מידע שימושי לוויה זה חתונה?

[פונפוניקו]

בזמן האחרון אני נתקל שוב ושוב בתופעה חדשנית שנכנסת, בעיני היא משונה מאד, מעניין מה אתם חושבים: אנשים לע"ע קוברים את היקר להם מכל-בן משפחה אהוב ונערץ, כאב הלב הוא איום ונורא משפחות הופכות בבת אחת להיות שבר כלי, את הצער אי אפשר להכיל, אבל "חשוב מאד" שבלוויה עומדים אנשים ומסריטים את הקולות ואת האבא או היתומים הרכים המבכים את שברם... ומעלים את זה לרשת. ואני שואל אתכם זה נשמע נורמאלי? זה משהו שאכן ראוי להנציח את רגעי הזוועה האלו כאשר עומדים על יד הקבר הפתוח בסערת רגשות מטורפת ולשתף את כל עם ישראל? בואו ניתן לאבלים את הרגעים האלו להיות עם עצמם, ולא כשחקן העומד להיות משודר שוב ושוב ברשתות האינטרנט. האם לא אבדנו משהו מהעדינות הטבעית שטבועה בבני האדם?

 

[מרחב]

אוי
כל
מילה

 

[פיר]

מזעזע לאן הגענו..........

 

[יהודי נוסף]

נתקלתי לאחרונה בכתבה עם הסרטות הנ"ל. מזעזע!!

 

[גננת לשעבר]

בשלב ראשון נקבל על עצמינו לא לצפות בסרטונים כאלו.
אם לא יהיה ביקוש, לא יהיה מי שיעלה את זה

 

[גלבוע]

בזמן האחרון אני נתקל שוב ושוב בתופעה חדשנית שנכנסת, בעיני היא משונה מאד, מעניין מה אתם חושבים: אנשים לע"ע קוברים את היקר להם מכל-בן משפחה אהוב ונערץ, כאב הלב הוא איום ונורא משפחות הופכות בבת אחת להיות שבר כלי, את הצער אי אפשר להכיל, אבל "חשוב מאד" שבלוויה עומדים אנשים ומסריטים את הקולות ואת האבא או היתומים הרכים המבכים את שברם... ומעלים את זה לרשת. ואני שואל אתכם זה נשמע נורמאלי? זה משהו שאכן ראוי להנציח את רגעי הזוועה האלו כאשר עומדים על יד הקבר הפתוח בסערת רגשות מטורפת ולשתף את כל עם ישראל? בואו ניתן לאבלים את הרגעים האלו להיות עם עצמם, ולא כשחקן העומד להיות משודר שוב ושוב ברשתות האינטרנט. האם לא אבדנו משהו מהעדינות הטבעית שטבועה בבני האדם?

א. אתה צודק לגמרי.
ב. למה בחתונה זה כן נורמלי? גם שם לכאורה היה אמור להיות 'שטח פרטי'. או שפשוט התרגלנו?

 

[טראכטער]

ב. למה בחתונה זה כן נורמלי? גם שם לכאורה היה אמור להיות 'שטח פרטי'. או שפשוט התרגלנו?

זה גם לא ממש נורמלי (כמו כל התרבות הזאת)
אבל שם לכאורה זה פחות מפריע למצולם, כי הוא במיטבו, ואדרבה...
מה שאין כן בעת צער, וד"ל.

 

[YRN]

בחתונה, האובייקטים המצולמים הזמינו את הצלם ושילמו לו במיטב כספם. וגם אז הם באמת צריכים לאשר או לא לאשר העלאה לרשת.
בלוויה, אף אחד לא שואל, אף אחד לא הזמין, ומכל מקום אם המצולמים שמים לב שמצלמים אותם זה גורם למבוכה מטורפת ולצורך "להציג" גם ברגעים הכי קשים של החיים.

