

" הייתה חייב ידידי להזכיר לי את זה, כמעט וזה פרח מזיכרוני!" מהללאל הרשה לעצמו להתבטאות למול האביר אולה, שעם הזמן נוצרה בינהם קירבה מספקת לחלוק כל דבר אחד עם השני.
" ימחל לי כבודו שדרשתי בשלומו," אמר אולה, בגוון ציני.
"מעניין, כשזה היה השידוך שלך הכל נעשה בחדרי חדרים, אף אחד כמעט לא ידע. אך שמדובר בשידוך שלי זה הופך להיות עיניין של נחלת הכלל."
מהללאל סב לאחוריו פוסע לעבר חלון חדרו, נותן לנוף השקיע להרגיע את חוסר השקט שפיעפע בתוכו, משעין את ראשו על פרק כף ידו המונחת על אדן החלון.
אולה בחר שלא להגיב לדברי חברו, פשוט בגלל שהוא הבין לנפשו של האיש. אכן, זה ממש לא נעים שנושא כל כך פרטי ואישי הופך לדבר הכי מדובר בקרב כולם.
כולם דיברו עליו שעה שהכריזו בחגיגיות כי הגיע השעה, לחתן את נסיך היער.
וההצעות החלו נוהרות בכמות אדירה, כל בנות האצולה ממרחבי כוזר רצו לזכות ולהנישא לאיש והאגדה, האדם וההשראה. או יותר מדויק הוריהם רצו, כי אחרי הכל הן היו רק בנות 14 ובהגדרה של מהללאל- ילדות. ואם מישהו תהה, זה בדיוק מה שהפריע לו.
"אתה שוכח שילדות מתבגרות". אמר אביו שוב ושוב.
וכשיתבגרו? השאלה הייתה מלאה בכל כל הרבה תיסכול, של פגישות שלמות שהדבר היחיד עליו המשודכת ידעה לדבר זה על ריקמות, כנסים ושמלות. ומהללאל חיפש מעבר, מישהי שיוכל לדבר איתה על הקמת בית, על חינוך, על השקפה...
אחת שמעניין אותה לדעת קצת יותר מאיך להורות למשרתות ולעוזרי הבית מה ואיך לעשות.
אולה קרב אל חברו שברבות הימים הפך לידיד קרוב ואהוב.
מהללאל ציחקק כמו לעצמו, " בעבר כלל לא העלתי על דעתי שאי פעם אזכה להתחתן," שיתף.
"ועכשיו כל העולם עסוק בלחתן אותי." הגוון האירואי ניחר מגרונו.
" יש רק משדך אחד מהללאל," אולה התבונן בפני חברו האציליות. והציב את אצבעו כלפי מעלה.
" הוא יצר אותנו, ברא את העולם, מה זה בשבילו לשדך נשמות שנחצו?" המילים חדרו אל ליבו, מפלסות להן דרך מבין גלי הכאב.
לרגע הם שתקו ואז כאילו נעור מאיזה חלום, זע מהללאל פונה לעבר אחת מפינות החדר, החל נועל את נעליו.
"לאן זה?" שאל אולה מופתע.
"לעיירה," השיב מהללאל בחיוך כאילו לא דיברו לפני דקה.
"אני לא רוצה לאחר לשיעור, היום יש שיעור מיוחד במינו!" חיוך נאה נוצר משפתיו המשורטטות.
אולה השיב בחיוך משלו.
 

רזים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בס"ד

פרק ו

"יש תפקידים נגלים ויש תפקידים נסתרים," אמר הקול למוד הניסיון.

האיש למולו זע מעט.

"ומי אמר שהתפקיד הנגלה עולה בגדולתו על התפקיד הנסתר?" שאל הקול בתמיהה, ולולא החושך היה ניתן לראות את הגומה הנוצרת בין גבותיו המכווצות.

"אדרבה, כבודו מוזמן להסביר זאת לאבי," סוף סוף דיבר האיש שהיה קפוא עד כה.

"כואב לך על אביך, זה מובן." ניכר כי גם ללמוד הניסיון הדבר חורה.

"אבל חשוב על היום שאחרי, חשוב כמה יהיה גאה בך כשהכל יתגלה." בקול היה נסוך כל כך הרבה משמעות, שאפילו בחדר האפלולי ניתן היה לחוש בקרן אור של תקווה.

"אני אשתדל." השיב האיש, מבטו נעשה נחוש כבעבר.

