• משתמשים יקרים!

    בשל עבודות תחזוקה הערב, ייתכן שהאתר יהיה סגור לפרקי זמן שונים לצורכי תחזוקה.
    זוהי סגירה מכוונת, ונועדה לשפר את ביצועי האתר, לטובתכם.
    בתקווה להבנה. תודה על הסבלנות!

שיתוף - לביקורת 4000 הודעות – מי סופר בכלל?

מצב
הנושא נעול.

הספרן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
ובכן, חבריי לכתיבה, הנה אני כאן בציון דרך היסטורי חסר תקדים ובעיקר חסר תכלית: ההודעה ה-4000 שלי!
אז חשבתי לעצמי – מה אפשר לכתוב לכבוד המאורע? שיר הלל? מונולוג דרמטי? פרק נוסף בסדרת סיפורים מצוצים? ואז הבנתי: זה בדיוק הזמן לטור מצחיק. כי אם כבר חוגגים, אז בסטייל - או לפחות עם כמה בדיחות גרועות...

אך לא לפני שאכתוב תשובה לשאלה שבוודאי מנקרת בראשכם (כן כן, אני יודע מה אתם חושבים):
"למה? למה חשוב לספרן לשבור את ההיסטוריה של עצמו..?"
שאלה מצוינת! וגם אני שאלתי אותה לפחות 3999 פעמים בדרך לכאן, אבל כמו תמיד,
מילים הן כמו גרעינים - ברגע שאתה מתחיל, אי אפשר להפסיק.
מילים הן כמו טור נוסף מבית היוצר של @שועל ספרות - ברגע שאתה מתחיל לצחוק אתה לא מפסיק.
מילים הן כמו סיגריות - ברגע ששאפת אחת, השנייה והשלישית.. בוא יבואו.
מילים הן כמו ספרים.. (הופסס..) - כשאחד נופל, סימן שכל השאר בדרך אליך (הארון קרס..)
מילים הן כמו הנפש בעצמה - מתרחבת והולכת בלי גבול ומידה.
מילים הן כמו בבואה של הנפש - טוב הגזמתי עם המילים...

נתקדם הלאה.
עם כל הכבוד למילים.. כשאני מנסה למדוד 4000 הודעות שמכילות מילים ורק מילים.. אני מבין שזה גדול עלי..!
כי זה מספיק כדי לכתוב את כל העיתונים והמגזינים החרדים (משפחה, בקהילה, יתד נאמן, המודיע, המבשר, מרווה לצמא, המחנה החרדי, כפר חב"ד, הפלס, בית משיח, שחרית, קול העיר, העדה, רגע, זמן, כדור, טעימות, קול פליי, זרקור ועוד ועוד) שיצאו בחודש האחרון..
לתעד את כל העיצובים ש@כלבוניק החליף משניה לשניה..
למלאות את כל האשכולות ש@מרשמלו מחקה..
לפתח סיפורים מהתגיות של פרוגמטי...
להתחרות במלל שנשלח לנו מרשימת התפוצה המדהימה של @הדוויג..
לכתוב 5 ספרי בישול עם מתוכנים של @ה. בקר - כולל בדיחות בצד (מי לא אוהב מתכון עם פאנץ'?).
לתת במתנה הודעה לכל ניק שנרשם אי פעם לפרוג..
ואפילו להתחרות במספר הלייקים ש- @אוראל סולטן מרעיף כאן על החבר'ה..
או במספר ההודעות ש @א. פרי כתבה על הוצאות הספרים ומעלליהם..
או במצעד הפרגונים בקהילת הצלמים.. 'אלופה. מהמם. ממיס וכו' וכו'". הבנתם את הכיוון...
וכמובן.. גם מספיק כדי שכל חברי הקהילה יכתבו יחד ספר אחד על... נניח, "איך לשווק סיפור גרוע..."

אבל בואו נהיה כנים – 4000 הודעות זה בעיקר הרבה מאוד מילים. מילים שנשפכו על המסך, מילים שחיפשו מוזה ומילים שגררו ביקורות כמו "זה נחמד, אבל חסר לי עומק בדמות של שפיגלמן". או "זה סיפור מדהים. אבל יש עוד משהו לשפר, לשנות, לשכתב, לנסח". ובמילים אחרות למחוק מה שכתבת..

אז תכלס' מה זה 4000 הודעות? סך הכל, עוד דוגמה למישהו שלא יודע מתי להפסיק...

"ומתי אותו גאון שלא מפסיק לקשקש.. הגיע לכאן?", ובמילים אחרות "איך הכל התחיל?" אתם שואלים בסקרנות עד אימה..
אוקיי, שאלתם יפה תקבלו תשובה הגונה...
הספרן' התקבל לקהילה בתאריך 11/1/24 ב- 18:20 בערב
זו הייתה שורת פתיחה קצרה וצנועה באשכול - חתמתי ונושעתי..
משם, כלומר כבר באותה הודעה... - זה התגלגל לראיון משעשע במיוחד (בעיקר את עצמי..?), שהתואר - "שורת פתיחה קצרה וצנועה" מוטל בספק - בעיקר התיאור האחרון..

ומאז זה המשיך במספר הודעות עטורים בחמישה סימני שאלה, שלושה סימני קריאה, ויותר מדי התנצלויות על כך שאני מפריע.
אבל כמה הודעות אחרי זה כבר הרגשתי בנוח, ושיתפתי סיפור שהסתיים במשפט הדרמטי -
"בפניה הראשונה הוא שבר את ההגה בתנופה נמרצת לכיוון ההפוך ממנו הוא בא,
חזרה לשורשו, חזרה לביתו, כעת הוא חוזר לבית אבא..."

עד היום אני לא בטוח מה זה בדיוק אומר... אבל זה נשמע עמוק. תודו!

ובין לבין הגיעו התגובות..
לצד הפרגונים הרבים גם ביקורת בונה, יסודית, מוצקה, נחושה, הורסת, משדרגת, מאכזבת, מפרגנת, מזלזלת, קנטרנית, נחמדה, חסרה, מלאה, צוננת, חמה, מזוייפת, מתחנחנת, חסרת טעם, חסרת ריח, דלגתי, שכחתי, תשלימו, נגמרו לי המילים.. כמו:
"יפה, אבל המשפטים הללו קצת קלישאתים", ו"הסוף חזק, אבל מה עם ההתחלה?" או, "הכתיבה ברמה מאוד גבוהה אבל הכתיבה ספרותית, ובאיזשהוא שלב זה נהיה קשה לקריאה..." , או, "ואוו, הכתיבה ממש ברמה גבוהה, כיף לקרוא אותה. אין הרבה כאלו בימינו. איך לא עלו עליו? כזאת קריירה לא אמורה להיות ארוכה", וגם, "הפריעה לי בעיית קצב. שים לב לסלנגים שהשתחלו לסיפור", וכן, "לא כ"כ ברור שזה פתיח", וכמובן התגובה הקלאסית, "כמה תגיות כתבת? זה דורש הרבה יצירתיות"...

אבל מה שהורג אותך.. מחשל אותך, ובכל פעם מחדש הבנתי – הכתיבה הזו היא לא רק תחביב, היא צורך הישרדותי, בערך כמו מוקי התוכי.. בשבילי.

מכאן לשם, מצויד במלאי פרגונים, וביקורות בונות עד להתפקע.. המשכתי הלאה במסע הכתיבה..
עוד טקסט קצר, עוד ביקורת בונה, עוד הערה שובבה, עוד טור ארוך לנשות חסרי דעת, עוד דיון בלתי נגמר, עוד דיאלוג של 20 שורות שנמחק כי "זה לא באמת קורה ככה במציאות". עוד אתגר שנמחק - כפי שחוקק אדון מרפי. עוד 18 שורות שמחציתם נמחקה, והפעם לא על ידי... עוד כותרת דרמטית שנמחקה בעקבות פניות מהציבור...
עוד אנקדוטות משעשעות מחיי היומיום וטורים שבהם ניסיתי להעצים "תינוקות" בהומור בוטה , כמו -
אתה חשוב
למרות שאת
האשפה
הורדת שוב..

אתה מתחשב אובר..
למרות שבספונג'ה

אתה עובר...

ואפילו תובנות אפלות מבית היוצר..
אדם חי על זמן שאול,
גורלו לוטה בערפל סמוי
והוא מגלם תפקיד ניצב,
במשחק הגדול של חייו

הפרצוף האמתי שלך,
זה לא מה שאתה סוקר במראה,
או מה שאתה משקף לסביבה
אלא מה שאתה מרגיש עמוק

בתוך לבבך

הספרן במקצועו מתמחה בקטלוג ספרים,
החייט במקצועו מתמחה בתפירת בגדים
הסנדלר במקצועו מתמחה ביצירת מנעלים
אתה כגבר מהווה בסיס למשפחתך הקטנה
אתה כגבר תופר את עלילות ילדיך במו חייך
אתה כגבר מתמחה בקטלוג חיים של רכים ונבוכים
שמחפשים מסדר ומכונן בחייהם הצעירים


וכמובן – כל אותם פוסטים שבהם השקעתי יותר מדי מילים כדי להגיד משהו פשוט כמו "אני אוהב את הסיפור/השיר הזה". או "למה לא מגיבים לי" או "למה חשוב לא להגיב לי"...

