למסירה השיקצע ומכחישי השואה

מצב
הנושא נעול.

imac100

משתמש מקצוען
בעינייך.
כשילדייך יגיעו לגיל זה בע"ה, ותצטרכי להתמודד עם פחדים ולהרגיע,
גם בלי סיפורי שואה,
כי מספיק סיפורי מחבלים וטרור ארצישראלי,
תביני מה זו תבונה אימהית יהודית.:)

סיימתי לראות עכשיו את הסיור של קול חי עם הרב נויגרשל.
הוא סיפר שם בצורה יפה את מה שאני מנסה לענות כל הזמן על הטענות בסגנון שאת כותבת כאן.

מרצה על השואה שבה לדבר בבן תחומי ביום השואה
אמר לו פרופסור אחד 'מאד התרשמתי אבל הדיבורים על החניקה, שריפה וכדו היו יותר מדי בשבילי'
ענה לו המרצה מיד 'גם בשבילם זה היה יותר מדי'

אין דרך בעולם לומר שהנפש שלנו רגישה מדי בשביל לשמוע, לקבל וללמוד ממה שעברו אבותינו בשואה.
אין דרך.

ובנקודה אישית
גדלתי בתוך סיפורי השואה מגיל 0 ממש
לא זוכרת את עצמי בלי הסיפורים שליוו אותי באופן יום יומי.
גדלתי בזכות זה אדם רגיש יותר, לומד יותר ומבין יותר לא להיפך
 
נערך לאחרונה ב:

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
לא אמרתי לא לדבר איתם, אלא לא להנחיל להם תאורי זוועה.
אבל בשבת, לאור השיחה עם בעלי, קלטתי שיתכן שאני מתווכחת עם אנשים שבכלל לא קראו מה שאני קראתי. ורואים את השואה בצורה קצת אחרת ממני.
ויתכן שיש ילדים עמידים יותר שפחות מתחברים לדברים, ופחות מדמיינים על עצמם את תיאורי המאורע. ולהם יותר אפשרי לספר כי זה לא ישפיע על נפשם.
לא יודעת.
איך אפשר לדעת אם הילדים עמידים או לא?
בתור ילד הייתי תולעת ספרים, בלעתי ספרים בזה אחר זה, כולל ספרות שואה רחבה.
חלק גדול מחלומות הלילה שלי היו סיוטי בריחה מהנאצים...
יתכן שזה חישל אותי, אבל לא כל אחד יכול לעמוד בזה.
 

קיצ'ית

משתמש מקצוען
צילום מקצועי
לא קראתי בעיון את כל התגובות ואם חלקן מאוד הסכמתי.
יש לי עוד נקודה להעלות: אני מאוד אוחזת שצריך לקרוא לדעת ולזכור את השואה וגם ילדים [לא מידי קטנים כמובן] אבל כשאני קוראת ספר מזעזע או סרט מחריד ויש תמונות מחרידות של תורות של אנשים עומדים ערומים או הרימה של גופות מושלכות. אני חושבת שזה השפלה נוראית לקחת תמונות של אנשים ולהראות אותם במצב הכי משפיל שלהם הם בוודאי לא בחרו שיצלמו אותם. ועוד ככה! אני ממש לא רואה צורך בזה!!!
לספר על השואה אפילו אם התיאורים הכי מחרידים או לראות תמונות של המחנות או הרימות של נעליים או לעשות סיור במחנות כן!!!! אבל להשפיל אנשים [גם אם הם כבר לא בחיים] לא!!!!!
אני בטוחה שאף אחד מכאן לא היה רוצה שיפיצו תמונה של סבא שלו במצב כזה. אז מה אם לכול אלא אין נכדים שיזדעזעו מזה????
יש עוד המון דברים שיגרמו לאנשים לזכור את השואה לא צריך בכזאת דרך! וחוץ מזה לראות תמונות כאלה מחספסות את האדם וכשיראה תמונה אחרת פחות מזעזעת הוא יגיד אפשר לחשוב היה שם דברים יותר גרועים!
 

