בזמן האחרון אני נתקל שוב ושוב בתופעה חדשנית שנכנסת, בעיני היא משונה מאד, מעניין מה אתם חושבים: אנשים לע"ע קוברים את היקר להם מכל-בן משפחה אהוב ונערץ, כאב הלב הוא איום ונורא משפחות הופכות בבת אחת להיות שבר כלי, את הצער אי אפשר להכיל, אבל "חשוב מאד" שבלוויה עומדים אנשים ומסריטים את הקולות ואת האבא או היתומים הרכים המבכים את שברם... ומעלים את זה לרשת. ואני שואל אתכם זה נשמע נורמאלי? זה משהו שאכן ראוי להנציח את רגעי הזוועה האלו כאשר עומדים על יד הקבר הפתוח בסערת רגשות מטורפת ולשתף את כל עם ישראל? בואו ניתן לאבלים את הרגעים האלו להיות עם עצמם, ולא כשחקן העומד להיות משודר שוב ושוב ברשתות האינטרנט. האם לא אבדנו משהו מהעדינות הטבעית שטבועה בבני האדם?
נערך לאחרונה ב: