דרוש מידע קושי בהרדמות, לא נורא... אבל מטריד

[לבן]

רוצה דוגמה טריה:

אני לא מבינה איך את משווה פחד של ילד בן 3, לקושי הרדמות של בן 12 שהוא לחלוטין לא חיובי ודורש בדיקה, לקושי הרדמות מתוך מחשבות טורדניות (!) שגורר מעגל של מחשבות טורדניות וחוסר שינה (!) אצל אישה בת למעלה מ20.

ואנשים אחרים לא קוראים לזה בעיה, ונותנים קרדיט לגוף/לנפש לתקן את עצמה.

כשיש ממצא חשוד בגוף, הולכים להבדק, ולא נותנים לגוף לרפא את עצמו.
כשיש ממצא חשוד בנפש, הולכים להבדק, אם הכל בסדר- ממשיכים הלאה. הבעיה באמת במגון השיטות המוזרות והשרלטניות, שנשים שלומדות אותן מוכרחות להרוויח כסף, ועל כן, במקום לתת תשובה שאין בעיה, או הנחייה בסיסית לטיפול בבית הן גוררות לסדרת טיפולים או טקסי עבודה זרה משונים.
מאמינה שאם היו לנו מספיק מומחים בתחום הנפש שאפשר לסמוך על חוות הדעת שלהם, ולדעת שהם אינם גוררים לטיפול ללא צורך, ההענות בציבור שלנו לנושא האבחון והטיפול הייתה משמעותית יותר.

 

[nori]

למרות שקיבלתי על עצמי לא להגיב באשכול הזה, אני ממש לא שמחה עם מה שאת כותבת.
הנפש צריכה התייחסות רגישה יותר, ומהירה יותר, מתגובות גופניות.
זה שילד מבטא לחץ כל כך משמעותי שמגיע להפרעת שינה קשה, זה משהו שמצריך טיפול.
זה שהבעיה חולפת לבד לא אומר כלום חוץ מזה ש-או שהתקופה הקשה עברה, או שהקושי עדיין קיים ועבר לקנן במקום אחר.

כמו שכתבתי כאן כבר, התעלמות מבעיות מתוך ציפיה שתחלופנה מעצמן זו גישה מסויימת.
אמונה שטיפול מקבע בעיות ונתינת שמות מחמירה את הבעיה, זו גישה מסויימת.
ברוב המקרים אני מעדיפה למצוא בוגר שיודע מה שם הבעיה שהוא סובל ממנה ויש לו כלים להתמודד, מאשר ההפך.
אני מעדיפה בוגר שכאשר הוא עבר תקופה קשה שהתבטאה במתח, הוריו בדקו מה המקור למתח, ובדקו האם הם יכולים לעזור לו.
אני רואה שוב ושוב מקרים של חרדות לדוגמא, שאנשים מעדיפים לטפל בהם בעצמם מאשר ללכת לטיפול. עד שהחרדה לא מגיעה למצב ממש עוצר תפקוד, הם לא ייקחו את הילד לטיפול מתוך אמונה שהטיפול ייקבע את החרדות. זו אמונה תפלה, וזה מה שגורם לבני 20 להגיע לנישואין כשהם גוררים אחריהם בעיות קשות שמתבטאות במתח, בכפייתיות, בחרדתיות- ללא טיפול.

אני נהנית לקרא את דברייך.
אבל לא מקבלת אותם, אני חושבת שאת רואה את הדברים בחומרה והדוג' שאת רואה בעבודתך גורמות לך לשלוח את כולנו לטיפול.
אגב, יכול להיות שזה נכון, כך אף אחד לא יתפספס על הדרך.
אבל לפני זה צריך לעשות שיקול עלות תועלת. האם העלות (ולאו דווקא הכספית) בלשלוח כל בעיה לטיפול מקצועי מצדיקה את התועלת שתגרם כך שאף אחד לא יסבול מאי טיפול.
בעיני לא. בעינייך אולי כן.
אולי אני זחוחה אבל אני חושבת שאני וגם אנשים אחרים נדע לזהות מתי נזדקק לטיפול. ואם אנחנו אומרים שזה מצב שאפשר לנסות לטפל בבית אנחנו יודעים מה שאנחנו אומרים.
וזה שאת רואה אנשים שמגיעים לטיפול מאוחר מדי לא סותר את דברי, כן, יש גם כאלה.