צחור

משתמש מקצוען
איך אפשר לדעת אם הילדים עמידים או לא?
בתור ילד הייתי תולעת ספרים, בלעתי ספרים בזה אחר זה, כולל ספרות שואה רחבה.
חלק גדול מחלומות הלילה שלי היו סיוטי בריחה מהנאצים...
יתכן שזה חישל אותי, אבל לא כל אחד יכול לעמוד בזה.
בתור תולעת ספרים מושבעת עד עצם היום הז
יכולה לומר שקראתי המון על השואה כשהייתי ילדה
ולא, לא זוכרת שום סיוט מזה
מהמשפחה שלי הסבתות והסבים לא דיברו על זה כלל(בכולופן כשהייתי ילדה)
לדעתי, בגיל הזה מבינים דברים אחרת..

רק זוכרת ששאלתי את אמא שלי(נראה לי זה היה ככה בגיל 10)אחרי שלמדנו איזה סיפור ב"ילדותינו" בשיעור עברית שאיך זה יכול להיות שכל היהודים בשואה רק וויתרו, ואם היה להם טיפה לחם הם היו שומרים לשבת ולא אוכלים וטורפים אותו....וכהנה וכהנה שלמדנו על השואה......
אם כבר עיוות אז אני חושבת שהענין הזה מעוות מאוד אצלינו.
 

רחשי הלב

משתמש מקצוען
רק זוכרת ששאלתי את אמא שלי(נראה לי זה היה ככה בגיל 10)אחרי שלמדנו איזה סיפור ב"ילדותינו" בשיעור עברית שאיך זה יכול להיות שכל היהודים בשואה רק וויתרו, ואם היה להם טיפה לחם הם היו שומרים לשבת ולא אוכלים וטורפים אותו....וכהנה וכהנה שלמדנו על השואה......
אם כבר עיוות אז אני חושבת שהענין הזה מעוות מאוד אצלינו.
לא מבין. יש עניין להביא גם סיפורים על יהודים שהתנהגו כמו חיות? המטרה היא חינוכית. וכמו שכל מי שכותב ספר במעלת לימוד התורה מביא סיפורים של כאלו שעסקו בתורה ולא של בטלנים, כך מי שכותב ממקום חינוכי על השואה מביא את הצדדים היפים של היהודים בשואה.
 

צחור

משתמש מקצוען
לא מבין. יש עניין להביא גם סיפורים על יהודים שהתנהגו כמו חיות? המטרה היא חינוכית. וכמו שכל מי שכותב ספר במעלת לימוד התורה מביא סיפורים של כאלו שעסקו בתורה ולא של בטלנים, כך מי שכותב ממקום חינוכי על השואה מביא את הצדדים היפים של היהודים בשואה.
ברור
אבל כשמביאים רק את הצד הזה(ילדת בית יעקב שרק זה מה שהיא מכירה ולא שום צד אחר...)
אולי יש בזה טעם לפגם.
 

מרחבית

משתמש מקצוען
הנושא כמה לפרט ובאלו גילאים איננו נושא פשוט, ויש צדדים שונים. בכללי, זה לא בשביל ילדים. אפשר וצריך לחכות לגיל מבוגר יותר, ואז להתאים לפי הבן אדם.

מעולם לא הבנתי את הטענות מהסוג: הם עברו את זה, ואנחנו לא יכולים לקרוא ולשמוע?
לא מצליחה להבין את הלוגיקה של המשפטים האלה . להם לא היתה בחירה אם לעבור. ולנו יש בחירה אם וכמה טוב או לא טוב לשמוע ולקרוא.
 

