סיפור בהמשכים סיפורת מעריצים בעקבות ממלכה במבחן - פרק אחרון

משולש ברמודה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הנדסת תוכנה
הפרק הזה מתרחש שישה חודשים קדימה מאז חזר מיכאל מבבל, אונמר ואולה כבר נשואים.
בהמשך בעז"ה יהפכו הפרקים לצפופים יותר בזמן.
---
לפני שנים רבות כשכסאות העץ ההדורים עוד היו זרעים קטנים המתגלגלים על האדמה וטוות הרקמה שעל כיסויי הבד ההדורים - פעוטות חייכניות ותפוחות לחיים - נבנה אולם המועצה. גדול היה, ועתיק. הדור ונאה, ותקרתו, הגבוהה ביותר מכל חדרי הארמון. גבוהה כל כך עד שפקיד מיוחד היה לאולם המועצה, ולו סולם מתכת רם קומה, בכדי להעלות אור במנורות השמן הכבדות.

עכשיו זהר האולם באור יקרות, ועל אף שהשמים בחוץ היו תכולים וחפים מכל ענן, הודלקו שמונת הנברשות שבתקרתו, מבליטות קמטי עייפות על פניהם של נכבדי ואצילי כוזר שבשעת בוקר רעננה זו, נאלצו לכרות אוזן קשבת, ולהאזין לנאום ארוך ומשמים, שנישא ברוב רגש על ידי האציל הממונה על החינוך.

אולי בשל העייפות, ואולי בשל חדגוניותו של הנאום שוררת דממה באולם הגדול, רק רשרוש הקלף בשעה שהאציל הממונה גולל אותו נשמע. ובתוך השקט החמים הזה, נשמעים היטב הצלילים שמשמיעים הצירים, בשעה שדלת האלון הכבדה, סבה על ציריה.

"משה פאראלן, קצין שלישי בחיל הקשר", הקצין לבוש המדים, המופיע בפתח הפעור, מצליח לשמור על טון דיבור מהוקצע, על אף קולו המהיר. "ידיעה דחופה, מאת האקסידטור, אולה טרסדיאן, להוד מלכותו".

לא הייתה זאת הפעם הראשונה, בה הפריעו קצינים מחיל הקשר למהלכם התקין של דיוני המועצה. השנים האחרונות על הקרבות ומרחץ הדמים שהתחולל בהן, עלו לכוזר גם בהרבה שינויי דפוסי התנהגות נושנים, שנקבעו עוד בימי מלכותו של אטאוד הראשון. אבל למרות שקטיעת דיוני המועצה, וקביעת אסיפות חירום על חשבון סדר היום הרגיל, הפכו לדבר שבשגרה, מאז חתימת הסכם הפסקת האש, הפכו ההפרות הללו לנדירות למדי.

ממקומו בראש השולחן הכבד, סוקר המלך את הקצין. מחפש אות לקטסטרופה המתקרבת, וכשהוא מוצא על פניו רק מסכת אטומה מכל רגש, צונח ליבו ומתמקם אי שם בין קיבתו למעיו. בתנועת יד, הוא מסמן לאיש הקשר להתקרב, ובשקט השורר סביב, נשמעות פסיעותיו של לובש הדרגות היטב על רצפת השיש הבוהקת.

מטבע הדברים, ידיעות האמורות להימסר בפורומים כגון אלו, נכתבות על קלף, חתום וסגור על ידי השולח, ועל אף שאנשי חיל הקשר לומדים על פה את הכתוב, מעדיף הקצין מסיבות מובנות, להציג את האיגרת להוד מלכותו במקום להשתמש בקולו.

הידיעה קצרה, כתובה במילים יבשות בכתב ידו של אולה עצמו, וממנה עולה כי ביום השלישי מן השבת, הותקפה מהמארב דיוויזיה שלמה של הגדוד השני, המוצב באורח קבע באזור העיר ראטון הסמוכה לגבול, ונמצאת תחת הנהגתו של גיסו. ככל הנראה אין שבויים במתקפה, וזאת משום כי המחנה כולו, נשרף על יושביו ועל תכולתו.