"כך אני אוהב אותך." הקול נשמע מסופק, אולי כי לא הייתה לו הרבה ברירות.



פרק ז'

"אז איך כבודו אמר שקוראים לו?" הקול הנשי היה צרוד ומזדקן.

השדכנית המדופלמת שקעה בכורסא המלכותית, חלק מערכת הישיבה החדשה שרכש אלרון לכבוד שיפוץ הטרקלין הדרומי של אחוזתו.

הטרקלין הדרומי שופץ בשילוב של עתיק ועדכני, קירותיו צופו בשיש בהיר ובוהק מהזן הנדיר והיקר יותר, הכניסות עוצבו בצורת קשתות רחבות, ועמודי גבס מעוטרים, עבודת יד, פוזרו במרחבי החלל. מהתקרה השתלשלו נברשות קריסטל בדוגמת דמעות נושרות והאירו את המקום באור יקרות.
לסיום הוצבה ערכת ישיבה בסגנון מלכותי, מרופדת בקטיפה בעלת גוון ארגמני, דפנותיה עשויות מעץ מהגוני כהה ושולחן אליפסי עגול העשוי מעץ זהה, ובפינות הונחו אחר כבוד אגרטלים המלאים בצמחי פרא שהעניקו גוון של חיים לחלל הדומם.

כלפי חוץ ההווה של האיש נראה היה מושלם, הוא היה מושל באלקן וגלילותיה, כסף לא היה חסר לו, וגם חברים לא, בעצם כל בן אצולה אשר כיבד את עצמו רכש את אלרון כחבר וכיועץ כאחד, וכך הוא היה מושך בחוטים מאחורי הקלעים, מגלם את תפקיד ההיגיון שעומד מאחורי כל צעד ושעל של מקבלי ההחלטות.

ובדומה לחברו מהללאל עסק בהשתדלות המתבקשת, מנסה את מזלו בעולם השידוכים, וזה לא היה קל בלש' המעטה.

כעת ישב שם כהרגלו מלא ביטחון, נינוח כולו, לבוש בבגדי בוקר קלילים, אוחז בכוס הבדולח בעלת הרגל הדקה שמחציתה מלאה ביין קל ועסיסי, רק אגרופו הקפוץ הטמון בריפוד הכורסא מסגיר את קוצר רוחו.

השדכנית המזדקנת שרבטה בידה הרועדת את שמו על הקלף המזדקן, "מה הייחוס?" עיניה הציצו מבעד לקלף.

"גר", החיוך לא סר מפניו. השדכנית שתקה כממתינה, לוגמת מרווה חם מכוס החרסינה שהוגשה לפניה.

"במקור מהשבטים הנורדים." אמר מאולץ, תחושה מוזרה מטפסת מהחזה הישר למעלה גרונו.

"מ....מ...." הנהנה ברב משמעות.

"ובמה כבודו עוסק, ועסק בעבר?" הזקנה כאילו נעורה לחיים, טובעת את הנוצה המצהיבה בכסת הדיו ושבה לשרבט על הקלף.

"כיום אני מושל אלקן, ובעבר הייתי המשרת האישי של הוד מעלתו שלוואן דיאלידאן." גבו הזדקף בגאווה.

"משרתו האישי של שלוואן דיאלידאן... זה מה שאתה אומר," ציקצקה הקשישה מדגישה את שם המשפחה.

כן עדיין היו כאלה רוכשי ספקות לגבי משפחת דיאלידאן, כמו שהיו עדיין כאלה שהעריצו את דרכו של יוסף בסתר ובגלוי.

שום כסף או כבוד שבעולם לא יעזור כאן, אמר לו אי מי. תופעה די מעניינת ציין אלרון, משתומם. שכשזה מגיע לשידוכים הכתמים שלא הוא אחראי להם הופכים ממיקרוסקופיים למימדים עצומים.
ושאף אחד לא יתבלבל, הוא היה מוכן להתפשר, והרבה, אבל גם הציב לעצמו גבולות, הצעות כמו אלמנות המבוגרות ממנו , או בעלות ילדים עם מס' הנושק לעשרה, כאלה החולות בנפשם...

עד כאן! יהיה עברו אשר יהיה, גם לו יש גבולות.

"טוב," אמרה, מנסה להתרומם מהכורסא הנמוכה, משרתת שעמדה שם הכן לעזור , ניתרה ממקומה, מושיטה זרוע לקשישה.

