מידע שימושי בעניין השידוכים

[אפרסמון2]

חבל מאוד שאתה קורא להסבר "הצדקה".
כל עוד לא מבינים את שורשי הבעיה אי אפשר למצוא לה פתרון.
כל זמן שהגישה היא שהורי הבחורים הם סחטנים שפלים שמנצלים כל הזדמנות להרוויח כמה גרושים על גיוום השחוח של הורי הבנות האומללים (ודרך אגב בכל מערכה התפקידים מתחלפים), אי אפשר להבין איך לפתור אותה.

אין אפס, כל עוד תהיה התקרבנות (של אלו שמקבלים דירה בבני ברק!!) אנחנו נתקע מאחור.

סחטנים שפלים לא. אבל לפעולה הזו אין שם אחר מאשר סחיטה. נכון שהסוחטת היא השיטה, ולא משה או יעקב או רבקה, שהם אכן מחתנים כעת בן אבל עוד שנה אם יחתנו בת ויעברו לצד השני של המסחטה.

המצב הנוכחי, שבו העדר כולו שועט על המסחטה הזו, ומי שמנסה לעצור (ולא לשלם סכומי עתק) נרמס ע"י העדר (ונתקע בשידוכים), הוא מצב חמור ונורא וכל המילים שהרבנים אמרו. להלבין אותו ודאי לא יקדם אותנו לשום מקום.

 

[מרחבית]

לבחור ליטאי טוב מישיבה טובה יש בדרך כלל כמה וכמה הצעות טובות. בחלק מהן מציעים יותר כסף, חלק פחות.
מישהו יכול לומר לבחור ולהוריו לבחור מבין ההצעות האלו דווקא את מי שמציע פחות, אף שיש לו הצעות טובות לא פחות עם יותר כסף?
האם המישהו הזה היה מיישם בעצמו כזאת עצה (או דרישה) על עצמו או על ילדיו? האם היה מייעץ את זה לתלמידיו?

בחורה ליטאית טובה שרוצה בית אברכי ומוכנה להתמסר, הורים ששאיפתם עבור ביתם היא בחור רציני ששאיפתו להמשיך להיות שקוע בלימוד ככל האפשר, מישהו יכול לומר לה או להוריה אל תתנו אפילו שיש לכם? האם המישהו הזה היה נוהג כך בעצמו?

כנ''ל הורים לבחורה שאין להם מספיק לתת (שזה הרוב), מישהו יכול לומר להם, אז תקחו בחור עובד? האם המישהו הזה היה נוהג כך בעצמו לו שאיפת חייו ושאיפת חייה של בתו היו בית אברכי?

האם הורים שנותנים לחתן שלהם, לא נותנים בעצם לבת שלהם? הם רוצים שהבת שלהם תיקרע? הם רוצים שבעלה יצא לעבוד? פעמים רבות, כמו שכתבו, הם אלו שרוצים שהבת תגור קרוב אליהם, והבת היא זו שרוצה לגור קרוב להוריה.

קל לזרוק כינויים והאשמות, ולא להבין שהמצב מורכב מאוד מאוד. והסיבה העיקרית לזה, כיוון שהדירות יקרות בטירוף. ורק מאמצים עליונים להוזיל את הדיור אם יצלחו, יוכלו להביא הקלה.

פריפריה? - פיתרון ליחידים. כי אם כולם יבואו לפריפריה, המחירים יזנקו.
כשהיה אפשר לקנות בקרית ספר בזול או בביתר עילית, רוב הזוגות הצעירים הלכו לשם. כמעט לא היה אז מצב שקנו בירושלים או בבני ברק.
היום זה לא נקרא פריפריה, אך אז בפירוש זה היה נקרא. וכמעט כולם הלכו לשם. והמחירים שם היו פחות משליש מאשר היום.
בפריפריה הרחוקה הרבה פעמים יש בעיה של השתכרות יותר מאשר במרכז. כמובן כל מקרה לגופו.
והיום המחירים בפריפריה הרחוקה, הם כמו שהיו פעם בבני ברק ובירושלים, וגם אז הצעקה היתה גדולה. כי אכן גם מחירי הפריפריה יקרים להחריד.

