הסיפור הכי משעשע בעיני, הוא הסיפור אותו ראיתי בעצמי.
לפני כמה שנים באחד הלילות, הסתובב איזה יצור מוזר באחד השטיבלאך ההומים, וסיפר שיש לו נמק ברגל, ומחר הוא אמור לעבור כריתה, ו'אני יודע שמחר בבוקר אקבל טלפון מהבית חולים, שאני צריך לבוא לניתוח', והראה לכולם את רגלו הצבעונית.
כמובן שכולם הזדעזעו עד עמקי נשמתם, וההוא יצא משם עם סכומים לא רעים בכלל.
למחרת בבוקר הוא הגיע, אבל, לא לביה"ח - אלא לשטיבלאך להמשך עבודה!
חשבתי אולי יש איזו דחיה או משהו כזה, אבל לא, הבנאדם הצליח להסתובב עוד תקופה צולע, עם מקל, ורגל צבעונית, ולעשות קופה יפה...
צריך לדון לכף זכות. אפילו עם הסיפור הזה אני לא זוכר בדיוק את הפרטים, אולי פספסתי משהו, והוא לא היה שקרן, בגמ' נפסק שכל האומר פרנסוני צריך לפרנס אותו, לא כולם שקרנים.
אבל מצד שני, כבדהו וחשדהו, אסור להיות תמימים! יש גם את המושג של 'הכשילהו בבני אדם שאינם הגונים', שזה נאמר בגמ' על צדקה לכל מיני גנבים כאלו.
בקיצור, נדבנות זו תכונה חיובית ונדרשת, אבל גם זהירות!