הנושאים החמים
פרק שלושים ואחד:
פארודיה מנותצת לרסיסים
"אוקיי," אמר הדינוזאור. "אז עכשיו אנחנו צריכים… להרוס את הסיפור הזה?"
"כן," אמר החתול. "כי זה לא סתם סיפור, זאת פארודיה שהתחרפנה לגמרי."
"ואיך בדיוק הורסים סיפור?!" שאל טומי.
"שאלה טובה," אמר החתול. "כי בדרך כלל, ספרים פשוט נגמרים. אבל הספר הזה? הוא מסרב להיגמר. הוא מתנגד."
"אתם מבינים מה זה אומר?"
"כן," אמרה אמה. "הסיפור הזה הפך להיות הנבל של עצמו."
כולם קפאו.
הרוח נשבה.
הכותרות בפרקים התחילו להתעוות.
האותיות התחילו לרקוד באוויר.
ופתאום…
נשמעה צעקה.
"לא תעזו!"
כולם הסתובבו – והביטו בזוועה…
דמות מטושטשת, חסרת תווים ברורים, שנראתה כמו גיבוב של כל הקלישאות בסיפור הזה עמדה שם -
והיא דיברה.
"אני הסיפור שלכם," אמר הקול. "ואני מסרב להיהרס."
"רגע, רגע, רגע!" אמר טומי. "הספר מדבר איתנו עכשיו?!"
"אני חושש שכן," אמר החתול. "זה תמיד השלב שבו פארודיה יוצאת מכלל שליטה."
"ואתם רוצים להרוס אותי?" שאל הקול.
"כן!" אמר ג'ון. "תראה מה עשית לנו! אנחנו מסתובבים בלופים אינסופיים! אתה שואב אותנו פנימה כל פעם מחדש! אתה… אתה לא יודע איך להיגמר!"
"ואתם חושבים שזה באשמתי?" אמר הסיפור. "מי המשיך לבקש 'עוד פרק'?!"
שתיקה.
כולם הסתכלו על הקורא.
"רגע אחד," אמר החתול. "אם הסיפור הזה ממשיך… זה אומר שיש מישהו שמכריח אותו להמשיך."
"זה הקוראים!" צעק ג'ון. "הם אלה שלא נותנים לנו להפסיק!"
האותיות רעדו.
הדפים החלו להתקמט.
הסיפור צרח.
"אתם אשמים!"
"מה עושים?!" צעק טומי. "אנחנו לא יכולים להילחם נגד הקוראים!"
"נכון!" אמר החתול. "כי אז מי ימשיך לקרוא אותנו?!"
"ממילא אף אחד לא קורא אותנו."
"לא נכון! קורא אותנו אדם אחד עם חמש ניקים כפולים!"
"אז מה הפתרון?!"
"אנחנו צריכים לגרום להם לרצות לסיים את הסיפור!"
"איך?!"
כולם חשבו.
ואז…
ג'ון חייך.
סוף הפרק (או לא? כי אולי שוב יבקשו 'עוד פרק'):
- הסיפור עצמו התמרד - והפך לנבל הראשי.
- הם הבינו שהסיפור ממשיך רק כי הקוראים רוצים אותו.
- הם החליטו לגרום לו לקרוס על ידי כך שהם ייתנו לו להגזים עד שהוא יתמוטט תחת המשקל של עצמו.
- האם זה יעבוד? (שאלה רטורית, ברור שלא.)
הערות:
- פארודיה על הפארודיה - כי עכשיו הסיפור עצמו מודע לזה שהוא יצא משליטה.
- העלילה אשכרה נלחמת בדמויות, אבל הבעיה האמיתית היא שהקוראים לא נותנים לה להסתיים.
- עכשיו יש להם תוכנית, אבל מה היא?
קרדיטים להנ"לים.
נ.ב: אשמח מאד לביקורת על התוכן, וכן על הכתיבה עצמה וסגנונה.
"הפקת ענק! הסיפור שאינו נגמר (למרות שכולם רוצים שהוא ייגמר כבר)!" 