 

[לבן]

אני נהנית לקרא את דברייך.
אבל לא מקבלת אותם, אני חושבת שאת רואה את הדברים בחומרה והדוג' שאת רואה בעבודתך גורמות לך לשלוח את כולנו לטיפול.
אגב, יכול להיות שזה נכון, כך אף אחד לא יתפספס על הדרך.
אבל לפני זה צריך לעשות שיקול עלות תועלת. האם העלות (ולאו דווקא הכספית) בלשלוח כל בעיה לטיפול מקצועי מצדיקה את התועלת שתגרם כך שאף אחד לא יסבול מאי טיפול.
בעיני לא. בעינייך אולי כן.
אולי אני זחוחה אבל אני חושבת שאני וגם אנשים אחרים נדע לזהות מתי נזדקק לטיפול. ואם אנחנו אומרים שזה מצב שאפשר לנסות לטפל בבית אנחנו יודעים מה שאנחנו אומרים.
וזה שאת רואה אנשים שמגיעים לטיפול מאוחר מדי לא סותר את דברי, כן, יש גם כאלה.

מסכימה איתך שאנשים יכולים לזהות- בדרך כלל, כמה הקושי משמעותי וכמה הוא נסחב. הם גם בדרך כלל יכולים לזהות עם בעיה אצל ילד היא חד פעמית או שיש לה דפוס שמושך את עצמו מפה לשם.
אני לא מדברת דווקא על טיפול.
אני שולחת בדרך כלל לאבחון, להתייעצות חד פעמית עם איש מקצוע. אפילו עם רופא משפחה. כמה זה כבר דורש? כמה עולה? למה אנשים בורחים מזה?
ואגב, הנושא הוא לא לשלוח "כל בעיה לטיפול" אלא לזהות מה המנגנון שגורם לבעיות כמו חרדה לעלות שוב ושוב במצבים שונים, ובו לטפל. כשאני מדברת על טיפול אני מתכוונת לטיפול אמיתי. טיפול במנגנון, בשורש. לא בביטוי הזמני של חרדה כזאת או אחרת.
זה שוב שונה ממה שמוכרים לנו בשוק, כל מגוון הטיפולים המוזרים שמטפלים בהרטבות לילה ובחרדה ספציפית. אלו באמת טיפולים לא שווים כיוון שהם נוגעים רק בביטוי ואין להם שום ידע לגבי המנגנון, מעבר לשאלה האם הם אכן יעילים- הם עולים המון כסף כי צריך לחזור עליהם שוב ושוב בכל סיטואציה.

 

[cherry c]

כשיש ממצא חשוד בגוף, הולכים להבדק, ולא נותנים לגוף לרפא את עצמו.
כשיש ממצא חשוד בנפש, הולכים להבדק, אם הכל בסדר- ממשיכים הלאה.

אז זהו שלא.
אם יש לי כאב גרון אני לא פונה לרופא מיידית, ב100 אחוז מהמקרים (אצלי בגוף שלי שאני מכירה אותו) אני צודקת.
אם הילד שלי מעלה חום, אני מחכה 3 ימים לפני שאני הולכת לרופא.
גם אנטיוביוטיקה אני לא נותנת כאילו זה מים, ואני לא נחשבת אחת שסולדת מתרופות.
אני מגדירה את עצמי כאחת שמעדיפה להשתמש בהם שימוש מושכל.

כמו שכולנו יודעים היום את הסכנות שבמתן אנטיביוטיקת יתר, גם באבחון יתר ובטיפול נפשי במקום שאין צורך יש את הסיכון שלו.

אני לא מבינה איך את משווה פחד של ילד בן 3, לקושי הרדמות של בן 12 שהוא לחלוטין לא חיובי ודורש בדיקה, לקושי הרדמות מתוך מחשבות טורדניות (!) שגורר מעגל של מחשבות טורדניות וחוסר שינה (!) אצל אישה בת למעלה מ20.

