דרוש מידע איך מתמודדים עם אנשים שאי אפשר לא נאמנים אבל חייבים להימצא בסביבם

[הדר 310]

ועוד עצה קטנה- להפנים חזק חזק שהם הם הם הבעייתים ואנחנו הנורמליים לכן להפוך את נעלבון לרחמים.
זה קשה מאוד אבל יעיל.

 

[הדר 310]

אם זה בן משפחה - על משפחה שומרים בכל מחיר ובהכרת המצב וידיעת ערכנו אפשר לחיות עם זה כפי שציינו חכמים ונבונים מעליי.

ממש לא בכל מחיר.
כמעט בכל מחיר.
אדם לא יהפוך לחולה נפש (כן, חולה נפש) בשביל לשמור על קשר משפחתי.

 

[רבקי בינעט]

ממש לא בכל מחיר.
כמעט בכל מחיר.
אדם לא יהפוך לחולה נפש (כן, חולה נפש) בשביל לשמור על קשר משפחתי.

כל מילה !!!!!!!

נושא עצוב מאוד מאוד מאוד,ותלכו לטפל בזה ולא כמוני שרק אחרי 15 שנה של סבל מטורף,פתחתי עיינים והלכתי לטיפול והיום חיה בכיף ויודעת שאני הנורמלית האמיתית.

 

[נתל'ע]

ועוד עצה קטנה- להפנים חזק חזק שהם הם הם הבעייתים ואנחנו הנורמליים לכן להפוך את נעלבון לרחמים.
זה קשה מאוד אבל יעיל.

כל מה שאמרתם נכון והמשפט הזה הוא הכי נכון ! רק חשוב להפנים את זה בצורה טובה ולא ח"ו ברמה שמזלזלים בהם או שפוגעים בהם אלא רק שנדע ונכיר בזה לטובתינו, פשוט כי אם נזלזל/נפגע אנחנו שוב מתעסקים עם הרפש הזה ושוב מוציאים אנרגיות על כלום.

ממש לא בכל מחיר.
כמעט בכל מחיר.
אדם לא יהפוך לחולה נפש (כן, חולה נפש) בשביל לשמור על קשר משפחתי.

אכן, תודה על ההארה.

 

[חושב מחדש]

הנושא כאן כה חשוב, שהתגובות [הנפלאות יש לומר] מקיפות נקודות קטנות מתוך מכלול שלם,
לא אוכל במשפטים קצרים להביע עמדתי,
אבל כן -
קשר משפחתי הוא חשוב - אבל ברמה מגובלת... כל עוד הוא לא מגביל - מקטין - מחליש - מפריע - מוריד מצב רוח. זו דעתי.
אני חושב שקשר דם הוא אכן מעט יותר חשוב מאשר קשר 'רגיל', אבל יש גבול למחיר שאסכים לשלם עליו.

והנושא השני שנכתב כאן הערב -
מודעות עצמית מסייעת בכל מקום ופינה, מבטחון עצמי, דרך קשרים חברתיים, ובטח ובטח בקשרים לא קלים, וכך בכל דבר וענין.
ולכן המידע - אני הנורמלי, ואני הטוב, ואני הבסדר.. מעבר לכך שהוא מנרמל אותי, הוא נותן כח להתמודד.

יש עוד המון מה לכתוב בנושא הכה חשוב הזה
חג שמח

 

[נתל'ע]

לכן המידע - אני הנורמלי, ואני הטוב, ואני הבסדר.. מעבר לכך שהוא מנרמל אותי, הוא נותן כח להתמודד.

אבל גם המידע הזה צריך להיות במינון מסויים גם אנחנו חייבים לדעת שיש לנו מה לשפר בכל דבר, אחרת מקומנו בעולם האמת...
וזה עיקר הבעיה של הרעילים בטוחים שהם בסדר ונורמלי וכו וכו' ולכן הם לא מטפלים בעצמם.

