מידה כנגד מידה - במידה שאדם מודד מודדים לו, ואם תרחמו על בנאדם גם אם הוא נראה נוכל (אני לא מדברת על סכומים גבוהים, אבל לתת משהו ולא להתעלם) משמים יתנו לנו בלי לבדוק בציציותינו.
אהבתי - זה מהאמרות שאני "מוכרת" לאחרים.
בעלי מספר סיפור מלפני כמיליון שנים כשהוא היה ישיבה בישוב מרוחק
תחבורה לשם היתה רק כמה פעמים ביום וזמן רב לפני שמגיע שעתו של האוטובוס לצאת לדרך היו מתאספים נוסעים בתחנה,
התחנה הייתה במקום שמכונה היום "התחנה הישנה" אז המילה ישנה לא הייתה -
כי חדשה עדיין לא הייתה..
גם אז "התחנה" לא הייתה מקום נעים להמתנה לאוטובוס ולכן הבחורים היו מאחלים לעצמם 3 דברים
1. שיהיו אנשים נוספים בתחנה - יתר נעים בעיקר בשעות בערב
2. שאף אחד מאנשי צוות הישיבה לא ימתין גם בתחנה..כי אין לאן לברוח..כי האוטובוס הבא יוצא רק מחר בבוקר..כי מאיש צוות יש רק צרות..או שישאל שאלות למה וכמה נסעת..או שייטחן את הראש עם החידושים שלו..
3. לא לפגוש את המשגיח של הישיבה בתחנה (הימים ימי טרום סקודה סופרב וכאלה, כן !
המשגיח נסע בתח"צ..)
המשגיח שהיה מגדולי המשגיחים של הדור הקודם היה יושב בתחנה ומעיין בספר - אבל הבחורים ידעו שהפנקס (השחור) פתוח והיד תרשום ויהיה צורך לתת דו"ח על הנסיעה הזאת.
באחד הנסיעות של בעלי קרה הגרוע מכל..המשגיח ישב בתחנה עם ספר ביד..
קבצן מקומי שרואה ציבור של ממתינים נכנס מיד לפעולה..הוא מושיט את היד ועובר מאחד לשני -
הרוב התעלמו , כמובן , מי נותן כסף לשיכור מקומי -
המשגיח פתח את הארנק ונתן מה שנתן -
יהודי מבוגר קם מהספסל ואמר למשגיח "כבוד הרב הרי יודע שהכסף הולך לאלכוהול ולא לילדים רעבים בבית" המשגיח הרים עיניים מהספר ואמר ליהודי "אז לי יכתבו בשמיים שנתתי צדקה - ולא יכתבו שהוא קנה בזה אלכוהול - זה לא העסק שלנו"
בעלי אומר שאם הוא זוכר נכון אז אותו יהודי רץ אחרי הקבצן ונתן לו גם כמה מטבעות...
לפני שבועיים היינו במירון (חאלקה לנכד את התעניינתם
)
עמדו ברחבה שלפני הכניסה ילדים ממש קטנים - הלבוש שלהם הסגיר את המקור שלהם..
הם פשטו יד - לא סתם אלה בקולי קולות
רוב רובם של האנשים אמרו "אין לי" והילדים בתגובה צעקו "אין יהודי שאין לו שקל בשביל צדקה - אין" הם שרים את זה באיזה שהיא מנגינה לא מזוהה לי..