מבוקש/יונה ספיר - ביקורת

[הגשש]

בכל תקופה ותקופה, סגנון הספרים לובש צורה ומחליף צורה, וזאת בהתאם למה שהולך יותר [בלע"ז - מודה]. זו מציאות שאי אפשר להכחיש.
כלומר, ברגע שקם איזה סופר מקורי שהחליט ללכת בסגנון מסויים שהפך לפופולרי ביותר ועקב כך ספרו הפך ל"רב מכר", טבעי שכל [או לפחות רוב ככל] הסופרים יחקו אותו בצורה כזו או אחרת, שהרי המטרה שלהם היא לזכות גם כן בגורלו הטוב ולא להיתקע איפה שהוא מתחת לגלגלים.
וכך יוצא שאנו הקוראים מיטלטלים בין טרנד אחד למשנהו.
לכן, כשמישהו מבקר בסגנון של "יש מגמה בקרב הסופרים", לכאורה זו לא הכללה מוגזמת, אלא זו למעשה המציאות.

אם יש רוח חזקה שמעיפה לך את כל הדברים בחצר, אתה תעצור את הרוח או תקשור את החפצים שלא יעופו?
לבקר טרנד בעיני מגיע ממקום קצת מתנשא. "תעצרו את כדור הארץ, אני רוצה לרדת. לא מתאים לי הזווית של הסיבוב".
זה הטרנד היום. יש לך את היכולת לשנות זאת בעזרת ספר חדש? עשה זאת. אם אין לך, הצטרף לטרנד ותמכור כמו כולם או שתמכור תותים עם סוס ועגלה.
ביקורת מקצועית ספציפית לספר ספציפי, תתקבל בברכה ובכבוד.

 

[מאיר14]

אם יש רוח חזקה שמעיפה לך את כל הדברים בחצר, אתה תעצור את הרוח או תקשור את החפצים שלא יעופו?
לבקר טרנד בעיני מגיע ממקום קצת מתנשא. "תעצרו את כדור הארץ, אני רוצה לרדת. לא מתאים לי הזווית של הסיבוב".
זה הטרנד היום. יש לך את היכולת לשנות זאת בעזרת ספר חדש? עשה זאת. אם אין לך, הצטרף לטרנד ותמכור כמו כולם או שתמכור תותים עם סוס ועגלה.
ביקורת מקצועית ספציפית לספר ספציפי, תתקבל בברכה ובכבוד.

יתכן שאתה צודק. אך דעתי שונה.

 

[ראש לשועלים]

יתכן שאתה צודק. אך דעתי שונה.

נמכור תותים בצוותא עם סוס ועגלה?

 

[מרחבית]

אם יש רוח חזקה שמעיפה לך את כל הדברים בחצר, אתה תעצור את הרוח או תקשור את החפצים שלא יעופו?
לבקר טרנד בעיני מגיע ממקום קצת מתנשא. "תעצרו את כדור הארץ, אני רוצה לרדת. לא מתאים לי הזווית של הסיבוב".
זה הטרנד היום. יש לך את היכולת לשנות זאת בעזרת ספר חדש? עשה זאת. אם אין לך, הצטרף לטרנד ותמכור כמו כולם או שתמכור תותים עם סוס ועגלה.
ביקורת מקצועית ספציפית לספר ספציפי, תתקבל בברכה ובכבוד.

האם זה תקף לכל תופעה ציבורית באשר היא? לכל מודה שהיא המתפשטת בציבור?
כלומר, אין מקום לבקר תופעה כללית שנכנסת לציבור, למי שהתופעה הזו לא נראית לו?

בניגוד לרוח ולזווית הסיבוב של כדור הארץ - מדובר בבני אדם עם בחירה חופשית. טרנד איננו גזירת הכתוב. ואם אדם חושב שתופעה מסוימת ראויה לשינוי, למה שלא יאמר את דברו? מה עוד שאולי יש רבים שחושבים כמוהו, ומה הטעם שכל אחד מהם ישפיל את ראשו בהכנעה וישתוק מול 'רוממות' הטרנד.

מובן, שאין עניין לחיות כל הזמן במלחמות ובהתמרמרויות. אך מה הבעיה בלהביע דעה?

 

[הגשש]

תנו לנו כעת קצת טיפים - מנסיונכם הרב, איך ליצור "הפי אנד" מעניין - לא קיצוני אלא ממוצע, שימשוך את רוב ככל הקוראים [כי תמיד יש כמה נרגנים..], ויתן טעם טוב לקרוא את הספר שוב ושוב.

