דרוש מידע קושי בהרדמות, לא נורא... אבל מטריד

[אחת מהעולם הגדול...]

נשמע מופרך- אך ידוע מבחינה רפואית- חוסר ברזל מוביל לקשיי הירדמות!!!!!
עיצה יעילה ובדוקה להירדם-
להעביר בראש תודות לה' על כל חסדיו, באמצע נרדמים כי זה מכניס לרוגע שיש אבא אוהב!!!

 

[שמרלינג]

על העצה של השום כבר שמעתם בודאי?!
לוקחים 4-5 שיני שום מקולפים שמים בשקית עם קצת מלח ומניחים מתחת לכרית.
זה עוזר פלאים, לא להאמין!!!

שמנו לקטן וזה כ"כ הרדים אותו שבקושי הצלחנו להעיר אותו...

 

[מנגינה]

נשמע מופרך- אך ידוע מבחינה רפואית- חוסר ברזל מוביל לקשיי הירדמות!!!!!
עיצה יעילה ובדוקה להירדם-
להעביר בראש תודות לה' על כל חסדיו, באמצע נרדמים כי זה מכניס לרוגע שיש אבא אוהב!!!

יתכן
אבל אני מדברת פה על אחת שאין לה בעית שינה אמיתית
בימים רגילים נרדמת בשניה....

 

[לבן]

תקשיבו ללבן, היא יודעת על מה היא מדברת

כן, גם אני יודעת שאני יודעת על מה אני מדברת. אבל כאן, לאור כל המתקפות הלא נעימות, ההודעה הזאת הייתה במקום. תודה.

היא בנ"א מאוד מאוד מאוזן ויציב
לפי דבריה היא יודעת גם מה השורש של הענין

אין קשר בין אדם מאוזן ויציב, לבין סבל שנובע ממחשבות טורדניות. אנשים יכולים לנהל את המדינה ולהיות עם מחשבות טורדניות ברמה שמפוצצת את השכל. הם גם יכולים לדעת מה הטריגר למחשבות. אבל המחשבות לא ייפסקו והמתח לא ייתמתן, וסביר להניח שגם לא ישארו באותו תחום מוגדר של לילות מסויימים.
בכלל, לחץ ברמה כזאת לא נופל על אדם סתם. סביר מאד להניח שגם בתפקוד היומיומי שלה נגרמים לה מתחים פנימיים אינסופיים. צורך גבוה מאד בשליטה, ועוד כמה.

נסתה מלטונין , אך הגוף שלה מדי מתוח זה לא עוזר לה

כי היא לא סובלת מהפרעת שינה.

 

[לבן]

יתכן
אבל אני מדברת פה על אחת שאין לה בעית שינה אמיתית
בימים רגילים נרדמת בשניה....

אין לה בעיית שינה, ולכן כל העצות כאן לא יעזרו לה. יש לה בעיה אחרת שטיפול CBT יכול לטפל בה ביעילות גבוהה (וגם למנוע ממנה להדרדר).

 

[גמד]

אין לה בעיית שינה, ולכן כל העצות כאן לא יעזרו לה. יש לה בעיה אחרת שטיפול CBT יכול לטפל בה ביעילות גבוהה (וגם למנוע ממנה להדרדר).

אתה צודק שיכול להיות שהבעיה היא לא בשינה אלא במשהו אחר מתחת לזה,אבל עדיין אתה נסחף לCBT ולOCD כי זה מה שכבודו עוסק כל היום,ובחזרה למציאות בן אדם שמתוח ולחוץ מהיומיום זה משהו נורמלי שאפשר לעזור לו בצורה נורמלית,וכן אני מכיר הרבה אנשים עם בעיה כמו שלה והם בריאים לגמרי,ושוב אני מבקש קצת זהירות במה שכותבים במיוחד שברור לי שכבודו לא איש מקצוע מוסמך.

 

[cherry c]

לגמרי.
גם אנשים בריאים יכולים לא לישון טוב בלילה.
לכן הקדמתי וכתבתי NLP, כי הוא עוזר בדיוק לאנשים בריאים.
גם אותו לא חייבים, ולכן סייגתי שזה רק אם המצב ממש מפריע לה וחשוב לה לתקן. (רק במצב כזה יש לה מוטיבציה להצליח)
האבחונים והתגיות שחלקת פה בצורה חופשית יכולים לדכא אדם בריא בנפשו במקרה הגרוע, ולהצחיק במקרה הטוב.
לא כל נקודת חן היא סרטן, ולא כל שיעול הוא שחפת.