דומם, מביט איסתרק ברישומי הדיו ואינו רואה אותם. השקט באולם עמוק כל כך עד שנדמה, כי לו יעז לעופף פתאום זבוב, ישמע רחש כנפיו, כסופת רעמים רועשת בליל קיץ.

הוא המלך. הוא השליט. תפקידו עכשיו ברור למדי. הוא צריך לעצור את הישיבה הזאת, לכנס את מועצת המלחמה כדי לדון על פעולת התגמול הנכונה ביותר. ולהחליט על דרך ההתמודדות המתאימה של בית המלוכה, עם הבאת בשורת השכול לעשרות בתים כוזרים.

אבל הוא לא עושה דבר מכל אלו, דומם הוא נשאר על מקומו, הבעת פניו קפואה ומבטו נעוץ בקלף. משמאלו, הוא יכול להרגיש במבטו של מיכאל. שקט, נותן אמון, מציע תמיכה. ואיך שהוא הדבר רק מגביר את תחושת הצריבה שבליבו. באיטיות הוא נשען על מסעד כיסאו, ובניע ראש זעיר, מסמן למיכאל לקחת את הקלף.

לאחיו, יכולת מופלאה לשלוט על רגשותיו. בחודשים שחלפו מאז שב מיכאל מבבל, למד איסתרק להכיר בתכונה שפיתח וליטש הנסיך עם השנים. גם עכשיו, נראה כי מיכאל ראוי לקומפלימנטים שהוא חולק לו במוחו. על אף בשורות האיוב אותן נושאת האיגרת, שומר העוצר, על מבע פנים שליו ורגוע. כמעט כאילו הוא מתהלך בגנים המלכותיים לאורה של שמש מפזזת וזורחת, ורק פרחים בשלל גוונים מרהיבים, מארחים לו לחברה.

הוא חכם. הוא נבון במיוחד. וגם אם נתעלם מדקות ההבנה והרגש, אותם חידד בבבל, השכלתו המלכותית לצדו של אחיו, לימדה אותו להבחין היטב בכוונותיו השקטות של המלך. בשלווה, שרק לעיניו של איסתרק בולטת בשבריריותה, הוא מזדקף על מושב העץ ההדור, ומקפל את הקלף לארבעה רבעים, מדויקים.

"האציל אלנתן", הוא אומר, מניד בראשו לעברו של האיש הדומם על בימת הנואמים, "נכבדי, אצילי כוזר. אבקש את סליחתם בקטיעתו של דיון זה, אולם ענין חשוב עומד כעת על הפרק", רגע הוא סוקר את קהל האבירים הדומם הישוב מולו, ומכיוון שהשמועות יעשו את העבודה טוב ממנו, הוא מעלה חיוך עדין על פניו ואומר: "הואילו נא לעסוק בהעדרנו בנקודות החשובות שעלו בדיון זה, נשוב וניפגש אם ירצה ה' מחר, בשעה הרביעית מן הנץ".

הפמליה המלכותית מתרוממת ממקומה. גם מבלי להביט לכיוונו של האביר מקאן, יכול איסתרק להרגיש את עיניו של שר המלחמה שלו, נעוצות בו, מביעות ללא קול את מחשבותיו בחודשים האחרונים. ומכיוון שברור לכל בר דעת, כי אגרת חירום מאת מושל מחוז, תהיה קשורה בקשר ישיר לבעיות הממלכה כולה ולא לבעיותיו האישיות של כותבה, סביר להניח, כי גם אם לא קרא שר המלחמה את האיגרת, הוא מנחש היטב את תוכנה.

רעש הכיסאות המוזזים, בשעה שנכבדי האומה נעמדים על רגליהם כדי לחלוק כבוד, למלך ולעוצר העושים את דרכם אל הדלת, יכול להסתיר תחתיו משפטים מהירים ומילים נחפזות. אבל נכבדי כוזר כיאה למעמדם שומרים עדיין של שקט עמוק ומכובד. רק כשנסגרת דלת ההבנה הגדולה, ופמלייתו של המלך רחוקה למדי מלוחות האלון הכבדים, מרשים לעצמם האצילים והאבירים להרים את קולם, ולהרעיד במקצת את נברשות הקנים הגדולות.
 