את יודעת כמה אמרו לי שאני צריכה לקחת אותו לטיפול?...
אם הייתי פותחת פה שאלה, כנראה שגם את היית ממליצה.
בנוגע לנדודי שינה, אם תקראי את האשכול בצורה רגישה, תשימי לב כמה אנשים ענו מניסיונם האישי, גם הם סבלו תקופה בחיים מנדודי שינה. ומצאו את הדרך שעזרה להם להתגבר והם לא חושבים שטיפול זה הכתובת. (רק תחשבי על ההשפעה שיש לנפש אם על בעיה כזו היא צריכה טיפול חודשים כדי לפתור מאשר שהיא הצליחה למצוא את מה שעוזר לה ונכון לה כדי לפתור את הבעיה.)

את החלטת לקרוא למחשבות טורדניות, הם לא.
יש לה יום משמעותי למחרת, שהיא צריכה להיות בו מפוקסת וזה גורם לה פחד להרדם.
אם זה כל כך מדבר אליך הפסיכולוגיה, ויקטור פרנקל בספרו מדבר על הנושא הזה שאנשים מרוב פחד לא להרדם לא נרדמים, או מרוב מאמץ לא לגמגם-מגמגמים, ועוד. הספר לא מולי, אז הציטוט לא אמין, אבל הפתרון שלו הוא דוקא לא לעשות טיפול ארוך טווח, אלא לקבל את זה שלא נרדמים/שמגמגמים, לשים את זה מול העינים, להתיחס לזה בשלוה וכך זה יעבור מעצמו.

 

[חיבור*]

נדודי שינה הם בעיה ידועה שאחוזים גבוהים באוכלוסיה סובלים ממנה, וזה לא אומר שהם חרדתיים כפיתיים או בכלל בעלי בעיה נפשית.

אם מישהו היה מתלונן על כאב מסוים ביד שלו ומישהו שיש לו ניסיון בתחום היה מעורר שיתכן שמדובר במשהו שדורש התייחסות מקצועית אז נבוא ונגיד לו מה אתה מעורר פחדים הרי הרבה פעמים כואב משהו ולמחרת זה עובר?
אז למה לזלזל בנפש שלנו?
ולעצם העניין - פותחת האשכול תיארה מבנה של מקרה שמתאר משהו חרדתי מובהק.
מומלץ לקרוא את ההודעה הראשונה שוב ובעיון.
זה שיתכן שזה יעבור לבד לטעמי זו לא סיבה להימנע מייעוץ מקצועי.
א. למה לסבול סתם עד שזה יעבור לבד בעוד שבכמה מפגשים ניתן לטפל בזה.
ב. כי אולי זה לא יעבור לבד ורק יתגבר ויעבור לדברים נוספים ובמיוחד שתואר משהו שמעלה חשד למשהו אובססיבי. אז למה לא לבדוק?
אז מי שכואבת לו היד ומתעקש למרוח על היד שמן קוקוס כי המליצו לו בפרוג שיערב לו.

 

[לבן]

את יודעת כמה אמרו לי שאני צריכה לקחת אותו לטיפול?...

לא הייתי אומרת לך שאת צריכה לקחת ילד בן 3 לטיפול על חרדה מגמילה. כן הייתי אומרת לך שאת צריכה לקחת אם היית מתארת עוד מגוון מצבים שמביאים אותו לחרדות והמנעות.
יש פה תאור של מצב שחוזר על עצמו שוב ושוב, במשך תקופה ארוכה שגורם סבל רב. זאת כבר לא מחלת חום של יום וחצי. זה הרבה מעבר לזה.

יש לה יום משמעותי למחרת, שהיא צריכה להיות בו מפוקסת וזה גורם לה פחד להרדם.

אין לה פחד להרדם. יש לה מחשבות טורדניות שמונעות ממנה להרדם. זה לא מה שאני אמרתי- זה התיאור.
וזה נדיר מאד להגיע למצב שמחשבה טורדנית אכן מונעת מאדם להרדם לילה שלם. וששום טכניקת הרפייה לא עוזרת, ושהגוף מתוח בצורה קשה. זה סבל מיותר. לגמרי.

 

[אהבת עולם]

גם באבחון יתר ובטיפול נפשי במקום שאין צורך יש את הסיכון שלו.

והוא?

אני לא לגמרי מבינה למה את קוראת אבחון יתר,
אבל אני מאמינה שמלפנות לעזרה אחראית לא יכול לקרות נזק, כי מטפל אחראי יודע מה דורש טיפול ומה לא.
יותר מזה, המטפלים שאני מכירה בכלל לא עוסקים באבחון, אם את מרגישה צורך בעזרה - הם יעזרו,
אם אין לך שום דבר להעלות בטיפול הוא ייגמר מהר מאד, ואם יש - אז מה רע בלטפל ?

