שיתוף - לביקורת בעקבות מרגל להשכרה...

אחמ

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
בעקבות הסדרה שאהבתי כל כך (רק אהבתי?! הרבה יותר...) התחלתי לנסות לחקות את יונה ספיר.
האמת חלמתי תמיד שיהיה איזה אשכול של קטעים על הסדרה, לא ידעתי האם זה לעניין לפתוח כזה דבר, כי אני יחסית חדשה (אז תמחלו לי אם זה לא לעניין)
כשהתחלתי לקרוא את הסיפור של @משולש ברמודה גיליתי בעמוד הראשון שיש שותפ/ה לחלומותיי, @רוח פרצים, רק בגרסה של ממלכה במבחן ובגרסה של קהילה שלימה... (אבל תפתח/י גם לממלכה במבחן!!! אני אקרא ואלייק לכולם! אני ניסיתי אינסוף פעמים לכתוב בסגנון מיה, אבל מה לעשות, לא הלך)
אז אני מעלה קטע, ומקווה שאצנן את המים הרותחים ותכתבו גם אתם... (הלייקים עליי)


שאול: "יש לי הצעה בשבילך."
אייל: "לא לראשונה."
שאול: "אני רציני הפעם."
אייל: "גם כן לא לראשונה."
שאול: "די, אייל, תפסיק עם זה."
אייל: "אוקיי. הפסקתי."
שאול: "אולי תשאל אותי מה הצעתי הנדיבה?"
אייל: "שואל."
שאול: "יופי. אתה מבין רמזים נהדר. כל הכבוד. חלקי בעסקה הוא להחזיר את עמיאל, גיסך, לארץ."
אייל: "לא. תודה."
שאול: "???"
אייל: "אני מתאר לעצמי שאתה הולך לסחוט אותי עד קצה הסיבולת שלי. ואל תגיד לי שממש לא"
שאול: "אומר. ועוד איך. החלק שלך בכלל לא קשור אליך"
אייל: "אלא ל...?"
שאול: "אלישמע. הבנתי שהוא מוכשר כמו אביו החורג, כמו שהבנתי שאתה לא מתכוון לשלוח אותו לצבא."
אייל: "לא קשור אלי. אהבתי."
שאול: "נו. נקסט."
אייל: "את שלי אמרתי. לא, תודה."
שאול: "נהיית מנומס."
אייל: "תמיד הייתי. העבר את תודותיך למורה אברמוב."
שאול: "אני אתקשר לאפרת."
אייל: "אתה מאיים עלי?"
שאול: "לא לראשונה."
אייל: "מצחיק. ותתפלא לשמוע שאפרת היא הוגת הרעיון."
שאול: "ולא ניסית לשכנע אותה?"
אייל: "לא. רק משום שאני יודע איזה עתיד יהיה לו בתור הבן של אבא שלו, וכמה יזרקו עליו בתירוץ הנדוש של 'הגנת המדינה'"
שאול: "אין על מה לדבר?"
אייל: "בטח שיש. מה תעדיף, על מזג האוויר בהונג קונג, או על גידול החסה בשטחים?"
 

דולפין כחול

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
"אני מתאר לעצמי שאתה הולך לסחוט אותי עד קצה הסיבולת שלי. ואל תגיד לי שממש לא"
"לא קשור אלי. אהבתי."
"נהיית מנומס.
אתה מאיים עלי?"
"לא לראשונה."
בטח שיש. מה תעדיף, על מזג האוויר בהונג קונג, או על גידול החסה בשטחים?"

ישר מהמקור....

איזה כיף שמישהו מרים את הכפפה
מקווה להעלות בקרוב....
 
נערך לאחרונה ב:

אחמ

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
שוב אני כותבת, אבל תתנו ביקורת! אני לא נעלבת... @דולפין כחול תשתפ/י! וכן כל מי שרק רוצה...



