ממש מזכיר לי את החמס
אוי ואבוי. היה לי כיף מידי לכתוב את זה.
(ומקווה רק שלא שכחת את אונמר ואולה.... הם קצת נעלמו לי לאחרונה
)
לא שכחתי : )
אבוי לך אם את משאירה אותי כך שבועיים.
אל תדאגי הפרק הבא מוכן. בלי נדר ובעז"ה יעלה בחמישי הבא.
מוצא את עצמי מוחמא מכך שנחשתי נכונה שיוסף חולה נוטה למות
זה מחמיא כי בינתיים לא ראיתי סביבי שניחשו את זה. באיזה שלב בסיפור אם יורשה לשאול?
יש כאן פיזור רמזים מטרימים באופן מדויק.
תודה על זה. בין החלקים המורכבים והמספקים בכתיבה לדעתי. מה גם שזה סיפור בהמשכים, יש כל כך הרבה רמזים שחשבתי עליהם רק אחרי שהפרקים כבר פורסמו.
אני מבין שאנחנו צריכים לקבל כהנחה ראשונית שלא היתה שום דרך אחרת להחדיר את עשרת החיילים דרך הגבול
נכון. פה טמונה הבעיה.
לא חשבתי על זה כשכתבתי את התוכנית לראשונה, בהמשך הבנתי שזה פחות הגיוני אבל כבר לא הייתה דרך לשנות.
במבט לאחור הייתי משנה את התוכנית כך שאין החלפה של חיילים בגבול, הם חוצים את הגבול בזמנים שונים וללא קשר למעבר של אולה וחייליו, ודרך המעבר שלהם הייתי מספקת רמזים מטרימים נוספים לתוכנית עצמה.
איסתרק לא זקוק לטריגר מיוחד כדי לנסות להרוג את יוסף
מתחילתו של מהללאל ישנה הפסקת אש בין הממלכות (4 שנים בערך). לפחות מבחינתו של יוסף המצב סטטי, והמחלה שלו גורמת לו לרצות להבעיר את השטח בכל דרך.
למה איסתרק זקוק לטריגר? ניסיתי להסביר את זה בפרק שלו בו הוא מבין לראשונה שהוא עצמו מהווה בעיה לממלכה. אבל אולי לא הבהרתי הספיק טוב.
אם התוכנית לא תצליח (כלומר לפי התכנון היו אמורים לשבות את יוסף) ויוסף ייהרג - הממלכה כולה תבער. הרבה אנשים ימותו בגלל אותה פעולה כושלת ולא בטוח בכלל שהם ירצו לעבור לכוזר הישנה. (באיזשהו מקום, הפעולה הזאת תגרום להם לקחת את הצד של יוסף - הנה הקורבן המסכן שדאג לכוזר ועכשיו גם נרצח).
ובגלל שאיסתרק כבר מודע לכך שחלק לא קטן מהסיבות שלו למלוך הן אנוכיות הוא צריך סיבה טובה מאד כדי לאפשר לעצמו לקחת סיכון גדול כל כך.
בכל מקרה סיפור התקיפה של המוצב לא כתוב טוב. פרק שלישי בסך הכול... הרבה לא היה מתוכנן אז.
איסתרק היה פועל כפי שפעל גם אם לא היה משוכנע שיש מרגל אותו הוא מזין במידע שלילי.
נכון. גם את זה הייתי משנה, ומוסיפה באופן ברור יותר את תרומתו הראשונית של אליצור כמרגל (טרם התגלה).
אחד הדברים השנואים עלי בדו שיח של שיא המתח זה שפתאום כולם הופכים לשנונים וחדי לשון, טוב שגרמת לאיסתרק רגע לאבד את הלשון.
תודה על זה. כיף לראות מחמאות ספציפיות על התוכן. גורם לי להבין מה אהבו יותר ומה פחות.
מבחינתך- הגאווה שלו אדירה עד כדי כך שהוא ינקוט בצעד של: "תמות נפשי עם פלשיתים". אני אמות, אבל כולכם תלכו לאבדון ביחד איתי.
אני רואה אותו כבנ"א אוהב שליטה. ברמה אובססיבית אפילו. לכן הוא גם רוצה לשלוט בגורלו עד הרגע האחרון.
ומכיוון שאין לו יורשים מתאימים משל עצמו הוא מבין שבאיזשהו שלב בין אם ירצה בכך או בין אם לא, כוח עליון שלא בשליטתו יוציא אותו מהמשחק (מצבו ידרדר עד שימות).
הוא יודע שכוזר החדשה כנראה לא תשרוד בלי יורש מתאים, ואם יש מישהו שכן יצליח לנצל את המצב לטובתו זה יהיה מטריאס שכוח הצבא נמצא בידיו (גם בזה הוא לא מעוניין).
התוצאה של המצב הזה היא הכי גרועה מבחינתו: כוזר הישנה תנצל את ההזדמנות ותכבוש חלקים מכוזר החדשה או אפילו את כולה.
כלומר, הוצאתו מהמשחק תעניק לאיסתרק את המתנה הכי טובה שיוכל לקבל.
אני חושבת שזה טריגר מספיק טוב בשביל לגרום לו לרצות להבטיח שאף אדם לא ייהנה מהגורל הרע הצפוי לו.
למה הוא מוכן להביא את כוזר למצב הזה? אני אישית ראיתי בזה הקבלה קטנה למשפט שלמה.
הרי הנראות והכבוד הם אחד המאפיינים החזקים ביותר בדילאדאן.
נכון. ולכן הוא לא מסוגל לחשוב שימות בדרך טבעית, כלומר שמצבו ידרדר כל כך עד שייהפך לנכה ונזקק, ובעיקר נטול שליטה על חייו ואפילו גופו.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
