הנושאים החמים
הנושאים החמים
עו"ד נתן רוזנבלט
משתמש מקצוען
בעבר עסקתי בתיווך דירות להשקעה במסגרת מה שהקמתי אז - רשת משרדי תיווך "גור בארץ", הייתי נוסע פעם בשבוע עם לקוחות לדרום, עשיתי לי מחקר קטן ברכב הצפוף שלי: כמה זמן צריך לנסוע בתוך החול והחול עד שהנוסע שואל בקול "מדוע לא בונים כאן איזה עיר חרדית או שניים"?
לא היה אחד שלא שאל את השאלה הזו, ובמשך הזמן ראיתי גם את הנקודה שבה בערך נשאלת השאלה: בסיבוב של "ערערה בנגב". יישוב שהוכר לפני כעשרים וחמש שנה ומאז עושה בעיות לכל האזור. אין לי מושג מדוע דווקא שם כל אחד מתעורר לשאול מדוע אין כאן עיר חרדית, ייתכן שזה בגלל הנוף המדהים והמרחבים האין סופיים כמעט, אולי בגלל בתי הפאר של יושבי המקום עם המסגד שלא מותיר מקום לספק, וייתכן גם כי פתאום שמים לב לבדואים.
אי אפשר שלא לראות אותם, בכל פינה וחור בנגב, שולטים על שטחים נרחבים בלי שום חוק וסדר, הסתירה זועקת במדבר: כל מספר ק"מ מיקבץ של פחונים ואוהלים עם עדר גמלים ולידם חונים רכבי שטח יוקרתיים בשווי של מיליונים השייכים למתגוררים במקום.
לפני כעשרים שנה התחילה המדינה להבין שיש כאן בעייה, שאם לא יפתרוה תהפוך הארץ להיות מדינת כל גמליה, והחלה לנקוט במספר צעדים בשיטת הגזר והגזר, כלומר, מציעים להם להסדיר את ההתיישבות תמורת בית מפואר ביישוב מוסדר, ואם לא ירצו ? יקבלו שני בתים!
כך בדיוק זה הולך, איני מומחה לענייני בדואים, אך לאחר שחזרתי לביתי החילותי לחקור את העניין, אחד מחברי וועדת הדיור אשר הנושא קרוב לליבו (תיכף נבין מדוע) היפנה אותי לתנועת "רגבים" העוסקת בשמירה על אדמות הנגב מפני הסיפוח הזוחל הבדואי.
מתברר כי אם יש לך מאהל ורוצים לפנותך, אתה יכול לבקש כמעט הכל תמורתו ולקבל. גם אם אין לך שום בעלות או אפילו טענת בעלות על הקרקעות שתפסת.
אבל זה מילא, גם אם אתה בדואי פשוט, שלא פינו אותו מאיזה אוהל, אתה מקבל פיצוים מופלגים עד כדי קרקע מפותחת לשני בתים מפוארים, וזה בלי שעשית משהו בשביל מדינה, סתם כי אתה בדואי.
בניגוד ליהודים הפראיירים אינך צריך אפילו להתחתן על מנת להיכנס לרשימת זכאים לדיור, מגיל 18 נחשב כל בדואי זכאי לדיור למרות שהוא עדיין רווק. המקביל היהודי שלו, בין אם הוא בחור ישיבה (עולה לשיעור ב') ובין אם הוא תלמיד בי"ס (סוף תיכון) זכאי לדיור רק מגיל 35.
הוא כמעט לא יצטרך להתמודד בהגרלות על הקרקע הזו, בדואי זכאי לווילה, בית פרטי עם קרקע פרטית – ואם כבר למה רק אחת – זכאי גם לשניים או שלושה – יהודי במקרה הטוב זכאי להיכנס להגרלה עם עוד 100,000 ממתינים, ורק על קרקע אחת.