כמו כל כותב בקהילה, נתקלתי ברגעי שיא במסע הזה... ולרגל המאורע.. החלטתי לשתף אתכם - מעריצי הרבים....
כשקבלתי מייל מהאקר ערבי - "אדוני מעוניין לקבל הצעת עבודה או שעבודה מערפי לא טוב?"
שליחת צ'ק ללא כיסוי בעקבות תביעה משפטית שקבלתי מ @קראנצ' פיסטוק על פוסט שלטענתה הוציא את דיבתה רעה..
כשכתבתי שיר על תגיות, להצדיק את קיומם, ולמחרת נמחקו הבתים הראשונים...
כשמישהו התבטא על הפוסט "גאוני וחכם לקח מצוין מפורים, לאו דווקא על בעל ואשה"
כשמישהי כתבה בתגובה לשיר 'העצמה' שכתבתי: "כמעט בא לי להיות גבר עם כאלו העצמות. חזק ברמות שלא הכרנו". (לא כדאי!)
כשמישהי כתבה בתגובה להעצמה: "אני היחידה שהמשפט הזה צרם לה?" ומעטים החרו אחריה...
כשחטפתי על הראש: "תמהני כיצד העליתם על דעתכם כי בנושא כה קריטי והרה גורל של הדקדוק בסגולות קלה כבחמורה, אשר יסודתו בהררי קודש - על זה נאמר: "טובל ושרץ בידו!!!!"
אותו רגע שבו הבנתי שכתבתי תגובה של 800 מילים על טקסט שמורכב מ-50.
לקבל תגובה על טקסט שחששת לפרסם, במיוחד כשהתגובה היא: "מדהים! שילוב של הומור חצוף עם מסר עמוק!"...

כשמאמר שכתבתי - "עת לצחוק ועת לבכות - סיפורו של סרטון אחד קטן". על קצין בשם מוטי שמיר ז"ל שלחם בגבורה בשביעי באוקטובר, הגיעה לידי האלמנה רויטל שמיר שטרחה להגיב עליו כמצורף כאן-
%D7%AA%D7%92%D7%95%D7%91%D7%94-png.1596732


או הרגע שבו מישהו שלח לי הודעה פרטית:
"רק רציתי לספר לך
שהס' שלך על
משפחת ביבס ריגש אותי מאד מאד..
כבר עבר זמן מאז שבכיתי על המצב,
החזרת אותי לשם.
שה' ישלח לנו את הגאולה בקרוב. אמן!"


כשכתבתי לאם שכולה סיפור על בנה שנפל במלחמה.

בהחלט מרגש, ומדהים, מה שמילים יכולות לעשות.

אבל איך אפשר בלי טפיחה על השכם...
כשמאמר שכתבתי, קיבל תשע סקירות, מאות תודות, ועשרות הפניות בפרוג...
או מאמר שהתברג לראשונה בניוזלטר של פרוג..
" זה אות כבוד!" כתב לי @הכלבויניק
ומאז, קבלתי מדליה נוספת על המאמר - הסכסוך ישראלי פלסטיני מבוסס על רקע דתי או לאומי?

אבל לא הכל דבש..
כי במסע הארוך הזה עברתי לא מעט תסכולים.. כמו קטע שכתבתי באחד האתגרים, קטע שנון ומוצלח שזכה לעשרות פידבקים, כפול ומשולש מרוב הכותבים.. ובאיזה מקום זכיתי...? עדיף שלא תשאלו..
ואם כבר מדברים על מסע מרתק שעברתי.. כדאי לרפרף על מסע לא פחות מרתק, המסע של גבריאל..

והמסע הארוך, הסיזיפי והמייגע כל כך.. גרם לי להבין כמה דברים. לדוגמא..:
אם לא הייתי כותב כאן, כנראה הייתי מסיים לפחות שני ספרים. אבל בינינו, למי יש זמן לכתוב ספרים כשיש כל כך הרבה הודעות לכתוב?
כשאתה מגיע להודעה ה-2000, אתה מבין ששלושים אחוז מההודעות שלך הן תגובות בסגנון "מסכים לגמרי!".
אם כתבת סיפור וחשבת שבזה סיימת, הפורום יזכיר לך שלעולם לא באמת סיימת. תמיד יש עוד משהו לשפר, לשנות, לשכתב, לנסח, ובמילים אחרות למחוק מה שכתבת..
שיש הצדקה לכתוב העצמה גברית גם בפורום שרובו נשים. אבל אל תהיה צודק תהיה חכם..
שגבר יכול לעשות אינסוף טעויות ועדיין הוא יוכל למשוך 'מהעצמה' עידוד והעצמה....
שיש מושג כלאים שנקרא 'הַסְגַּבְרָה' (באנגלית: Mansplaining, הלחם בסיסים של המילים "הסברה" ו"גבר") מצב שבו גבר מנסה להסביר לאישה דבר מה באופן מתנשא, ובייחוד בנושא שבו היא מתמצאת יותר ממנו.
שישנם נשים שהשכלתם התורנית עולה פי כמה מאשר גברים. ומנגד, גברים שהשכלתם הקולינרית עולה פי כמה מאשר נשים.
שיש לי הרבה כח לדבר עם עצמי...
אם מישהו כותב "נחמד, אבל לא התחברתי" – זו לא הזמנה לפתוח מאמר תגובה של 12 פסקאות.
דיאלוגים טובים הם כאלה שגורמים לקוראים לחייך או להזדהות – אבל תמיד יימצא מישהו שיגיד לך, "זה נשמע קצת מאולץ".
שהביקורות הכי קטלניות מגיעות תמיד אחרי שאתה משוכנע שסיימת לערוך את הסיפור "לגמרי".
שאנשים תמיד ינסו למצוא משמעות עמוקה בהודעות שלך, גם אם ניסית רק להצחיק.
לפעמים הסיפור שלך באמת טוב, אבל כולם עסוקים מדי במריבות על "האם מותר לכתוב עם רווח כפול?".
אין דבר כזה "יותר מדי סדנאות כתיבה". תמיד יש עוד זווית להאיר, עוד טיפ לגלות, ועוד דרך לשכנע אחרים.. שפשוט "אין להם את זה"....
כותבים בפורום הם קהל מיוחד. הם יודעים להחמיא, לבקר לפרגן ולצחוק – בעיקר עם עצמם ותו לא...!
אל תשלב בסיפורים - טקסט בערבית, שלא תקבל הצעת עבודה מפתה שתזרוק אותך למרתפי השב"כ...

אבל אם יש דבר חשוב שבאמת למדתי - זה שכותב אמיתי תמיד שואל את עצמו: "למה אף אחד לא מגיב לי?!"
כי בואו נודה באמת – אין דבר מביך יותר מלפרסם סיפור שהשקעת בו שעות, ימים, או (אם אתה כמוני) שנים, ואז לראות איך הוא יורד מטה ברשימת הפוסטים, נטוש ובודד כמו מוקי תוכי לאחר מקלחת..

לצורך כך כתבתי מספר תגובות שיכולות לשפר את המצב.. (לא לשכוח אחר כך להחליף שם משתמש..)
'איזה 'פאנץ' מדהים! מדהים איך הצלחת לשלב בין מסר עמוק להומור חצוף'...
או, 'תודה לעצמי על הפרסום הזה, ממש נהניתי לקרוא את זה שוב'..

אבל זה מה יש.. ואסור לקחת ללב. כי זה שהכותבים בפורום לא תמיד מגיבים, זה לא אומר שהסיפור שלך לא מצוין. זה אומר שהם פשוט... נו, אנשים...
אה.. עוד דבר שלמדתי.. אין דבר כזה הודעה שאי אפשר לסיים עם אימוג'י של 🤔.

אוקיי צחקנו, גלגלנו עיניים, פרגנו, הרמנו גבה, ואף התרעמנו.. אז מה הלאה אתם מהרהרים לעצמכם..
אז האמת, אני לא יודע מה יביאו ההודעות הבאות, אבל אני די בטוח שהן ימשיכו לכלול צחקוקים על טורים הומוריסטיים, אנקדוטות מחיי היומיום, טורים שמעניינים רק אותי, סיפורים גדולים על החיים, פאנצ'ים חדים, ובעיקר - לדחוף את עצמי להפסיק לתקן כל הודעה פעמיים אחרי שפרסמתי אותה...

אז תודה מראש לכל אחד מחברי הקהילה כל אחד בשמו הטוב יבורך, שקרא, כתב, הגיב, ביקר, פרגן, התווכח, צחק, גלגל עיניים, עיקם אף, הרים גבה, ולבסוף סימן לייק, בלעדיכם, המסע הזה היה הרבה פחות מעניין.
וכמובן תודה מובהקת למנהלים היקרים @מ. י. פרצמן @ניהול קהילת כתיבה שמשקיעים ממרצם ומזמנם לטובת החברים. כמו גם מנהל פורום מאמרים @הדוויג שיש לי כלפיו הרבה הכרת טובה.

אז יאללה קדימה, לעוד 4000 הודעות של יצירה, כתיבה, ובעיקר – בכיינות על חוסר פידבק....
:unsure:
 
נערך לאחרונה ב:

הספרן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
סליחה סליחה. בטעות פרסמתי את האשכול, טרם השלמתי את ההודעה 4000 במספר.
עכשיו זה בסדר.
ממש הרגע נמחקה הודעה אחת.
אבל עכשיו סופית זה בסדר. אם יחולו שינויים, אשתדל לעדכן. תודה.
 

מון בלאן

משתמש מקצוען
איור וציור מקצועי
יוצרי ai
ובכן, חבריי לכתיבה, הנה אני כאן בציון דרך היסטורי חסר תקדים ובעיקר חסר תכלית: ההודעה ה-4000 שלי!
אז חשבתי לעצמי – מה אפשר לכתוב לכבוד המאורע? שיר הלל? מונולוג דרמטי? פרק נוסף בסדרת סיפורים מצוצים? ואז הבנתי: זה בדיוק הזמן לטור מצחיק. כי אם כבר חוגגים, אז בסטייל - או לפחות עם כמה בדיחות גרועות...