"במידה ויהיה משהו, אשלח לך מברק." הוסיפה מתנשפת ממאמץ.

אלרון הניע את ידו כמחוות כבוד, מעניק לאישה הכבודה לפסוע לפניו, חיוכו לא סר מפניו למרות שידע כי המשפט האחרון היה התחמקות אלגנטית מהמילה לא.

"לא קונים אישה בכסף," הוסיפה בביקורתיות, כשהיו בסמוך לשער האחוזה.

"אקח זאת לתשומת ליבי," השיב סבלנותו כמעט פוקעת.

ואז הבחין בשליח הלבוש במדי בית המלוכה, ממתין בקצה השביל. אוחז בידו גליל החתום בחותמת המלך בכבודו ובעצמו.

קרה משהו.. חשב, ובין רגע שקעו כל רגשותיו השליליים מהשיחה האחרונה, וסקרנות מהולה בדאגה מילאה את גופו.
 

.B.B

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
וואו !
תודה, רזים, על הפנאפיק. התגעגעתי למהללאל...
מחכה להמשך!
הגיעה השעה
"לעיירה," השיב מהללאל בחיוך כאילו לא דיברו לפני דקה.
לא נראה לי שמסופר על עיירות בסדרה, יותר על כפרים אולי או מחוזות. ובכלל, מהללאל לא הולך לפאתי כאזארן?
טעות? או שפספסתי משהו?

וגם אני מצטרפת לקודמי, אני לא חושבת שיש מישהי ראויה למהללאל. אין. צריך לייבא או להמציא מאנשהו כי הוא בחור מיוחד ממש

והערה אחרונה: אני לא חושבת שאלרון עד כדי כך--- לא יודעת. אמנם הוא גר, ועבד לשעבר אבל דווקא בגלל הכח שצבר, הכסף והמעמד- מגיע לו משהו טוב. ואפילו מאוד טוב. אל תדפקי אותו עם איזו אלמנה או משהו... בבקשה
 
נערך לאחרונה ב:

רזים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
וואו !
תודה, רזים, על הפנאפיק. התגעגעתי למהללאל...
מחכה להמשך!

הגיעה השעה

לא נראה לי שמסופר על עיירות בסדרה, יותר על כפרים אולי או מחוזות. ובכלל, מהללאל לא הולך לפאתי כאזארן?


טעות? או שפספסתי משהו?

וגם אני מצטרפת לקודמי, אני לא חושבת שיש מישהי ראויה למהללאל. אין. צריך לייבא או להמציא מאנשהו כי הוא בחור מיוחד ממש

והערה אחרונה: אני לא חושבת שאלרון עד כדי כך--- לא יודעת. אמנם הוא גר, ועבד לשעבר אבל דווקא בגלל הכח שצבר, הכסף והמעמד- מגיע לו משהו טוב. ואפילו מאוד טוב. אל תדפקי אותו עם איזו אלמנה או משהו... בבקשה
1.ברור שנשדך לאלרון מישהיא טובה!
לא חשבתי אחרת...
רק רציתי לבטא איך עולם השידוכים מסתכל עליו, ובכלל על נתונים חיצוניים.
2. בקשר לפרקים ג' ו': לא נכתב בטעות, זה מין קטע כזה עם מלא סימני שאלה... מיסתורי.
בכל אופן כך נסיתי לעשות...
 

רזים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בס"ד

פרק ח'

"תם אך לא נשלם", סיכם מהללאל את השיעור, מאגד בעדינות את איגרות הקלף, קולו מרוצה.

לקראת סוף השיעור אחד מהבחורים הקשה קושיה מעולה שעליו ליישב, וסיום כזה היה עבורו מתוק מאין כמוהו.

השיעורים נמסרו פעמיים בשבוע בשעות הערב, בבית הכנסת השכונתי ששופץ ע"י כל תושבי השכונה, והפך למבנה היפה ביותר באזור, כיאה לבית מקדש מעט.

" לא יאה כי הוד מעלתו יתאבק עימנו בעפר..." טענו לפניו התושבים, שעה שהפשיל שרווליו לערבב את תערובת המלט. מהללאל חייך והחל להסביר להם על מעלת בניית בית ה', שהרי בית כנסת הינו בית מקדש מעט, ולהבדיל דוד המלך התחנן בפני הבורא לבנות את בית המקדש. כולם תרמו לעבודה מכספם ומרצם.