אגב, גם ברפואה קונבנציונאלית אין כזה דבר אבחון יתר, הבעיה היחידה היא - טיפול יתר.

אבל אין שום דבר שמונע מבן אדם שהבין את הקושי שלו, להחליט האם הוא רוצה לטפל או שלא.
ואני לא מצליחה לחשוב על נזק אפשרי בטיפול נפשי אחראי, לא קונבנציונאלי.

בשונה מרפואת הגוף, בנפש שלנו תמיד יש דברים מודחקים . אני לא מאלו ששולחים כל אחד לטיפול , אבל אם האדם מרגיש שזה מפריע ביום יום , למה לא לטפל?
הייתי כותבת, שטיפול טוב יכול מאד לעזור , ואם זה מדבר אלייך (פות"ש) אז שווה.

 

[cherry c]

אני לא לגמרי מבינה למה את קוראת אבחון יתר,
אבל אני מאמינה שמלפנות לעזרה אחראית לא יכול לקרות נזק

אבחון יתר זה לקרוא למישהי שמספר פעמים לפני אירועים חשובים לא נרדמת כאחת עם הפרעת שינה עקב מחשבות טורדניות.
או לאחת עם דכדוך לתייג כמדוכאת.

אגב, גם ברפואה קונבנציונאלית אין כזה דבר אבחון יתר,

טעות!!
ממליצה לך לקרוא את הערך בויקיפדיה.
בתת פרק שמדבר על נזקי האבחון יתר תוכלי למצוא שזה נכון בהחלט גם באבחון יתר של בעיות בתחום הנפש לא רק הגוף.

https://he.wikipedia.org/wiki/אבחון_יתר

 

[מנגינה]

תודה עצומה לכל הטורחים להשמיע מנסיונם
באמת נראה לפי המקרה שהוא לא קיצוני עד כדי
אך שווה לטפל כדי לחיות טוב יותר ולא למרוח בעיות
נעביר את הדברים
מקווה שיהיה לתועלת

 

[אהבת עולם]

היא נכנסת לחרדה שאם לא תרדם איך תתנהל מחר ועצם המחשבה גורמת לה לחוסר שינה כל הלילה!!

לקרוא לחרדה חרדה זה אפילו לא אבחון.
לקרוא למחשבה חוזרת כל הלילה מחשבה טורדנית זה פשוט שם אחר.

טעות!!
ממליצה לך לקרוא את הערך בויקיפדיה.

אוקי, אני מסכימה. אם הולכים למישהי שמאבחנת בצורה לא אחראית יכול להיות נזק.
המטפלים שאני מכירה ממש לא עוסקים באבחון , פשוט בעזרה.

 

[נעמי פ]

---

 

[cherry c]

לקרוא לחרדה חרדה זה אפילו לא אבחון.
לקרוא למחשבה חוזרת כל הלילה מחשבה טורדנית זה פשוט שם אחר.


אוקי, אני מסכימה. אם הולכים למישהי שמאבחנת בצורה לא אחראית יכול להיות נזק.
המטפלים שאני מכירה ממש לא עוסקים באבחון , פשוט בעזרה.

זה כן אבחון. זה הגדרת בעיה (במקום שהיא מופיעה אולי בצורה מינורית לגמרי).
הטרמינולוגיה קריטית מאוד. במיוחד לנפש.
איך יותר מרגיש לך טוב לאדם לומר:
שלום, אני אברהם ואני חולה סרטן.
או
שלום אני אברהם ואני בריא עם גידול סרטני

דוגמה אחרת:
אני אברהם, ואני בדיכאון.
או
אני אברהם ואני מדוכא.

דיכאון, נותן את התווית שאני בתוך המחלה עמוק עמוק עם כל התסמינים.
מדוכא אומר לאדם שכעת באופן זמני הוא מדוכא, וכמו שהוא ידע להיכנס לדיכאון הוא ידע לצאת ממנו. (כמובן ידע לפנות לטיפול במידת הצורך, עדין משאיר את הכוח בידיו ולא מפקיר אותו לחסדי המטפל)

כל מטפל חייב לאבחן לפני שהוא מטפל(אם לא איך ידע במה צריך טיפול?), וככל הנראה הוא גם יספר על האבחון שלו למטופל.
ואם הוא יגדיר אישה שמתקשה להרדם לפני אירועים כאישה שיש לה OCD, כמו שאמרה לבן למעלה גם אם בטובו הוא יגיד שזה בצורה קלה, הנזק לנפש של האישה כבר נעשה.