 

[מרגלית חן]

הדבר הכי פחות נכון בסיפור-
הוא לדבר על עבודת המידות לדון לכף זכות וכו'.
טיפוסי האישיות מן הסוג שהוזכר - לא מבינים מה רוצים מחייהם ועל מה בכלל מדברים איתם.
הוא לא הנושא בסיפור.
הניפגע והמותקף הוא הנושא!
ואין דרך לטפל בזה חוץ מאסרטיביות חוזק ובהירות שמדובר בהפרעת אישיות שלא ניתנת לתיקון.
ועל הניפגע להרחיק עצמו ממקום הסכנה בכל מחיר ולהבהיר לפוגע שהוא לא תורם עצמו כשק חבטות.
ככל שהדבר יהיה ברור לניפגע השדר יעבור הכי ברור לפוגע.

 

[חושב מחדש]

אבל גם המידע הזה צריך להיות במינון מסויים גם אנחנו חייבים לדעת שיש לנו מה לשפר בכל דבר, אחרת מקומנו בעולם האמת...
וזה עיקר הבעיה של הרעילים בטוחים שהם בסדר ונורמלי וכו וכו' ולכן הם לא מטפלים בעצמם.

כתבתי זאת בהקשר הקשר עם אותם 'מעצבנים',
כמובן שכל אדם צריך לדעת מעלותיו, וחסרונותיו... אבל הנושא שיחה כאן הוא פחות על העבודה האישית של האדם, אלא יותר על הקשר עם אנשים בעיתיים.

מעבר לכך - בכל פעם שאני מתחיל הרצאה על נפש האדם, אני מביא את דבריו היקרים מפז של הסבא מקלם [גם לציבור שאינו שומר תורה ומצוות] שהאדם צריך לדעת את מעלותיו וחסרונותיו, אך לפני שהוא מתחיל לחפש אחר חסרונותיו, הוא צריך לדעת את מעלותיו..
ענווה - אינה חוסר במודעות עצמית, היא חוסר בהתגאות אחרי מודעות עצמית..
וזה נושא קריטי

 

[נתל'ע]

ענווה - אינה חוסר במודעות עצמית, היא חוסר בהתגאות אחרי מודעות עצמית..

אהבתי מאד ! תודה.
ובכללי ר' @מחשבה אחת דבריכם יקרים מפז, בהירים ונהירים כה לחי.

 

[חושב מחדש]

הדבר הכי פחות נכון בסיפור-
הוא לדבר על עבודת המידות לדון לכף זכות וכו'.
טיפוסי האישיות מן הסוג שהוזכר - לא מבינים מה רוצים מחייהם ועל מה בכלל מדברים איתם.
הוא לא הנושא בסיפור.
הניפגע והמותקף הוא הנושא!
ואין דרך לטפל בזה חוץ מאסרטיביות חוזק ובהירות שמדובר בהפרעת אישיות שלא ניתנת לתיקון.
ועל הניפגע להרחיק עצמו ממקום הסכנה בכל מחיר ולהבהיר לפוגע שהוא לא תורם עצמו כשק חבטות.
ככל שהדבר יהיה ברור לניפגע השדר יעבור הכי ברור לפוגע.

הנושא שיחה כאן הוא בהקשר של הנפגע - המותקף..
יש דרכים לטפל חוץ מאשר אסרטיביות - חוזק - ובהירות.. אבל זה התהליך הראשוני על מנת לשמור על שפיות בקשר שכזה...
האם להרחיק את עצמו?
תלוי ברמת המחוייבויות שלו, אם למשל זה הבוס שלו.. הוא לא כל כך יכול להרחיק את עצמו, ואם זה הבן - לא תזרוק אותו מהבית עבור זה...
כך שלעתים אין לנו ברירה, אלא להתמודד עם הבעיה, ולפתור אותה נכון.
ולשמחתי יש דרכים.