אך לא לפני שאכתוב תשובה לשאלה שבוודאי מנקרת בראשכם (כן כן, אני יודע מה אתם חושבים):
"למה? למה חשוב לספרן לשבור את ההיסטוריה של עצמו..?"
שאלה מצוינת! וגם אני שאלתי אותה לפחות 3999 פעמים בדרך לכאן, אבל כמו תמיד,
מילים הן כמו גרעינים - ברגע שאתה מתחיל, אי אפשר להפסיק.
מילים הן כמו טור נוסף מבית היוצר של @שועל ספרות - ברגע שאתה מתחיל לצחוק אתה לא מפסיק.
מילים הן כמו סיגריות - ברגע ששאפת אחת, השנייה והשלישית.. בוא יבואו.
מילים הן כמו ספרים.. (הופסס..) - כשאחד נופל, סימן שכל השאר בדרך אליך (הארון קרס..)
מילים הן כמו הנפש בעצמה - מתרחבת והולכת בלי גבול ומידה.
מילים הן כמו בבואה של הנפש - טוב הגזמתי עם המילים...

נתקדם הלאה.
עם כל הכבוד למילים.. כשאני מנסה למדוד 4000 הודעות שמכילות מילים ורק מילים.. אני מבין שזה גדול עלי..!
כי זה מספיק כדי לכתוב את כל העיתונים והמגזינים החרדים (משפחה, בקהילה, יתד נאמן, המודיע, המבשר, מרווה לצמא, המחנה החרדי, כפר חב"ד, הפלס, בית משיח, שחרית, קול העיר, העדה, רגע, זמן, כדור, טעימות, קול פליי, זרקור ועוד ועוד) שיצאו בחודש האחרון..
לתעד את כל העיצובים ש@כלבוניק החליף משניה לשניה..
למלאות את כל האשכולות ש@מרשמלו מחקה..
לפתח סיפורים מהתגיות של פרוגמטי...
להתחרות במלל שנשלח לנו מרשימת התפוצה המדהימה של @הדוויג..
לכתוב 5 ספרי בישול עם מתוכנים של @ה. בקר - כולל בדיחות בצד (מי לא אוהב מתכון עם פאנץ'?).
לתת במתנה הודעה לכל ניק שנרשם אי פעם לפרוג..
ואפילו להתחרות במספר הלייקים ש- @אוראל סולטן מרעיף כאן על החבר'ה..
או במספר ההודעות ש @א. פרי כתבה על הוצאות הספרים ומעלליהם..
או במצעד הפרגונים בקהילת הצלמים.. 'אלופה. מהמם. ממיס וכו' וכו'". הבנתם את הכיוון...
וכמובן.. גם מספיק כדי שכל חברי הקהילה יכתבו יחד ספר אחד על... נניח, "איך לשווק סיפור גרוע..."

אבל בואו נהיה כנים – 4000 הודעות זה בעיקר הרבה מאוד מילים. מילים שנשפכו על המסך, מילים שחיפשו מוזה ומילים שגררו ביקורות כמו "זה נחמד, אבל חסר לי עומק בדמות של שפיגלמן". או "זה סיפור מדהים. אבל יש עוד משהו לשפר, לשנות, לשכתב, לנסח". ובמילים אחרות למחוק מה שכתבת..

אז תכלס' מה זה 4000 הודעות? סך הכל, עוד דוגמה למישהו שלא יודע מתי להפסיק...

"ומתי אותו גאון שלא מפסיק לקשקש.. הגיע לכאן?", ובמילים אחרות "איך הכל התחיל?" אתם שואלים בסקרנות עד אימה..
אוקיי, שאלתם יפה תקבלו תשובה הגונה...
הספרן' התקבל לקהילה בתאריך 11/1/24 ב- 18:20 בערב
זו הייתה שורת פתיחה קצרה וצנועה באשכול - חתמתי ונושעתי..
משם, כלומר כבר באותה הודעה... - זה התגלגל לראיון משעשע במיוחד (בעיקר את עצמי..?), שהתואר - "שורת פתיחה קצרה וצנועה" מוטל בספק - בעיקר התיאור האחרון..

ומאז זה המשיך במספר הודעות עטורים בחמישה סימני שאלה, שלושה סימני קריאה, ויותר מדי התנצלויות על כך שאני מפריע.
אבל כמה הודעות אחרי זה כבר הרגשתי בנוח, ושיתפתי סיפור שהסתיים במשפט הדרמטי -
"בפניה הראשונה הוא שבר את ההגה בתנופה נמרצת לכיוון ההפוך ממנו הוא בא,
חזרה לשורשו, חזרה לביתו, כעת הוא חוזר לבית אבא..."

עד היום אני לא בטוח מה זה בדיוק אומר... אבל זה נשמע עמוק. תודו!

ובין לבין הגיעו התגובות..
לצד הפרגונים הרבים גם ביקורת בונה, יסודית, מוצקה, נחושה, הורסת, משדרגת, מאכזבת, מפרגנת, מזלזלת, קנטרנית, נחמדה, חסרה, מלאה, צוננת, חמה, מזוייפת, מתחנחנת, חסרת טעם, חסרת ריח, דלגתי, שכחתי, תשלימו, נגמרו לי המילים.. כמו:
"יפה, אבל המשפטים הללו קצת קלישאתים", ו"הסוף חזק, אבל מה עם ההתחלה?" או, "הכתיבה ברמה מאוד גבוהה אבל הכתיבה ספרותית, ובאיזשהוא שלב זה נהיה קשה לקריאה..." , או, "ואוו, הכתיבה ממש ברמה גבוהה, כיף לקרוא אותה. אין הרבה כאלו בימינו. איך לא עלו עליו? כזאת קריירה לא אמורה להיות ארוכה", וגם, "הפריעה לי בעיית קצב. שים לב לסלנגים שהשתחלו לסיפור", וכן, "לא כ"כ ברור שזה פתיח", וכמובן התגובה הקלאסית, "כמה תגיות כתבת? זה דורש הרבה יצירתיות"...

אבל מה שהורג אותך.. מחשל אותך, ובכל פעם מחדש הבנתי – הכתיבה הזו היא לא רק תחביב, היא צורך הישרדותי, בערך כמו מוקי התוכי.. בשבילי.

מכאן לשם, מצויד במלאי פרגונים, וביקורות בונות עד להתפקע.. המשכתי הלאה במסע הכתיבה..
עוד טקסט קצר, עוד ביקורת בונה, עוד הערה שובבה, עוד טור ארוך לנשות חסרי דעת, עוד דיון בלתי נגמר, עוד דיאלוג של 20 שורות שנמחק כי "זה לא באמת קורה ככה במציאות". עוד אתגר שנמחק - כפי שחוקק אדון מרפי. עוד 18 שורות שמחציתם נמחקה, והפעם לא על ידי... עוד כותרת דרמטית שנמחקה בעקבות פניות מהציבור...
עוד אנקדוטות משעשעות מחיי היומיום וטורים שבהם ניסיתי להעצים "תינוקות" בהומור בוטה , כמו -
אתה חשוב
למרות שאת
האשפה
הורדת שוב..

אתה מתחשב אובר..
למרות שבספונג'ה

אתה עובר...

ואפילו תובנות אפלות מבית היוצר..
אדם חי על זמן שאול,
גורלו לוטה בערפל סמוי
והוא מגלם תפקיד ניצב,
במשחק הגדול של חייו

הפרצוף האמתי שלך,
זה לא מה שאתה סוקר במראה,
או מה שאתה משקף לסביבה
אלא מה שאתה מרגיש עמוק

בתוך לבבך

הספרן במקצועו מתמחה בקטלוג ספרים,
החייט במקצועו מתמחה בתפירת בגדים
הסנדלר במקצועו מתמחה ביצירת מנעלים
אתה כגבר מהווה בסיס למשפחתך הקטנה
אתה כגבר תופר את עלילות ילדיך במו חייך
אתה כגבר מתמחה בקטלוג חיים של רכים ונבוכים
שמחפשים מסדר ומכונן בחייהם הצעירים


וכמובן – כל אותם פוסטים שבהם השקעתי יותר מדי מילים כדי להגיד משהו פשוט כמו "אני אוהב את הסיפור/השיר הזה". או "למה לא מגיבים לי" או "למה חשוב לא להגיב לי"...

כמו כל כותב בקהילה, נתקלתי ברגעי שיא במסע הזה... ולרגל המאורע.. החלטתי לשתף אתכם - מעריצי הרבים....
כשקבלתי מייל מהאקר ערבי - "אדוני מעוניין לקבל הצעת עבודה או שעבודה מערפי לא טוב?"
שליחת צ'ק ללא כיסוי בעקבות תביעה משפטית שקבלתי מ @קראנצ' פיסטוק על פוסט שלטענתה הוציא את דיבתה רעה..
כשכתבתי שיר על תגיות, להצדיק את קיומם, ולמחרת נמחקו הבתים הראשונים...
כשמישהו התבטא על הפוסט "גאוני וחכם לקח מצוין מפורים, לאו דווקא על בעל ואשה"
כשמישהי כתבה בתגובה לשיר 'העצמה' שכתבתי: "כמעט בא לי להיות גבר עם כאלו העצמות. חזק ברמות שלא הכרנו". (לא כדאי!)
כשמישהי כתבה בתגובה להעצמה: "אני היחידה שהמשפט הזה צרם לה?" ומעטים החרו אחריה...
כשחטפתי על הראש: "תמהני כיצד העליתם על דעתכם כי בנושא כה קריטי והרה גורל של הדקדוק בסגולות קלה כבחמורה, אשר יסודתו בהררי קודש - על זה נאמר: "טובל ושרץ בידו!!!!"
אותו רגע שבו הבנתי שכתבתי תגובה של 800 מילים על טקסט שמורכב מ-50.
לקבל תגובה על טקסט שחששת לפרסם, במיוחד כשהתגובה היא: "מדהים! שילוב של הומור חצוף עם מסר עמוק!"...