מהללאל נפרד בחיוך אצילי וחם מהבחורים, מבטיח לנסות למצוא תירוץ לשאלה.

מידי פעם כשהסתובב בשכונה, היה נזכר בתחילת הדרך, בה דאג שלכל בעל בית יהיה עבודה מתגמלת, במקביל החל לעבוד עם הנוער, כל בחור בעל יכולות למידה ובעיקר רצון, התקבל לישיבה שהותאמה לו באופן אישי.

בחורים שמטבעם ואופיים לא יכלו לשבת וללמוד הפכו ל"נוער העובד", ושובצו לעבודה ,שגם הותאמה לרצונם ויכולתם, החל מתפקידים בשכבות האצולה וכלה בשוליה של סנדלר. מהללאל הקפיד להדגיש לבחורים כי, כל עבודה מכבדת את בעליה, ואין לערוך השוואות בין הלומדים לעובדים, ובין סוגי העבודה, העיקר כי תשרה ברכה על עמלם.

מהללאל יצא אל הרחוב הקריר, גלימתו מתנופפת ברוח. וצמרמורת קלה עלתה במעלה גבו.

אדם זר לא היה מעלה על דעתו כי עד לפני שנה שכונה זו המצויה בפאתי כאזראן, כונתה שכונת עוני, שכן כיום הייתה ברמת בנוני ומעלה.

מהללאל טען תמיד כי לא היה צריך לעשות הרבה חוץ מלהיות כאוזן קשבת ומתווכת.

האנשים היו אנשי עמל, והיה רק צריך לשבץ אותם במקום הנכון.

העבודה עם הנוער הייתה יותר מאתגרת, אך מהללאל לא נרתע, אט אט הצליח להיכנס ללבבות, ולתת לבחורים לכוון את עצמם למקום טוב, ע"פ יכולותיהם ורצונם.

לילדי השכונה שכר את מיטב המלמדים, והשיעורים התבצעו במבנה חדש שנבנה בסמוך לבית הכנסת.

כל רגע הפך לרגע של עשייה, שיעור האבטלה צנח פלאים, וגם המשבר הכלכלי נפתר, ברובו ע"י התושבים עצמם ,שהועסקו בעבודות שונות.
גם המצב הרוחני השתפר. אנשים עמדו בזמני התפילות והבחורים אשר הלכו ללמוד בישיבות יזמו שיעורי תורה, מידי פעם היה דואג שרב חשוב יתארח באזור ויבוא למסור דרשה.

אם אבא היה כאן אולי היה גאה... חשב לעצמו.

"אין מאושר ממך", לחש לו המלך איסתרק, בעיניים נוצצות, שעקב בהשתאות אחר פעולותיו של האיש הצעיר.

אין מאושר ממני... חשב מהללאל, ושוב אותו כיווץ עז בחזה איים לפלח את גופו.

איש לא ידע זאת, גם הוא ,לא חווה זאת מיד. אך ככל שהזמן עבר, ככל שעוד בחור התקדם, שעוד נער חזר לדרך הישר, זה החל לקרות לו יותר ויותר.

כל רגע קטן של נחת הפך לסיוט עלי האדמות, מחול שדים פראי אשר איש אינו יודע עליו מלבדו.

היו רגעים שהחיזיון לא הירפה ממנו.

שעה שהיה מתבונן בנוער הפורח, תמונתו של יקוואל צפה מנבכי נפשו, יקוואל הנסיך המנוח.

יקוואל- כישלונו האישי, יקוואל- הנער אשר חב לו את חייו, יקוואל- אשר אחראי היה לנפילתו האחרונה שהובילה למותו, בטרם עת.

לו היה יודע אז...

והעיניים, עיניו של יקוואל בחיזיון, היו כבויות, חסרות החיות התמידית שריצדה שם תמיד.

היו אלו עיניים של אחד שמת בעודו חי.

מהללאל חשש שהוא עלול לאבד את שפיותו, הייסורים, האשמות, כל אלו נטלו ממנו את טיפת האושר האחרונה מעמלו.

חודשים רבים לא מצא לעצמו נחמה, לילות טרופים חסרי שינה, ימים ללא מנוח. ונחמה מאין?

אך ההבנה הגיעה בסוף, נושאת בכנפיה נחמה,

הוא מאמין כי יקוואל יושב שם, בסמוך לכיסא הכבוד, לצד אבותיו הצדיקים, ומתפלל על כל נער תועה.

