הנושאים החמים
פרק שלושה-עשר:
האסיר מטבחאן – פרשת ביריוס סלק
כולם עדיין ריחפו. האסיר מטבחאן – פרשת ביריוס סלק
זה היה נחמד בהתחלה – ההרגשה של חוסר המשקל, השחרור מהכבידה וכולי וכולי...
אבל אז התחילו הבעיות.
"אה, חבר'ה?" שאל ג'ון, תוך שהוא מסתובב באוויר חסר שליטה. "איך עוצרים את זה?"
"לא עוצרים," אמר החתול בנחת, צף לידו כאילו תמיד חי בחלל. "אנחנו חיים פה עכשיו."
"זה לא מצחיק!" צעק טומי, שעשה סלטות באוויר בלי כוונה. "אני לא רוצה להישאר ככה לנצח!"
"אהה!" קרא פרופסור צ'יפסלי דימולפור, מנופף בכף הערבוב הקסומה שלו. "זאת השפעה מוכרת של הקרם הקולינרי האולטימטיבי. כישוף זמני, שאמור להמשך בערך..." הוא הביט בשעונו, ואז הרים גבה. "חמש עד חמש מאות שנה."
"חמש מאות שנה?!" צווחה אמה.
"אני לא מתחייב על המספרים." אמר הקוסם.
...
בינתיים, בבית הכלא "טבחאן".
בזמן שג'ון והחבורה עסקו בבעיות הכבידה שלהם, משהו אפל התרחש בחלק אחר של העולם.
טבחאן היה בית הכלא השמור ביותר לעברייני מזון. שם הוחזקו השפים המסוכנים ביותר:
- גורדון "הלהבה" ברנס – שהכניס יותר מדי צ'ילי לכל דבר.
- פרנצ'סקו "הבלתי אפשרי לעיכול" פסטוצ'י – שעשה פסטות כל כך כבדות שאנשים לא ייכלו לזוז אחריהן.
- ו... האסיר המסוכן ביותר: בריוס סלק.
האגדה אמרה שהוא היה פעם עובד מטבח, עד שהחל להבריח רטבים בלתי חוקיים ולזייף גבינות בעזרת קסמים אפלים.
והנה, באותו רגע בדיוק – הכלא רעד.
סוהרים עם מגשי פיצה מתכתיים ניסוי לעצור אותו אבל זה היה מאוחר מדי.
"הוא ברח!" צרח אחד הסוהרים.
"ביריוס סלק ברח!"
...
בחזרה לקבוצה (שעדיין מרחפת).
"אני לא אוהב את זה," אמר ג'ון, "אבל נראה לי שאנחנו מתחילים לנחות!"
הקבוצה, כמו כדורים רכים של בצק שמרים, החלה לרדת חזרה לקרקע.
"וואו!" קרא טומי. "נראה לי שזה היה השיעור הכי מגניב בעולם!"
"לא הייתי קורא לזה שיעור." אמר ג'ון, מתנדנד כמו על חבל דמיוני באוויר.
אבל עוד לפני שהספיקו להבין מה קורה, פרופסור צ'יפסלי צעק לפתע:
"עצרו הכול! קיבלתי הודעה דחופה!"
מהכיס שלו הוא שלף... פיתה מעופפת, שצעקה בקול צווחני:
"ביריוס סלק ברח מכלא טבחאן!"
שתיקה מתוחה השתררה.
"טוב, זה נשמע כמו בעיה של מישהו אחר," אמר החתול. "ביי."
"לא לא לא!" אמר הקוסם. "ביריוס סלק הוא לא רק אסיר נמלט – הוא האדם היחיד שיכול לעצור את הסופר-טופו! "
"מה?" שאלו כולם בבת אחת.
"כן," אמר פרופסור צ'יפסלי. "לפני שנים, ביריוס היה הטבח היחיד שהבין את הכוח של הסויה. אומרים שהוא יודע סוד שאף אחר לא גילה - משהו שיוכל להשמיד את הסופר-טופו אחת ולתמיד."
"זה נשמע כמו אגדה." אמר החתול, מציץ על ציפורניו.
"זה אמיתי!" התעקש הקוסם. "אנחנו חייבים למצוא אותו!"
...
החבורה יצאה למסע חיפושים.
בעיר הופצו כרזות עם תמונתו של ביריוס – גבר בעל זקן מרופט, לבוש סינר עם הכיתוב "לא מתנצל על הטעמים שלי" .
"שמעתי שהוא מסתתר באחד המטבחים הישנים." אמר עובר אורח מודאג.
"ראיתי אותו מחפש סויה שחורה ליד הנמל!" אמר מוכר פלאפל.
הם חיפשו וחיפשו... ולבסוף, בפינת רחוב אפלה, הם מצאו אותו.
ביריוס סלק עמד ליד דוכן נטוש, מכין מרק שבעבע באור מוזר.
"מצאנו אותך!" קרא ג'ון.
בריוס הביט בהם. "מי שלח אותך?"
"אנחנו צריכים את העזרה שלך," אמר פרופסור צ'יפסלי. "רק אתה יכול לעצור את הסופר-טופו!"
בריוס פרץ בצחוק חנוק. "הסופר-טופו? הוא עדיין מסתובב? חשבתי שהוא יהרוג את עצמו מרוב אכזבה מהטעם של עצמו."
"אנחנו רציניים!" אמר טומי.
ביריוס הביט בהם רגע, ואז שינה הבעה. "טוב, אני עוזר לכם..."
כולם נאנחו בהקלה.
"בתנאי אחד."
הם נעצרו.
"אני רוצה שתנקו את השם שלי," אמר ביריוס. "העולם חושב שאני פושע. אני רוצה שכולם ידעו שאני חף מפשע!"
כולם הנהנו. "ברור! נעשה הכול!"
אבל אז - בדיוק הזה - נשמע צחוק מאחוריהם.
מתוך הצללים יצאו שני סוהרי כלא עם כובעי שף שחורים.
"מה זה?" שאל ג'ון.
"זה לא מה שאתה חושב!" אמר אחד הסוהרים. "ביריוס סלק באמת פושע! הוא בישל פשעי מזון נוראים! אין לו שום כוחות מיוחדים נגד הסופר-טופו!"
שתיקה השתררה.
"אה," אמר החתול. "זה מביך."
ביריוס התחיל לברוח, אבל תוך שנייה הסוהרים תפסו אותו.
"לא!" צעק טומי. "הוא היה התקווה היחידה שלנו!"
"לא ממש," אמר ג'ון. "נראה שהוא סתם רמאי."
הם הביטו איך ביריוס נלקח חזרה לכלא.
"טוב," אמר החתול. "אז מה עכשיו?"
"עכשיו," אמר פרופסור צ'יפסלי, "נחזור לתוכנית המקורית."
בסוף הפרק:
- ביריוס סלק, האסיר המסתורי, התגלה כעבריין אמיתי ולא כגיבור נסתר.
- כל האגדה עליו הייתה שקר מוחלט, והוא פשוט היה נוכל.
- החבורה צריכה למצוא דרך אחרת להביס את הסופר-טופו.
- הפארודיה על ספרי פנטזיה ובישול כוללת כלא מוזר ומלא אוכל (חייב להפסיק עם כל המאכלים המוזרים האלה מתישהו...)
- הפתעה – הדמות שכל העלילה חיפשה איך לברוח הוחלטה כחסרת תועלת לחלוטין.
- עכשיו, החבורה חוזרת לתוכנית המקורית – אבל האם היא תעבוד?
נ.ב: אשמח מאד לביקורת על התוכן, וכן על הכתיבה עצמה וסגנונה.