 

[נעמי פ]

עם כל הכבוד, לא היה פה אבחון.
מישהי העלתה תיאור עם מאפיינים מטרידים.
@לבן הציעה לה ללכת למטפלת מקצועית, וטרחה לפרט מה יכולות להיות הבעיות.
זה לא מאבחן יותר ממי שהציע לקחת רסקיו (איך אבחנת שהיא לחוצה?), או ממי שהציע לקחת מלטונין (בדקת בצורה יסודית שחסר לה מלטונין?).
אם היא תלך למישהי מקצועית, ואין לה בעיה, המטפלת לא תהסס לומר זאת, ומקסימום תצייד אותה בטכניקות להרפיה.
תסלחו לי על גילוי הלב, אבל קשה לי להבין את הרתיעה מלעזור לעצמינו כשמדובר בעניין רגשי או נפשי.
למה אנשים מוכנים לשלם הון על מדרסים, ויתעקשו למצוא את המדרס והנעל הכי מתאימים לבעיה, וכשיש קושי רגשי, המקסימום שהם יעשו זה לקחת רסקיו?
למה זה שונה משומה חשודה בגוף?
הולכים למומחה ובודקים. אם נשללה בעיה - חוזרים מרוצים עם 'אישור בריאות' ביד.
לא נשללה - חוזרים עוד יותר מרוצים שהיה לנו את השכל לזהות מוקדם ולחסל את הבעיה כשהיא קטנה וכמעט לא מזיקה.
קושי נפשי אינו שונה.
היא מתארת בעיה שמפריעה.
למה לא לטפל בה ברצינות? למה?

לפנות לעזרה זה מצויין,
להפנות לעזרה זה נכון ואחראי ומיושב.

יש את המילים הנכונות כדי לעשות את זה.

לא לכל אחד יש את הסמכות לתת הגדרות מדוייקות לבעיה
ובטח לא לנבא שחורות ולהתריע ביתר חומרה


את החרות הזאת נשאיר לאנשי המקצוע, אחרי תשאול מקיף ובדיקה הולמת של הנתונים.

(ובמאמר מוסגר: העובדה שמישהי עובדת עם אנשי מקצוע, לא עושה אותה מומחית ומוסמכת בעצמה, והנמהרות בהסקת מסקנות רק מחדדת זאת)

 

[אהבת עולם]

@cherry c אני מסכימה איתך ממש , אבל לא רואה איפה ראית פה הגדרה,
לומר שיש פה מחשבות טורדניות זה בדיוק כמו לומר שיש דיכאון ולא מדוכא.
היא לא אמרה שיש פה בנאדם חרדתי , או כפייתי. אבל כן מחשבות טורדניות,
ואת זה פות"ש אמרה בעצמה.

כל מטפל חייב לאבחן לפני שהוא מטפל(אם לא איך ידע במה צריך טיפול?)

אם זה מחלות נפש ברמה קשה - את צודקת.
כשהאדם בריא בנפשו וסובל ממצוקה, המטפל לא מאבחן אותו, אלא ביחד עם המטופל מנסה להבין את הקושי והמקור שלו, זה שונה מאד מאבחון.

 

[cherry c]

אבל לא רואה איפה ראית פה הגדרה,

(זה נשמע כבר טיפה יותר כמו OCD מאשר כמו חרדה, וזה מצריך דיוק גבוה באבחון ובטיפול.)

על פניו זה מריח חרדת ביצוע קלאסית. כל חרדה - ובמיוחד חרדה שמתבטאת בפועל בחשיבה מרובה, עלולה להכיל מרכיבים אובססיביים, אבל לא בהכרח וזה איש מקצוע יכול לקבוע.

.

