הדיון כאן הוא ברמת הכלל ולא ברמת הפרט, כלומר - אף אחד לא בא לדון מישהו האם הוא נוהג כשורה או לא, אלא מה הדרך הנכונה לחיות לפי מה שהתורה רוצה.
האם אני אישית עובד על המידות? אין הנחתום מעיד על עיסתו.
שוב אומר - הדיון היה לגבי מה לעשות במקרה ונתקלנו בבעיה שכזו.
פעם שאלתי את הרב שטיינמן זצ"ל מה לעשות עם אדם שיש לו בעיה כזו, האם טיפול כדורים או פסיכולוגי.. והוא אמר לי - יש לו תאווה.. זה לא קשור לשום דבר.
ואכן עבודת האדם על עצמו חייבת להתחיל מהבייסיק... מעבודת המידות, מעבודה עצמית עיקשת ונכונה.
חג שמח לכולם.
החכמתי..
הענין הוא שאין לדיין מה שעיניו רואות
ומצד שני לעולם אי אפשר לשפוט ולדון או לתת עיצות והנחיות לפני שרואים 2 צדדים.
תשמעו ספור טרי ואמיתי-
זוג שכרו דירה ממישהו. 2 המשפחות נראות על כל פנים נורמטיביות לחלוטין
מיקום הדירה היה במקום שהיה מאד מתאים לזוג וגם הדירה מצוינת ובמחיר מצוין. והם נהנו שם מאד.
הם רצו לקנות את הדירה.
בעל הבית רצה למכור והתחילו משא ומתן.
באמצע הענין בעל הדירה החליט שלא רוצה למכור והחליט שהוא רוצה לבוא לגור בדירה הזו והוא נותן להם חודש בדיוק להתפנות.
נורמלי? הגיוני? כן. נעים? פחות.
הזוג שמאד אהב את הבית והיה בשלבי קניה התחיל להשקיע כספים בבית ובחצר
וניסה בכל דרך להניא את בעל הדירה לבוא לדירה שלו וכמעט לחייב אותו למכור. ובמחיר שהם רצו.
אבל בעל הבית התעקש
וככל שהוא התעקש הוא התעקש יותר.
עבר יום ועוד יום. הם הבינו שאין להן ברירה והתחילו לחפש באזור דירה אחרת.
ואז פתאום מצאו מוצא-
הם גילו שבעל הבית אמר איזה משהו באזור שגר אז משהו שלכאורה רוח המקום איפה שהבית לא יהיה מרוצה ממנו והשוכר הלך ושיכנע את כל מוסדות הלימוד באזור שלא יקבלו אותם כי הם משפחה בעייתית מבחינה רוחנית!
(שאגב זה שקרים והבלים. ביררתי את הענין.)
ודאג שיודיעו לו שאין לו מה לבוא למקום כי ממילא אין לו מוסדות לימוד וכו' וכו'.
עבר עוד קצת זמן והן מחפשים דירה כי בעל הבית לא ויתר. וכל יום הנוסח היחיד היה. עליכם לעזוב את הדירה בעוד חודש מתאריך זה וזה.
כיון שהזוג לא היו מרוצים ומאוכזבים קשות ולא הצליחו להשלים עם הענין. הם חיכו לאיזה נס שאולי הוא יתחרט ולא סגרו על שום דירה עד ליום העזיבה!
כמובן שהם הלכו לראות דירות אבל שום דירה לא מצאה חן בעיניהם כי זה לא היה בדיוק כמו שגרו בה.
הגיע התאריך - הם נאלצו להוציא את כל הרהיטים ואת עצמם לרחוב ונדדו עם מזוודות כמה ימים
(בסוף מצאו דירה איזה יום יומיים קודם אבל הצריכה שיפוץ ..)
ואז הם פירסמו לכולם שבעל הבית זרק אותם מהדירה שלהם...
כולם חשבו שזה ביום בהיר. כשהיה להם חודש לחפש בית...
ועל מה הוא זרק? כי הוא לא בסדר שלא מכר את הבית שלו.
כל מי ששמע אותם דבר סרות על בעל הבית. וכמה שהוא רשע וכו' וכמה הם מסכנים וכששמעו שני צדדים התמונה נראתה אחרת.
למה הבאתי את זה?
כי צריך לקחת אחריות גם באשכולות שנפתחים כאן.
מישהו פותח אשכול למצוקה שלו. ואני לא שוללת כלל שהוא חווה במצוקה אבל מכאן ועד להסכים איתו על המציאות שלו ולתת לו אבחונים מדויקים על הפרטנר שלו למריבה?
מה אנחנו יודעים מה באמת קורה? מכלול של מציאות.
חכמים היזהרו בדבריכם.
הייתי חושבת לנכון- לעודד, לתמוך. להכיל את הקושי ולנסות לכוון ללכת לקבל עיצה ממישהו שישמע את שני הצדדים.
כי ברגע שנתנו לגיטימציה בצורה כזו חד משמעית לצד אחד מבלי ששמענו צד שני,
למעשה היזקנו אותו יותר ממה שהועלנו.