מנוחהלה

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
הדמיות בתלת מימד
יש עניין להביא גם סיפורים על יהודים שהתנהגו כמו חיות?
יכול להיות שכן.
לפעמים לא יזיק להכיר את פניהן האמתיות של אלו שמדברים על 'צאן לטבח'
שנדע איך הם ושכמותם בחרו להתנהג בשנים הקשות הללו...
(מתנצלת. אני אחרי קיאה של חלקים ארוכים שתורגמו מתוך "כחש". יש דברים שהלב מסרב להכיל)
 

קיצ'ית

משתמש מקצוען
צילום מקצועי
לא מבין. יש עניין להביא גם סיפורים על יהודים שהתנהגו כמו חיות? המטרה היא חינוכית. וכמו שכל מי שכותב ספר במעלת לימוד התורה מביא סיפורים של כאלו שעסקו בתורה ולא של בטלנים, כך מי שכותב ממקום חינוכי על השואה מביא את הצדדים היפים של היהודים בשואה.
באמת לא צריך להביא סיפורים שמתארים שם באריכות איך שלאט לאט אנשים איבדו שם את הצלם האנושי איך שאנשים היו מסוגלים להרוג בשביל חתיכת לחם. לא צריך להתכחש לזה וכולנו יודעים שככה היה [מקווה מאוד] אבל לפרט שמות או לתאר לפרטי פרטים נראה לי מיותר זה סתם משפיל ומבזה את האדם!
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
לא קראתי בעיון את כל התגובות ואם חלקן מאוד הסכמתי.
יש לי עוד נקודה להעלות: אני מאוד אוחזת שצריך לקרוא לדעת ולזכור את השואה וגם ילדים [לא מידי קטנים כמובן] אבל כשאני קוראת ספר מזעזע או סרט מחריד ויש תמונות מחרידות של תורות של אנשים עומדים ערומים או הרימה של גופות מושלכות. אני חושבת שזה השפלה נוראית לקחת תמונות של אנשים ולהראות אותם במצב הכי משפיל שלהם הם בוודאי לא בחרו שיצלמו אותם. ועוד ככה! אני ממש לא רואה צורך בזה!!!
לספר על השואה אפילו אם התיאורים הכי מחרידים או לראות תמונות של המחנות או הרימות של נעליים או לעשות סיור במחנות כן!!!! אבל להשפיל אנשים [גם אם הם כבר לא בחיים] לא!!!!!
אני בטוחה שאף אחד מכאן לא היה רוצה שיפיצו תמונה של סבא שלו במצב כזה. אז מה אם לכול אלא אין נכדים שיזדעזעו מזה????
יש עוד המון דברים שיגרמו לאנשים לזכור את השואה לא צריך בכזאת דרך! וחוץ מזה לראות תמונות כאלה מחספסות את האדם וכשיראה תמונה אחרת פחות מזעזעת הוא יגיד אפשר לחשוב היה שם דברים יותר גרועים!
ברוב התמונות אי אפשר לזהות בכלל את האדם. ויש הרבה תמונות שצולמו פשוט בשביל לנער את הציבור בעולם משלוותו. לכאורה ברור שאם אותו יהודי שנפטר כך היה יודע שעל ידי תמונה זו תעלה המודעות לשואה ולפשעי הנאצים, הוא היה עושה זאת.
לא ממש הבנתי את הטיעון על התמונות שמחספסות. ברור שהדברים הכי מזעזעים הם הכי גרועים.
יש ספר שהיה מצוי לפני כמה שנים גם בחנויות הספרים החרדיות 'הייתי עוזרו של מנגלה באושוויץ', ספר עם תמונות מזוויעות, ממש לא בשביל ילדים. אני מקווה שהיום כבר לא.
 

imac100

משתמש מקצוען
לא מבין. יש עניין להביא גם סיפורים על יהודים שהתנהגו כמו חיות? המטרה היא חינוכית. וכמו שכל מי שכותב ספר במעלת לימוד התורה מביא סיפורים של כאלו שעסקו בתורה ולא של בטלנים, כך מי שכותב ממקום חינוכי על השואה מביא את הצדדים היפים של היהודים בשואה.

לקרא ליהודי שלא ויתר על פת הלחם שלו לאחיו 'התנהג כמו חיה' זה עוול אמיתי.