מה הפיתרון? שאלה גדולה אם יש פיתרון כולל.
וכמו שהזכירו , המון סיפורים בעולם של פעם בחו''ל, על האבות לבנות שבאו לאדמורי'' ם (כן, חסידיים) ובכו על הבנות שלהם שאין להם איך לתת להן נדוניה ולחתן אותן. ועזרו להם. לא על ידי כינויי גנאי לבחורים. ממש לא.

וכמו שהזכירו, על המצב כאן בארץ כתבו מאמרים נוקבים כבר לפני עשרות שנים. וניסו למצוא פתרונות כוללים.
רק מי שעשה מעשה כגון להקים את קרית ספר בזול, הצליח. ומי שהתעסק בהאשמות ובכינויי גנאי, לא קידם דבר. ופעמים שרק הזיק לעצמו ולמשפחתו.
אם חריש היתה ניתנת לחרדים, ודאי המונים היו נוהרים לשם. גם עכשיו יש התעוררות לכיוון, ומנסים ליצור שם מקום לחרדים.

וכמו שכתבו, בתוך כל מסגרת, מה שאדם יכול לעשות זה לנהוג ככל יכולתו לפי הנתונים האישיים שלו בתוך המסגרת.

וכל מה שכתבתי, זה דיבורים שלא יכולים לעזור למצוקה הנוראית שבה נתונים משפחות. אולי רק לשבר את האוזן, שהשיפוטיות העצומה שבאה מתוך מצוקה עצומה, לרוב איננה מוצדקת. ואין פיתרון פשוט למצב כל -כך מורכב.

 

[סימן שאלה]

והם מתו מזה?

תרגעו. אף אחד לא ימות
מה זה לגלגל 3 מליון . בקטנה
חוץ מזה, ככה אתם רואים אותנו? שניתן לבנאדם להשאר במצוקה כזו לבד?
מה אנחנו בעיניכם, אטומים? מה קרה לכם? בואו תראו איזה יופי:
החתנים, הבנים השכנים והאחיינים – כולם התגייסו למסע תרומות ארצי בארץ ובחו"ל. כל אחד לקח על עצמו 30 אלף.
קופת השכונה, קופת העיר, ועד הרבנים וועד הרבניות – כל אחד לקח על עצמו 100 אלף.
אחרי מסע אדיר הצליחו לגייס כמעט מליון.
מה נשאר לו לגלגל ? 2 מליון? זה כבר באמת בקטנה.

 

[אפרסמון2]

לבחור ליטאי טוב מישיבה טובה יש בדרך כלל כמה וכמה הצעות טובות. בחלק מהן מציעים יותר כסף, חלק פחות.
מישהו יכול לומר לבחור ולהוריו לבחור מבין ההצעות האלו דווקא את מי שמציע פחות, אף שיש לו הצעות טובות לא פחות עם יותר כסף?
האם המישהו הזה היה מיישם בעצמו כזאת עצה (או דרישה) על עצמו או על ילדיו? האם היה מייעץ את זה לתלמידיו?

קצת חזרתם על דברים שנכתבו כאן כמה פעמים.

אבל יש כמה עשרות סיבות רוחניות, מוסריות, אנושיות, לא לקחת את הכסף הזה.

האם אנחנו היינו עומדים בנסיון? שאלה אחרת (וביניו, חסרת טעם בפורום אינטרנטי)

אבל היא שוב לוקחת את הדיון למקום השיפוטי, כאילו שהעמידו אותנו סלקטורים בפתחו של גן עדן והגיע מישהו שקיבל דירה.

הדיון הוא על המצב. והמצב הוא קטסטרופה היסטורית.

 

[סוכריה]

לבחור ליטאי טוב מישיבה טובה יש בדרך כלל כמה וכמה הצעות טובות. בחלק מהן מציעים יותר כסף, חלק פחות.
מישהו יכול לומר לבחור ולהוריו לבחור מבין ההצעות האלו דווקא את מי שמציע פחות, אף שיש לו הצעות טובות לא פחות עם יותר כסף?
האם המישהו הזה היה מיישם בעצמו כזאת עצה (או דרישה) על עצמו או על ילדיו? האם היה מייעץ את זה לתלמידיו?