לומר שיש פה מחשבות טורדניות זה בדיוק כמו לומר שיש דיכאון ולא מדוכא.
היא לא אמרה שיש פה בנאדם חרדתי , או כפייתי. אבל כן מחשבות טורדניות,

לא הבנת, מדוכא זה עדיף על דיכאון. מדוכא זה פועל הבן אדם עדין במצב פעיל, מאשר במצב סביל של דיכאון.
פותחת השרשור לא הזכירה כלל טורדני.
קראי שוב:

מבררת בשביל משהי על בעית שינה מסוימת מאוד,
שנתקלת בה רק לפני ימים משמעותיים או אירועים, שצריכה להיות במיטבה וכו'
היא נכנסת לחרדה שאם לא תרדם איך תתנהל מחר ועצם המחשבה גורמת לה לחוסר שינה כל הלילה!!
היא טוענת שכשזה קורה לה היא מנסה להתרפות עם כל סוגי הדרכים ולחשוב בסגנון : מה הכי גרוע שיקרה וכו'
אך לא הועיל לה.
וכשהיא נכנסת לסרט הזה של כל המחשבות האלה, לא מצליחה לצאת. ובאמת לא נרדמת ויום אח"כ באמת לא מרגישה כ"כ ונכנסת למעגל של חוסר שינה ולילה הבא שוב אותו סיפור.
יש עצות מנסיון בבעיה?
(יש לציין שבשגרה רגילה הכל תקין ...... ולכן ברור שזה רק הפסיכוליוגיה של הענין...)

המחשבות שלה רגילות לגמרי לאדם שלא מצליח להרדם.
והיא לא אמרה בכלל את המילה טורדני.


האמת, לאורך כל השרשור היה נראה שאנשים פחות הקדישו זמן להבנת הנקרא ויותר רצו לאבחונים, ועל זה הזדעקתי, כי חבל לי על הנזק שאולי יכול להגרם לפותחת השרשור או למכרה שלה.

 

[אהבת עולם]

המחשבות שלה רגילות לגמרי לאדם שלא מצליח להרדם.
והיא לא אמרה בכלל את המילה טורדני.

כשאדם נכנס לחרדה שלא ירדם , וזה עצמו גורם לו לא להרדם זה טורדני.
נכון שלכל אדם יש מחשבות טורדניות לפעמים , וזה יכול להיות בסקאלה ממינורי ועד מפריע מאד.
אני לא עומדת מאחורי כל אמירה של כל אחד בפורום , אבל זה בהחלט מחשבות טורדניות.
בהחלט לא מומלץ לאבחן מעל הפורום , ובהחלט מומלץ להעזר.

לא הבנת, מדוכא זה עדיף על דיכאון. מדוכא זה פועל הבן אדם עדין במצב פעיל, מאשר במצב סביל של דיכאון.

לא יודעת איך החלטת מה עדיף , לי נשמע בדיוק הפוך.
אני חושבת שכל אחד יודע שיש לו חרדות , ולמרות זאת רוב האנשים לא רוצים שיגדירו אותם כחרדתיים.
אנשים אוהבים שמגדירים אותם כסובלים מאובדניות ולא אובדניים.
סובלים מדיכאון ולא דיכאונים.
בדיוק כמו שחולה סרטן לא היה רוצה שיגדירו אותו כסרטני.
יש פה בן אדם שלם ,עם המון רגשות ותחושות , כשאת מגדירה אותו דרך משהו שהוא סובל ממנו, את בעצם מתעלמת מכל שאר מי שהוא.
הוא X שעושה Y ואוהבZ ובין השאר גם סובל מY . רק זה.

הוספה: יש לי הרגשה שהתאוריה שלך גורסת שאדם בדיכאון הוא בעצם מדוכא כי בחר בזה, ולא סובל ממשהו בלי יכולת לשנות. אני מסכימה עם זה שהוא יכול לעזור לעצמו ולצאת מזה, אבל זו בחירה די מוגבלת , בשלב ראשון הוא יכול לבחור להיעזר אבל לא לצאת לגמרי, הוא סובל מזה כמו שאחרים סובלים ממחלה.
וזו רק תיאוריה , אם אני טועה תתעלמי.

 

[חיבור*]

.

לא הבנת, מדוכא זה עדיף על דיכאון. מדוכא זה פועל הבן אדם עדין במצב פעיל, מאשר במצב סביל של דיכאון.
פותחת השרשור לא הזכירה כלל טורדני.
קראי שוב:


המחשבות שלה רגילות לגמרי לאדם שלא מצליח להרדם.
והיא לא אמרה בכלל את המילה טורדני.