אגב ב-NLP כן יגעו בבעיה שיצרה את הבעיה, אבל ינצלו את המוטיבציה שלה לסדר אותה בגלל בעיית השינה. בלי חודשים אצל פסיכולוג, עם שלל אבחונים ותגיות.
אין מצוה להפוך אנשים בריאים לחולים.
אם תעשה פה סקר תגלה שאחוזים גבוהים מהגולשים סבלו מנדודי שינה בזמנים מסוימים של לחץ/מתח וכולי.

 

[אחת מהעולם הגדול...]

נסחפו כאן בגדול לבעיות ענקיות...
כנראה לחץ/ מתח שיעבור.

 

[welcome]

למה לא לקחת פשוט מלטונין בפעמים הבעיותיות האלה?

לא יודעת מה הגיבו על זה
אבל זה הדבר הכי שטותי שקיים(ואני הייתי חולה על מלטונין הייתי משתמשת בכל הזדמנות)
עד שמישהו מומחה אמר לי שזה הרס לגוף
אם לפני כן היה בעיה עם יצור מלטונין
אחרי שנותנים לגוף באופן מלאכותי
הוא עוד יותר ישדר למוח לא ליצר

 

[משפחת לוי...]

אפשר לקחת רסקיו- טיפות טבעיות ישר לפה.
פסיכולוגית זה בטוח עובד ו... מרדים!
אולי כדאי לנסות.

+לשמוע שעירים או סיפורים כגון קרליבך (למי שמתחבר ) וזה ממש מרדים.

 

[מרחבית]

אם באמת המתח הוא רק מזה שלא תירדם, מצטרפת לאומרים, לפחות בשלב ראשון, להחליט שזה בסדר גמור שהיא לא תירדם. ואם תהיה עייפה? אז מה. ואם בגלל זה לא תהיה לגמרי במיטבה? - אז מה. לא כזה קריטי. יהיה קצת פחות מוצלח.
לפעמים המחשבה שחייבים להירדם כל-כך מלחיצה, והסוויטש הזה בראש, שזה בעצם בסדר גם אם לא ירדמו ולא יקרה מזה דברים רציניים - משחרר פלאים.

אם זה לא עוזר, והמתח ממשיך, אולי כן כדאי עזרה נוספת. זה לא מראה על בן אדם לא בריא, ולא על בעיה רצינית. יש בעיה שמטרידה איזה תקופה, אפשר לשקול עזרה.

 

[מרחבית]

רק להדגיש: לא להחליט בחוזקה ובלחץ: זה בסדר לא להירדם, זה בסדר לא להירדם... כי אז מה עשינו? יהיה לחץ חדש. רק להרפות בנינוחות מהמחשבה שחייבים להירדם. גם אם לא נירדם - לא כזה משנה...

 

[קליין]

שתגיד תהילים להצלחת האירוע. סגולה להירדם
גם אני חושבת שזה מקרה קלאסי לCBT.
לא צריכים בעיה קשה בשביל CBT. להפך, כשפונים עם בעיה קלה כמו המתוארת, אפשר לקנות כלים יעילים ולגמור את העניין בכמה מפגשים.

 

[קורס]

ממליצה על רסקיו. מנסיון.
זה מרגיע.
לא ממכר.

 

[נעמי פ]

חלילה לא NLP.

ללכת לטיפול CBT מייד (רק אצל מישהו מוסמך, לא כל אחד שמציג עצמו כמטפל). ובמידת הצורך גם אבחון של איש מקצוע. (זה נשמע כבר טיפה יותר כמו OCD מאשר כמו חרדה, וזה מצריך דיוק גבוה באבחון ובטיפול.)
השפעה של חוסר שינה ומחשבות כאלה היא הרסנית לגמרי. וזה עלול להחמיר, אז כדאי לעשות את זה כמה שיותר מהר.

יומרני מדי "לאבחן" אנשים על סמך כמה שורות בפרוג ולהריץ אותם לטיפול תחת כותרות ושמות מבהילים.
דברים מהסוג הנ"ל יכול לקבוע רק אדם מקצועי ורק אחר בירור יסודי ומעמיק.

אפשר להמליץ על דרכי טיפול ולדרבן, אבל בנחת.

 

[נעמי פ]

תקשיבו ללבן, היא יודעת על מה היא מדברת

בתחום הנפש בלתי אפשרי "לדעת על מה את מדברת" מבלי שיחולו שני תנאים:
האחד- מקצועיות. (האם הנ"ל נושאת בתעודה/ הכשרה מתאימה?)
השני- בירור יסודי ועמוק.

בלי שני אלו אינך חכם כי אם נביא.
בלתי אפשרי לדעת.