אבל כן, צריך לשמוע גם הסיפורים הפחות נעימים לשמוע מהרבה מאד סיבות.
אנחנו צריכים להבין מה הרשעות עושה לאנשים.
איך אנשים התמודדו. מה הם הרגישו וכדו.

ללמוד מהשואה רק את סיפורי הגדולה זה לפספס את המטרה
 

רחשי הלב

משתמש מקצוען
לפעמים לא יזיק להכיר את פניהן האמתיות של אלו שמדברים על 'צאן לטבח'
שנדע איך הם ושכמותם בחרו להתנהג בשנים הקשות הללו...
(מתנצלת. אני אחרי קיאה של חלקים ארוכים שתורגמו מתוך "כחש". יש דברים שהלב מסרב להכיל)
אל הפן הזה לא התכוונתי. את הספר הזה, וספרים נוספים שהוזכרו לעיל ומספרים את נבלות הציונות בשואה קראתי כבר כילד, והייתה להם השפעה דרמטית עלי. רק אין יראת אלוקים וכו' וכישראל יורדים...
 

מרים יעל

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
איור וציור מקצועי
לא צריך להתכחש לזה וכולנו יודעים שככה היה [מקווה מאוד]
סליחה שאני נצמדת למשפט השולי הזה בתגובה שלך, פשוט הרבה כתבו פה קודם ש'כולנו יודעים' ו'לא צריך לדבר על זה, הם ידעו' וכו (לגבי הדור הבא.)
קחו בחשבון שאם לא ידברו איתם, הם לא ידעו.
אם הם לא יקראו את ספרות השואה- לא יהיה להם מושג.
(וספוילר- הם כנראה לא יקראו, אין הרבה נוער שילך מרצונו לקרוא ביוגרפיות שואה.)
לכם זה נראה מובן מאליו, אבל לדור הבא זה יהיה ידע נדיר, ולדור שאחריו- דבר שנעלם מהמפה ההיסטורית, דבר שרק נבחנים עליו בפרק 'חורבן יהדות אירופה' בחוץ בכיתה י"ב, ולבנים- אפילו זה לא.
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
הנושא כמה לפרט ובאלו גילאים איננו נושא פשוט, ויש צדדים שונים. בכללי, זה לא בשביל ילדים. אפשר וצריך לחכות לגיל מבוגר יותר, ואז להתאים לפי הבן אדם.

מעולם לא הבנתי את הטענות מהסוג: הם עברו את זה, ואנחנו לא יכולים לקרוא ולשמוע?
לא מצליחה להבין את הלוגיקה של המשפטים האלה . להם לא היתה בחירה אם לעבור. ולנו יש בחירה אם וכמה טוב או לא טוב לשמוע ולקרוא.
בהחלט נכון.
וגם צריך לזכור שלא כל אחד עבר את כל הזוועות שמתוארות בספרים. כל אחד ראה את המתרחש מנקודת המבט שלו, כחלק מהחיים, עם נקודות אור פה ושם. כשמישהו אחד קורא את כל התיאורים גם יחד, זה משהו אחר לגמרי.
זה גם מזכיר לי את אותם סרטים שמבחינתם החיים בשואה היו בשחור לבן, והשמים באופן קבוע היו אפורים, בגלל שהסרטים אז לא ידעו לצלם צבעוני...
 

imac100

משתמש מקצוען
דיברתי על דברים הרבה הרבה הרבה יותר גרועים. דברים שלא ניתן להאמין שיהודי מסוגל לעשות.

ענית על הספר הלימודי שדובר עליו שם.
ועל זה עניתי שם בשואה כולם רק ויתרו ולא אכלו עד שראו שכל שאר יושבי החדר מסודרים.

לגבי סיפורים נוראיים שקראו אני כן בדעה שצריך ללמוד ולהכיר אבל כמובן שבגיל מבוגר יותר.
 