והמחיר? הצחקתם את הגמל, בדואי משלם על קרקע פלוס פיתוח לווילה סה"כ 80,000 – ומכיוון שיש לו זכות לשתי יחידות זה 160,000 ₪ , בן דודו היהודי ישלם על אותה קרקע ביישוב יהודי שכן מינימום חצי מיליון ₪ כפול שתיים, כלומר אדון בדואי מקבל כמעט מיליון ₪ מהמדינה כשהוא הולך לבנות לו בית על איזה ג'בל בנגב, סתם כי הוא בדואי.
תאמרו, בשביל כזה מחיר אני מוכן לעבור ליישוב בדואי? אין דבר כזה, חלק מהמכרזים הם מאה אחוז לבני מקום ומתוכננים באופן כזה ששום שקל מכל הטוב הזה לא יגיע חלילה לידיים יהודיות.
הקמת יישובים? אני כבר שנים מסתובב במשרדי הממשלה שיסכימו להקים איזשהו יישוב חרדי בצפון, ואין עם מי ועל מה לדבר. בזמן הזה הקימה הממשלה רשימה ארוכה של יישובים בדואים על ימין ועל שמאל, בעיקר על שמאל.
הכי מצחיק ומעצבן זה לשמוע כל היום את נציגיהם ואוהדיהם מדברים על הקיפוח של העדה הבדואית, אולי זה המקור לביטוי הגמל לא רואה את דבשתו.
הצינור הראשי שדרכו המדינה משגרת להם את מתנות הענק, היא "הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב" או בקיצור "רשות הבדואים", אשר הוקמה בשנת תשס"ז ע"י שר השיכון דאז זאב בוים, מאז כבר החליפה כמה משרדי ממשלה וחונה כעת במשרד הכלכלה.
לפי פרסומי הרשות עצמה, היא השקיעה עד כה למעלה משבעה מיליארד ₪ על מנת לסדר ולהסדיר את הבדואים, וההצלחות שלה הם למעלה מחמישים אלף דירות, בעצם בתים. כלומר ממוצע קרוב למאתיים אלף ₪ לכל בית (ולחלק מהם יש כמה בתים כאמור) לא כולל עלות הקרקע עצמה שהיא בעצם על חשבון המדינה, זה סכום עצום גם ביחס למדינה, בוודאי ביחס לציבור שהוא פחות מ3.5% ממנה.
ומה כל זה נוגע אלינו?
אנחנו לא הפכנו פתאום לציוניים שרצים אחרי כל רגב אדמה בנגב, על מנת שיישב עליו קיבוץ מחלל שבת במקום מאהל בדואי, אנחנו פשוט רוצים ללמוד מהם את השיטה.
ידועה האימרה של הבריסקר רב, כי גם החתול וגם עקרת הבית רודפים אחר העכברים אך כל אחד מסיבה שונה...
איננו מתכוונים להפוך לחוד החנית בשמירה על המשילות בנגב, יחיו הבדואים איפה שירצו וייקחו מהמדינה מה שהיא מוכנה לתת להם.
אנחנו רוצים גם להיות כמו הבדואים!
על מנת להיות כמוהם צריך להבין מדוע הם מקבלים כל כך הרבה? זה לא כח פוליטי, אין להם שר שיכון בממשלה, גם לא מעין שר הפנים כמו שיש לנו את ארבל, כלום.
זה גם לא מעשי הביזה והפרוטקשן שהם מפזרים לכל שכיניהם, הנהיגה המופרעת והנוהגים המופרעים, כל אלו לא מוסיפים להם אהדה בקרב מקבלי ההחלטות אלא להיפך.
אז למה הם מקבלים את הכל?
כי הם מ פ ח ד י ם.
כלומר, כל הערים השכנות יודעות כי אם הבדואים לא יסודרו הם יזלגו לתוך הערים היהודיות השכנות, והם אינם חפצים להיות שכניהם לטוב ולרע, בעיקר לרע.