נערך לאחרונה ב:

לוצ'י

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
וואו, תודה על שלושת הקטעים האלה @משולש ברמודה !
אהבתי ממש.
זה פשוט אדיר. והסגנון של מיה, שהצלחת לכתוב בו - הפך את הקטעים האלה לרמה אחת מעל. זה נתן חווית קריאה שונה לגמרי, כאילו הסדרה עדיין לא הסתיימה.. : )
ממש אשמח שתעלי עוד. נהניתי לקרוא.
 

משולש ברמודה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הנדסת תוכנה
וואו, תודה על שלושת הקטעים האלה @משולש ברמודה !
אהבתי ממש.
זה פשוט אדיר. והסגנון של מיה, שהצלחת לכתוב בו - הפך את הקטעים האלה לרמה אחת מעל. זה נתן חווית קריאה שונה לגמרי, כאילו הסדרה עדיין לא הסתיימה.. : )
ממש אשמח שתעלי עוד. נהניתי לקרוא.
איזה כייף לקרוא, תודה:)
 

ביזנסטורי - אילה

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
עריכה והפקת סרטים
זה פשוט אדיר. והסגנון של מיה, שהצלחת לכתוב בו - הפך את הקטעים האלה לרמה אחת מעל. זה נתן חווית קריאה שונה לגמרי, כאילו הסדרה עדיין לא הסתיימה.. : )
רק אני נהנית לקרוא דווקא בגלל
שמורגש מאד שזה לא הסגנון של מיה?
 

רוח פרצים

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
איור וציור מקצועי
וואו. וואו. וואו.
דווקא בגלל שגם אני כותבת עכשיו פאנפייק אני מבינה כמה טוב את כותבת.
(אשמח לטיפים. כי שלי לא יוצא דומה כל כך לסגנון מיה כמוך)
שאפו. ורק תמשיכי כי אני נפעמת פה.
זה פאנפייק אמיתי. שגורם לי להאמין שממלכה במבחן לא הסתיים.
 

משולש ברמודה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הנדסת תוכנה
דווקא בגלל שגם אני כותבת עכשיו פאנפייק אני מבינה כמה טוב את כותבת.
(אשמח לטיפים. כי שלי לא יוצא דומה כל כך לסגנון מיה כמוך)
תודה! באמת מעניין אותי כמה זה דומה.
את טוענת שדומה וגם @לוצ'י, מנגד @אילה רובינפלד טוענת שבכלל לא...
אני כן נכנסת לאווירה של הספרים כשאני כותבת ומשתדלת לשתול רפרנסים לאירועים בסדרה (אולי זה מה שעושה את ההרגשה?), מצד שני אני לא מרגישה שאני מנסה לחקות, כי זה לא אפשרי ויראה מלאכותי מידי.
 

Chaya Lea

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
אני כן נכנסת לאווירה של הספרים כשאני כותבת ומשתדלת לשתול רפרנסים לאירועים בסדרה (אולי זה מה שעושה את ההרגשה?), מצד שני אני לא מרגישה שאני מנסה לחקות, כי זה לא אפשרי ויראה מלאכותי מידי.
אני חושבת שזה מה שהופך את זה ליפה וייחודי.
וזה מה שיפה בפאנפייק, זה לא חיקוי, את כותבת על העולם של ממלכה במבחן אבל כמו שאת כותבת...
 

ביזנסטורי - אילה

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
עריכה והפקת סרטים
מסתבר;)
אני דווקא הרגשתי שזה ממש אותו סגנון.. במה השוני, לדעתך? מבחינת מה, כאילו..
מבחינת הדמויות, הרגשות, העלילה, המושגים,
הכל תואם במדוייק לעולם הכוזרי שבנתה לנו מיה ולסדרה מלכה במבחן.
מה שמוציא אותי משם זה סגנון הניסוח.