בחורה ליטאית טובה שרוצה בית אברכי ומוכנה להתמסר, הורים ששאיפתם עבור ביתם היא בחור רציני ששאיפתו להמשיך להיות שקוע בלימוד ככל האפשר, מישהו יכול לומר לה או להוריה אל תתנו אפילו שיש לכם? האם המישהו הזה היה נוהג כך בעצמו?

כנ''ל הורים לבחורה שאין להם מספיק לתת (שזה הרוב), מישהו יכול לומר להם, אז תקחו בחור עובד? האם המישהו הזה היה נוהג כך בעצמו לו שאיפת חייו ושאיפת חייה של בתו היו בית אברכי?

האם הורים שנותנים לחתן שלהם, לא נותנים בעצם לבת שלהם? הם רוצים שהבת שלהם תיקרע? הם רוצים שבעלה יצא לעבוד? פעמים רבות, כמו שכתבו, הם אלו שרוצים שהבת תגור קרוב אליהם, והבת היא זו שרוצה לגור קרוב להוריה.

קל לזרוק כינויים והאשמות, ולא להבין שהמצב מורכב מאוד מאוד. והסיבה העיקרית לזה, כיוון שהדירות יקרות בטירוף. ורק מאמצים עליונים להוזיל את הדיור אם יצלחו, יוכלו להביא הקלה.

פריפריה? - פיתרון ליחידים. כי אם כולם יבואו לפריפריה, המחירים יזנקו.
כשהיה אפשר לקנות בקרית ספר בזול או בביתר עילית, רוב הזוגות הצעירים הלכו לשם. כמעט לא היה אז מצב שקנו בירושלים או בבני ברק.
היום זה לא נקרא פריפריה, אך אז בפירוש זה היה נקרא. וכמעט כולם הלכו לשם. והמחירים שם היו פחות משליש מאשר היום.
בפריפריה הרחוקה הרבה פעמים יש בעיה של השתכרות יותר מאשר במרכז. כמובן כל מקרה לגופו.
והיום המחירים בפריפריה הרחוקה, הם כמו שהיו פעם בבני ברק ובירושלים, וגם אז הצעקה היתה גדולה. כי אכן גם מחירי הפריפריה יקרים להחריד.

מה הפיתרון? שאלה גדולה אם יש פיתרון כולל.
וכמו שהזכירו , המון סיפורים בעולם של פעם בחו''ל, על האבות לבנות שבאו לאדמורי'' ם (כן, חסידיים) ובכו על הבנות שלהם שאין להם איך לתת להן נדוניה ולחתן אותן. ועזרו להם. לא על ידי כינויי גנאי לבחורים. ממש לא.

וכמו שהזכירו, על המצב כאן בארץ כתבו מאמרים נוקבים כבר לפני עשרות שנים. וניסו למצוא פתרונות כוללים.
רק מי שעשה מעשה כגון להקים את קרית ספר בזול, הצליח. ומי שהתעסק בהאשמות ובכינויי גנאי, לא קידם דבר. ופעמים שרק הזיק לעצמו ולמשפחתו.
אם חריש היתה ניתנת לחרדים, ודאי המונים היו נוהרים לשם. גם עכשיו יש התעוררות לכיוון, ומנסים ליצור שם מקום לחרדים.

וכמו שכתבו, בתוך כל מסגרת, מה שאדם יכול לעשות זה לנהוג ככל יכולתו לפי הנתונים האישיים שלו בתוך המסגרת.

וכל מה שכתבתי, זה דיבורים שלא יכולים לעזור למצוקה הנוראית שבה נתונים משפחות. אולי רק לשבר את האוזן, שהשיפוטיות העצומה שבאה מתוך מצוקה עצומה, לרוב איננה מוצדקת. ואין פיתרון פשוט למצב כל -כך מורכב.