חיבוק אמיץ זה דבר לא כל כך מקובל, אחרי יום טרור שכזה, אחרי קבלת צו שמונה וגיוס מהיר של מאות אלפים. אבל הכללים משתנים כשמדובר באייל גלבוע.
"אלי!!!" הוא זינק לעברו, מחבק אותו בחיבוק הנ"ל.
"היית מאמין", אלי גיחך בעודו חבוק בזרועותיו של אייל, "שניפגש שוב בקרב?"
אייל הרפה במעט את אחיזתו בחברו. "לא הייתי מאמין שיהיה אחרת. אנחנו הרי חברים לקרב. לא?!"
"אז איך בשלומים?" מתעניין אלי בנימוס.
"ברוך ה'. אתה רואה... יש אזעקות, לפעמים, אבל מתמודדים... מה אתך, בחור?" אייל כיווץ מעט את עיניו, בוחן את חברו הטוב מלמעלה ללמטה.
"בסדר, יחסית, רק שהחתונה תדחה, לתאריך לא ידוע". אלי לא נתן לעצב לשלוט בקולו, אך הוא הורגש היטב.
"מה לעשות, גיוס זה גיוס. תאמין לי שהייתי מעדיף להישאר בבית, להיות עם הילדים".
"בטוח?" אלי פקפק, משום מה, "אתה דווקא לא נראה מי יודע מה אומלל כמו שאתה מנסה להיראות".
"אני רוצה לנקום את נקמתם של כל אלו שנטבחו", השנאה, תאוות הנקמה, ירו גיצים מעיניו הירוקות, "רוצה לגמור איתם. לתת לעם שלי לישון בשקט בלילות. לתת לאימהות לגדל בשלווה את הילדים שלהן".
"הבנו, המפקד. אז יאללה, ניכנס בהם!" אלי הצהיר ברוב קולות.
"ניכנס. ונצא. בשלום". אייל לקח ברצינות אופיינית את דבריו.
"ביחד ננצח!" הכריז אלי בדרמטיות.
אייל חייך, לראשונה. "בעזרת ה'".
 

שועל ספרות.

רודיום לשעבר. מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
צילום מקצועי
שוב אני כותבת, אבל תתנו ביקורת! אני לא נעלבת... @דולפין כחול תשתפ/י! וכן כל מי שרק רוצה...



חיבוק אמיץ זה דבר לא כל כך מקובל, אחרי יום טרור שכזה, אחרי קבלת צו שמונה וגיוס מהיר של מאות אלפים. אבל הכללים משתנים כשמדובר באייל גלבוע.
"אלי!!!" הוא זינק לעברו, מחבק אותו בחיבוק הנ"ל.
"היית מאמין", אלי גיחך בעודו חבוק בזרועותיו של אייל, "שניפגש שוב בקרב?"
אייל הרפה במעט את אחיזתו בחברו. "לא הייתי מאמין שיהיה אחרת. אנחנו הרי חברים לקרב. לא?!"
"אז איך בשלומים?" מתעניין אלי בנימוס.
"ברוך ה'. אתה רואה... יש אזעקות, לפעמים, אבל מתמודדים... מה אתך, בחור?" אייל כיווץ מעט את עיניו, בוחן את חברו הטוב מלמעלה ללמטה.
"בסדר, יחסית, רק שהחתונה תדחה, לתאריך לא ידוע". אלי לא נתן לעצב לשלוט בקולו, אך הוא הורגש היטב.
"מה לעשות, גיוס זה גיוס. תאמין לי שהייתי מעדיף להישאר בבית, להיות עם הילדים".
"בטוח?" אלי פקפק, משום מה, "אתה דווקא לא נראה מי יודע מה אומלל כמו שאתה מנסה להיראות".
"אני רוצה לנקום את נקמתם של כל אלו שנטבחו", השנאה, תאוות הנקמה, ירו גיצים מעיניו הירוקות, "רוצה לגמור איתם. לתת לעם שלי לישון בשקט בלילות. לתת לאימהות לגדל בשלווה את הילדים שלהן".
"הבנו, המפקד. אז יאללה, ניכנס בהם!" אלי הצהיר ברוב קולות.
"ניכנס. ונצא. בשלום". אייל לקח ברצינות אופיינית את דבריו.
"ביחד ננצח!" הכריז אלי בדרמטיות.
אייל חייך, לראשונה. "בעזרת ה'".
את האמת.
גם במוחי עלה הרעיון להמשיך את הסדרה, אפילו על אייל במילואים עכשיו...
משום מה, דווקא מאייל במציאות של חיינו פחות התלהבתי מאייל הקלאסי. המובא אגב, במלוא אותנטיותו(!) בפרק הראשון.
 