מיה למשל לא הייתה כותבת את המשפט הזה:
גדול היה, ועתיק. הדור ונאה, ותקרתו, הגבוהה ביותר מכל חדרי הארמון. גבוהה כל כך עד שפקיד מיוחד היה לאולם המועצה, ולו סולם מתכת רם קומה, בכדי להעלות אור במנורות השמן הכבדות.
היא הייתה מתייחסת רק לפעולת הטיפוס על הסולם כדי לתאר את יופיו והדר גובהו של האולם כלו.

ועכשיו כשקראתי וניסיתי לנתח שוב,
גיליתי שהרבה מדובר בפיסוק.
בהרבה מקומות שמיה היתה שמה פסיק- שמת נקודה. ובמקומות שהייתה שמה נקודה- שמת פסיק.
 

משולש ברמודה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הנדסת תוכנה
היא הייתה מתייחסת רק לפעולת הטיפוס על הסולם כדי לתאר את יופיו והדר גובהו של האולם כלו.

ועכשיו כשקראתי וניסיתי לנתח שוב,
גיליתי שהרבה מדובר בפיסוק.
בהרבה מקומות שמיה היתה שמה פסיק- שמת נקודה. ובמקומות שהייתה שמה נקודה- שמת פסיק.
ממש מעניין מה שאת אומרת לגבי הפיסוק.
יש לך דוגמא ספציפית לפיסוק שונה?
 

-חיה-

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
וואו!!!!!!!!!!!
וואו. וואו. וואו.
גם אני הקטנה אוסיף: וואו!!
פשוט יפה כל כך!
כתיבה מהממת, הרגשתי שאני ממש נשאבת למהללאל או יוזבד עם כל דיוני המלחמה שם.
ואיך הפכת את מיכאל מילדון לאיש בוגר עם אופי, והקשר בין האחים המלכותיים כיף לקרוא,
מחכה ממש להמשך!
 

ביזנסטורי - אילה

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
עריכה והפקת סרטים
ממקומו בראש השולחן הכבד, סוקר המלך את הקצין. מחפש אות לקטסטרופה המתקרבת, וכשהוא מוצא על פניו רק מסכת אטומה מכל רגש, צונח ליבו ומתמקם אי שם בין קיבתו למעיו. בתנועת יד, הוא מסמן לאיש הקשר להתקרב, ובשקט השורר סביב, נשמעות פסיעותיו של לובש הדרגות היטב על רצפת השיש הבוהקת.
לקחתי פיסקה אחת.
מיה הייתה מפסקת אותה ככה:
ממקומו בראש השולחן הכבד סוקר המלך את הקצין, מחפש אות לקטסטרופה המתקרבת. וכשהוא מוצא על פניו רק מסכת אטומה מכל רגש, צונח ליבו ומתמקם אי שם בין קיבתו למעיו. בתנועת יד הוא מסמן לאיש הקשר להתקרב, ובשקט השורר סביב נשמעות פסיעותיו של לובש הדרגות היטב על רצפת השיש הבוהקת.

או דוגמא יותר משמעותית:
עכשיו זהר האולם באור יקרות, ועל אף שהשמים בחוץ היו תכולים וחפים מכל ענן, הודלקו שמונת הנברשות שבתקרתו, מבליטות קמטי עייפות על פניהם של נכבדי ואצילי כוזר שבשעת בוקר רעננה זו, נאלצו לכרות אוזן קשבת, ולהאזין לנאום ארוך ומשמים, שנישא ברוב רגש על ידי האציל הממונה על החינוך.
במקום סגנון כזה:
עכשיו זהר האולם באור יקרות. ועל אף שהשמים בחוץ היו תכולים וחפים מכל ענן, הודלקו שמונת הנברשות שבתקרתו, מבליטות קמטי עייפות על פניהם של נכבדי ואצילי כוזר שבשעת בוקר רעננה זו, נאלצו לכרות אוזן קשבת ולהאזין לנאום ארוך ומשמים שנישא ברוב רגש על ידי האציל הממונה על החינוך.
שימי לב שהפיסקה השניה שציטטטתי, נכתבה כמו משפט אחד ארוך.
שמת שם רק פסיקים ונקודה אחת בסוף משפט.
גם למיה יש משפטים ארוכים ומסורבלים לפעמים, אבל לא עד כדי כך...

