פרק תשיעי:
המסע למפעל הטופו נמשך.
ג'ון-דון, שנשא את תבנית הסופלה - עכשיו כאילו היא כבר ספר קודש, החל להרגיש את השרירים שלו דואבים.
"כמה עוד יש ללכת?" הוא נאנח.
ליאנה הוציאה את המפה שלה – חתיכת קלף מצוירת ביד עם מסלולים שנראו כמו שרבוטים של ילד בן שלוש. "אנחנו ממש קרובים!" היא הכריזה בהתלהבות.
החתול הציץ במפה. "אני לא בטוח שהבנתי," הוא אמר. "מה זה פה?"
"זאת מפלצת עם שבע רגליים", ענתה בגאווה.
"והמסלול שלנו עובר דרכה?"
"לא." ענתה, "אבל זה נראה מגניב."
...
בתוך המפעל.
מוּף-2000 הביט בדינוזאור במבט רובוטי חודר. "אני מרגיש שמשהו משתנה בי," הוא אמר. "זו... סקרנות?"
"יפה מאוד," אמר הדינוזאור, מקפל את המשקפיים שלו בתנועת הדרמטית. "סקרנות היא הצעד הראשון לשינוי."
"אבל מה אם אני לא רוצה להשתנות?" שאל מוּף, זרועותיו המכניות מתחילות לרעוד קלות.
"יותר נכון," תיקן הדינוזאור, "מה אם אתה כבר השתנית?"
מוּף קפא. ואז החל תהליך של טעינת נתונים - הבזקים של כל מתכוני הטופו שאי פעם יצר, ההחלטה שקיבל, ואפילו ריקוד הטופו שעשה מוקדם יותר. "אני... לא חייב להיות מושלם?"
"תראה אותי," אמר הדינוזאור. "יש לי זרועות קטנות מדי, אבל אני עדיין גורם למהפכה."
...
בחזרה לקבוצה.
הם סוף סוף היו בשערי המפעל.
"הכל נראה רגוע מדי." אמר ג'ון.
"במובן של 'עוד רגע משהו יפול עלינו מלמעלה'?" שאל החתול.
"כן."
זה באמת נפל עליהם מלמעלה.
שק טופו ענקי.
"מלכודת!" צעק טומי, קופץ הצידה.
השק נפתח, וגוש טופו רך ונוזלי החל לכסות את הקרקע. ואז, מתוך הצללים, הופיעו ארבעה יצורים משונים – נינג'ות טופו.
"אני לא מאמין שאני אומר את זה," מלמל ג'ון, "אבל כן, עכשיו יש לנו נינג'ות טופו."
"ברוכים הבאים למפעל," אמר אחד הנינג'ות בקול מתכתי. "אם אתם רוצים להיכנס - תצטרכו להילחם בנו."
"או!" אמר טומי בהתלהבות. "הגיע הזמן לאקשן!"
החתול התמתח. "אני פורש. אתם תסתדרו."
"טומי, תיזהר!" קראה אמה, שניסתה לאכול מהטופו הדביק.
אבל הילד כבר היה בתנועה. הוא שלף את בלון הפטרייה שלו והשתמש בו כמו חרב מוזרה, מצליף לעבר הנינג'ות.
"הכוח של האימפרוביזציה!" הוא קרא.
ג'ון, מצידו, ניסה לשמור על הסופלה שלו בטוח, תוך כדי שהוא חומק מבעיטות קטלניות של יצורים עשיוים סויה. "אני רק רוצה להבין," הוא אמר, מתחמק בקושי. "מי חשב שזה רעיון טוב להנדס נינג'ות מטופו?"
"כנראה מוּף-2000, לפני שהוא פיתח אישיות", אמר החתול, מקפץ הצידה בדיוק בזמן.
ואז, בדיוק כשנדמה היה שהנינג'ות עומדות להשתלט עליהם, ליאנה הוציאה פיסת נייר נוסף.
"רגע אחד!" היא קראה. "אני יכול לצייר פתח יציאה!"
"תעבדי מהר!" צעק ג'ון.
ליאנה ציירה במהירות פתח גדול, ואז – באורח פלא – הדלת האחורית הופיעה משום מקום, ממש מול עיניהם.
"טוב, זה שימושי", אמר ג'ון, כשהם דהרו דרך הפתח לפני שנינג'ות הטופו הבינו מה קרה.
...
בתוך המפעל.
הם הצליחו להיכנס, אבל המפעל היה מבוך של מסדרונות, עשוי בכלל מפלדת-טופו קשיחה.
"עכשיו צריך למצוא את מוּף-2000." אמר ג'ון.
"אם הדינוזאור יעשה את העבודה שלו כמו שצריך," הוסיף החתול, "הוא יהיה מוכן לשתף פעולה."
אבל אז, מתוך החשכה, נשמע קול חדש.
"הגעתם בדיוק בזמן." אמר קול עמוק וציני.
כולם הסתובבו.
שם עמד אדם לבוש חלוק מעבדה, עם משקפיים כהים ועור פנים מחוספס כמו טופו שנשכח יותר מדי זמן במקרר.
"אני דוקטור סויה," הוא אמר. "ואתם הולכים לשמוע על התוכנית שלי."
בסוף הפרק:
- הקבוצה הצליחה לחדור למפעל, אבל נתקלה בדמות מסתורית חדשה.
- נינג'ות טופו הן עכשיו דבר אמיתי, ויש להניח שהן עוד יחזרו.
- מוּף-2000 עובר משבר זהות – האם הוא יכול להשתנות?
- ליאנה מתחילה להבין שהכוח שלה בציור הרבה יותר חזק משחשבה. אה, והיא לא עזבה כמו שחשבנו.
הערות:
- הצגנו נבל חדש – דוקטור סויה, מדען מטורף (כי כל סיפור ארוך צריך כזה).
- הקרב הראשון קרה, אבל הוא היה מטופש מספיק מכדי להשתלט על הסיפור.
- דמויות המשנה ממשיכות לתפקד בגיחות קצרות, ומתקדמות יחד עם הקו.
קרדיטים להנ"לים.
נ.ב:
אשמח מאד לביקורת על התוכן, וכן על הכתיבה עצמה וסגנונה. (בעיקרון כבר יש לי פרקים שהם פרודיות על 'מרגל להשכרה' 'ממלכה במבחן' ועוד... השאלה היא עם יש טעם שאמשיך...)