ואלו היו תפילותיו שמשיבות את הנערים לדרך הישר. אך ורק הם, ולא דבר אחר.

יקוואל היה בחייו ובמותו התגלמות של תקווה, של אור, לכל הנוער המתמודד.

הוא היה הנסיך של הנערים, במותו העניק חיים ותקווה לכל נוער כוזר. והתוצאות בשטח היו בהתאם.

מידי פעם היה מתאבל על הנער אשר אהב בכל נפשו, מבטיח לתקן את עצמו, כדי שמותו לא יהיה לשווא.

ממש בכניסה לשכונה, כנטע זר, המתין שליח במדי בית המלוכה, עומד שם, מעט בחוסר נוחות.
אוחז בידו גליל חתום בחותמת המלך.
מובן היה כי הוא ממתין לבחור העונה לשם מהללאל או אם ירצה מיכאל.
 
נערך לאחרונה ב:

רזים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
פרק ט'
בזמן שכל יבשת אירופה וחצי מיבשת אסיה חיים במירוץ אחר אבקת השריפה, היו מי שהשחיזו חרבותיהם, שינוי טקטיקת ההשתלטות היה תהליך של זמן, אך משתלם בהחלט.

ובמקום לחפש ממלכה להשתלט עליה, הם רוצים ליצור ממלכה משל עצמם. ובשביל ממלכה צריך אדמות, ובשביל לכבוש אדמות צריך להרוג. וזה מה שהם הולכים לעשות לעם ששורה עתה בשיכרון הניצחון.

************​


בגדי המסע היו תלויים אחר כבוד באחד מאלף הארונות המיותרים לחלוטין של מהללאל, כעת שמח לראותם שוב. שאווירת שליחות מתמזגת בהרפתקה החל בהכנות נמרצות לקראת היציאה לכיוון חבל הארץ הדרומי של הממלכה.

אותו ערב נרדם מהללאל כשחיוך על פניו, סוף סוף מזה זמן רב ראה את אביו מתנפח מגאווה. אפילו בגדיו הצבעוניים אמש תאמו את התאור- טווס.

"בשעה שיצאתי מהשכונה המתין לי שליח מאת המלך ," הודיע מהללאל אמש, שעה שישבו לסעוד ארוחת ערב בקרב המשפחה המצומצמת בלבד.

"שליח? ומה בפיו?" אביו היה נראה עסוק בלתפוס את חתיכת הבשר החמקמקה.

" נקראתי לחזית בדרום," מהללאל בחן את אביו מנסה לראות איך הדברים ישפיעו עליו.

בדיוק לפני שאמר את הדברים נתפסה חתיכת הבשר העקשנית ונלעסה היטב. כאשר שמע את הבשורה נתקעה ההיא והלועס כמעט נחנק.

שיעול עז תקף את שר הצבא, ומים קרים הוגשו בבהילות למי שהיה ראש וראשון בממלכה. או אולי זה פשוט קרה מתוצאה של הלם או הפתעה.

מהללאל ניסה להאמין כי זו הייתה אשמת חתיכת הבשר הלא יוצלחת.

"מי קרא לך לחזית?" האב אכן נשמע מופתע, מה שאישר את הסיבה השניה לחניקת הפתע.

"המלך בכבודו ובעצמו." מהללאל הזדקף מעט במקום מושבו.

"מעניין..." בסטיאן תהה בינו לבין עצמו איך זה שהמלך לא הודיע לו על כך, שהרי רק אחרי הצהריים נכחו יחד בפגישת ממשלה.

על פניו נראה היה כי מהללאל בציוות אלרון נשלחים לפקח על הפלוגות בדרום, ולהרים את מורל הלוחמים.
בנוסף, כנראה איסתרק ניכס לעצמו את תפקיד השדכן המלכותי, ולאחר שהצליח לשדך את אחיו מיכאל, חש בעל ניסיון רב בתחום והציע למהללאל להיפגש עם בתו היחידה של מושל מחוז דרום. כששמע זאת בסטיאן ניתן היה לראות ניצוץ חולף בין אישוניו.

בוקר למחרת לאחר תפילת שחרית של הנץ, מהללאל נראה אפילו יותר אצילי כשחן אבירי נסוך על פניו, עם בגדי המסע, יצא יחד עם סוסו לכיוון נק' המפגש שנקבעה, שהיא לא פחות ולא יותר מהכיכר המרכזית של אתיל.