אין פאנץ'

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
את האמת.
גם במוחי עלה הרעיון להמשיך את הסדרה, אפילו על אייל במילואים עכשיו...
משום מה, דווקא מאייל במציאות של חיינו פחות התלהבתי מאייל הקלאסי. המובא אגב, במלוא אותנטיותו(!) בפרק הראשון.
גם אני ממש כך, אבל לדעתי זה פשוט כי הכתיבה הייתה אמורה להיות שונה מעט,
המשפט הזה למשל
"אני רוצה לנקום את נקמתם של כל אלו שנטבחו", השנאה, תאוות הנקמה, ירו גיצים מעיניו הירוקות, "רוצה לגמור איתם.
זה לא משפט של אייל, נקודה.

אבל בכללי, יש חלקים שממש צועקים יונה ספיר.
 

.B.B

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
"אני רוצה לנקום את נקמתם של כל אלו שנטבחו", השנאה, תאוות הנקמה, ירו גיצים מעיניו הירוקות, "רוצה לגמור איתם. לתת לעם שלי לישון בשקט בלילות. לתת לאימהות לגדל בשלווה את הילדים שלהן".
לדעתי מתאים לתאר פה את ניצוץ הפגיעות בעיניו של אייל. ולא את תאוות הנקמה...
 

אחמ

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
דבר ראשון תודה.
תודה לכל מי שקרא, הגיב והעיר.
לדעתי מתאים לתאר פה את ניצוץ הפגיעות בעיניו של אייל. ולא את תאוות הנקמה...
נכון מאוד!!! תודה על ההערה! רק אחרי שהערת שמתי לב כמה שזה נכון...
יש מקום גם לקטע על דופליקטים?
בטח! האמת שגם ניסיתי לכתוב על דופליקטים, אבל אולי בגלל שיש רק ספר אחד ולא הספקתי להכיר ממש את הדמויות, אז לא ממש הצלחתי. תעלי, בכיף.
אני עובדת על עוד קטע, מקווה לעלות בקרוב...
 

אחמ

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
חנוכה שמח!
שוב כתבתי קטע...
קצת יותר ארוך... בכוונה ניסתי שוב לכתוב על המלחמה, דווקא בגלל שהיו על הקטע על המלחמה יותר הערות.


חוגלת:
אני ראיתי שאבא נפרד מאמא. הוא אמר לה שאולי הוא לא יוכל לדבר איתה בטלפון. אמא לא בכתה, אבל ראיתי שהלב שלה כן בוכה קצת. אבא עבר בין החדרים ובין המיטות של כולנו ונתן נשיקות לכולם. עצמתי עיניים, כדי שלא ישים לב שאני רואה אותו כשהוא עצוב. הוא נישק אותי, ואחר כך את אלישמע ואת אליצפן, אבל ליד שילה הוא עצר. וקצת בכה.

אלישמע:
לכל החברים שלי בתלמוד תורה סיפרתי שאבא שלי ילחם בחמאס, ושהוא בצבא והולך לעזה. כולם חשבו שהוא גיבור ואמיץ. ואני אמרתי שנכון. כי הוא באמת גיבור ואמיץ. אליצפן סיפר לי שהוא הרג שודד או מחבל בהליקופטר. אבא שלי גיבור. והוא גם אמיץ. הוא עזר לדוד עמיאל לברוח לחוצלארץ. הוא עזר לסינים עם כל דובי הפנדה שלהם.
אבל אתמול, לפני שהוא יצא מהבית, אחרי שהוא נישק אותי, ראיתי אותו, נעצר ליד שילה, ובוכה.