קריה נאמנה

משתמש מקצוען
לא זוכרת את עצמי בלי הסיפורים שליוו אותי באופן יום יומי.
גדלתי בזכות זה אדם רגיש יותר, לומד יותר ומבין יותר לא להיפך
אשרייך!
אני דווקא הרגשתי שזה גרם לי לסוג של קהות חושים.
איזשהו מנגנון הגנה של התנתקות ואטימות, שנגרם מכך שקראתי בגיל כ"כ צעיר ולא בשל, דברים שהנפש לא יכולה להכיל.
 

קיצ'ית

משתמש מקצוען
צילום מקצועי
ברוב התמונות אי אפשר לזהות בכלל את האדם. ויש הרבה תמונות שצולמו פשוט בשביל לנער את הציבור בעולם משלוותו. לכאורה ברור שאם אותו יהודי שנפטר כך היה יודע שעל ידי תמונה זו תעלה המודעות לשואה ולפשעי הנאצים, הוא היה עושה זאת.
למי ברור????
מי היה רוצה שתמונתו במצב הכי לא נעים והכי שפל יתפרסם?
יש עוד המון דרכים לזכור את השואה וזה לא חייב להיות ע"י פרסום תמונות משפילות [לא מדברת על תמונות של ערימות נעליים או מזוודות]
ונראה לי שמי שהיה ביד לשם וראה את התמונות המחרידות יבין את זה!!
 

imac100

משתמש מקצוען
אשרייך!
אני דווקא הרגשתי שזה גרם לי לסוג של קהות חושים.
איזשהו מנגנון הגנה של התנתקות ואטימות, שנגרם מכך שקראתי בגיל כ"כ צעיר ולא בשל, דברים שהנפש לא יכולה להכיל.

אני חושבת שיש הבדל בין לקרא בגיל צעיר לבין לשמוע מכלי ראשון.
גם קראתי הרבה אבל רב הידע שהיה לי בשנות ילדותי הוא משעות על גבי שעות של הסיפורים המשפחתיים שלנו גדלתי בבית מאד שמח וחי אבל שהשואה חיה בו ממש יום יום.
את הסיפורים של משפחתי הקרובה והמורכבת ידעתי בעל פה בגיל 10 וספרתי לכל מי שרק היה מוכן לשמוע.
 

קיצ'ית

משתמש מקצוען
צילום מקצועי
סליחה שאני נצמדת למשפט השולי הזה בתגובה שלך, פשוט הרבה כתבו פה קודם ש'כולנו יודעים' ו'לא צריך לדבר על זה, הם ידעו' וכו (לגבי הדור הבא.)
קחו בחשבון שאם לא ידברו איתם, הם לא ידעו.
אם הם לא יקראו את ספרות השואה- לא יהיה להם מושג.
(וספוילר- הם כנראה לא יקראו, אין הרבה נוער שילך מרצונו לקרוא ביוגרפיות שואה.)
לכם זה נראה מובן מאליו, אבל לדור הבא זה יהיה ידע נדיר, ולדור שאחריו- דבר שנעלם מהמפה ההיסטורית, דבר שרק נבחנים עליו בפרק 'חורבן יהדות אירופה' בחוץ בכיתה י"ב, ולבנים- אפילו זה לא.
אני חוזרת ומדגישה אני הכי בעד לבני לבני נוער הם חייבים לקרוא ולזכור וחייבים לעודד את זה!!!!
אבל יש דרך איך לעשות את זה!!!! נראה לי שאפשר גם לזכור ע"י לקרוא על השואה ולעשות סיור במחנות נראה לי שזה מספיק ממחיש את השואה ולא צריך להראות תמונות של אנשים שאיבדו את הצלם האנושי!!
 
מצב
הנושא נעול.

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קנ

א הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ:ב הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ:ג הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר:ד הַלְלוּהוּ בְתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעוּגָב:ה הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה:ו כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ:
נקרא  1  פעמים

ספירת העומר

לוח מודעות

למעלה