 

[לאה ורחל]

אשמח לשמוע אילו דרכים יש להתמודד אם אנשים כאלה

 

[חושב מחדש]

אהבתי מאד ! תודה.
ובכללי ר' @מחשבה אחת דבריכם יקרים מפז, בהירים ונהירים כה לחי.

תודה על המחמאה... מפרגן..

אשמח לשמוע אילו דרכים יש להתמודד אם אנשים כאלה

אני לא בטוח שכאן הפלטפורמה שאוכל לכתוב את המדריך הזה, אכתוב בקיצור נמרץ.. מה שאני מייעץ לאנשים.. אבל זה יהיה מאד כללי, ומאד מלמעלה..

כאשר אדם 'חולה' במחלת שליטה, או אימפולסיביות אחרת, או צורך ביחס שלילי, או מתנשא... זה נובע מתוך חוסר כל שהוא, אדם שהוא מלא בעצמו בסיפוק חיובי, לעולם לא ירע לנו...
הדרך שלו לקבל את ה'חוסר' שלו, היא על ידי החולשות שלנו, כלומר..
אם הוא מזהה שמישהו מפחד מהתנשאות.. הוא יתנשא עליו..
אם הוא חושב שמישהו חושש מ'עקיצות', 'העלבות' וכדומה.. זה מה שהוא יעשה..
אם נראה לו שהאדם חושש מ'השתלטות' עליו... נכון - זה בדיוק מה שהוא יעשה...

עכשיו - כאשר הוא עושה את זה עלינו - כלומר שהוא זיהה אצלנו חשש מן הדבר הזה, ויתכן ויש בו מן האמת!!!, ואז מה שהוא גורם הוא מציף את החשש שלנו, וגורם לנו להרגשת אי נוחות...

הדרך שלנו להתמודד - היא לפעול על פי הדרך שהוא למעשה מנסה לעשות.. כלומר -
לבדוק מה הנקודות שהוא רוצה 'לערער' אצלנו, ואת אותם נקודות להגיע אליו עם חוזקות בדיוק באותם הנקודות.
ואז הוא מאבד את ה'אחיזה' שלו...

אם תרצה/י דוגמאות, אוכל לתת למכביר..

חג שמח.

 

[לאה ורחל]

אשמח לדוגמא
תודה על הזמן שאתם מקדישים

 

[תמיד בעליה]

מה שברור- שלסבול זה לא פיתרון!
ולשמור על עצמינו מסבל- זה צורך קיומי ולא פינוק!
והיום לבעיות כאלה יש שמות- ואחרי שיש שם (קרי:אבחון) יש גם שיטות טיפול.
אז, עם האבחון ושיטת הטיפול ניתן להיוועץ לאן ממשיכים מכאן.
אבל ניק יקר. זכור: לסבול- זה -לא- פתרון!

 

[קריה נאמנה]

הדבר הכי פחות נכון בסיפור-
הוא לדבר על עבודת המידות לדון לכף זכות וכו'.
טיפוסי האישיות מן הסוג שהוזכר - לא מבינים מה רוצים מחייהם ועל מה בכלל מדברים איתם.
הוא לא הנושא בסיפור.
הניפגע והמותקף הוא הנושא!
ואין דרך לטפל בזה חוץ מאסרטיביות חוזק ובהירות שמדובר בהפרעת אישיות שלא ניתנת לתיקון.
ועל הניפגע להרחיק עצמו ממקום הסכנה בכל מחיר ולהבהיר לפוגע שהוא לא תורם עצמו כשק חבטות.
ככל שהדבר יהיה ברור לניפגע השדר יעבור הכי ברור לפוגע.

לא תמיד עבודת המידות היא לדון לכף זכות.
המון פעמים (במיוחד אצל כאלו שחיים עם מישהו בעייתי,) לחזק את הביטחון העצמי ואת האסרטיביות, זו עבודת מידות של ממש.