זה בעיקר הפסיקים. לא החלופה בנקודות.
 

משולש ברמודה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הנדסת תוכנה
גם אני הקטנה אוסיף: וואו!!
פשוט יפה כל כך!
כתיבה מהממת, הרגשתי שאני ממש נשאבת למהללאל או יוזבד עם כל דיוני המלחמה שם.
ואיך הפכת את מיכאל מילדון לאיש בוגר עם אופי, והקשר בין האחים המלכותיים כיף לקרוא,
מחכה ממש להמשך!
תודה! תגובות כאלו עושות לי חשק להמשיך לכתוב:)
 

משולש ברמודה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הנדסת תוכנה
זה בעיקר הפסיקים. לא החלופה בנקודות.
תודה על התגובה המפורטת!
עכשיו אני שמה לב שיש משפטים שיצאו ממש מסורבלים או בקצב שונה ממה שחשבתי כשכתבתי אותם.
אני אנסה לשים לב לזה יותר בקטעים הבאים, נראה אם ישתפר:)
 

ביזנסטורי - אילה

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
עריכה והפקת סרטים
תודה על התגובה המפורטת!
עכשיו אני שמה לב שיש משפטים שיצאו ממש מסורבלים או בקצב שונה ממה שחשבתי כשכתבתי אותם.
אני אנסה לשים לב לזה יותר בקטעים הבאים, נראה אם ישתפר:)
אולי תתני לה את זה אחר כך לעריכה....
כי תכלס חבל שלא תוציאי את זה כספר של פרקים משלימיםם.
בטוחה שיהיה לזה ביקוש.
 

רוח פרצים

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
איור וציור מקצועי
תודה! באמת מעניין אותי כמה זה דומה.
את טוענת שדומה וגם @לוצ'י, מנגד @אילה רובינפלד טוענת שבכלל לא...
אני כן נכנסת לאווירה של הספרים כשאני כותבת ומשתדלת לשתול רפרנסים לאירועים בסדרה (אולי זה מה שעושה את ההרגשה?), מצד שני אני לא מרגישה שאני מנסה לחקות, כי זה לא אפשרי ויראה מלאכותי מידי.
כל אחד חווה יצירה לפי הפרשנות של האופי שלו.
למרות שהסופרות מנסות כמה שיותר להכניס אותנו לתוך האווירה והרגש המדוייק שהן מרגישות, עדיין כל אחד ירגיש את זה מעט שונה.
לכן, יש כאלו שירגישו את אותן רגשות שהן מרגישות כשהן קוראות את היצירה המקורית, ויש כאלה שממש לא.
בכל אופן, אם את מרגישה בסדר עם היצירה שלך, אין שום סיבה להתרגש מכך שנשים אחרות חושבות אחרת.
ובכל מקרה, איך אומר איסתרק?
תחזקנה זרועותיך וחרבך תמיד תהיה חדה.
(ברכת הלוחמים)
 

משולש ברמודה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הנדסת תוכנה
בכל אופן, אם את מרגישה בסדר עם היצירה שלך, אין שום סיבה להתרגש מכך שנשים אחרות חושבות אחרת.
לא נראה לי שיש מה להתרגש... הפוך, זה דווקא מעניין מאד לראות איך אחרים רואים דברים. בשביל להיות סופר טוב חייב לדעת לקבל ביקורת.
 

משולש ברמודה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הנדסת תוכנה
---
כל הדרך לחדר עבודתו, שומר איסתרק על חיוכו הנימוסי, החביב. אבל מיד כשנסגרת הדלת אחריהם והפמליה המלכותית נותרת בחדר המבוא השקט, הוא משיל מעליו את מסיכת השלווה המאובנת.

"מה אירע?", שואל מיכאל, מיד אחרי שאיסתרק מתיישב בכיסאו, מבט עיניו מופנה אל האח הכבויה.

המלך שותק. עיניו ממוקדות בגחלת כבויה, וידיו המונחות על שולחן השיש, דוממות.