כשמאמר שכתבתי - "עת לצחוק ועת לבכות - סיפורו של סרטון אחד קטן". על קצין בשם מוטי שמיר ז"ל שלחם בגבורה בשביעי באוקטובר, הגיעה לידי האלמנה רויטל שמיר שטרחה להגיב עליו כמצורף כאן-
%D7%AA%D7%92%D7%95%D7%91%D7%94-png.1596732


או הרגע שבו מישהו שלח לי הודעה פרטית:
"רק רציתי לספר לך
שהס' שלך על
משפחת ביבס ריגש אותי מאד מאד..
כבר עבר זמן מאז שבכיתי על המצב,
החזרת אותי לשם.
שה' ישלח לנו את הגאולה בקרוב. אמן!"


כשכתבתי לאם שכולה סיפור על בנה שנפל במלחמה.

בהחלט מרגש, ומדהים, מה שמילים יכולות לעשות.

אבל איך אפשר בלי טפיחה על השכם...
כשמאמר שכתבתי, קיבל תשע סקירות, מאות תודות, ועשרות הפניות בפרוג...
או מאמר שהתברג לראשונה בניוזלטר של פרוג..
" זה אות כבוד!" כתב לי @הכלבויניק
ומאז, קבלתי מדליה נוספת על המאמר - הסכסוך ישראלי פלסטיני מבוסס על רקע דתי או לאומי?

אבל לא הכל דבש..
כי במסע הארוך הזה עברתי לא מעט תסכולים.. כמו קטע שכתבתי באחד האתגרים, קטע שנון ומוצלח שזכה לעשרות פידבקים, כפול ומשולש מרוב הכותבים.. ובאיזה מקום זכיתי...? עדיף שלא תשאלו..
ואם כבר מדברים על מסע מרתק שעברתי.. כדאי לרפרף על מסע לא פחות מרתק, המסע של גבריאל..

והמסע הארוך, הסיזיפי והמייגע כל כך.. גרם לי להבין כמה דברים. לדוגמא..:
אם לא הייתי כותב כאן, כנראה הייתי מסיים לפחות שני ספרים. אבל בינינו, למי יש זמן לכתוב ספרים כשיש כל כך הרבה הודעות לכתוב?
כשאתה מגיע להודעה ה-2000, אתה מבין ששלושים אחוז מההודעות שלך הן תגובות בסגנון "מסכים לגמרי!".
אם כתבת סיפור וחשבת שבזה סיימת, הפורום יזכיר לך שלעולם לא באמת סיימת. תמיד יש עוד משהו לשפר, לשנות, לשכתב, לנסח, ובמילים אחרות למחוק מה שכתבת..
שיש הצדקה לכתוב העצמה גברית גם בפורום שרובו נשים. אבל אל תהיה צודק תהיה חכם..
שגבר יכול לעשות אינסוף טעויות ועדיין הוא יוכל למשוך 'מהעצמה' עידוד והעצמה....
שיש מושג כלאים שנקרא 'הַסְגַּבְרָה' (באנגלית: Mansplaining, הלחם בסיסים של המילים "הסברה" ו"גבר") מצב שבו גבר מנסה להסביר לאישה דבר מה באופן מתנשא, ובייחוד בנושא שבו היא מתמצאת יותר ממנו.
שישנם נשים שהשכלתם התורנית עולה פי כמה מאשר גברים. ומנגד, גברים שהשכלתם הקולינרית עולה פי כמה מאשר נשים.
שיש לי הרבה כח לדבר עם עצמי...
אם מישהו כותב "נחמד, אבל לא התחברתי" – זו לא הזמנה לפתוח מאמר תגובה של 12 פסקאות.
דיאלוגים טובים הם כאלה שגורמים לקוראים לחייך או להזדהות – אבל תמיד יימצא מישהו שיגיד לך, "זה נשמע קצת מאולץ".
שהביקורות הכי קטלניות מגיעות תמיד אחרי שאתה משוכנע שסיימת לערוך את הסיפור "לגמרי".
שאנשים תמיד ינסו למצוא משמעות עמוקה בהודעות שלך, גם אם ניסית רק להצחיק.
לפעמים הסיפור שלך באמת טוב, אבל כולם עסוקים מדי במריבות על "האם מותר לכתוב עם רווח כפול?".
אין דבר כזה "יותר מדי סדנאות כתיבה". תמיד יש עוד זווית להאיר, עוד טיפ לגלות, ועוד דרך לשכנע אחרים.. שפשוט "אין להם את זה"....
כותבים בפורום הם קהל מיוחד. הם יודעים להחמיא, לבקר לפרגן ולצחוק – בעיקר עם עצמם ותו לא...!
אל תשלב בסיפורים - טקסט בערבית, שלא תקבל הצעת עבודה מפתה שתזרוק אותך למרתפי השב"כ...

אבל אם יש דבר חשוב שבאמת למדתי - זה שכותב אמיתי תמיד שואל את עצמו: "למה אף אחד לא מגיב לי?!"
כי בואו נודה באמת – אין דבר מביך יותר מלפרסם סיפור שהשקעת בו שעות, ימים, או (אם אתה כמוני) שנים, ואז לראות איך הוא יורד מטה ברשימת הפוסטים, נטוש ובודד כמו מוקי תוכי לאחר מקלחת..

לצורך כך כתבתי מספר תגובות שיכולות לשפר את המצב.. (לא לשכוח אחר כך להחליף שם משתמש..)
'איזה 'פאנץ' מדהים! מדהים איך הצלחת לשלב בין מסר עמוק להומור חצוף'...
או, 'תודה לעצמי על הפרסום הזה, ממש נהניתי לקרוא את זה שוב'..

אבל זה מה יש.. ואסור לקחת ללב. כי זה שהכותבים בפורום לא תמיד מגיבים, זה לא אומר שהסיפור שלך לא מצוין. זה אומר שהם פשוט... נו, אנשים...
אה.. עוד דבר שלמדתי.. אין דבר כזה הודעה שאי אפשר לסיים עם אימוג'י של 🤔.

אוקיי צחקנו, גלגלנו עיניים, פרגנו, הרמנו גבה, ואף התרעמנו.. אז מה הלאה אתם מהרהרים לעצמכם..
אז האמת, אני לא יודע מה יביאו ההודעות הבאות, אבל אני די בטוח שהן ימשיכו לכלול צחקוקים על טורים הומוריסטיים, אנקדוטות מחיי היומיום, טורים שמעניינים רק אותי, סיפורים גדולים על החיים, פאנצ'ים חדים, ובעיקר - לדחוף את עצמי להפסיק לתקן כל הודעה פעמיים אחרי שפרסמתי אותה...

אז תודה מראש לכל אחד מחברי הקהילה כל אחד בשמו הטוב יבורך, שקרא, כתב, הגיב, ביקר, פרגן, התווכח, צחק, גלגל עיניים, עיקם אף, הרים גבה, ולבסוף סימן לייק, בלעדיכם, המסע הזה היה הרבה פחות מעניין.
וכמובן תודה מובהקת למנהלים היקרים @מ. י. פרצמן @ניהול קהילת כתיבה שמשקיעים ממרצם ומזמנם לטובת החברים. כמו גם מנהל פורום מאמרים @הדוויג שיש לי כלפיו הרבה הכרת טובה.

אז יאללה קדימה, לעוד 4000 הודעות של יצירה, כתיבה, ובעיקר – בכיינות על חוסר פידבק....
:unsure:
הרגת אותי מצחוק.
חוש ההומור שלך פשוט לא נגמר (וגם הכח לכתוב)
🤔(למדתי ממך)
 

הספרן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
חנוכת הודעה - 40001: כי למה להפסיק כשאפשר פשוט לכתוב עוד אחת?...

ה' אלוקי ואלוקי אבותי, מלך רחום וחנון, יהי רצון שתתמלא רחמים עלי וברוב רחמיך,
תן לי דיו שלא ייגמר לנצח נצחים,
דפים שלא יתמלאו לעולמי עולמים,
ומילים שיזרמו כמו נהר סמבטיון הגועש.
שלעולם לא שוקט על השמרים.

סיפור, טור, מאמר וגם אנקדוטה,
לכתוב, לחרוט יותר טוב מכל קולגה..
סודות המילים תן לי לפענח..
כדי שאוכל להתקדם ולהשתבח

פתח לי שערי השראה,
הב לי רעיונות שיפרצו מכל פינה,
הנח אותי בין הדקדוק ליצירה –
שאזכה לכתוב אמת גם בתוך פנטזיה.

רחם על הכותב שמחפש משמעות,
רקום לו סיפור שייגע בלבבות,
גשרים מקבילים בין דמיון למציאות
עולמות של מילים והמון המון שורות

נחתום לא מעיד על עיסתו,
וספרן לא מעיד על ספריו,
ולכן אבקש בקשה קטנה,
שרוח היצירה תנחני בדרכה
אמן נצח סלה ועד.


בהודעה 4000 כולם אמרו לי 'וואו!' – בהודעה 40001 הם כבר אומרים לי 'די, תנוח..'
אוקיי. קבלתי.
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
חנוכת הודעה - 40001: כי למה להפסיק כשאפשר פשוט לכתוב עוד אחת?...

ה' אלוקי ואלוקי אבותי, מלך רחום וחנון, יהי רצון שתתמלא רחמים עלי וברוב רחמיך,
תן לי דיו שלא ייגמר לנצח נצחים,
דפים שלא יתמלאו לעולמי עולמים,
ומילים שיזרמו כמו נהר סמבטיון הגועש.
שלעולם לא שוקט על השמרים.

סיפור, טור, מאמר וגם אנקדוטה,
לכתוב, לחרוט יותר טוב מכל קולגה..
סודות המילים תן לי לפענח..
כדי שאוכל להתקדם ולהשתבח

פתח לי שערי השראה,
הב לי רעיונות שיפרצו מכל פינה,
הנח אותי בין הדקדוק ליצירה –
שאזכה לכתוב אמת גם בתוך פנטזיה.