בזה אנחנו די דומים. תשמעו סיפור אמתי לגמרי, מכלי ראשון:
לפני מספר שבועות נערכה ישיבה היכן שנערכה, ובה השתתפו מספר ראשי ערים בנגב. על הפרק: הקמת עיר חרדית, כולם התנגדו והסבירו יפה מאוד (או מכוער מאוד, אנחנו יודעים היטיב מה מתחבא מאחורי המילים היפות על ארנונה וכו') מדוע אסור להקים עיר כזו לידם.
הגורם הממשלתי אשר זימן את הישיבה האזין ברוב קשב ולבסוף הגיב: "אתם צודקים, אי אפשר להקים עיר חרדית חדשה בנגב, מאידך אי אפשר גם להותירם ללא מגורים, אז כל אחד מכם יגיד כמה משפחות הוא מוכן לקלוט לעירו מתוך ה25,000 שאמורות לגור בעיר החדשה", הדממה בחדר לימדה אותו שהם הבינו את המסר ומעתה לא יפריעו יותר להקמת העיר החרדית.
לא נעים אבל זו הדרך היחידה שבה "הם" יקשיבו לנו ולצרכינו, עם הבדל קטן-ענק: בניגוד לבדואים שתרבות חייהם יותר קרובה לתקופה שבה בורך זקנם ב"פרא אדם" הרי שלגבי הציבור החרדי השנאה ממקום אחר לגמרי, כולם יודעים שמדובר בציבור העדין ביותר בעולם כולו, והשנאה אליו היא למרות זאת, או אולי בגלל זאת.
כך או אחרת, המסר הזה צריך להיות ברור לנו, ואחר כך לכל מקבלי ההחלטות: הציבור החרדי גודל וגודל וצורך מידי יום כמה בניינים חדשים ומידי שנה צריך סדר גודל של עיר חדשה, מוטב לשני הצדדים כי תתנו לבנות ערים לטפנו.
והעניין המרכזי שצריך ללמוד מהם:
להקים רשות חרדים מיוחדת לדיור.
בדיוק כמו אצל הבדואים, רשות ממשלתית עם תקציב של מליארדים, שיחקרו, יכינו, יתכננו ויביאו לנו עשרות אלפי דירות.
ועכשיו זה הזמן, כאשר בלשכת שר השיכון יושב שר חרדי, ובמשרד הפנים בובה של שר חרדי, וכן בכל מקום רלוונטי, יש לנו את ההזדמנות החד פעמית להקים רשות כזו, ויפה שעה אחת קודם.
לא היה אחד שלא שאל את השאלה הזו, ובמשך הזמן ראיתי גם את הנקודה שבה בערך נשאלת השאלה: בסיבוב של "ערערה בנגב". יישוב שהוכר לפני כעשרים וחמש שנה ומאז עושה בעיות לכל האזור. אין לי מושג מדוע דווקא שם כל אחד מתעורר לשאול מדוע אין כאן עיר חרדית, ייתכן שזה בגלל הנוף המדהים והמרחבים האין סופיים כמעט, אולי בגלל בתי הפאר של יושבי המקום עם המסגד שלא מותיר מקום לספק, וייתכן גם כי פתאום שמים לב לבדואים.
אי אפשר שלא לראות אותם, בכל פינה וחור בנגב, שולטים על שטחים נרחבים בלי שום חוק וסדר, הסתירה זועקת במדבר: כל מספר ק"מ מיקבץ של פחונים ואוהלים עם עדר גמלים ולידם חונים רכבי שטח יוקרתיים בשווי של מיליונים השייכים למתגוררים במקום.
לפני כעשרים שנה התחילה המדינה להבין שיש כאן בעייה, שאם לא יפתרוה תהפוך הארץ להיות מדינת כל גמליה, והחלה לנקוט במספר צעדים בשיטת הגזר והגזר, כלומר, מציעים להם להסדיר את ההתיישבות תמורת בית מפואר ביישוב מוסדר, ואם לא ירצו ? יקבלו שני בתים!
כך בדיוק זה הולך, איני מומחה לענייני בדואים, אך לאחר שחזרתי לביתי החילותי לחקור את העניין, אחד מחברי וועדת הדיור אשר הנושא קרוב לליבו (תיכף נבין מדוע) היפנה אותי לתנועת "רגבים" העוסקת בשמירה על אדמות הנגב מפני הסיפוח הזוחל הבדואי.
