באמת אני שואלת.
למה צריך לזכור?
(תגידי זכור את אשר עשה לך עמלק- מדברים על קרור רוחני, לא על פירוט תלאות).
אז למה צריך לזכור?
לא רק. כל המיצר לישראל, אין הכוונה רק בנפש.
סיכום שמצאתי בנושא. מעניין ומעלה מחשבות רבות בנוגע לחומרים המתועדים, ולפוקוס הנדרש.
סיכום מקוצר בסוף הדף.
א. הסבר הרמב"ם והרמב"ן
1. דעת הרמב"ם
כתב הרמב"ם בספר המצוות (במצוות עשה): "מצווה קפ"ט היא שציוונו לזכור מה שעשה לנו עמלק בהקדימו להרע לנו, ושנאמר זה בכל עת ועת, ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו, ונזרז העם לשנוא אותו עד שלא תשכח המצווה ולא תחלש שנאתו ותחסר מהנפשות עם אורך הזמן, והוא אמרו יתברך: 'זכור את אשר עשה לך עמלק' (דברים כה, יז). ולשון ספרי (תצא רצו): 'זכור את אשר עשה לך עמלק, זכור - בפה. לא תשכח - בלב'. כלומר: אמור מאמרים בפיך שיחייבו בני אדם שלא תסור שנאתו מהלבבות. ולשון ספרא (בחקותי פרשה א ג): 'זכור את אשר עשה לך עמלק, יכול בלבבך? כשהוא אומר 'לא תשכח' הרי שכחת הלב אמור, הא מה אני מקיים 'זכור'? שתהא שונה בפיך'. הלא תראה שמואל הנביא כשהתחיל לעשות המצוה הזאת איך עשה, שהוא זכר תחלה מעשהו הרע, ואחר כך צוה להרגם, והוא אמרו יתברך: 'פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל' (שמואל א טו, ב)".
כן כתב הרמב"ם גם בהלכות מלכים (פ"ה ה"ה): "וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק, שנאמר: 'תמחה את זכר עמלק' (דברים כה, יט). ומצוות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו, כדי לעורר איבתו, שנאמר: 'זכור את אשר עשה לך עמלק' (שם, יז). מפי השמועה למדו: 'זכור' - בפה, 'לא תשכח' - בלב. שאסור לשכוח איבתו ושנאתו".
2. דעת הרמב"ן
כעין זה כתב גם הרמב"ן (בפסוק יז): "והנכון בעיני שהוא לומר שלא תשכח מה שעשה לנו עמלק עד שנמחה את שמו מתחת השמים, ונספר זה לבנינו ולדורותינו, לומר להם: כך עשה לנו הרשע, ולכך נצטוינו למחות את שמו".
הרמב"ם והרמב"ן כתבו שטעם המצווה הוא כדי שנשנא את עמלק ונשמידו.
ב. הסבר "ספר החינוך"
"ספר החינוך" הביא את דברי הרמב"ם, והוסיף בשורשי המצווה: "לתת אל לבנו שכל המיצר לישראל שנאוי לפני השם ברוך הוא, וכי לפי רעתו וערמת רוב נזקו, תהיה מפלתו ורעתו. כמו שאתה מוצא בעמלק, כי מפני שעשה רעה גדולה לישראל, שהתחיל הוא להזיקם, ציוונו ברוך הוא לאבד זכרו מני ארץ, ולשרש אחריו עד כלה".
ג. הסבר רש"י
רש"י (בפסוק יז) קישר את הסמיכות של פסוקי מדות ומשקלות לפרשת זכור וכתב: "אם שקרת במדות ובמשקלות הוי דואג מגרוי האויב".
מרש"י יוצא שזכירת מעשה עמלק משמעותה לזכור שלא לחטוא, ולדעת שאם ח"ו נחטא - נענש, שהרי עמלק בא אחרי שבני ישראל אמרו: "היש ד' בקרבנו?" (שמות יז, ז). לכן עלינו לזכור מעשה עמלק ומתוך כך נזכור שאסור לחטוא.
גם בפרשת בשלח (יז, ח) כתב רש"י: "ויבא עמלק וגו' - סמך פרשה זו למקרא זה לומר: תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים: 'היש ד' בקרבנו אם אין' (שם, ז). חייכם שהכלב בא ונושך אתכם, ואתם צועקים אלי ותדעון היכן אני. משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך. היה אותו הבן רואה חפץ ואומר: 'אבא, טול חפץ זה ותן לי'. והוא נותן לו, וכן שניה, וכן שלישית. פגעו באדם אחד, אמר לו אותו הבן: 'ראית את אבא?' אמר לו אביו: 'אינך יודע היכן אני?!' השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו".