רחם על הכותב שמחפש משמעות,
רקום לו סיפור שייגע בלבבות,
גשרים מקבילים בין דמיון למציאות
עולמות של מילים והמון המון שורות
נחתום לא מעיד על עיסתו,
וספרן לא מעיד על ספריו,
ולכן אבקש בקשה קטנה,
שרוח היצירה תנחני בדרכה
אמן נצח סלה ועד.


בהודעה 4000 כולם אמרו לי 'וואו!' – בהודעה 40001 הם כבר אומרים לי 'די, תנוח..'
אוקיי. קבלתי.
גם פה כולם אומרים "ואוו", ואפילו אחד כזה יותר גדול מהקודם.

נ.ב: ההודעה הקודמת שלי נמחקה בגלל ש: "התיוגים שלך גובלים בהטרדה" (?), אין לי כוח לכתוב הכל שוב, אני רק יאמר שהקטע מצוין ומשעשע.
מזל"ט מכאן אליך, מקווה שלא יתפוצץ. קרה כבר כמה פעמים... ;)

אה, ושכחתי את זה: :unsure:
 
נערך לאחרונה ב:

הספרן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
יוצרי ai

הספרן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
גם פה כולם אומרים "ואוו", ואפילו אחד כזה יותר גדול מהקודם.

נ.ב: ההודעה הקודמת שלי נמחקה בגלל ש: "התיוגים שלך גובלים בהטרדה" (?), אין לי כוח לכתוב הכל שוב, אני רק יאמר שהקטע מצוין ומשעשע.
מזל"ט מכאן אליך, מקווה שלא יתפוצץ. קרה כבר כמה פעמים... ;)

אה, ושכחתי את זה: :unsure:
תודה רבה. ובהזדמנות זו אכפול בתודה על רוב תודותיו שמרעיף עלי ועל כל חברי הקהילה. (מטעמים מובנים השתדלתי לא לתייג אותם). :unsure:
 

ח.ד. וחלק

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
ובהזדמנות זו אכפול בתודה
תוכל גם לכפול את ההודעות כמה וכמה פעמים:
חנוכת הודעה - 40001

ובזה -
בהודעה 40001 הם כבר אומרים לי 'די, תנוח..'
אתה ככל הנראה צודק, היות והמשתמש עם מירב ההודעות עד כה הגיע 'רק' ל-35,478 הודעות (@הוראה תומכת-ע"פ ) כך שארבעים אלף הודעות הם די והותר.
אבל מה כבר אפשר לצפות מאחד ש -
חוש ההומור שלו פשוט לא נגמר (וגם הכוח לכתוב)
?...:unsure:
 

הספרן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
אתה ככל הנראה צודק, היות והמשתמש עם מירב ההודעות עד כה הגיע 'רק' ל-35,478 הודעות (@הוראה תומכת-ע"פ ) כך שארבעים אלף הודעות הם די והותר.
לא, ממש לא! יצאתי אפס אחד גדול. מביך.

אתה לא אפס - אחד (0),
ולא אפס נקודה אחת (0.1)
לו רק תשנה את מיקום הנקודה
ואו אז תרגיש מספר אחד!

כל מה שצריך הוא מבט חדש, זווית אחרת, והעולם יזוז יחד איתך...
:unsure:
 

ח.ד. וחלק

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
לא, ממש לא! יצאתי אפס אחד גדול. מביך.
ממש לא התכוונתי להביך או משהו כזה וסליחה אם הובנתי כך. אני לא משתמש בהומור ע"י דריכת אחרים.

אתה לא אפס - אחד (0),
ולא אפס נקודה אחת (0.1)
לו רק תשנה את מיקום הנקודה
ואו אז תרגיש מספר אחד!

כל מה שצריך הוא מבט חדש, זווית אחרת, והעולם יזוז יחד איתך...
כל כך צודק!
:unsure:
 

הספרן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
ממש לא התכוונתי להביך או משהו כזה וסליחה אם הובנתי כך. אני לא משתמש בהומור ע"י דריכת אחרים.
אני זה שצריך להתנצל בפניך על ההומור הגרוע שלי - שגרם לך לפרשן את דברי כתלונה.. :unsure:
 

נסיך על חלל

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
4000 הודעות,

אותיות, מילים ושורות

מלאות (מלאים?)🤔 בצבע

ובהומור מיוחד

אין ספק @הספרן

אתה באמת לא עוד אחד

אז שאפו.

בכל אופן, כתיבה יפה כמו תמיד, והכי הכי יפה אצלך- אתה יודע לעשות מכל שטות משהו גדול, מרשים, מושלם!
ובכישרון הכתיבה שלך למשוך את הקורא עד סוף הטקסט/ מאמר גם אם הוא ממש ממש ארוך ולחייך ולחייך ולחייך הלוואי על כולנו- קנאת סופרים או "הספרנים" כמובן😉
 

הספרן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
4000 הודעות,

אותיות, מילים ושורות

מלאות (מלאים?)🤔 בצבע

ובהומור מיוחד

אין ספק @הספרן

אתה באמת לא עוד אחד

אז שאפו.

בכל אופן, כתיבה יפה כמו תמיד, והכי הכי יפה אצלך- אתה יודע לעשות מכל שטות משהו גדול, מרשים, מושלם!
ובכישרון הכתיבה שלך למשוך את הקורא עד סוף הטקסט/ מאמר גם אם הוא ממש ממש ארוך ולחייך ולחייך ולחייך הלוואי על כולנו- קנאת סופרים או "הספרנים" כמובן😉
תודה למפרגן מספר אחד... כבר כתבתי.
ובהזדמנות זו אני רוצה להתנצל מעומק הלב על הסיכום הקצרצר לרגל 4000 הודעותיי. "מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר". כידוע. וב"ה להבא אשתדל להרחיב קצת יותר.

ושוב, תודה על הקריאה האינסופית בגיבובי מקלדתי. ומכופלת על התגובה המפרגנת.
ברכות אינסוף יחולו על ראשך (בחלל?) ותגובות מפרגנות יחזרו עליך כבמורנג.

מלאות!
:unsure:
 

סבתא חביבה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
ברכות מאליפות לרגל ציון דרך משמעותי כל כך!
קראתי וקראתי וצחקתי וקראתי עוד וצחקתי עוד וההודעה לא נגמרה... טוב, בכל זאת צריך להצדיק את ההודעה ה3999. המדהים הוא שזה היה מרתק!!! כמו לשתות סודה קרה שהרגע פתחתי. מה יש בה, רק מים ואוויר, אבל אחחחחח!! גישמאק!!!
נראה שההשראה והמוזה רק הולכות וגדלות מהודעה להודעה.
שכוייח על תפילת הספרן.
כה לחי!

🤔 ? או שלא חוזרים על בדיחה פעמיים?
🤔
 

הספרן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
ברכות מאליפות לרגל ציון דרך משמעותי כל כך!
קראתי וקראתי וצחקתי וקראתי עוד וצחקתי עוד וההודעה לא נגמרה... טוב, בכל זאת צריך להצדיק את ההודעה ה3999. המדהים הוא שזה היה מרתק!!! כמו לשתות סודה קרה שהרגע פתחתי. מה יש בה, רק מים ואוויר, אבל אחחחחח!! גישמאק!!!
נראה שההשראה והמוזה רק הולכות וגדלות מהודעה להודעה.
שכוייח על תפילת הספרן.
תודה רבה!
אהבתי את הכותרת
הרי זהו תפקידו של הספרן- לספור
ולהרים לעצמו בבחינת "אם אין אני לי"
אתם מוזמנים לרפרף כאן - לגלות דברים חדשים על המושג/תפקיד - 'ספרן'.
מודה באשמה. ואתן לא הראשונות..
אוי זה טוב.
(לא שרדתי עד הסוף...)
אבל ממש נהנהתי ממה שכן קראתי (ועוד יותר נחמד להזכר בתגובות שכתבתי לך)
;)
זו באמת תגובה שאני זוכר לטובה. איזנה במשהו כמה ביקורות חריפות (חלקם נכונות ומועילות) שקבלתי על השיתוף הראשון. יישר כח.
 

יוסף יצחק פ.

מנהל תוכן בקהילת כתיבה
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
ברכות ותשואות.
אאחל שגם ששת אלפי ההודעות הבאות ינוצלו לכתיבה משובחת, מתן ביקורת בונה וכנה כשצריך, ולשיפור וקידום הקהילה וחבריה.
עלה והצלח.
 

הספרן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
ברכות ותשואות.
אאחל שגם ששת אלפי ההודעות הבאות ינוצלו לכתיבה משובחת, מתן ביקורת בונה וכנה כשצריך, ולשיפור וקידום הקהילה וחבריה.
עלה והצלח.
יישר כח עצום!
ברכות ותשואות לך לרגל התואר הנכסף (בעבר?), ובכלל תודה על האכפתיות שגילתה לאורך השנים לשמור על רמת הפורום.

בנוסף, שכחתי לציין בהודעה הפותחת, שאחד מרגעי השיא שלי במסע הזה, היה אשכול - *מסכת פרוג* - אשכול מושקע שפתחת. ושם שניתי את פרק שבעה דברים בגולם - שנכנסו לפנתיאון... בזכות (עינך הטובה) ולא בחסד (פרימיום..), אז תודה.

וכמובן אשכול נוסף שהגית בהשראת ניק אחר (חשוב מאוד) ונחשפתי אליו רק לאחרונה - "סיכום תשפ"ד בקהילת הכתיבה" - שאמנם הצלחתי להשתחל שם במאמר "חסר דעת" שכתבתי, אבל זה נסלח, בפרט למי שעתידי נמצא בין הרשאותיו...

אז תודה לך על זה ועל עוד דברים רבים וטובים.
 
מצב
הנושא נעול.

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

בס"ד

יום שלישי י"ג בשבט תשפ"ה.
כותרת דרמטית הופיעה בשני עיתונים מרכזיים במדינה - 'יגיעות ראשונות' ו'העיתון לאנשים החושבים עצמם לחשובים'.