נראה לי כל מילה נוספת מיותרת.
תמצוט כזה של הדיון - בצורה מושלמת!!!
יישר כח.
וכל אחד ימשיך לנהוג על פי מנהג אבותיו....

 

[אפרסמון2]

תרגעו. אף אחד לא ימות
מה זה לגלגל 3 מליון . בקטנה
חוץ מזה, ככה אתם רואים אותנו? שניתן לבנאדם להשאר במצוקה כזו לבד?
מה אנחנו בעיניכם, אטומים? מה קרה לכם? בואו תראו איזה יופי:
החתנים, הבנים השכנים והאחיינים – כולם התגייסו למסע תרומות ארצי בארץ ובחו"ל. כל אחד לקח על עצמו 30 אלף.
קופת השכונה, קופת העיר, ועד הרבנים וועד הרבניות – כל אחד לקח על עצמו 100 אלף.
אחרי מסע אדיר הצליחו לגייס כמעט מליון.
מה נשאר לו לגלגל ? 2 מליון? זה כבר באמת בקטנה.

שכחתם את הקצ':

ואת הכל השווער לקח בשביל מישהו שלא יכל בשום אופן לקחת על עצמו את הדירה שלו

כאילו שמדובר כאן בשני סוגי יצורים ולא בדיוק באותו אדם בהבדל של 20 שנה

 

[סימן שאלה]

ומה אם שנה קודם ושנתיים קודם נתת ל 2 הבנות שלך חצי מליון?

ממש לא קשור
וחשוב לי לחזור שוב לסיפור עם הקצין, כי את מבינה שגם אם אני נתתי את רכושי בשביל לפטור את בני מהצבא
אם למחרת הצבא ימנה אותי לחלק את הפטורים, לא אקח מאף אחד רובל

 

[אפרסמון2]

בחורה ליטאית טובה שרוצה בית אברכי ומוכנה להתמסר, הורים ששאיפתם עבור ביתם היא בחור רציני ששאיפתו להמשיך להיות שקוע בלימוד ככל האפשר, מישהו יכול לומר לה או להוריה אל תתנו אפילו שיש לכם?

אוי!

באמת תודה שהזכרתם לנו, שבכלל יש להם! יש לכם ולהם ולנו, דירות לכל הילדים

אז כל הדיון מיותר.

באמת חבל על 38 עמודים

 

[אפרסמון2]

פריפריה? - פיתרון ליחידים. כי אם כולם יבואו לפריפריה, המחירים יזנקו.
כשהיה אפשר לקנות בקרית ספר בזול או בביתר עילית, רוב הזוגות הצעירים הלכו לשם. כמעט לא היה אז מצב שקנו בירושלים או בבני ברק.
היום זה לא נקרא פריפריה, אך אז בפירוש זה היה נקרא. וכמעט כולם הלכו לשם. והמחירים שם היו פחות משליש מאשר היום.

קרית ספר וביתר עילית זה אזור המרכז. יכולים לקרוא לזה איך שרוצים.

אבל נכון שזה היה פתרון לכמה עשרות אלפי משפחות. ב"ה.

ועד שיעלו המחירים ב:עפולה חיפה צפת קרית אתא כרמיאל נתיבות אופקים ירוחם מגדל העמק הר יונה,
שזה אומר מאות אלפי יחידות הדיור שיש שם

יקחו עוד שנים רבות על רבות.

וכשזה יגיע, נפתח בע"ה אשכול חדש בפרוג לחפש פתרון חדש (השנקל שלי: עתידה ארץ ישראל שתתרחב עד דמשק)

 

[סימן שאלה]

לבחור מבין ההצעות האלו דווקא את מי שמציע פחות, אף שיש לו הצעות טובות לא פחות עם יותר כסף?

לא. תבחרי את זה שמציע הכי הרבה.
אבל אם אחר כך את רואה שאין להם שקל על הנשמה (ובינינו, כבר עכשיו את יודעת), תגידי לבן שלך: בוא נחפש דירה במקום אחר.

פעמים רבות, כמו שכתבו, הם אלו שרוצים שהבת תגור קרוב אליהם, והבת היא זו שרוצה לגור קרוב להוריה.