אליצפן:

כשקמתי בבוקר אבא לא היה בבית. אמא אמרה לי שהוא נסע לעבודה, אבל בגלל שכבר הרבה זמן לא היתה לו עבודה, שאלתי גם את אלישמע לאן אבא נסע.
הוא אמר שלעזה.
יותם צוקר, חבר שלי, סיפר שלקחו את בן דוד שלו לעזה. נבהלתי. גם את אבא שלי? לא יכול להיות. פעם אחת חטפו אותו והוא ברח. מאז כולם מפחדים מאבא שלי.

שילה:
מישהו בוכה. וזה מוזר. כי בדרך כלל רק אני בוכה.
אני לא פותח את העיניים, בשביל שאף אחד לא ישים לב שהתעוררתי, אבל אני שומע את אבא שלי. הטוב, החזק, בוכה.
זה קצת עצוב לי שאבא שלי בוכה, כי אני יודע שהוא עצוב. אבל הוא יהיה עצוב יותר אם גם אני אבכה.
אז אני, כמו אבא שלי הרבה פעמים, מתגבר. שותק. עוצם עיניים.
וממשיך לישן.

אפרת:
לפני שאייל יצא, הוא סבב בין החדרים ונשק לילדים. הוא נשק לחוגלת, לאלישמע ולאליצפן. אחר כך הוא פנה אל עריסתו של שילה.
לרגע חשבתי שאני מדמיינת.
מכונת הלחימה, טיל השיוט האגדי, נעצר. ליד מיטת בנו התינוק. והזיל דמעה.
גם אני בכיתי. אם לו מותר, אז בטח גם לי.
אני בכיתי בסלון, הוא בכה ליד שילה. בכינו על העבר העצוב. על ההווה הכואב ועל העתיד הלא ידוע.
כשהוא יצא מהחדר, לא ראו עליו זכר לדמעה. הוא חייך את חיוכו הרגיל והודה: "בכיתי".
לא רציתי להעמיד פני נדהמת. "ראיתי". חייכתי אליו חיוך קטן בחזרה. "הילדים לא יודעים שיש כזה דבר אבא שבוכה. מזל שהם ישנים".
לרגע היה נראה שאייל נבוך בדמעותיו, אבל במשנהו היה נראה גאה בהם עד מאוד. "זה מה שקורה לך כשאתה הופך להיות אבא". הוא עצר לרגע והמשיך, "תתפללי שאוכל להמשיך להיות כזה".
ידעתי שהוא לא יוצא לשחק שוטרים וגנבים, אבל בכל זאת, הנימה הרצינית שלו הלחיצה אותי.
"בהצלחה, אייל". איחלתי, איחול נדוש וישן.
הוא החזיר לי מבט מקווה. מאמין. "אמן. ותשתדלי שהילדים... שידעו כמה שפחות. שידאגו כמה שפחות".
"אשתדל". הבטחתי לו. הוא קרץ לי בעיניו.
שנינו הבנו שזה חסר סיכוי.
 

דולפין כחול

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
רק הערה קטנה- קח/י בחשבון שהם גדלו....
לא זוכרת בדיוק את השנים, אבל הזמן היה אמור לעבור קצת
אלא אם כן דֶני חזר בזמן והקפיא אותו בשבילם:D
חוגלת ואלישמע אמורים לדבר ממקום פחות ילדותי
אבל תודה על החייאת הסדרה הזו!
 

Yes it's me

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הדמיות בתלת מימד
עיצוב ואדריכלות פנים
ואוו איזה יופי,
לראשונה קראתי את כל האשכול,
וחויה בשבילי לפגוש את אייל שוב פעם בכזאת אותנטיות!!
אז אם הוא בעזה תפללו עליו-"אייל בן ניצה" ...
מחכה לעוד!
 