בכותרת שנמרחה על פני כמעט עמוד שלם (למישהו עדיין לא ברור כיצד הם מצליחים למלאות כ"כ הרבה עמודים כל יום?) נכתב באותיות אדומות בוהקות: "העוול נחשף: כך ראש הממשלה רוקם מזימות עם השטן", ובכותרת המשנה: דיווח מסעיר מאת הכתב לענייני כזבים אמיעד גליקשטיין חושף כי ראש הממשלה רקם עסקה מחרידה עם האויב לצורך עניינים אישיים. היועמשי"ת: "חייבים למצות עמו את הדין, כולם שווים בפני החוק".

בפרסום ראשון, אנו מביאים את מה שהתרחש מאחורי הקלעים של הידיעה הזו.

הכל החל בצהרי יום שני, עת ישב בנינוחות רבה, על קפה מהביל וניקוטין חריף, הכתב המוכשר אמיעד גליקשטיין (שיש כאלו שמכנים אותו, משום מה 'דליפשטיין'), וקרא את הדיווח על כך שארגון הטרור הודיע שהעסקה הוקפאה עד אשר המתווכות ילחצו על המדינה לעמוד בהתחייבויותיהם, שהן, אגב, מובנות לחלוטין - בשביל להחזיר אנשים חפים מפשע, עליך לעמוד ולהתחייב על שלל הבטחות, זה לא בא ברגל..

הכתב, שאירועי הימים האחרונים איימו על בטחונו ועל זה של סובביו בעקבות הצהרות נועזות מצד נשיא המעצמה הגדולה בעולם, קרא את הדיווח פעם ועוד פעם, כשהצבע מתחיל לחזור לפניו אט-אט. הוא סיים לקרוא פעם עשירית ואז זינק ממקומו בהתלהבות, בעודו מפזר לחלל האוויר משפטים-שעדיף-לא-לצטטם. אשתו שהגיעה במרוצה עצרה באחת, פיה סרב להיסגר עד אשר לקח הכתב את סמארטפונו ויצא בטיסה ישירה מהבית לעבר משרדי העיתון בו עבד.

בדרך הרים שיחה דחופה למנכ"ל העיתון, ברשותנו מספר ציטוטים מהודעה זו:

גליקשטיין: "ברור לך שזה מה שקרה, הלא כן?"

המנכ"ל: "ברור שלא, אבל הקוראים לא יודעים זאת, ובהחלט נראה לי שנוכל ללכת על זה!"

גליקשטיין: "אוקי, לי זה ברור, אתה רואה סיבה אחרת לכך שארגון הטרור לפתע הקפיא את העסקה - אם לא שראש הממשלה יצר עימם קשר וביקש זאת מהם כדי שיוכל להתחמק שוב ממשפטו על ידי כינוס חירום של הקבינט?

המנכ"ל: "האמת? לא כל כך הבנתי, אבל בסדר, אתה יכול להתקדם עם זה. הרי אנחנו במלחמה, שמצדה האחת עומדים חלאות אדם פראים ותאבי שלטון, ומהצד השני עומד חמאס. יש לך אור ירוק, יודע מה? תוכל לשתף בכך גם את המתחרים, 'השרץ'".

גליקשטיין: "סבבה, מחר יש לך כותרת פצצה!"

וכך נחשפה המזימה הזדונית שצפויה לטלטל עוד ימים ארוכים את מערכת המשפט במדינה עד שהתיקים יקרסו וחוזר כלל-וכלל-לא חלילה.


נ.ב. כלל האירועים, השמות, הדמויות והמקומות מדומיינים ואין ביניהם לבין המציאות מאומה.
קרדיט לבנימין ליפקין על חלק מהשורה השנייה בקטע.
שיתוף - לביקורת שכן רע-ש!
א.
שעת לילה מאוחרת, בני הבית נמים את שנתם, ואתה מדמדם.. את שנתך. לפתע דפיקות בדלת, טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק טוק...! (בפועל יותר מעצבן לשמוע את הדפיקות מאשר לקרוא את כל ה-20 טוק טוק...)

אתה ניגש להציץ בקוקר (עינית) ורואה חזות מטושטשת.
לבוש בפיג'מה, ואין לך מושג את מי תגלה כשתפתח את הדלת, אולי את רב השכונה.. או סתם אדם מכובד שלא היית רוצה להתראות בפניו במדי לילה. וללבוש בגדים לא בא בחשבון, אז אתה נשאר במטה.
אך הדפיקות לא מרפות וקצב הנקישות עולה בכמה סולמות... מה שמאלץ אותך לעלות על מדים רגילים.
בכל זאת, אם יהודי דופק באישון לילה מסתבר שזה עסק רציני, כמו הצלת נפש אחת מישראל, ואפילו שתיים.

אתה ניגש לפתוח את הדלת בדחילו ורחימו, דרוך לגלות מיהו הדופק.. שגרם לך להתלבש?
מתברר שהשכן מקומה-4 בא להחזיר לך עכשיו את 2 השקלים שלקח ממך בשחרית! איזה יופי...!

ב.
שעת מנוחת צהרים. בלילה הקודם השינה שלך נקטעה בגלל השכן מקומה-4.
וממש הרגע אתה הולך לחרוף כמה שעות טובות לפצות על השעות האבודות. בחדר שורר שקט מופתי וכבר הפכת צד במיטה. אבל אז בדיוק נשמעות דפיקות נמרצות בדלת.
יותר מאלף טוקטוקים בקצב מסחרר, גורמים לך לקום בעצבנות, ולצמצם מרחק מהדלת הנדפקת.

אתה פותח את המסכנה, ומגלה שמדובר בשני זאטוטים קטנים שדורשים את המסמרים שהבן שלך לקח להם (לטענתם..) לבניית 'המחנה'..
מעצבן, משגע, מטריף, כל מילת תיאור בהקשר שלילי תואמת כשורה את המצב. ואם לא היית אנטישמי. היית קולע את שניהם בפאות אוזנם ומשלחם בנימוס להוריהם. אבל אתה מנומס. ופורע את חובך מבנך השובב.

ג.
שעת לילה שקטה במיוחד, אתה שקוע בשיחת טלפון ראשונה עם המלמד של הבן - שמספר שהוא מתנהג באלימות, ופתאום - דפיקות בדלת. טוק טוק טוק, מלווה ברעש קל של גרירת חפץ מתכתי.

אתה עוזב את השיחה, פותח את הדלת עם הטלפון, ורואה שכן שמחזיק מברג ענק.
"סליחה על ההפרעה, אתה יכול להלוות לי פטיש? זה הדבר היחיד שחסר לי כדי לפרק את הארון הישן שלי".
"לא אין לי פטיש!". סוגר את הדלת ומסנן: "למזלך!"
והמכובד מעבר לאפרכסת שואל, "מה אמרת?"

ד.
שעה מאוחרת, דפיקות בדלת מעירות אותך מהשינה.
השכן מקומה-3 מחכה מעבר לדלת עם מבט מודאג:
"סליחה על ההפרעה, אבל יש לך אולי מלח+ביצים? בדיוק באתי להכין חביתה וגיליתי שנגמר לי".
לאחר שנתת לו וסגרת את הדלת. אתה מהרהר לעצמך: "חביתה? בשתיים בלילה? הלוואי שיחטוף צרבת!"

ה.
שעת בוקר מוקדמת, השמש בקושי זרחה, הציפורים חורפות, והדפיקות בדלת מתחילות בקצב אחיד. טוק טוק טוק.
אתה מנסה להתעלם, אבל הדפיקות לא פוסקות.

מתוך שינה מעורפלת אתה קם וניגש לדלת, מציץ בעינית, ורואה אדם עם קופסת קרטון.
אתה פותח את הדלת בחצי עין עצומה, והברנש מכריז בהתלהבות: "המשלוח שהזמנת הגיע!".
רק אתה לא הזמנת כלום...
מתברר שזה תבניות ביצים לשכן מקומה 3...

ו.
שעת בוקר מוקדמת, אתה מתארגן בזריזות ליציאה להספיק את המניין המהיר.
טוק טוק טוק טוק טוק!

השכן מקומה-3 מחכה לך עם כוס ביד:
"היי, אפשר קצת קפה? אני לא יכול להתחיל את הבוקר בלעדיו".
אתה שוקל ברצינות אם לזרוק עליו ביצים.. או להשאיר כוסות חד-פעמיות מחוץ לדלת.
"מתי הבנדיט הזה ישן?!", אתה שואל את עצמך.

ז.
שעה מאוחרת, דפיקות קלות אבל עיקשות בדלת.
אתה פותח, ורואה את השכן המבוגר מקומת הקרקע.
"סליחה, אבל נראה לי שמישהו אצלכם מזיז רהיטים. זה מפריע לקרוא את העיתון".
אתה מסתכל על הסלון - שום דבר לא זז כבר שנים...

ח.
שעה לא ברורה בלילה, אתה שומע את הדפיקות אבל לא ברור מהיכן.
אתה מתלבש בזריזות, פותח את הדלת, ואין אף אחד.
אבל... על הרצפה יש פתק:
"הייתי חייב לבדוק אם אתה ער. תודה. השכן מקומה-3..."



אז מה באמת הפתרון לטרדנים כאלה?
כי הפתרון הקונבנציונאלי - לתלות על הדלת פתק בנוסח:
ין לדפוק בשעות 2-4 בצהרים, ומ-11 בלילה" -
לא נמצא יעיל אל מול נוקש טרדן, שסבור שדפיקתו היא יוצאת מהכלל....
אז מה כן?

לפניכם מספר אופציות להרחיק את הדפקנים הדווקנים...
אפשר למשל לתלות על הדלת שלט "זמני קבלת קהל" גדול ומעוצב - בנוסח:
"אנחנו ישנים בשעות 11 בלילה עד 7 בבוקר. ובצהרים בשעות 2 עד 4. בשאר השעות אנחנו מתעלמים בכוונה. תודה על ההבנה!"
ואל תשכחו להוסיף אייקון של מנעול ענק לחיזוק המסר.