נרגנים תמיד יהיו... ולא מפני שהם נרגנים. (אנחנו הסופרים מסתכלים על כולם כבני אדם שווים. ע"ע 'אנוכי מבקש' של ר. קפלר על הקבצנים). אלא מפני שחכמים קבעו "כשם שאין פרצופיהם שווים, כך אין דעותיהם שוות". לעולם לא נצליח לרצות את כולם כולל כולם. בכל מה שנעשה, תמיד יהיו את המברכים בלב שלם ואת המבקרים בלב מורתח.
אין טיפ כזה להפי אנד ממוצע. בכל סיפור יש את התהפוכות שלו, את התהליך שעוברים הגיבורים, את ההתנגדות שמגלה הנבל/היריב. את עומק ועוצמת הקונפליקט ואת סגירת הקצוות.
אי אפשר ללמד את סיום השיר, לפני שלמדנו את תחילתו ופיתוליו הרבים, את המעברים ואת הבתים.
כתיבה כמוה כנגינה. ככל שננגן יותר נהיה מאומנים יותר.

ובכל זאת פטור בלא כלום אי אפשר. @מאיר14 ביקש כזה יפה.
הכל תלוי בז'אנר. בספר רגש הייתי ממליץ על סוג של הרפיה. לא חייבים לסגור את כל הקצוות ממש, לא צריכים לכבות את כל האורות באולם וגם לא חייבים לצאת עם חיוך אווילי מאוזן לאוזן. סיום טוב שבה הדמות המרכזית יוצאת לדרך חדשה או לומדת להכיר את דרכה החדשה שהיא פוסעת בה בפרקים האחרונים, זה סיום מוצלח בעיני.
לעומת זאת בספרי מתח אם תמצא את הדרך להשאיר את נשמת הקוראים עצורה עד העמוד האחרון הם יודו לך. תן להם לבצע את ההרפיה על ארטיק טוב (נשים) או בירה קרה (לגברים) בספר עצמו תגיע לקצה האפשרי. אלא אם כן אתה מתכנן ספר המשך, אז אתה פותח חרך צר שאפשר להציץ בו לפרט כלשהו שיוביל את הקורא אל החנות, ברגע שיראה את הפרסומת לספר ההמשך.

המלצה חד משמעית אני כן יכול לתת לך. תשתדל מאוד לא להתחיל לכתוב סיפור, כשאתה לא יודע להיכן אתה רוצה להגיע.
זה כמו הפרסומת שהייתה פעם נגד הטרמפים. "אל תעלה על טרמפ, שאתה לא יודע איך תרד ממנו".

 

[הגשש]

יתכן שאתה צודק. אך דעתי שונה.

אך מה הבעיה בלהביע דעה?

הופס. חבל לי על האשכול המתוק הזה.
אין שום בעיה בלהביע דעה וברור שיש דעות שונות והפוכות ממני. אנחנו במדינה דמוקרטית ו(כמעט ש)אין סתימת פיות.
ישבתי פעם באיזה נטוורקינג עם כמה אנשי עסקים והם קבלו על נורמה מסוימת שקיימת בציבור ועל הצורך לשרשה מן העולם. קם יהודי חכם ואמר שם, "כשהאדמור מגור ה'לב שמחה' רצה לשנות את נושא החתונות בחסידות שלו ובעם כולו, הוא לא דיבר, הוא קם ועשה. היה לו את הכוח לבצע זאת. אם יש כאן למישהו את הזמן, הכסף והכוח לבצע את השינוי, תעשו זאת. אם לא, למה לדבר סתם?".
אם אתה (וכמובן שאין כוונתי למישהו מסוים אלא אל הקורא של מילותיי) יכול להיות מ. קינן הבא או חיים גרינבוים ותצליח לשנות את ה'מודה', אהלן וסהלן. אם לא, תן ביקורת לעצם הספר.

וסליחה מאדון @ראש לשועלים אם היה מובן מדבריי שכוונתי אליו.

 

[מ. י. פרצמן]

המלצה חד משמעית אני כן יכול לתת לך. תשתדל מאוד לא להתחיל לכתוב סיפור, כשאתה לא יודע להיכן אתה רוצה להגיע.