איך יכול להיות שרצון כזה, אצל משפחות שאין להם גרוש, לא קיים אצל אף חוג אחר מתוך המליארדים שעל פני הכדור הזה? (כלומר, רצון אולי כן יש, אבל לא קונים בפועל במליון כשאין גרוש)
התשובה היא שאצלנו ההורים יודעים ממילא שהם יצטרכו לתת 600 אלף, אז הם אומרים שהם רוצים שהיא תגור לידם, למה לא?

 

[קריה נאמנה]

למה? כי אחרי תקופה קצרה היית רואה כמה הצעות יורדות רק על הכסף, ולמה שתתקני את העולם על גביה??

כי אני לא מתקנת את העולם על גביה!
אני דואגת למשפחתי, וגם לבת שבשידוכים. (כי אם נתחייב ולא נעמוד בכך, גם אז יהיה לה קשה)
על הדרך, אני סופגת יחס מגעיל משדכנים/יות.
מוכנה לשלם את המחיר הזה.

 

[מאיר גולד]

אני מאמין באמונה שלימה, שלא יתכן סייעתא דשמיא וברכה כשתחילת הדרך מזיקה לכלל ציבור לומדי התורה - אלו שמציעים אפי' שיש להם, ואלו שמקבלים גם ממי שאין לו.
לא רואים תמיד תוצאות מיד. אך אח"כ כשיש בעיות בבית ובעיות חינוכיות, ושאר מרעין בישין פשוט וברור שזה מחמת חוסר סייעתא דשמיא.
ולא ברור כלל שזה לא עונש על עגמת נפש ופיזור הנפש מתמשך לשנים רבות ופעמים עד סוף החיים [גם אם לא מתים מזה אבל זה לא אותו חיים], שגרמו לאחרים בהתנהגותם. [ואלו שלא זוכים לתשלום בעוה"ז, הכל שמור - זה מ-י"ג עיקרי הדת].
תפתחו עיניים תסתכלו סביבכם ותשתוממו, ודי בזה.

 

[סימן שאלה]

שבאו לאדמורי'' ם (כן, חסידיים)

אצלם הסיפור שונה לחלוטין
שם בכלל לא מוכרים את הבחורים לכל המרבה במחיר. (גם אצלנו לא מוכרים באמת, רק את הכסף לוקחים באמת)
שם פשוט הזוג צריך קורת גג כדי שיוכל להתחיל את החיים
וזה כמובן משהו אחר.

 

[ש. צ. וינמן]

פריפריה? - פיתרון ליחידים. כי אם כולם יבואו לפריפריה, המחירים יזנקו.
כשהיה אפשר לקנות בקרית ספר בזול או בביתר עילית, רוב הזוגות הצעירים הלכו לשם. כמעט לא היה אז מצב שקנו בירושלים או בבני ברק.
היום זה לא נקרא פריפריה, אך אז בפירוש זה היה נקרא. וכמעט כולם הלכו לשם. והמחירים שם היו פחות משליש מאשר היום.
בפריפריה הרחוקה הרבה פעמים יש בעיה של השתכרות יותר מאשר במרכז. כמובן כל מקרה לגופו.
והיום המחירים בפריפריה הרחוקה, הם כמו שהיו פעם בבני ברק ובירושלים, וגם אז הצעקה היתה גדולה. כי אכן גם מחירי הפריפריה יקרים להחריד.

את צודקת. כל פריפריה מתאימה תחילה ליחידים.

כשמדברים על פריפריה בהסתייגות משהו, יש לי תחושת דז'ה וו.
אני זוכרת את השנים הראשונות של ביתר וקרית ספר.
הלכו לשם בלית ברירה ממש. והיחס אל המקומות הללו היה כאל עפולה של היום.
אני לא זוכרת במדויק, אבל כמדומני שעשר שנים ארך עד שהן קיבלו מקום של כבוד על מפת ההתיישבות החרדית.

