אחת הטעויות שעושים הבחורים במפגשים הללו, שמתחילים בחקירה צולבת, שואלים את המדוברת:
"תגידי לי, את בנויה לכך שאלמד כל החיים תורה, כל החיים בלי להפסיק?"
והיא משיבה: "כן, בוודאי, כל השנים בניתי את עצמי לכך, איזו שאלה! מסירות נפש לתורה – זה כל החיים שלי! אין לחשוב על משהו אחר".
"נו, יופי, עכשיו: "את אוהבת אורחים?"
"בטח, כן!"
"את חושבת שצריכים... לעזור לאחרים?"
"ודאי, איזו שאלה!"
יופי. אני יכול כבר להתחתן.
זה לא רציני, עושים ממש חקירת שתי וערב, רק חסר דו"ח כתוב, או דף עם מבחן אמריקאי. אינני מגזים, בחורים עושים דברים כאלה... אם אתה זורק שאלה כזו לחלל "האם את בנויה שאלמד כל החיים?" היא חושבת לעצמה: "איני יודעת מה לומר לו? אם אענה 'לא' הוא יגיד 'את לא מתאימה לי' אם אשיב 'לא יודעת מה המשמעות של כל החיים', הוא יאמר כי אין לי דעה", נלחצת ומשיבה חגיגית: "כן, כן!" ה"כן" הזה אינו רציני.
נחשוב עוד. בקשר לחקירה הראשונה שחקרת אותה "האם את בנויה לכך שאלמד כל החיים" כ"כ לא הגיוני, לא אינטליגנטי.
אדרבה, אשאל אותך, "האם אתה בנוי ללמוד כל החיים?" אם תשיב מידית "כן", אחת מהשתיים, או שהנך שקרן, או שאינך יודע מה שפיך דובר... וכי יש לך מושג איך זה לחיות עם חובות, איך תגיב כאשר יקיפו אותך חובות כספיים? האם אתה יכול לבדוק כיום, מה קורה אתך בעתיד כאשר קושי פרנסה מחייב להצטמצם – להדק חגורה? נסית פעם ללמוד ברוגע אחרי לילה שלם שבנך לא נתן לך לישון? האם אתה עומד בכך? וגם את המדוברת אשאל: "מה זאת אומרת 'אני מסוגלת! אני בניתי את עצמי לכך!' האם חשבת לרגע איך נראית אמא לשלושה ילדים, וגם עובדת מחוץ לבית, לנהל בית כאשר ילדת לאחרונה עוד קטנצ'יק צרחן בלילות? יש לך וודאות שאת מסוגלת לעמוד בכך? – על מה אתם מתחייבים פה ליד השולחן המכוסה מפה פרחונית?!"
אז מה כן? במה נעסוק בפגישה השנייה?
אתה יכול להגיד למדוברת, כי יש לך שאיפה איתנה ללמוד תורה! "לא באתי לקבוע זמן, אלא שרצוני ששאיפתנו יחד – תהיה רק בכיוון הזה! ונקווה שעוד חמש שש שנים לא אשחק חלילה".
נשוב לעניין, כיון שבשאלות לא תעמוד על שאיפות חייה בשום אופן, (תמיד היא תענה כפי שאתה רוצה), במקום לשאול, תעלה נושאים. ובכן, תהיה רציני עם קצת אינטליגנציה, ושב לפני הפגישה ותכין שיעורי בית.
למשל, רצונך לבדוק מסירות נפש לתורה, תשוחח על: איך בונים בית של תורה, מה המהות של בית כזה, מה בית תורני מחייב. אתה מדגיש בשיחה כי חשוב לך שהילדים יראו אבא הלומד, אתה מעלה השקפה ומסתפק בקול, מה עליך לעשות אם וכאשר מתרחשת הזדמנות מיוחדת של נסיעה מחוץ לעיר, ויש לשקול בכובד ראש האם הנסיעה מצדיקה סגירת הגמרא או עזיבת הכולל לחצי יום, ומאידך תציין כי תורה, אף פעם לא תבוא על חשבון אחרים למשל, כאשר הלימוד הוא על חשבון אשתי, האם זה מוצדק? על חשבון הילדים האם ראוי? משוחחים ומחליפים דעות וכך אתה מגלה אמירות, מגלה מחשבות, ואפילו מופתע מהתייחסותה לדברים ולמצבים. ואתה מצליח לראות היכן היא אוחזת בנושא זה באמת.