דולפין כחול

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
. @דולפין כחול תשתפ/י! וכן כל מי שרק רוצה...

טוווובבב....
אחרי החלטת כתיבה נחושה וקריאת הסדרה שוב ושוב למען יצירת אייל אוטנטי, זה הגיע...
אייל כמו אייל, לא יוצב לשירות מילואים פשוט, אלא יקבל משימה רצינית. הוא גויס למילואים במוסד, אגב מכירה מישהו שגויס למילואים בשב''כ, ככה שהבנתי שיש כזה דבר ושם עמלים על פריצות סייבר רועי , ועבודה מסביב לשעון בחסימת פורצים לאתרים משמעותיים כמו דואר ישראל, מערכת יירוט ריח קלמנטינות, וכו'.
זהו ניסיון ראשון בכתיבת סגנון זה, ראו הוזהרתם!

לא ארוך, אני יודעת, אבל מי שמצא השראה אשמח לקבלה על פי סימנים....

אורי הרים עיניים עייפות ממסך המחשב, מביט בדלת הנפתחת בלאות שהומרה בחיוך מידי כשראה את הנכנס ''אייל!''
''כן, זה אני''. הוא סקר את המקום שהיה לו לבית, מתיישב על הכיסא הריק מול מפקדו לשעבר.
''מה אתך? עם המשפחה?'' אורי הזיז את הניירת האינסופית שהצטברה בדממה על השולחן הגדול, רוכן לעבר הסוכן שלו.
''משתדלים להיות בסדר.'' במבטו ניצוצות זעם, כאב ורצון לנקמה מתחרים על המקום הראשון. ''אורי... מה... מה קרה? איך?''
הרמס''ד השפיל את עיניו לרגע, ואז הישיר אותם חזרה, סמכותיות בקולו ''נדלג על זה עכשיו. יקומו וועדות חקירה, יעופו ראשים, אבל זה לא יהיה קשור אליך בשום צורה. הייתה פאשלה רצינית, ואין ספק שיש יותר מבוגד אחד מתוך המערכת שהעדיף להתעלם מההערכות הברורות.'' הוא דמם לרגע ''ממך נבקש משהו אחר.'' רגע ארוך הוא גישש במגירת השולחן, ואז שלף תיקייה, תמונה נעוצה בראשה ''יחיא סינוואר. מכיר?''
אייל הנהן, דומם.
''תרכיב לך צוות. יש לך יד חופשית ממני לכל מה שתצטרך.''
''אלי.'' הוא ירה, מתרומם, לוקח את תיקיית הקרטון הדקה.
''תקבל.''



תגובות, בבקשה.
 

אחמ

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
@דולפין כחול -דבר ראשון- תודה! השיתוף שלך היה כמו אישור שפתיחת האשכול הזה היתה לעניין.
חוץ מזה שהקטע שלך מזכיר לי דברים אהובים ובלתי נשכחים... אהבתי ממש!

אפשר לשתף כאן כל קטע, או שזה בהמשכים?
כל קטע (אם התכוונת לשאול אותי).
רק לי הפריע שקצת צנזרת את אפרת? מה עם פרידה נורמלית גם ממנה?
הייתי מצפה לקצת יותר מכמה קלישאות.
מי אמר שהוא יצא? על זה כתבתי, את זה סיפרתי. הגיוני שפרידה ארוכה ומרגשת התמשכה אחר כך...

בהצלחה לכולם- כולל לי בעצמי- מנסה לכתוב עוד... תנסו גם אתם!
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכד

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי יְהוָה שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל:ב לוּלֵי יְהוָה שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם:ג אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ:ד אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ:ה אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים:ו בָּרוּךְ יְהוָה שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם:ז נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ:ח עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
נקרא  5  פעמים

לוח מודעות

למעלה