לגבי עליית המחירים, הרבה שנים עברו עד שהמחירים עלו. (לפני כעשור דירת 3.5 חדרים בברכפלד עלתה 570)

הפריפריות של היום הן אולי לא הפיתרון לכולם, אבל הן בהחלט מקפצה מעולה למשפחות, גם בני תורה, שרוצות לרכוש דירה כשהסכום הבסיסי שבידיהם נמוך.

 

[שאפומדיה]

בלי לקרוא את כל התגובות

אבל מכעיס ומכעיס ומכעיס
ואני כותבת מתוך שאני בית של אברך גדלתי בבית אברכי לכל דבר שאבא לומד בערך 24/7 וכנל גם השווער שלי
(ואגב שניהם לא קיבלו שום עזרה בקנית הדירה קנו את זה לבד! בלי הורים וכו' )

אבל אני פונה אליך-
כן גם את את אשת אברך צדיקה ויקרה! שמחתנת את בנותיה כדי שהחתן הצדיק ישב וילמד כל היום

את באמת חושבת שבגללך הוא לומד???
מודיעה לך שלא!
הוא יושב ולומד כי הוא בחר זאת !!
אולי יש לו קצת רוגע בנפש שעוזר וחשוב מאוד ברמת החיים וכך גם יותר אפשר ללמוד היטב וברוגע
אבל מבטיחה לך שאם הנורמה היתה שהחתן האברך והצדיק היה צריך לדאוג לעצמו לבד
ובנתיים הוא יודע שהשווער שלו חי עכשיו בצורה בריאה ומאושרת

הוא היה מאושר וכולם היו מאושרים

וכן אפשר עם אפס השקעה בבנק והכנסה חודשית של פחות מימנימום לקבל משכנתא טובה!

מבטיחה לך שאם כך היה הנורמות החברתיות החיים היו יותר מאושרים
החתן מאושר וקצת טרוד כי הוא צריך לדאוג יותר לאיך לחיות תחודש
והשווער מאושר כי קיבל חתן טוב והוא רק צריך לדאוג לעצמו איך לגמור את המשכנתא של הדירה שלו
וכו' וכו'

ואגב במאמר מוסגר: כמה כאלו היו מעדיפים שלא ישלמו עליהם כלום ושהשווער לא ירגיש שהוא בעל הבית שלו או קנה אותו ויחליט לו בחיים והחתן לא נעים לו כי השווער שלו שילם עליו וכו' וכו'


דיי תפסיקו לקשקש
זה פשוט מכעיס!
אני מעריכה ואוהבת תורה בכל נימי נפשי
אבל הכסף שנותנים לא קשור למי שבוחר אח"כ לשבת וללמוד!!!

 

[מרחבית]

אני זוכרת את השנים הראשונות של ביתר וקרית ספר.
הלכו לשם בלית ברירה ממש. והיחס אל המקומות הללו היה כאל עפולה של היום.
אני לא זוכרת במדויק, אבל כמדומני שעשר שנים ארך עד שהן קיבלו מקום של כבוד על מפת ההתיישבות החרדית.

בתחילה צריך נחשונים שיבואו 'להפריח את השממה'. אחרי שהמקום מתפתח בכל המובנים, והמחיר עדיין נמוך, מתחילה נהירה.

אגב, מקובל היום בהרבה משפחות לקנות אי שם, כגון בקריות. להשכיר, לפעמים עם הכנסת שכירות יפה מאוד, ודאי ביחס למחיר הדירה, ולגור בדירה שכורה במרכז.
יש בזה כמובן סיכון, וצריך להתנהל בזהירות הראויה, לברר היטב ולשאול מקצוענים כדי לא ליפול בפח. אך רבים ב''ה עושים זאת בהצלחה.

 

[מרחבית]

אצלם הסיפור שונה לחלוטין
שם בכלל לא מוכרים את הבחורים לכל המרבה במחיר. (גם אצלנו לא מוכרים באמת, רק את הכסף לוקחים באמת)
שם פשוט הזוג צריך קורת גג כדי שיוכל להתחיל את החיים
וזה כמובן משהו אחר.