האמת, לאורך כל השרשור היה נראה שאנשים פחות הקדישו זמן להבנת הנקרא ויותר רצו לאבחונים, ועל זה הזדעקתי, כי חבל לי על הנזק שאולי יכול להגרם לפותחת השרשור או למכרה שלה.

אני מסכים עם הביקורת בדבר אחד: אכן צריך יותר זהירות ורגישות.
ובקטנה - לטעמי כשאומרים "יש לך דיכאון" זה אומר שיש אותך ויש דיכאון. כשאומרים "אתה מדוכא" זה אומר שאתה מדוכא... אבל זה דיון עקר כי מה שחשוב זה איך האדם שמולנו קולט את הדברים ולא איך אנחנו. צריך יותר רגישות ושימת לב. לקחתי לתשומת ליבי - תודה.

היא לא כתבתה את המילה "טורדני" אז מה? אתמול נפגשתי עם מישהו עם ocd כבד והוא רק הזכיר את המילה "שמא ואולי" אז לכן זה לא ocd? כי הוא לא הזכיר?
(ושוב, אני לא יודע אם כאן קיים רכיב אובססיבי, כן יש משהו שמופיע באופן שמעלה חשד לאובססיות וכדאי לבדוק. זה הכל)

 

[מנגנת]

אם היא תלך למישהי מקצועית, ואין לה בעיה, המטפלת לא תהסס לומר זאת, ומקסימום תצייד אותה בטכניקות להרפיה.
תסלחו לי על גילוי הלב, אבל קשה לי להבין את הרתיעה מלעזור לעצמינו כשמדובר בעניין רגשי או נפשי.
למה אנשים מוכנים לשלם הון על מדרסים, ויתעקשו למצוא את המדרס והנעל הכי מתאימים לבעיה, וכשיש קושי רגשי, המקסימום שהם יעשו זה לקחת רסקיו?
למה זה שונה משומה חשודה בגוף?
הולכים למומחה ובודקים. אם נשללה בעיה - חוזרים מרוצים עם 'אישור בריאות' ביד.
לא נשללה - חוזרים עוד יותר מרוצים שהיה לנו את השכל לזהות מוקדם ולחסל את הבעיה כשהיא קטנה וכמעט לא מזיקה.
קושי נפשי אינו שונה.
היא מתארת בעיה שמפריעה.
למה לא לטפל בה ברצינות? למה?

לצערי לא כל מה שרשמת כאן עומד במבחן המציאות.
קראתי את כל מה שכתבו גם אחריך,
תחום הטיפול רחוק מלהיות במקום האידיאלי.
מטפלות רגשיות אינן זמינות. בעיה אחת.
מטפלות רגשיות לא בהכרח יודעות לומר שאין בעיה. הן עשויות להמשיך לחפש אותה, או לתת טיפול ככל שהן יודעות לטפל, גם אם הצורך של המטופל הוא לא בדיוק זה. בעיה שניה.
אין הרבה אנשים שמסוגלים לשלול בעיה. גם אם כן תמיד יהיה מי שיערער על כך.
טיפול רגשי הוא חסר אמות מידה ברורות, וחסר שקיפות למטופל הממוצע.
אז לפני שתקחו את מה שכתבתי כאן כהתקפה על כל המטפלים הקיימים, או שתצעקו שוב "שרלטנים שרלטנים", אציין שאכן, מטבע הדברים לא התחככתי עם כולם. כן עם יותר מאחד ויותר משניים, ומהמומלצים שבהם, והבעיות שכתבתי כאן עלו ובעטו במלוא עוצמתן. הן קיימות.
וזה אם שאלת, למה לא הולכים מיד לטפל בכל חשד ומצוקה.
אני יכולה להוסיף, בדמעות, זה גם למה אנשים שכן הלכו, נותרו במצוקה גם אחר כך.

 

[cherry c]

לא יודעת איך החלטת מה עדיף , לי נשמע בדיוק הפוך.
אני חושבת שכל אחד יודע שיש לו חרדות , ולמרות זאת רוב האנשים לא רוצים שיגדירו אותם כחרדתיים.
אנשים אוהבים שמגדירים אותם כסובלים מאובדניות ולא אובדניים.
סובלים מדיכאון ולא דיכאונים.
בדיוק כמו שחולה סרטן לא היה רוצה שיגדירו אותו כסרטני.
יש פה בן אדם שלם ,עם המון רגשות ותחושות , כשאת מגדירה אותו דרך משהו שהוא סובל ממנו, את בעצם מתעלמת מכל שאר מי שהוא.
הוא X שעושה Y ואוהבZ ובין השאר גם סובל מY . רק זה.