עיניו זיהו ממרחק את זקיפות הקומה הכל כך אופיינית לאיש. אלרון היה נראה כרגיל, במיטבו.
כשנפגשו ירד זה מהסוס והשניים פתחו בגל צחוק רועם ומשחרר.

"אני לא מאמין שהצלחת להאכיל את אביך בתירוץ השטותי הזה", אלרון לבוש גם הוא בבגדי מסע כהים הניח את ידו באזור החזה ,חש בהלומת ליבו ממאמץ הצחוק.

"דמיין איך הוא היה נפוח כולו מגאווה," אמר מהללאל, צוחק גם הוא, ומרצין באחת.

כמו שהמלך ירום הודו אמר, יש תפקידים גלויים ויש תפקידים נסתרים.

ישנם כאלה הנראים קרובים למלך וישנם שרק למראית עין נראים מרוחקים.

כמה שהתמונה החיצונית מתעתעת, וכמה שהאמת מתחת לפני השטח כפשוטו, שונה לחלוטין.

והמלך ידע לנצל את העובדה הזו, כמו שידע לנצל היטב את העובדה ששניהם רווקים, חסרי עול פחות או יותר, והאמין בכוחם של הצעירים.

הנקודות התחברו לתצרף מושלם. השניים ידעו להסתדר בתנאי שטח, מהללאל היה יערן לשעבר ואלרון עבר כמה דברים בחייו. שניהם היו נאמנים לו בכל לב, כך שלא יביאו מידע כוזב, מה שכבר התרחש בעבר.
וכן ,שניהם רווקים צעירים אשר יכולים להעדר מהבית לזמן ממושך.

זו לא פעם ראשונה שהמלך איסתרק שולח אותם לרגל בשטחים הקווארים. הם עשו זאת בשנה שעברה.
אז טען מהללאל באוזני אביו כי הוא הולך לנפוש בגבול הצפון אצל הרב בנטיאל, וזו הייתה אמת חלקית, מפני שבתחילה הלכו השניים אל ביתו של יוזבד לא כדי לנפוש אלא כדי ללמוד מפיה של רנה את השפה הקווארית, מהללאל ואלרון ניחנו בכושר תפיסה מהיר בהחלט ,ותוך שבועיים הצליחה הוד מעלתה ללמד אותם את השפה הבסיסית וקצת מעבר. משם עברו לגבול דרום ובתנאי שדה צוטטו וריגלו אחר תוכניות השבטים, מה שהעלו בחכתם גרם לעורו של המלך להסמר חידודין, חידודין. ולפעמון הכוננות לצלצל באוזניו.

גם הפעם נאמרה מקצת האמת, אכן מהללאל הסכים לפגוש את בתו של מושל מחוז דרום, למרות ששוב היה מדובר בבת אצולה בסביבות גיל ה- 14...

ואלרון לא היה צריך לספק לאף אחד תירוצים, רק הודיע לסגנו כי הוא יוצא לזמן לא מוגבל ומטיל עליו את משימותיו של מושל אלקן.

וכעת הגיעה השעה לתת עזרה לממלכה היקרה, הכל נעשה באופן חשאי לחלוטין. רק שלושה ידעו על העניין, היו אלה: המלך, אלרון ומהללאל.
 

רזים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
אוהו @רזים זה טוובבב!!
מתוק קליל וזורם ...
אז תודה על כל הפרקים היפים ותודה על מהללאל ... !!
תודה על התגובה...
האמת שאני דיי חדשה,
ודי בהלם שאוהבים את הכתיבה,
אז תודה,
זה נותן לי הרבה ביטחון במה שאני עושה.
באמת הפאנפיק עוסק בעיקר על שידוכי כוזרים...
אולי בגלל שמאוד רציתי שמהללאל ואלרון יתחתנו
ואולי בגלל שגם אני בתקופה
 
נערך לאחרונה ב:

רינתיה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
סאונד והפקות אולפן
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
מדהים! כתיבה יפה ויצירתית מאוד! (כמו לחבר בין אלרון ומהללאל...)
הצלחת לסקרן כמו שצריך!
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק א

א אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב:ב כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה:ג וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ:ד לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ:ה עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים:ו כִּי יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד:
נקרא  28  פעמים

ספירת העומר

לוח מודעות

למעלה