1. מדובר על שהיה ליד קרובים במחלקת קורונה הרגילה שאיננה ט"נ.
2. גם בט"נ יש שעות שהות ליד החולה, לאורך היום וקצת בלילה. למרות חוסר הפרטיות היחסי.
למה טענות?
הודינו לה על הדברים, ושאלנו לגבי מה שלא היה ברור.
ככה מנהלים דיון. בפינג פונג הלוך וחזור.
*
ועוד משהו
לפעמים נראה שאנשי הצוות הרפואי, שהם מסורים ונותנים נשמתם לעבודת הקודש שלהם - לא מספיק מכירים בחלק הנפשי של האשפוז וההחלמה.
"רוח איש יכלכל מחלהו, ורוח נכאה מי ישאנה".
להגיד שבני המשפחה השוהים ליד החולה, מפריעים לצוות הרפואי לעבוד - ולכן עדיף שהם לא יהיו שם - זו התעלמות מהתרומה האדירה שלהם למצבו הנפשי, וממילא גם הפיזי, של החולה.
מאושפזים בכל המחלקות נתרמים מבני המשפחה והמכרים שיושבים לצידם. מצבם משתפר, ולפעמים המלווה גם יכול לאתר הידרדרויות לפני שהן נראות לעין, ולעדכן את הצוות.
במחלקת ילדים חל שינוי מחשבתי ענק בתחום הזה. בימי ראשית המדינה, הורים נדרשו להשאיר את ילדיהם בבי"ח לבד. (אולי גם אז היו אמהות שמחו והתלוננו על הנוהל, ואולי גם אז צעקו עליהן שהן בורות ומפריעות לצוות.)
היום - *אסור* להשאיר ילד לבד במחלקה. *חובה* להיות איתו. ואם ההורה המלווה יוצא, עליו לעדכן את הצוות.
גם במחלקות היילודים, יש היום את האפשרות להשאר צמודים ליילוד. מה שפעם היה בל ייראה ובל יימצא. (וכן, מאז ומעולם הייתי אמא טרדנית ובורה שנהגה להפריע לצוות בדרישה המחוצפת וחסרת ההבנה, לתת לי את התינוקת שלי, גם אם זה לא בשעות הרשומות על הדלת).
הלוואי שעוד לפני שנהיה זקנים, הנ"ל יהיה ברור גם לגבי קשישים, שלפעמים הם חסרי אונים עוד יותר מהילדים.