"הוד מלכותך?" קולו של מיכאל עדין. כמעט כאילו חזרו שניהם לימים אחרים, רחוקים מאד מההווה הנוכחי, והעדינות הזאת, התומכת, השלווה, היא קצת יותר ממה שמסוגל איסתרק לשאת.

"אני התעקשתי להציב את הגדוד שם", הוא אומר בצרידות. "בסטיאן התנגד להצבתה של דיוויזיה שלמה בקטע הגבול הזה, טען שהיא מהווה פיתוי ולא יותר מכך".

מיכאל מכווץ את עיניו. על אף שעיסוקו, בקבלת הקהל בישיבה המלכותית, ומתן מענה לפסקי הלכה דחופים, גוזלים את רוב יומו – המערך הצבאי מוכר לו היטב.

"לפני שחזרת", עונה המלך לשאלה שלא נשאלה, "לפני כשנה".

"בסטיאן סבר כי הגדוד לא נחוץ בנקודה הזאת?", למיכאל חשוב תמיד לבחון את העובדות, בטרם יקפוץ למסקנות.

איסתרק מהנהן. "אזור הגבול עם הפך די שומם. בסטיאן לא רצה להשאיר כוחות רבים באזור קרוב כל כך לגבול. אני לעומת זאת, חשבתי כי נוכחות נושאי נשק קרוב לגבול תהווה רשת ביטחון לעיר, שעל אף גודלה אינה מוקפת בחומה".

מבט עיניו חולף לכיוון הרקיע הבהיר הנשקף מחלון חדר עבודתו. השמים זכים, נקיים כל כך, עד שהתכלת הצובעת אותם, קורנת ומסנוורת את עיניו. הוא עוצם את עיניו לרגע, ובשקט השורר בין רקותיו, נשמעת שתיקתו של מיכאל מחרישת אוזניים.

"תגיד משהו", הוא מציע, מפנה את גופו בחזרה אל אחיו. "זה יכול להיות כל דבר".

"אתה המלך", אומר מיכאל בשקט, "תפקידו של שר הצבא להציע את האפשרות הטובה, לא לקבוע אותה. ומחלקה שלמה של חיילים באזור בעייתי כזה היא דבר הגיוני למדי".

זה נכון לכאורה. אין דרך לסתור את העובדות שמציין מיכאל. אבל בעיניו של איסתרק עולה משום מה, מראם של הטירונים, הצעירים ממנו בשנים ספורות בלבד, בטקס 'עול מצוות' של השנה שעברה. וזכר החיוך שעלה על פניהם בשעה שקיבלו את חרבם בתום תקופת ההכשרה. הוא מעביר את כפות ידיו על עיניו ושואף נשימה עמוקה אחת שמכאיבה לריאותיו. "ארבעים חיילים", הוא אומר, וקולו גבוה אך במעט מלחישה.

שקט שורר בחדר העבודה, עמוק וחם. כמעט כאילו עמדו ארבעה מניינים לובשי מדים, ונעצו בהם עיניים, מחניקים את החדר בעצם נוכחותם. דנדון פעמונים נשמע מראש המגדל, מבשר להם שסדרי הצהריים של שניהם אמורים להתחיל. אבל הם לא נעים עדיין.

עוד מעט יסתיים לו רגע השקט, ובועית הסבון הקטנה והדוממת שמקיפה אותם, תתפוגג. עוד מעט, תתכנס מועצת המלחמה לדיון חירום, והשמועות שמסתובבות כרגע במסדרונות יהפכו לעובדות חדות וחותכות כשמש הזורחת בחוץ. אבל הזמן בחדר העבודה עומד עדיין, מתאים את מקצבו לאוויר שלא זז.

"אם זה נכון", פותח מיכאל לבסוף וקולו איטי, "אם האשמה מוטלת עליך בתור מקבל ההחלטות, יכולתי לכאורה גם לזקוף לחובתך את בריחתו של יקוואל".

אם קודם לכן היה השקט בחדר עמוק למדי, עכשיו הופכת הדממה לכמעט בלתי נסבלת. מיכאל, כמו שאר בני המשפחה לא הזכיר את יקוואל הרבה. וגם בפעמים שדיבר על האח הנעלם, היה זה הגעגוע שדיבר מגרונו, לא כעס. הייתה זאת הפעם הראשונה מאז חזר אחיו מבבל והעז להזיז את פיל החרסינה השביר שעמד כל הזמן ביניהם.