במצב ואתם אדיבים או גרים עם שכנים רגישים במיוחד, כתבו את הנוסח הבא:
"אנחנו כל כך מצטערים על חוסר המענה! כדי לוודא שמקרה כזה לא יקרה שוב, בבקשה כתבו את הבעיה שלכם בפתק, העבירו אותו בתחתית הדלת ותלכו לישון –אל חשש בבוקר כבר נעדכן אתכם".

או: "אתם דופקים בשעה מאוחרת? הדלת שלנו עלולה להיעלב! חזרו מחר והיחסים יישארו תקינים".
וגם: "דלת זו אינה תומכת בדפיקות לילה וצהרים. אנא נסו להקיש קלות ביום בהיר אחר".

ואולי אתם בעניין של שלט מפתיע: "נא לא לדפוק! במקום זאת, שלחו לנו הודעה טלפונית. נענה מיד... או כשנתעורר".
או: "דיירי הבית ישנים עכשיו! דפיקות בשעות אלו יתועדו ויובילו לדיון בוועד הבית על מהות השפיות. תודה על שיתוף פעולה!"


במקרה ואתם מתגוררים בשכנות לליקויי ראיה, או שכנים שעושים ראש קטן ומצלצלים בפעמון, החליפו את הפעמון במתג מזויף עם שלט "לחצו כאן לשירות". כשהם לוחצים, שימו הקלטה של צפצוף ואחריו: "השירות כרגע לא זמין. תודה על הפניה!"
אפשר גם להתקין רמקול קטן מעל הדלת שיאמר: "הדיירים עסוקים כרגע במשהו מאוד חשוב. נסו שוב ביובל הבא".

ואם כלו כל האפשרויות, תמיד אפשר לחשוב מחוץ לקופסה. להתקין דלת דו-כיונית! איך זה עובד אתם שואלים?
כשמישהו דופק בשעה מאוחרת, הדלת מסתובבת ומפנה אותו חזרה למדרגות עם הודעה: "קבע את ביקורך בשעה יותר ראויה. תודה!".

ואם תליתם פתקים ושלטים מכל הסוגים, החלפתם את מתג הפעמון, העמדתם רמקול, התקנתם דלת דו-כיונית, ואף הצמדתם מכתזי"ת קטנה שכל דפיקה משגרת שפריץ מים לעבר הדופק (ככל שהשעה פחות נוחה, השפריץ יותר חזק), ועדיין זה לא עזר, אז קבלו עצת זהב.. רק רגע, אני שומע מישהו עומד במפתן הבית.
"רותי תפתחי את הווילון. תראי מה רוצים השכנים..."
העיקר שלא ידפקו!

מקווה שהועלתי. בהצלחה!
מה קורה כשראש השועלים הסתבך עם האקדמיה לשיבוש העברית?
חקירה קשוחה במרתפי האקדמיה! שבעקבותיה הוא פיתח הַלֶּמֶת ברמה של דָּאֶבֶת.

מאז חלפו ימים לא מעטים, והנחקר-החולה עדיין מסתגר בביתו, מתכרבל בכסותו,
ותוקע ראשו בכר רחב שסופג רק בקושי את יבבותיו התכופות על מה שעבר גופו ונפשו במתקן העינויים המחריד.

בניגוד לאנשים אחרים, מרגע שנחשפתי לסיפור המזוויע, גליתי אכפתיות, וכידיד נאמן ואיש מקצוע בתחום האמור, נסתי לעודד אותו בניחומי הבל - שהוא לא היחיד, ועם הזמן הוא יתרגל לכתוב בלשון תקינה, וכל מיני קשקושים עם פאנצ', ובלי,
אבל הוא סירב להיפרד מהכר המוכתם בדמעות צהובות שהוזיל תמול ושלשום ושהיום נוספה לו שכבה נכבדה מדמעות חמות.

היה ברור לי שהסתגרות כזו תגרום לו קִהָיוֹן חמור, ואי לכך לא הרפתי ממנו. התעקשתי שוב ושוב לדובב את החולה, שיציף את הכאב, ויעשה טובה לנפשו.

זה לא היה קל, זה לא היה מהר, אוצר גידופיו המכובד.. נפתח לרווחה, וקבלתי ממנו על הראש לא מעט, אך לבסוף האיש שעד כה ניסה להדחיק, הסכים לחשוף בפרוטרוט כל מה שעבר עליו באותה חקירה קשוחה, צולבת, שחרטה בנשמתו חוֹבְלָה בדרגה עשר.

רשמתי מפיו את התיאור המצמרר והרי הוא מוגש לפניכם.

***

הוא הניף לעברי - ביד אחת כַתִיש שמיועד למַרְקוע ואֲפִיפִית וביד השנייה סגר עלי עם מַרְתוק,
מה שנטע בי תחושה שהשיח הפעם לא יהיה הִדודִי. יותר כפייתי, חד צדדי. שבסיומו יכפתוני במִטְעָנִית או מְעונוע אפלים, כשעל עייני מהודקת רצועת בד - לחסום את כושר הכתיבה המסנוור.. שלי.

"ריק פוחז וקל דעת שכמוך,
על שם מה הנך בּוֹזֶה את הלשון העברית תחת עין השמש? נותן בפומבי דרור לשרעפיך?
בוש והיכלם עלם צעיר בן תשחורת ובן נעוות המרדות הלשונית!"
הטיח בי הבודק המְאַסְדֵּר.

- "אכן הנך צודק. כולי חרטה". נסתי לפרק.. מעלי את האשמה, אך לשווא.

"אתה רק מתחרט?! טרם הבינות כמה קלקולים פעלת במו ידיך!
במעשה ידיך אתה מכרית כל חלקה טובה בשפה האפרו-אסיאתית, שפתם של היהודים והשומרונים לאורך השניםםםם!!!
הרים קולו המוכיח בשער בחמה שפוכה ורותחת בניגוד לשמו.

(א.ה - בשלב הזה של השיחה, השועל התרגש. הבאתי לו כוס מים. והוא המשיך בתיאור המצמרר).

"אין בך מאומה ממידת הזולָתָנות? או פן פגע בך החִשָֹכון?" המשיך להטיח בי איש השלום.
- "מההה זההה?". נסתי לשאול. אבל הוא התעלם והמשיך להלקותני בחרצובות לשונו.
"ואולי בכלל אתה חולה בחולי הצַיְמָנות ואי לכך אוצר המילים העבריות שלך כזה דל?"

באותה עת הייתי אחוז הלמת. נפשי זעה הלוך וזעו, וגם חשתי בכפן גובר ובצמא רב.
(א.ה - בשלב הזה של השיחה, השועל שוב התרגש. מצחו התמלא בזיעה, ידיו רעדו ואישוניו התרוצצו. הבאתי לו חמת מים. ולאחר דקות ארוכות הוא המשיך בתיאור המצמרר).

ולמרבה הפלא כמו קורא את מחשבותיי, הוא הציע:
"התרצה שהגמיא אותך ספל מים מהמרוון?"

- "לא בסדר יש לי שלוקר שלא הוחרם עד כה".
"התכוונת שיש לך חֵמֶת!"
- "נכון, בטח, לגמרי, נכון, נכון מאודית".
חיוך קל נמרח על פרצופו. נראה שהמאסדר מבסוט מרוצה.

"אם הנך מסרהב לקבל מים טריים מהמרוון, פן תרצה להתכבד בפת כסנין או עוּגוֹנִית - חלף מיני התרגימא והפרפראות אשר נמצאו בתיקך - שהוחרם לצורך החקירה והדרישה?!"
ניסה הבודק ליתן כִּשְׁרוּר לגִּזְלוּת דַּעַתו.

באותו רגע סרה ממני תחושת התיאבון ופג ממני הצימאון. אז קמצתי את פי. ושתקתי.
מעיניי זלגה דמעה סוררת שהתגלשה למרגלות כסותי. ויבבה שהתפתחה לבכי חסר מעצורים.
אך הבודק הקשוח עשה עצמו כמו מתעסק בשׁוֹמְרָן שהיה מונח על ידו. מנסה לעמעם ברשרושי הניילון את קול בכיי.

לאחר דקה שוחררתי לחופשי -
מותרה ועומד כי להבא אם לא אתנהג בתַּלְמִיּוּת וחמור מכך אתנהג בהֲמוֹנָאוּת, אצטרך להתמודד עם עִלּוּי-סַמְכוּת שהחקירה הזו היא רק תַּצְרֵף ברמת גן לעומת מסכת חקירות שאעבר תחת ידיו.
ולבסוף נגזר עלי לערוך הֶגְוֵן לטור המדובר.

מאז חלפו ימים ארוכים, אך עדיין כמו שאתה רואה נכוחה, אני סובל מחוֹבְלָה שבעקבותיה פתחתי הַלֶּמֶת ברמה של דָּאֶבֶת,
וזה לא מִבְדֶּה זו האמת. הפסקתי להתנהג כמו עֶקֶר בַּיִת ממוצע. אויה לי אַלְלַי לִי.
אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר. אללי לי - עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ.
אויה לי שהחלפתי לשון מקסימה בלשון משמימה.
אללי לי שהחלפתי משקפיים יקרות בגרביים פחות יקרות. ויחד עם זאת לא אשכתב את הטור מחדש.
(א.ה בשלב הזה השועל הניח את ידו על ירכו, ונשבע בחייו!)
ובכל זאת קבלוני כמו שאני. וקבלו את הדברים ששלחתי בידי מי שסגר לאחרונה מעגל אלפי בין ארבע ספרות - בפנים יקרים ויקרות. במטותא.

