אני מסכים עם זה ורק רוצה להוסיף כמה דברים.
הזכירו פה את הגר"א שאמר
לאישתו (לא לכם) להכות על שקר.
ואני שואל
הרי ידוע שהחפץ חיים לא חיבק ולא נישק את הילדים שלו.
אז אולי ניקח את הגישה הזו גם לבית ולא נחבק ולא ננשק את ילדינו ?! הרי ברור שהחפץ חיים ידע מה הוא עושה, ואם כך הוא החליט - אז כך נכון לעשות !
התשובה לזה:
כשאנחנו שומעים על הנהגה כל שהיא בחינוך בפרט ובחיים בכלל מגדולי ישראל, צריך להעתיק את הבית שבו הרב גדל וגידל וחינך. את כל האווירה שהייתה.
זה כמו שאחרי השואה, נולדו לניצולים ילדים, וכדרכם של ילדים (אתם בטח מכירים את זה) שאמרו "לא רוצה את האוכל הזה ! כל יום אותו אוכל !" או שיש כאלה ילדים שזורקים לחם ברחוב וההורים שלהם הניצולי שואה היו מזדעקים "מה זה ?! בשואה היו עומדים בתור ושמחים לקבל כל קליפת תפוחי אדמה ואתה מפונק שכמותך מקבל סעודת מלכים וכבר מעקם את האף ??!"
ברור שצריך לחנך את הילדים להעריך את האוכל ולא לזרוק אותו ולא להשחית, אבל אי אפשר לדרוש מהם שהם יתייחסו אליו כמו איך שהוריהם מתייחסים
אותו דבר כאן
לקחת הנהגה למשל של החפץ חיים שלא היה מנשק ומחבק את ילדיו בלי האווירה והקשר שהיה לו עם ילדיו זה דבר לא נכון.
האם אתם יודעים מה היה עושה לילדים שלו מבט וחיוך של החפץ חיים ?
ידוע הסיפור שהגיע אליו גביר שרצה לתרום לישיבה והחפץ חיים שמח ושיבח אותו מאד. והוא שאל אותו אם הוא שומר שבת.
הגביר ענה שלא.
ואז החפץ חיים לקח את ידו של הגביר והתחיל לבכות, ואמר "יד כל כך נדיבה ותומכת בלומדי תורה, מחללת שבת ?
הגביר נמס והבטיח שישמור שבת מעתה.
לגבי המכתב של הגר"א בנושאי הענישה על שקר - איך אתם יודעים מה הייתי החומרה בבית שלו ורמת התדירות של שקר אצל הגר"א ?
אולי אצלו החומרה של זה זה כמו שילד יאכל חזיר ויתחתן עם גויה ?
(אין בדברי שום ביקורת על דברי
@סמינר דוד רק היא הזכירה את זה ועוד מישהו, אז כתבתי את זה בציטוט שלה)