 

[חושב מחדש]

אשמח לדוגמא
תודה על הזמן שאתם מקדישים

הנושא בוער בעצמותי, ועל כן אני שמח להעניק מזמני...

ניסתי לכתוב את הדוגמא כמה פעמים, אבל מאד קשה בכתיבה כה קצרה לכתוב דוגמא, כי הכל כל כך מלא בפרטים, וניואנסים.. שזה כמעט בלתי אפשרי, לכן אכתוב את הסיפור בגדול...

שני שותפים, האחד אוהב להשתלט, להראות עוצמה.. והשני רוצה לנהל בשקט את החברה... זה הגיע למימדים מפחידים...
וסיפור מסויים שבר את גב הגמל... ואז - רק אז.. הוא הגיע אליי לשאול מה לעשות.

העצה הייתה להראות לשותף, שהוא יודע להיות אסרטיבי לא פחות ממנו, וכל מה שהוא לא עושה זאת בניהול החברה, הוא משום שזאת לא הפילוסופיה שלו בניהול החברה.

וכאן במקרה הזה, הצעתי לו להעמיד אותו במקום ברגע שתהיה השפלה קטנה..
אבל העיקר היה, להראות לו שאין לו נקודת חולשה באסרטיביות.

מקווה שדברי הובנו....

 

[חושב מחדש]

מה שברור- שלסבול זה לא פיתרון!
ולשמור על עצמינו מסבל- זה צורך קיומי ולא פינוק!
והיום לבעיות כאלה יש שמות- ואחרי שיש שם (קרי:אבחון) יש גם שיטות טיפול.
אז, עם האבחון ושיטת הטיפול ניתן להיוועץ לאן ממשיכים מכאן.
אבל ניק יקר. זכור: לסבול- זה -לא- פתרון!

בכל נקודה בחיים, כאשר ישנו סבל..
אסור לנו לסבול..

אמנם ייסורים מכפרים, אבל הקב"ה נתן לנו את הדרך לרפא את עצמנו.
וכמובן - אין מקום לסבל.

מסכים עם כל מילה.

 

[מרגלית חן]

להלן ציטוט ממסילת ישרים על ויתור וכניעה שלא במקומם.
משפטים המגמדים את כל גדולי הפסיכולוגים.
שער הכניעה / פרק שני

הכניעה תחלק לשלשה חלקים: א. זהו חלק הכולל את בני האדם, ורבים ממיני בעלי חיים שאינם מדברים, והוא, דלות הנפש ויכולתה לסבול את הנזק למרות שיש בכוחה לדחותו, מפני סיכלותה באופני דחייתו. וזו מידה השייכת לכסילים שבבני אדם ועמי הארץ, מפני מיעוט ידיעתם וחולשת הכרתם את נפשותם וערכיהם. ובאמת אין ראוי לקרוא לזה כלל 'כניעה', אלא זו דלות הנפש ועיוורונה, בסיכלות הגוברת עליה מלהתבונן באפשרויות תקנתה, ורק בלשון בני אדם נקראת הנהגה זו כ'כניעה', אבל באמת הנהגה זו - שהיא משותפת גם לבעלי החיים - אינה ממידות הנפש המשובחות, אלא מהמידות המגונות שבאדם, כי אין בה כלל רוממות הנפש ויתרון דעת, אלא להיפך.

כל מילה מיותרת.

 

[כוס קקאו]

סיכום בקצרה:

מינימום קשר עם טיפוסים כאלה (פשוט להשתדל לא להתישב לידם), שיחות קצרות.
מידי פעם לזרוק להם עצמות כדי שלא יחושו שאנחנו נגדם.