ד. הסבר הפרקי דרבי אליעזר
הפרקי דרבי אליעזר (פרק מ"ד) פירש: "רבי פנחס אומר: אחר ארבעים שנה רצה משה להזכיר לישראל ולומר להן: זוכרים אתם שאמרתם במדבר: 'היש ד' בקרבנו אם אין', אלא אמר משה: אם אני אומר לישראל כך הרי אני מגלה פניהם [דהיינו מלבין פניהם (רד"ל שם אות לד)], ומגלה פנים אין לו חלק לעולם הבא, אלא אני אומר להם מעשה עמלק, והם מבינים מה שכתוב לפניו. משל למה הדבר דומה? לשר שהיה לו פרדס אחד, ובפתח הפרדס כלב, והשר יושב בעלייתו, צופה ומביט כל מה שבפרדס. נכנס אוהבו של שר לקחת מן הפרדס, ושיסה בו הכלב וקרע בגדי אהובו. אמר השר: אם אומר לאוהבי: 'למה נכנסת לפרדס?' הרי אני מגלה את פניו, אלא הרי אני אומר לו: 'הראית אותו הכלב שוטה האיך קרע את בגדיך ולא היה מבין שאתה אהובי?' ומיד הוא מבין מה שעשה. כך אמר משה: הרי אני אומר לישראל מעשה עמלק, ומיד הם יודעים מה שכתוב למעלה. לפיכך אמר משה: 'זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים'".
לפי הפרקי דרבי אליעזר מצוות הזכירה היא לזכור שחטאנו ולכן בא עמלק, כעין מה שכתב רש"י, אלא שרש"י כתב שבזכירת מעשה עמלק נזהר שלא נחטא בעתיד, והפרקי דרבי אליעזר אומר שזכירת מעשה עמלק היא כדי שנזכור שחטאנו בעבר, ונחזור בתשובה על כך.
ה. הסבר הסמ"ק
הסמ"ק (מצווה כג) הסביר את מצוות זכירת עמלק בכיוון אחר לגמרי: "שלא לשכוח מעשה עמלק, דכתיב: 'לא תשכח'. פירוש: שהקב"ה הצילנו מידו, ובעבור זה תהיה יראתו על פנינו לבלתי נחטא".
ו. הסבר ה"ספרי דבי רב"
ה"ספרי" בפרשת כי תצא (פיסקה רצו) כתב: "זכור אשר עשה לך עמלק. זכור בפה ואל תשכח בלב. וכן הוא אומר: 'שמעו עמים ירגזון'. בדרך - בשעת טרופכם. בצאתכם - בשעת גאולתכם".
הסביר ר' דוד פרדו בפירושו על הספרי, הנקרא "ספרי דבי רב": "הכי תניא בפ"ב דמגילה (י"ח ע"א): 'זכור', יכול בלב? כשהוא אומר: 'לא תשכח' הרי שכחת הלב אמור, הא מה אני מקיים 'זכור'? בפה, עד כאן. ונראה הכוונה דכי היכי שמצוה שלא לשכוח מן הלב מה שעשה, כדי להנקם ממנו בזמן הראוי, כדכתיב (פסוק י"ט) 'והיה בהניח' וגו', הכי נמי איכא מצוה שאפילו בזמן שלא יוכלו להלחם עמהם יזכרו בפה בכל יום מה שעשה. וכן כתב רבינו האר"י זצ"ל שזה אחת מן הזכירות שחייב לזכור בכל יום, כמו שכתב בספר הכוונות גבי 'וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול' (סוף ברכת 'אהבת עולם' שבשחרית). ומשום דקשיא דבשלמא שלא ישכחו בלב ניחא, כדי שיזכרו בעת רצון למחותם, אבל להזכיר בפה מה יתן ומה יוסיף ולמה נצטווינו בכך? משום הכי קאמר: 'וכן הוא אומר: שמעו עמים ירגזון' (שמות טו, יד), שכל אומות העולם כיון ששמעו כוחו וגבורתו יתברך, והנסים שעשה לישראל בגאולת מצרים רגזו וחלו, והאויב הזה העיז מצח לבוא להלחם, וכביכול עשה רושם נגד הקב"ה, כמו שכתבו רז"ל על 'כי יד על כס י-ה' (שמות יז, טז ועיין רש"י שם), הילכך מצוה עלינו לחשוב לכבודו יתברך, ולזכור בפה בכל יום שימהר, ולהתפלל שיחיש ד' יתברך למחות את שמו. והיינו נמי דקאמר בתר הכי: 'בדרך' בשעת טירופכם, ולא חמל עליכם, לכן לא תסירו זכרונו מלבבכם. ו'בצאתכם ממצרים', בשעת גאולתכם, ולא היה פחד אלוקים לנגד עיניו עם כל מה ששמע. הרי מוכח שהעיז פניו לבוא נגד השם, מה שלא היה בכל האומות, לכך חייבים אתם לזכור בפה. ומצאתי בילקוט (תהילים תתס"ח): הוו מזכירין שמו מלמטה ואני מוחה שמו מלמעלה, 'יהיו נגד ד' תמיד' (תהילים קט, טו), כל מה שעשה לנגדי עשה, 'ויכרת מארץ זכרם' (שם), הוי 'זכור את אשר עשה עמלק' עד כאן".
סיכום הטעמים
נאמרו ששה טעמים למצוות "זכור":
כדי שנשנא את עמלק ונשמידו (רמב"ם ורמב"ן).
- שנדע שכל המיצר לישראל שנוא בעיני הקב"ה ויענש (ספר החינוך).
- שניזהר שלא נחטא (רש"י).
- שנזכור שחטאנו, ונחזור בתשובה על כך (פרקי דר"א).
- שנזכור שהקב"ה מצילנו מיד אויבינו, ומתוך כך לא נחטא (סמ"ק).
- להתפלל שד' ימחה את שמו, כיון שאין שם ד' שלם כל עוד עמלק בעולם (ספרי דבי רב).
הסיכום מתוך אתר בני ציון
הנושאים החמים
הנושאים החמים