 

[קליין]

עם כל הכבוד, לא היה פה אבחון.
מישהי העלתה תיאור עם מאפיינים מטרידים.
@לבן הציעה לה ללכת למטפלת מקצועית, וטרחה לפרט מה יכולות להיות הבעיות.
זה לא מאבחן יותר ממי שהציע לקחת רסקיו (איך אבחנת שהיא לחוצה?), או ממי שהציע לקחת מלטונין (בדקת בצורה יסודית שחסר לה מלטונין?).
אם היא תלך למישהי מקצועית, ואין לה בעיה, המטפלת לא תהסס לומר זאת, ומקסימום תצייד אותה בטכניקות להרפיה.
תסלחו לי על גילוי הלב, אבל קשה לי להבין את הרתיעה מלעזור לעצמינו כשמדובר בעניין רגשי או נפשי.
למה אנשים מוכנים לשלם הון על מדרסים, ויתעקשו למצוא את המדרס והנעל הכי מתאימים לבעיה, וכשיש קושי רגשי, המקסימום שהם יעשו זה לקחת רסקיו?
למה זה שונה משומה חשודה בגוף?
הולכים למומחה ובודקים. אם נשללה בעיה - חוזרים מרוצים עם 'אישור בריאות' ביד.
לא נשללה - חוזרים עוד יותר מרוצים שהיה לנו את השכל לזהות מוקדם ולחסל את הבעיה כשהיא קטנה וכמעט לא מזיקה.
קושי נפשי אינו שונה.
היא מתארת בעיה שמפריעה.
למה לא לטפל בה ברצינות? למה?

 

[nori]

עם כל הכבוד, לא היה פה אבחון.
מישהי העלתה תיאור עם מאפיינים מטרידים.
@לבן הציעה לה ללכת למטפלת מקצועית, וטרחה לפרט מה יכולות להיות הבעיות.
זה לא מאבחן יותר ממי שהציע לקחת רסקיו (איך אבחנת שהיא לחוצה?), או ממי שהציע לקחת מלטונין (בדקת בצורה יסודית שחסר לה מלטונין?).
אם היא תלך למישהי מקצועית, ואין לה בעיה, המטפלת לא תהסס לומר זאת, ומקסימום תצייד אותה בטכניקות להרפיה.
תסלחו לי על גילוי הלב, אבל קשה לי להבין את הרתיעה מלעזור לעצמינו כשמדובר בעניין רגשי או נפשי.
למה אנשים מוכנים לשלם הון על מדרסים, ויתעקשו למצוא את המדרס והנעל הכי מתאימים לבעיה, וכשיש קושי רגשי, המקסימום שהם יעשו זה לקחת רסקיו?
למה זה שונה משומה חשודה בגוף?
הולכים למומחה ובודקים. אם נשללה בעיה - חוזרים מרוצים עם 'אישור בריאות' ביד.
לא נשללה - חוזרים עוד יותר מרוצים שהיה לנו את השכל לזהות מוקדם ולחסל את הבעיה כשהיא קטנה וכמעט לא מזיקה.
קושי נפשי אינו שונה.
היא מתארת בעיה שמפריעה.
למה לא לטפל בה ברצינות? למה?

למה? כי הנפש עובדת אחרת מהגוף.
והיא כן יודעת להבריא את עצמה לבד לפעמים. והאבחונים הם לא תמיד חד משמעיים.
אני לא מקצועית. ובקלות תפריחו את מה שאני אומרת. לבריאות.
אבל מנסיון חיים קצר פשוט רואה בשטח שבעיות נפתרות ונעלמות כמו שהן מופיעות. לפעמים.
ולפעמים כשנותנים להם שם ומקום הטיפול בהם כל כך תובעני וארוך ותובע משאבים כך שאנשים פשוטים מעדיפים להגיע לזה רק כשאין ברירה והצורך ברור וחד משמעי. וזה לא המקרה המתואר כאן.
יכולה להצביע על מקרה אצלי. ילד בן 11 שהיתה לו הפרעת שינה קשה מהמתוארת כאן. וטפלתי בו לפי האינטואיציה שלי וברוח הדברים דכאן, לא קרה כלום אם אתה לא נרדם, העיקר שאתה במנוחה, תקרא ספר, תשמע מוזיקה וכו'.
רגע לפני שהתיאשתי ופניתי לעזרה מקצועית הבעיה נעלמה כלא היתה.
אם הייתי קוראת את דבריה של לבן הייתי פונה לטיפול בריצה אבל אז היה קורה אחד מהשניים אולי הבעיה היתה נפתרת בתקופה קצרה יותר מבלי הטיפול. אולי הילד היה מטופל עד היום.
בכל מקרה אני שמחה שזה נפתר כמו אצלינו בהמתנה. כך שאני שמחה שלא קראתי את דבריה בזמנו.