מתברר כי אם יש לך מאהל ורוצים לפנותך, אתה יכול לבקש כמעט הכל תמורתו ולקבל. גם אם אין לך שום בעלות או אפילו טענת בעלות על הקרקעות שתפסת.
אבל זה מילא, גם אם אתה בדואי פשוט, שלא פינו אותו מאיזה אוהל, אתה מקבל פיצוים מופלגים עד כדי קרקע מפותחת לשני בתים מפוארים, וזה בלי שעשית משהו בשביל מדינה, סתם כי אתה בדואי.
בניגוד ליהודים הפראיירים אינך צריך אפילו להתחתן על מנת להיכנס לרשימת זכאים לדיור, מגיל 18 נחשב כל בדואי זכאי לדיור למרות שהוא עדיין רווק. המקביל היהודי שלו, בין אם הוא בחור ישיבה (עולה לשיעור ב') ובין אם הוא תלמיד בי"ס (סוף תיכון) זכאי לדיור רק מגיל 35.
הוא כמעט לא יצטרך להתמודד בהגרלות על הקרקע הזו, בדואי זכאי לווילה, בית פרטי עם קרקע פרטית – ואם כבר למה רק אחת – זכאי גם לשניים או שלושה – יהודי במקרה הטוב זכאי להיכנס להגרלה עם עוד 100,000 ממתינים, ורק על קרקע אחת.
והמחיר? הצחקתם את הגמל, בדואי משלם על קרקע פלוס פיתוח לווילה סה"כ 80,000 – ומכיוון שיש לו זכות לשתי יחידות זה 160,000 ₪ , בן דודו היהודי ישלם על אותה קרקע ביישוב יהודי שכן מינימום חצי מיליון ₪ כפול שתיים, כלומר אדון בדואי מקבל כמעט מיליון ₪ מהמדינה כשהוא הולך לבנות לו בית על איזה ג'בל בנגב, סתם כי הוא בדואי.
תאמרו, בשביל כזה מחיר אני מוכן לעבור ליישוב בדואי? אין דבר כזה, חלק מהמכרזים הם מאה אחוז לבני מקום ומתוכננים באופן כזה ששום שקל מכל הטוב הזה לא יגיע חלילה לידיים יהודיות.
הקמת יישובים? אני כבר שנים מסתובב במשרדי הממשלה שיסכימו להקים איזשהו יישוב חרדי בצפון, ואין עם מי ועל מה לדבר. בזמן הזה הקימה הממשלה רשימה ארוכה של יישובים בדואים על ימין ועל שמאל, בעיקר על שמאל.
הכי מצחיק ומעצבן זה לשמוע כל היום את נציגיהם ואוהדיהם מדברים על הקיפוח של העדה הבדואית, אולי זה המקור לביטוי הגמל לא רואה את דבשתו.
הצינור הראשי שדרכו המדינה משגרת להם את מתנות הענק, היא "הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב" או בקיצור "רשות הבדואים", אשר הוקמה בשנת תשס"ז ע"י שר השיכון דאז זאב בוים, מאז כבר החליפה כמה משרדי ממשלה וחונה כעת במשרד הכלכלה.
לפי פרסומי הרשות עצמה, היא השקיעה עד כה למעלה משבעה מיליארד ₪ על מנת לסדר ולהסדיר את הבדואים, וההצלחות שלה הם למעלה מחמישים אלף דירות, בעצם בתים. כלומר ממוצע קרוב למאתיים אלף ₪ לכל בית (ולחלק מהם יש כמה בתים כאמור) לא כולל עלות הקרקע עצמה שהיא בעצם על חשבון המדינה, זה סכום עצום גם ביחס למדינה, בוודאי ביחס לציבור שהוא פחות מ3.5% ממנה.
ומה כל זה נוגע אלינו?