ובקטנה - לטעמי כשאומרים "יש לך דיכאון" זה אומר שיש אותך ויש דיכאון. כשאומרים "אתה מדוכא" זה אומר שאתה מדוכא... אבל זה דיון עקר כי מה שחשוב זה איך האדם שמולנו קולט את הדברים ולא איך אנחנו. צריך יותר רגישות ושימת לב. לקחתי לתשומת ליבי - תודה.

אני רואה שהבנתן אותי יופי עם סרטן, עם הדיכאון לא. ואפילו ההפך ממה שכתבתי.
או שהבעיה בי בכתיבה, או בהבנת הנקרא.
אגב לא אומרים אף פעם לדעתי "יש לך דיכאון" ולא אתה מדוכא" אני מדברת על הטרימנולוגיה והשפה שגורמים לאדם לחשוב על עצמו.
האם אני בדיכאון, או שלעיתים אני מדוכא?
האם אני חולה סרטן או שיש לי גידול סרטני.

אהבת עולם שימי לב שהכנסת עוד מילה בעייתית "סובל מ"
למה סובל מ? למה לא מתמודד עם? מתגבר על?
ואם סובל למה לא סבלתי?
את יודעת כמה איזה משנה זה לאדם להגיד "סבלתי ממצבי רוח מדכאים, כיום אני יודע איך להתמודד איתם" למרות שהוא באותו מצב קליני כמו אדם אחר שיגיד לך "אני סובל מדיכאון כבר שנה".


יש פה בן אדם שלם ,עם המון רגשות ותחושות , כשאת מגדירה אותו דרך משהו שהוא סובל ממנו, את בעצם מתעלמת מכל שאר מי שהוא.
להפך! אז זו שעושה את זה, כשאת אומרת אתה בדיכאון או גורמת לו להגיד אני בדיכאון. את עושה שהוא=המחלה.
כשאת אומרת שיש לו מצבי רוח מדכאים. זה אומר שהוא האדם שהיה שכעת מתגבר על מצבי רוח מדכאים.

 

[אהבת עולם]

@cherry c אני עדיין לא מתחברת.
אישית הרבה יותר מתחברת לסובלת X או מתמודדת עם X
המילה מתמודדת יכולה להיות חלופה עוצמתית, אבל זה צריך להיות מותאם הרגשה.
קחי לדוגמא אדם שסובל מנדודי שינה, או חרדות , הוא ממש סובל מזה , לא רק מתמודד.
או בנות שסובלות מדברים קצת יותר משמעותיים.(את מבינה למה אני מתכוונת, נכון?)
לדעתי המילה מתמודדת נכונה אבל לא מספיקה.
נכון שהן מתמודדות , אבל זה הרבה יותר מזה.
זו לא רק התמודדות, זה משהו שמשליך על כל החיים וגורם להמון סבל. אז כן הן סובלות, ומתמודדות, ונלחמות , ושורדות , וכל ביטוי שתרצי.

את יודעת כמה איזה משנה זה לאדם להגיד "סבלתי ממצבי רוח מדכאים, כיום אני יודע איך להתמודד איתם"

זה נכון, אבל כשהוא היה בתוך המצבי רוח המדכאים הוא סבל ממש, ולא רק התמודד , לכן אמרתי שזה מותאם הרגשה של בן אדם.

אני מנסה שוב להבין אותך, יש פה שתי הבחנות : יש האם להגדיר את כל האדם האם הוא חרדתי או סובל מחרדות, שעם זה שתינו מסכימות.
ויש עוד משהו שאת מנסה לומר, שהוא פעיל ולא סביל , אבל הדוגמא שלך לא טובה, כי אם הוא מדוכא לפעמים , אז הוא מדוכא , הגדרת את כולו .
מתמודד עם דיכאון - נראה לי מקובל על שתינו.

כשבנאדם בדיכאון זה לא מגדיר אותו, זה לא תואר הפועל (כמו דיכאוני) זה כן מצב.
יש הבדל קטן ולא משמעותי בין בדיכאון לבין סובל/מתמודד מדיכאון.