אם הם מתחילים לטלטל אותנו , לא לענות. הם מחכים שנענה כי האינטראקציה השלילית זה הכח שלהם לכאורה - לכן הם מובילים לשם.
כשהם מרגיזים- לשתוק בחוץ אבל לדבר בפנים . אל עצמי אל תוכי באותו זמן -
לומר לעצמי: זה שלו , זה לא קשור אלי , הוא מנסה להעביר אלי את החרדה הטלטלה, התסכול- שיש לו. אין כל קשר אלי .
העיניים שלי יביעו לו שאני לא לוקח את זה , שאני לא מטולטל ממנו . רק ביחס של כבוד אני נותן לו לגמור את ה" שטויות" שהוא אומר
אם חייבים לענות - אז משתמשים בעצה של דוד המלך-
עם עיקשים תתפתל- אומרים לו מה שהוא מסוגל להבין אפילו חצאי אמיתות העיקר לגמור איתו את השיח.
ועוברים הלאה לנושא אחר או נעלמים
אם אנחנו אחרי כן ממשיכים לבעור בתוכינו-
כדאי לפרוק אצל משהו קרוב כדי .להבהיר לעצמינו שזה לא קשור אלינו . לעשות איזו פעולה שתרגיע אותנו - כמו הליכה, שינה טובה , נגינה ,סי בי טי, שיחה טובה וכו'...

 

[secret]

מודעות עצמית מסייעת בכל מקום ופינה, מבטחון עצמי, דרך קשרים חברתיים, ובטח ובטח בקשרים לא קלים, וכך בכל דבר וענין.

בהקשר לתגובה הזאת אני רוצה לציין שלי אישית, רק אחרי שהתחלתי להכנס למודעות עצמית ולהכיר את עצמי לעומק, פתאום גיליתי חברות שהידידות שלי איתן רק מזיקה לי.
זה מוזר והזוי, אבל זו עובדה.
כנראה הייתי צריכה אותן לצורך מסוים, ולכן כל עוד חייתי מעל לפני השטח לא הפנמתי מה באמת קורה בינינו.

וזה עיקר הבעיה של הרעילים בטוחים שהם בסדר ונורמלי וכו וכו' ולכן הם לא מטפלים בעצמם.

לפעמים השכנוע העצמי שלהם כל כך עמוק, שהם מעמידים את המקום שלנו בספק,
ואז אנחנו צריכים לשכנע את עצמינו שאנחנו הבסדר כאן בכל הסיפור.

הדרך שלנו להתמודד - היא לפעול על פי הדרך שהוא למעשה מנסה לעשות.. כלומר -
לבדוק מה הנקודות שהוא רוצה 'לערער' אצלנו, ואת אותם נקודות להגיע אליו עם חוזקות בדיוק באותם הנקודות.
ואז הוא מאבד את ה'אחיזה' שלו...

אני רוצה לתת דוגמא חיה ומוחשית ביותר.
הגיס הגדול במשפחתינו הוא טיפוס שתלטן מאוד ועל פיו יישק כל דבר.
אף אחד בעולם לא יכול לרדת עליו. אף אחד!
חומות ההגנה שהוא בנה סביבו הן כ"כ גבוהות שזה עצוב ומקומם בו זמנית.
[כמובן שבתחילה אנחנו יזמנו תלות מסוימת ונתנו להם את הכבוד, זה קצת התבקש כי הם הגדולים והנשואים הראשונים במשפחה, וגם אהבנו תמיד להתייעץ איתם וכו' אבל הם כנראה לקחו את זה רחוק מידי]

במהלך השנים ולאט לאט האחים והאחיות הפסיקו לשים עליו, הפסיקו להתייחס אליו כאליל.
הקשר נהיה רדוד יותר וההתלהבות פחתה.

כיום [מהלך בן 18 שנה לפחות] הוא ממש לא אוהב את המשפחה מהצד שלנו ומעדיף את הצד שלו.
זה איכפת לנו ואנחנו סובלים מזה, הוא גם מזלזל בנו ולעיתים מתנהג בצורה ממש אגואיסטית ומכוערת, אבל עדיין יצאנו מרוויחים מכל הסיפור.

אז הנה דוגמא למי שביקשה....