אוי ואבוי.
יהיה מאוד מאוד עצוב בעולם הספרות, אם כל הסופרים יתחילו להשתמש בהמצלה הזו.
אין לך מושג כמה ספרים התחילו מ'יש לי איזה משהו שיושב לי על הלב, לא בטוח בדיוק מה זה, בוא ננסה לכתוב".
ספרות זו מקוריות!!! יש כללים, נכון, אבל הם רק כדי לנתב את המקוריות, לא כדי למסגר אותה....

 

[הגשש]

עצוב עוד יותר יהיה אם כל הסופרים לא ישתמשו בהמלצה זו.
מעטים הם הסופרים שהתחילו בלי לדעת לאן הולכים והגיעו אל חוף מבטחים.
רבים מאוד מאוד הם הסיפורים שהתחילו ב'סתם' ומעלים הם אבק ועובש במרתפי 'המסמכים שלי'.

מקובל עלי לכתוב קצת כדי לגרד פיסות רעיון מהמוח. אך זה צריך להיות בגדר ריצת חימום לפני האימון המרכזי. תרגילי מתיחה, טרם שחיית חמישים המטרים.
אין טעם לעמוד שעה ארוכה ולעשות תרגילי מתיחה, זה לא יוביל אותנו לאף מקום טוב.

ואת המקוריות נשמור לאשכול שפתח @ידידיה חבר על ז'אנר חדש ובלתי ידוע.

 

[מאיר14]

אין לך מושג כמה ספרים התחילו מ'יש לי איזה משהו שיושב לי על הלב, לא בטוח בדיוק מה זה, בוא ננסה לכתוב".

אכן, ממש כך.
ככה למעשה התחלתי לכתוב את הסיפור הקצר בהמשכים [שבאשכול הסמוך].

 

[מ. י. פרצמן]

אכן, ממש כך.
ככה למעשה התחלתי לכתוב את הסיפור הקצר בהמשכים [שבאשכול הסמוך].

אבל בהמשכים זה כן מפחיד לכתוב כך, כשאין לך תקציר מסודר וקפדני.... כי אחרי שפרסמת אתה אזוק למה שסיפקת אז. אין לך אפשרות לחזור ולדיליט....
אבל בספר פרטי שלך, כמובן שיעזור מאוד והגיוני מאוד ורוב הסופרים עובדים עם תקציר ברור מראש,
אבל יש גם הרבההה כאלה שכותבים וכותבים עד שפתאום יש שמסמך שמונים אלף מילה. ברור שתוך כדי יש להם לא מעט קבלת החלטות, ואחר כך הם יעברו על הספר מינימום שלוש פעמים כדי לתקן את כל הבאגים ולשנות בערך עשרים אלף מילה, אבל למקוריות אין סוף.

 

[מאיר14]

אבל בהמשכים זה כן מפחיד לכתוב כך, כשאין לך תקציר מסודר וקפדני.... כי אחרי שפרסמת אתה אזוק למה שסיפקת אז. אין לך אפשרות לחזור ולדיליט....
אבל בספר פרטי שלך, כמובן שיעזור מאוד והגיוני מאוד ורוב הסופרים עובדים עם תקציר ברור מראש,
אבל יש גם הרבההה כאלה שכותבים וכותבים עד שפתאום יש שמסמך שמונים אלף מילה. ברור שתוך כדי יש להם לא מעט קבלת החלטות, ואחר כך הם יעברו על הספר מינימום שלוש פעמים כדי לתקן את כל הבאגים ולשנות בערך עשרים אלף מילה, אבל למקוריות אין סוף.

כך למעשה התחלתי את הפרק הראשון שם - ופרסמתי אותו, ולאחר מכן בניתי את שאר הפרקים בהתאם לפרק הראשון.
משום מה, לא הפחיד אותי להתחיל כך. אולי זה ענין של אופי.

כמובן שבספר ממש, הכל מתנהל אחרת.
אבל כמו שכתבת, צריך לקפוץ למים ולשבור את הקרח, ואז הכל זורם.

 

[מ. י. פרצמן]

אבל כמו שכתבת, צריך לקפוץ למים ולשבור את הקרח, ואז הכל זורם.

כמובן שלא תמיד הכל זורם.....
וכמו שציין הגשש, תקיית המסמכים שלי מלאהההה בקבצים שהותחלו ומעולם לא נגמרו....
אבל זו עדיין לא סיבה לאסור כתיבת ספר בגלל מחסור התקציר. ממש לא.

 

[מאיר14]

כמובן שלא תמיד הכל זורם.....
וכמו שציין הגשש, תקיית המסמכים שלי מלאהההה בקבצים שהותחלו ומעולם לא נגמרו....
אבל זו עדיין לא סיבה לאסור כתיבת ספר בגלל מחסור התקציר. ממש לא.