"יכולת?", אומר איסתרק וקולו כמעט ואינו נשמע.

"יכולתי", מאשר מיכאל, "אבל זה לא היה הוגן. רק הבחירה באחריותנו והיא מספיק גדולה ועצומה בשביל להוות עיקר חיינו, התוצאות מעולם לא היו חלק במשוואה. הוד מלכותו עשה כל שביכולתו כדי לעזור ליקוואל למצות את המיטב מחייו בארמון. הבחירה לעזוב הייתה שלו. ושלו בלבד. האם הייתה דרך פעולה אחרת? יכול מאד להיות שכן. אבל בין אם מעשינו גרמו לטוב ובין אם המיטו עלינו חורבן, אם בתנאים הנקבעים מלמעלה השתדלנו כמיטב יכולותינו לעשות את הדבר הנכון, את חובתנו ביצענו בשלמות".

איסתרק שותק ארוכות, ידו מחפה עדיין על עיניו. "תודה", הוא אומר לבסוף, שומט את ידו ומרים את מבטו אל מיכאל. "אולי אכן הגנו החיילים בעצם נוכחותם מפני פרעות, אולי אף היוו גורם לרגיעה. אבל את האמת כנראה לעולם לא נדע. בקש מקריאן לזמן את בסטיאן מקאן הנה, בצאתך", רגע החולשה חולף ואיסתרק מזדקף במעשיות בכיסאו. "במצב הענייניים הנוכחי, כדאי יהיה לכנס את מועצת המלחמה בהקדם".

מיכאל מתרומם מכיסאו באיטיות, מבט עיניו נעוץ עדיין באחיו, הוא נראה כרוצה להוסיף דבר מה, אולי להציע נחמה. אבל ליבו של איסתרק כואב וכבד מידי עכשיו בשביל לשמוע אותה. כמו שצפוי, מיכאל מבין זאת, וקד לכיוונו בלא להוסיף דבר.

שותק, מביט המלך בפיתוחים המעטרים את הדלת הנסגרת אחר אחיו. הוויכוח על הצבת הדיוויזה התנהל בינו לבין בסטיאן מקאן בלבד. מועצת המלחמה אינה יודעת אלא על ההחלטה שהתקבלה פה אחד. רק הוא ומצפונו נשארו לשאת בכובד ההחלטה. לכאורה, צודק מיכאל בסופו של דבר בתזכורת שלו. מלך אינו יכול לקבל החלטות גורל, בלי לזכור כי התוצאות אינן בידיו. אבל למרות שהכול נכון וברור, צורבת האיגרת את ידיו כאילו נכווה.

מערבולת של זיכרונות שוטפת את עיניו של איסתרק, בצבעים וקולות, מפזרת רסיסי זכוכית כואבים. כמה שנים עברו, מאז עמד באולם המועצה ושמע את מילותיו של אביו, על כאב ליבם של אבות ואימהות לחללי מלחמה?

השנים האחרונות היו רעות. מעייפות כמו שרק שנות מלחמה יכולות להיות. גובות ממנו כוחות נפש, שואבות כל לחלוחית של כוח, ומסתירות כאב לב תחת העמדת פנים מלכותית. נכון, קרני אור רבות הפציעו במהלך התקופה הזאת. מחממות את ליבו בניסים קטנים, בגילויי השגחת פרטית, ואהבה ממרומים. אבל לעיתים, בימים שחורים כמו אלו, הוא מוצא עצמו תוהה, כמה חלק הייתה לה למלחמת עשר השנים במחלתו של המלך ברכיה, סבו.
 
נערך לאחרונה ב:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קלז

א עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן:ב עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ:ג כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן:ד אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהוָה עַל אַדְמַת נֵכָר:ה אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי:ו תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי:ז זְכֹר יְהוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ:ח בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ:ט אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע:
נקרא  10  פעמים

לוח מודעות

למעלה