ולקראת חתימת התְּגוּבִית - אתנצל על ההֶכְבֵּר, ואייחל לקבל סִמְלוֹן פַּרְצוּפוֹן רִגְשׁוֹן על הצחקיק שנכתב כאן.
ולחילופין דברי הוקרה מתְּגוּבָן או אפילו שִׂיחוּחַ גרידא באשכול, יעודד אותי.
בברכה שיפולת שועל. השפל והנדכא.

אז יאללה קדימה...
 תגובה אחרונה 
העולם נחלק לשתי קבוצות. הכלבויניק, וכל השאר..
סקרנים לדעת איך זה בא לידי ביטוי? אז יאללה קדימה לסיור קצר מאחורי הקלעים...



כשהשנה התקרבה לסיומה,
@הכלבויניק (או כמו שחברי פרוג קוראים לו מאחורי גבו, "מעצב ללא הפסקה"..) הכריז כהרגלו לצוות המשרד,
"זהו חברים, הפעם פרוג לא יהיה סתם אתר – הוא יהיה חוויית חיים! בלי קשר לחיים דיקמן"...
הוא כחכך בגרונו והוסיף בפאתוס:
"אנחנו הולכים להדהים את המשתמשים בעיצוב מהפכני שלא היה מעת בריאת העולם"...

יונתן, המתכנת הראשי, שאל בזהירות:
"הכלבויניק, בלי לבאס, זה באמת רעיון נהדר, אבל... למה באנר נע עם אנימציה של פיל רוקד?"

הכלבויניק הביט בו במבט חד,
"כי פיל רוקד מעביר מסר של קלילות ואלגנטיות. זה פסיכולוגיה בסיסית, יונתן!"
יונתן הנהן בראשו בכבדות של פיל.. זה הבוס שלו, טיפוס כזה שלא יודע מה זו מנוחה. אפילו כשהכיסא הסתובב לרגע, הוא ניסה לשדרג את הפונקציונליות שלו עם כפתור סיבוב טורבו...
אז הוא שתק וקדימה לעבודה.

לא עברו יומיים והכלבויניק קפץ לאולפן בעיניים נוצצות:
"המצאתי משהו גאוני! משתמשים יוכלו להחליף את צבע האתר לפי מצב הרוח שלהם! כחול - רגוע. אדום - עצבני. ירוק - מקובע"....

שירה, המעצבת גרפית, הרימה עיניים מהמסך.
"ומה אם מישהו במצב רוח קודר?" שאלה את הבוס המהפכני..

הכלבויניק חייך חיוך זדוני.
"שירה זה באמת קל! נשלב ערפל דיגיטלי ומוזיקה של צפרדעים בלילה גשום"...
הצוות, שמזמן כבר הבין שאין טעם להתווכח, התחיל לעבוד במרץ. עיצוב חדש? יאללה. גרפיקה מתקדמת? למה לא.
וב@משך שבועות עמלו על ערכת עיצוב חדשה. פיצ'רים חדשים נוספו, כפתורים עוצבו, וחוויית הגלישה עברה לפחות עשר מהפכות בשבוע אחד.

היה גם מקרה שהכלבויניק בא עם פיג'מה למשרד, עם חיוך מאוזן לאוזן.
"תקשיבו, הלילה חלמתי על כפתור מיוחד בשם 'אני לא מבין איפה אני', מה דעתכם חברים? הברקת המאה לא?!... ספק שאל ספק קבע.
"מה ייעודו?" ניסה @פרוגמטי הפרגמטי לקרקע בשאלה מתקילה את הדמות המפוג'מת שנחתה במשרד כמו חוצן חיוור...
"נו באמת, לא ברור לך מה תפקידו? להחזיר משתמשים לדף הבית אחרי שהתבלבלו...!"
פרוגמטי נאנח, והכלבויניק רץ ליונתן המתכנת, לבדוק שהבין אותו בלי להתבלבל....

ביום ההשקה, הכל היה מוכן. הכלבויניק המרוגש שהפעם עלה על חליפת יוקרה.. ביקש לחגוג את הרגע הקרב ובא..
"שירה תביאי את הקברנה סובניון שנת 1025.. מהמדף העליון, על חשבוני..". אמר בנדיבות אופיינית.
הוא נעמד מול המסך הראשי במשרד, לחץ על הכפתור הגדול שסימן את העלאת "העיצוב הכי טוב בהיסטוריה של העיצובים", וצעק:
"פרוג 2025 – לכבוש את העולם!"
שמפניות נפתחו, ובלונים התפוצצו..

הקהילה געשה. מאות תודות הומטרו על הפוסט שלו שהיה עמוס במידע,
ונראה שהוא הצליח לשלב בו כל תכונה אפשרית חוץ ממתכון לסופגניית שוקולד....

אבל אז התחילו להגיע התגובות בקצב מסחרר.
תגובה ראשונה: "וואו, עיצוב מדהים! אבל איפה הכפתור לכניסה לפורום? נעלם לי מתחת לגלריית הפיל הרוקד."
תגובה שנייה: "מגניב ממש! אבל אפשר לכבות את צלילי הצפרדעים שנשמעים כשמעבירים עכבר על פוסט?"
תגובה שלישית: "הצילו, עזרה! איך אני חוזר לעיצוב הישן? כפתור 'אני לא מבין איפה אני' לא עובד!"
תגובה רביעית: "תודה על העיצוב החדש, אבל פיל עם מטריה מתבוסס בשלולית מלאה בצפרדעים (ברררר..) זה חלק מהעיצוב?!"

הצוות הביט בעינים כלות בכלבויניק שהצטנף בפינה. פרוגמטי ושירה לחששו ביניהם, "אמרנו לו שזה לא רציני"...
אבל הכלבויניק מהר חזר לעצמו.. גירד בראשו וניסה להרגיע: "כנראה פספסנו כמה דברים קטנים"...

"קטנים?!" יונתן המתכנת כמעט נחנק. "אני לא מצליח להיכנס לפורומים מהטלפון שלי! הפיל רוקד גם על כפתור 'כתבו תגובה'!"...
מרגע לרגע הדברים הסתבכו.. מה שלא השאיר ברירה לכלבויניק להוריד הילוך.. להתיישב מול המסך ולכתוב הודעה לחברי פרוג:

"חברים יקרים, אנחנו עכשיו בתקופת הרצה. נשמח לשמוע תובנות, הערות, ופידבקים. ובעיקר, אם מישהו יודע איך עוצרים פיל רוקד, אנחנו נשמח לעזרה. תודה על התמיכה וההשתתפות הפעילה!"

הצוות נאנח, אבל הכלבויניק כבר נפנה להתרגש מהפיתוח החדש: עיצוב 2026 – עכשיו גם עם צ'יוואווה מתעטש!...
"שירה נשאר משהו מהקברנה סובניון 1026?"....

תתחדשו!
"שלום אדוני הווטרינר".

"שלום וברכה. ספרות שועל, נכון?"

"ודאי, כתוב על הכרטיס, למה אתה שועל את זה כל פעם?"

"מה? אה, אתה זה עם הפאנצ'ים והמשחקי מילים.."

"הו הו, זהו בדיוק העניין בשלו באתי לוויטרינה הזו שלך..."

"תסביר".

"אני אסביר. אז כך, בדרך כלל אנשים נהנים מהפאנצ'ים ומשחקי המילים, אבל לדעתי דווקא זה מה שמשחק לרעתי..."

"למה כוונתך?"

"אתה הולך ברחוב ורואה איש שמן מגולח, מה אתה רואה?"

"איש, שמן, מגולח".

"זהו, שאני רואה 'כבד קצוץ'..."

"חח זה טוב!"

"זהו, שלך ולאחרים זה אולי טוב, ולכן זה עולה לי במוח, כדי לכתוב את זה. אבל לי, פאנץ' זה כמו אפצ'י..."

"אפצ'י?"

"כן! כיף בבית ליד המחשב, או במקרה של אפצ'י, טישו. פחות באמצע רחוב, כשכל העולם מסתכל על החיוך האווילי שהפציע בפתאומיות, ובמקביל האפצ'י, על מאבק האיתנים לכיסוי מפלי החוטם מעיני הציבור..."

"אני מבין. וממה זה נובע לדעתך?"

"מהבטן".

"חח לא הפאנץ'! זה שאתה לא שולט בהם..."

"אה, זה פשוט, כמו שאמרתי, כי זה מהנה אנשים, הבעיה שאותי זה מענה לפעמים..."

"אתה לא מסוגל להפסיק, אה? זה דווקא נחמד, לא?"

"נחמד? אתה נקרעת פעם מצחוק באמצע דרשה של חמיך כי בדיוק עלה לך בדמיון, מה היה קורה לו מישהו היה מדליק נרות בטעות יום לפני חנוכה? אתה מתאר לעצמך איך הוא היה חם עליי אחר כך..."

"חחח... סורי, אין לי מזור למחלה כזו..."

"לרופא כמוך אין מזור? אתה יודע שזה מזור מאוד..."

"חח... טוב, שועל, אתה מוכרח להפסיק לשכתב את הדו שיח הדמיוני הזה שלנו! תחשוב על זה, אני הרי לא קיים במציאות, אז כשאתה כותב שאני צוחק ומחמיא על הבדיחות שלך, זה בעצם יוצא שאתה צוחק מהבדיחות של עצמך ומחמיא עליהן..."

ספירת העומר

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

אתגר AI

תספרו 50... תזכורת • אתגר 252

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק צה

א לְכוּ נְרַנְּנָה לַיי נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ:ב נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ:ג כִּי אֵל גָּדוֹל יי וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים:ד אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ:ה אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ:ו בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי יי עֹשֵׂנוּ:ז כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ:ח אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר:ט אֲשֶׁר נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּחָנוּנִי גַּם רָאוּ פָעֳלִי:י אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי:יא אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי:
נקרא  7  פעמים

לוח מודעות

למעלה