הססנות, היא לא מדה רצויה - בפרט לסופר. ככה אדם לא יתקדם אף פעם.
תתחיל.. תתעקש.. ואל תשכח לפרגן לעצמך [אל תחכה לאחרים שיפרגנו לך].
אני אומר זאת מנסיון

 

[ראש לשועלים]

ואל תשכח לפרגן לעצמך [אל תחכה לאחרים שיפרגנו לך].

אני הייתי ממליץ כן לחכות, כי יזהו את כתובת הI.P. שממנה אתה פותח ניקים ומפרגן לעצמך לייקים...

 

[מ. י. פרצמן]

יזהו את כתובת הI.P. שממנה אתה פותח ניקים ומפרגן לעצמך לייקים...

אני גם בעד לחכות ללייקים.
כי זה מקפיץ את המצב רוח, והקטע הבא יוצא לך בהשראת המחמאות יפה פי אלף, וסוחט עוד קומפלימנטים, וכך חוזר הגלגל......

 

[RACHELIZ]

תשמעו, עם (כמעט) כל הודעה חדשה שעולה כאן באשכול, אני מוצאת את עצמי מסכימה ואז יש הפרכה שגם לה אני מסכימה וכו'… כנראה אתם מסבירנים מעולים ועוד יותר כנראה, שאיכשהו הכל נכון רק תלוי במהות ובכמות..
אהה, וגם כנראה שיש עוד הרבה מה ללמוד…

 

[מ. י. פרצמן]

אהה, וגם כנראה שיש עוד הרבה מה ללמוד…

תמיד יש עוד מה ללמוד. זה אף פעם לא נגמר.

 

[אשר שרבר]

אשכול מאלף. תודה לכל המשתתפים.

אין לי מה להוסיף על כל מה שנאמר כאן. או שיש ואני סתם מתעצל.

תודה צדיק, כמעט לקחת לי את המילים מהפה

 

[Ushaya]

אבל זו עדיין לא סיבה לאסור כתיבת ספר בגלל מחסור התקציר. ממש לא.

המלצה חד משמעית אני כן יכול לתת לך. תשתדל מאוד לא להתחיל לכתוב סיפור, כשאתה לא יודע להיכן אתה רוצה להגיע.

תרשו לי להניח שפה מונח ההבדל בין ספר טוב לספר מעולה?
אפשר לזרום ולתת לעלילה להתפתח, ובהחלט שלא חייבים להיות צמודים אות לאות לתקציר. אבל כדי להוציא ספר תפור היטב, חובה שיהיו לפחות כמה נקודות מרכזיות- מהי נקודת ההתחלה, מה נקודת הסוף בערך, איפה הקליימקס. אחרת יש ספר טוב עם עלילה חלשה.
עכשיו תתחילו לכתוב, ואז תמפו נתונים, תשוו

 

[מ. י. פרצמן]

תרשו לי להניח שפה מונח ההבדל בין ספר טוב לספר מעולה?

יפה.
אבל תרשה לי לדייק: זה לא ההבדל בין ספר טוב לספר מעולה, אלא ההבדל בין ספר עם עלילה מסובכת ומסועפת לספר עם עלילה רגועה יחסית.
ספר עם עלילה מסובכת קשה מאוד לכתוב בלי תקציר מסודר מראש.
ספר עם עלילה רגועה ובעלת חוט אחד (עם פיצולים בודדים) אפשר לכתוב בלי עלילה מוכנה מראש. לזרום, לבדוק איך זה עובד.
אבל שני סוגי העלילות, הן רק סוגים. הן לא קובעות ספר טוב או ספר מעולה.
"תיק מקסיקו", לדוגמה, של חיים גרינבוים, שהוא לדעתי אחד הספרים המדהימים ביותר במגזר החרדי, עונה גם להגדרת "ספר טוב" וגם להגדרת "עלילה מסועפת". (קיצוני, לשתי ההגדרות...).
ספר כזה לעולם לא ניתן לכתוב בלי תקציר מוכן מראש. (למעט מספר פרקים ראשונים, שלהם הגשש יקרא "חימום".)
אבל יש ספרים נוספים שהם טובים מאוד, אפילו מצויינים, ולהם עלילה עם חוט מרכזי, בלי הרבה פיתולים ופיצולים. ספרים כאלה ניתן לכתוב בזרימה, ולראות את נקודות ההשקה בין החוטים תוך כדי....