ברצוני היה לומר, שכבר לפני המון זמן, גם אצל חסידים, היה מקובל שהבחורה ומשפחתה בעיקר נותנים.
יש הרבה שינויים מאז להיום. ואי אפשר להשוות. רק זאת, שאף אחד לא התרעם למה הנדוניה ומזונות כמה שנים, היו על הצד של הבחורה.

ואגב, כשמסתכלים על הציבור בכללי, עדיין זה חצי חצי. נכון שלמשפחה עם רוב בנות - זה קושי כפול ומכופל.
למשפחה עם רוב בנים - יש יותר הקלה. למשפחות שבערך חצי בנים חצי בנות, יוצא בסופו של יום כמו חצי חצי. ובודאי שלציבור בכללותו זה כך.

 

[סימן שאלה]

שאף אחד לא התרעם למה הנדוניה ומזונות כמה שנים, היו על הצד של הבחורה.

כשהדברים היו ברמה הגיונית איכשהו

ואגב, כשמסתכלים על הציבור בכללי, עדיין זה חצי חצי.

הרעיון של חצי חצי לא בא מהכוון של שוויון זכויות. הרעיון הוא שאם בנאדם צריך לתת כפי שהוא דורש, הדרישות שלו הגיוניות.
וזו הסיבה שאת לא רואה אצל החסידים דרישות מטורפות כאלו

יש הרבה שינויים מאז להיום. ואי אפשר להשוות.

וזה בדיוק מהסיבה הזו שכתבתי. כי כשהדרישות באות ממקום של הגיון, מתאימים את עצמנו למציאות

 

[שאפומדיה]

אז אולי כדאי שההורים של היום יקרעו ויתנו 600 לכל חתן,
כדי שיוכל לקנות בירושלים,
כך שכשיגיע לגיל זקנה,
יוכל למכור את הדירה בירושלים ולעבור לפריפריה,
על מנת לפרוע חלק מחובותיו על דירות חתניו,
שקנו בירושלים,
כדי שכשהם יגיעו לגיל זקנה,
יוכלו בעז"ה למכור את הדירה בירושלים ולעבור לפריפריה,
על מנת לפרוע חלק מחובותיהם על דירות חתניהם,
שקנו בירושלים,
כדי שכשהם יגיעו לגיל זקנה,
יוכלו בעז"ה למכור...
לא ?

אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק
לצערי מכירה הרבה הרבה הרבה מאוד ואם גם אתם תפקחו עינים תגלו שגם אתם מכירים
אנשים שהגיעו לגיל ה40 פלוס מחתנים את הילדים ונאלצים לעבודה מדירה שלהם או דירה שהם עדין משלמים עליה את המשכנתא
לעבור לטובת הילדים הצדיקים

לא נישמע לכם הזוי ?? וכואב?? איפה הכיבוד הורים שלנו איפה??
תיכנסו לראש של אברך שבנה את עצמו 20 שנה בתוך חיי הקהילה יש לו את המקום שלו ולאישה ולילדים גם כן
ופתאום הוא צריך לעזוב הכל לפעמים זה גם משרות ושטל'א
ולהתחיל הכל מאפס במקום שלא מכירים אותו בכלל
תחשבו איזה הזוי זה

אני כותבת את זה מכאב עמוק
זה נקודה כואבת מאוד מאוד בציבור שלנו שאף אחד לא מצליח להרים את הכפפה ולומר דיי!
דיי לצביעות ולשקר!
מי שלומד לומד מתוך בחירה.
לא כי נתנו לו דירה ולא כי נתנו לו סכום של כמה k

 

[שאפומדיה]

אם כך אין טעם לבדוק את ההבדל בין ליטאים לחסידים, כי זה ענין השקפתי,

אלא צריך לבדוק בתוך הליטאים,

האם יש הבדל ברמת הלימוד אחרי החתונה

בין אלו שקיבלו הרבה וקנו במרכז לבין אלו שקיבלו מעט והלכו לפריפריה

בטוח שלא!! מי שבוחר ללמוד זה מתוך אהבה ללימוד ולא כי כפו עליו זה לא יעזור

ניסית פעם לקחת משכנתא של 500 בלי הון עצמי?

כן יש מציאות כזו עם יועץ משכנתאות טוב