 

[לבן]

רגע לפני שהתיאשתי ופניתי לעזרה מקצועית הבעיה נעלמה כלא היתה.

למרות שקיבלתי על עצמי לא להגיב באשכול הזה, אני ממש לא שמחה עם מה שאת כותבת.
הנפש צריכה התייחסות רגישה יותר, ומהירה יותר, מתגובות גופניות.
זה שילד מבטא לחץ כל כך משמעותי שמגיע להפרעת שינה קשה, זה משהו שמצריך טיפול.
זה שהבעיה חולפת לבד לא אומר כלום חוץ מזה ש-או שהתקופה הקשה עברה, או שהקושי עדיין קיים ועבר לקנן במקום אחר.

לפעמים.
ולפעמים כשנותנים להם שם ומקום הטיפול בהם כל כך תובעני וארוך ותובע משאבים כך שאנשים פשוטים מעדיפים להגיע לזה רק כשאין ברירה והצורך ברור וחד משמעי. וזה לא המקרה המתואר כאן.

כמו שכתבתי כאן כבר, התעלמות מבעיות מתוך ציפיה שתחלופנה מעצמן זו גישה מסויימת.
אמונה שטיפול מקבע בעיות ונתינת שמות מחמירה את הבעיה, זו גישה מסויימת.
ברוב המקרים אני מעדיפה למצוא בוגר שיודע מה שם הבעיה שהוא סובל ממנה ויש לו כלים להתמודד, מאשר ההפך.
אני מעדיפה בוגר שכאשר הוא עבר תקופה קשה שהתבטאה במתח, הוריו בדקו מה המקור למתח, ובדקו האם הם יכולים לעזור לו.
אני רואה שוב ושוב מקרים של חרדות לדוגמא, שאנשים מעדיפים לטפל בהם בעצמם מאשר ללכת לטיפול. עד שהחרדה לא מגיעה למצב ממש עוצר תפקוד, הם לא ייקחו את הילד לטיפול מתוך אמונה שהטיפול ייקבע את החרדות. זו אמונה תפלה, וזה מה שגורם לבני 20 להגיע לנישואין כשהם גוררים אחריהם בעיות קשות שמתבטאות במתח, בכפייתיות, בחרדתיות- ללא טיפול.

 

[cherry c]

יש בעיות ויש בעיות.
ולקחת בעיות קלות ולהפוך אותם להר שרק מטפל יכול לעזור, זה מגמד את הכוח שיש לאדם ולנפש לרפא את עצמו.
יש הרבה 'בעיות' שאת מעדיפה לקרוא להם בעיה ולטפל בהם עם כל אמצעי המלחמה שאת מכירה. ואנשים אחרים לא קוראים לזה בעיה, ונותנים קרדיט לגוף/לנפש לתקן את עצמה.
ולכולנו יש אינספור סיפורים לספר לך איך בעיות שאת קוראת להם בעיות, האנשים הבריאים בכוחות עצמם מתגברים עליהם.
נדודי שינה הם בעיה ידועה שאחוזים גבוהים באוכלוסיה סובלים ממנה, וזה לא אומר שהם חרדתיים כפיתיים או בכלל בעלי בעיה נפשית.

רוצה דוגמה טריה:
הבן שלי מעל גיל 3 לא הסכים לעשות בשירותים.
הוא פחד, ביקש טיטול בכל פעם שהיא.
ברור לי שאם הייתי שואלת מטפלים ופסיכולוגים הם היו יודעים להציע לי טיפולים של כמה חודשים ומטפלים בבעיה. (אם הייתי הולכת ל3 המימדים היו מטפלים בי על מה שאני גורמת לו )
במקום זה לא קראתי לזה בעיה, קיבלתי את זה בשלווה. בגיל 3.5 כשראיתי שהוא מבושל לכל הדעות, ועדין הוא לא מוכן ללכת בשום אופן. הלכתי איתו לחנות, קנינו מכונית עם אורות וסירנות, והמכונית ישבה על מדף גבוה שבועיים וחכתה שהוא יעשה כל השבועיים האלו בשירותים.
במקום להגדיר בעיות, העדפתי לתת לו מוטיבציה חזקה להתגבר על הפחד שלו מהשירותים.
תחושת ההצלחה שהוא קיבל בזכות המוטיבציה נתנה לו את העידוד והאישור שהוא יכול ומסוגל.
בקיצור, בן יום הילד התחיל לעשות בשירותים, חוץ מפעם אחת שהוא היה חולה נגמר הטיטול.