אנחנו לא הפכנו פתאום לציוניים שרצים אחרי כל רגב אדמה בנגב, על מנת שיישב עליו קיבוץ מחלל שבת במקום מאהל בדואי, אנחנו פשוט רוצים ללמוד מהם את השיטה.
ידועה האימרה של הבריסקר רב, כי גם החתול וגם עקרת הבית רודפים אחר העכברים אך כל אחד מסיבה שונה...
איננו מתכוונים להפוך לחוד החנית בשמירה על המשילות בנגב, יחיו הבדואים איפה שירצו וייקחו מהמדינה מה שהיא מוכנה לתת להם.
אנחנו רוצים גם להיות כמו הבדואים!
על מנת להיות כמוהם צריך להבין מדוע הם מקבלים כל כך הרבה? זה לא כח פוליטי, אין להם שר שיכון בממשלה, גם לא מעין שר הפנים כמו שיש לנו את ארבל, כלום.
זה גם לא מעשי הביזה והפרוטקשן שהם מפזרים לכל שכיניהם, הנהיגה המופרעת והנוהגים המופרעים, כל אלו לא מוסיפים להם אהדה בקרב מקבלי ההחלטות אלא להיפך.
אז למה הם מקבלים את הכל?
כי הם מ פ ח ד י ם.
כלומר, כל הערים השכנות יודעות כי אם הבדואים לא יסודרו הם יזלגו לתוך הערים היהודיות השכנות, והם אינם חפצים להיות שכניהם לטוב ולרע, בעיקר לרע.
בזה אנחנו די דומים. תשמעו סיפור אמתי לגמרי, מכלי ראשון:
לפני מספר שבועות נערכה ישיבה היכן שנערכה, ובה השתתפו מספר ראשי ערים בנגב. על הפרק: הקמת עיר חרדית, כולם התנגדו והסבירו יפה מאוד (או מכוער מאוד, אנחנו יודעים היטיב מה מתחבא מאחורי המילים היפות על ארנונה וכו') מדוע אסור להקים עיר כזו לידם.
הגורם הממשלתי אשר זימן את הישיבה האזין ברוב קשב ולבסוף הגיב: "אתם צודקים, אי אפשר להקים עיר חרדית חדשה בנגב, מאידך אי אפשר גם להותירם ללא מגורים, אז כל אחד מכם יגיד כמה משפחות הוא מוכן לקלוט לעירו מתוך ה25,000 שאמורות לגור בעיר החדשה", הדממה בחדר לימדה אותו שהם הבינו את המסר ומעתה לא יפריעו יותר להקמת העיר החרדית.
לא נעים אבל זו הדרך היחידה שבה "הם" יקשיבו לנו ולצרכינו, עם הבדל קטן-ענק: בניגוד לבדואים שתרבות חייהם יותר קרובה לתקופה שבה בורך זקנם ב"פרא אדם" הרי שלגבי הציבור החרדי השנאה ממקום אחר לגמרי, כולם יודעים שמדובר בציבור העדין ביותר בעולם כולו, והשנאה אליו היא למרות זאת, או אולי בגלל זאת.
כך או אחרת, המסר הזה צריך להיות ברור לנו, ואחר כך לכל מקבלי ההחלטות: הציבור החרדי גודל וגודל וצורך מידי יום כמה בניינים חדשים ומידי שנה צריך סדר גודל של עיר חדשה, מוטב לשני הצדדים כי תתנו לבנות ערים לטפנו.
והעניין המרכזי שצריך ללמוד מהם:
להקים רשות חרדים מיוחדת לדיור.
בדיוק כמו אצל הבדואים, רשות ממשלתית עם תקציב של מליארדים, שיחקרו, יכינו, יתכננו ויביאו לנו עשרות אלפי דירות.
ועכשיו זה הזמן, כאשר בלשכת שר השיכון יושב שר חרדי, ובמשרד הפנים בובה של שר חרדי, וכן בכל מקום רלוונטי, יש לנו את ההזדמנות החד פעמית להקים רשות כזו, ויפה שעה אחת קודם.