 

[גלגל הצבעים]

סליחה,
אבל הראשונים שהעיזו לעשות את זה אלו קופות הצדקה (כבר לפני 15 שנה, עם תמונות צבעוניות של ילדים בוכים עם בגד קרוע על רקע בית הקברות), ועם כתבה מציצנית בחושה בדם על המשפחה ודמעותיה [וכיום בעידן המאצ'ינג עם סירטונים ופרופיל מלא, וכולל סירטונים משעת הגסיסה ויצאת הנשמה ממש - כן כן מקרה די טרי].
להם גם יש חלק בהנאה שנוצרה לאנשים למרוח ללעוס ולבחוש בצער של השני במסווה של רחמים, ושל קידום חיזוקים, כי כשהציבור התרגל לצרוך "ריגושים" כאלה בכמויות - מי שרוצה רייטינג חייב לספק חומרים כאלה.
אני מאמין שהרבנים אז לקחו את זה בחשבון, אבל זה תוצאה בלתי נמנעת.
כיום כל מדיה חדשותית מתאווה לספק ללקוחותיה את רצונם, ולגרום להם לא לרעות בשדות מתחרים.

 

[YOM&TOV]

באמת מזעזע..............!!!
אבל הרגעים הקשים האלו המוסרטים ומעלים בקרנות צדקה למיניהם זה אך ורק בשביל שזה טיפה יכניס רחמים לבנאדם שרואה ויפתח את ליבו לתרום.
ואינה דומה ראיה לשמיעה, ושזה בשילוב יחד עוד יותר.

 

[bracha]

סליחה,
אבל הראשונים שהעיזו לעשות את זה אלו קופות הצדקה (כבר לפני 15 שנה, עם תמונות צבעוניות של ילדים בוכים עם בגד קרוע על רקע בית הקברות), ועם כתבה מציצנית בחושה בדם על המשפחה ודמעותיה [וכיום בעידן המאצ'ינג עם סירטונים ופרופיל מלא, וכולל סירטונים משעת הגסיסה ויצאת הנשמה ממש - כן כן מקרה די טרי].
להם גם יש חלק בהנאה שנוצרה לאנשים למרוח ללעוס ולבחוש בצער של השני במסווה של רחמים, ושל קידום חיזוקים, כי כשהציבור התרגל לצרוך "ריגושים" כאלה בכמויות - מי שרוצה רייטינג חייב לספק חומרים כאלה.
אני מאמין שהרבנים אז לקחו את זה בחשבון, אבל זה תוצאה בלתי נמנעת.
כיום כל מדיה חדשותית מתאווה לספק ללקוחותיה את רצונם, ולגרום להם לא לרעות בשדות מתחרים.

ואם זה נכון אז מה? בגלל שהם הראשונים כל השאר מותר להם?
לא הבנתי מה רצית לומר בהודעה הזאת.
הטחות אשמה לא יורידו מהאשמה של אף אחד שעושה את זה היום.

באמת מזעזע..............!!!
אבל הרגעים הקשים האלו המוסרטים ומעלים בקרנות צדקה למיניהם זה אך ורק בשביל שזה טיפה יכניס רחמים לבנאדם שרואה ויפתח את ליבו לתרום.
ואינה דומה ראיה לשמיעה, ושזה בשילוב יחד עוד יותר.

אם זה היה נשאר רק בקרנות הצדקה, ניחא.
הבעיה שזה נהפך לצהובון.
כל האתרים מלאים בסרטונים וכתבות, סתם, בלי סיבה.

 

[גלגל הצבעים]

ואם זה נכון אז מה? בגלל שהם הראשונים כל השאר מותר להם?
לא הבנתי מה רצית לומר בהודעה הזאת.
הטחות אשמה לא יורידו מהאשמה של אף אחד שעושה את זה היום.



אם זה היה נשאר רק בקרנות הצדקה, ניחא.
הבעיה שזה נהפך לצהובון.
כל האתרים מלאים בסרטונים וכתבות, סתם, בלי סיבה.

כן, השאלה הייתה למה אנשים עושים את זה , והתשובה כי זה מעניין אותם.
השאלה הבאה הייתה איך אנשים לא מתביישים להכנס לפרטיות הרגישה של אדם מסכן, והתשובה למה שיתביישו? להפך! כולם מרגישים "ככה אנחנו משתתפים בצערם", "כך אנחנו מתחזקים לע''נ".

ואיך הגיעו להבנה המעוותת הזו? בגלל קופות הצדקה.

מה התועלת בלהאשים? אם רוצים לטפל במשהו צריך להתחיל מהשורש, כל עוד שיטות ההתרמה מחמירים מיום ליום אז הציבור תופס תפיסה מעוותת יותר ויותר.

לא ירחק היום שעבור הו''ק של 50 שח לחודש יכבדו אותך להיות נוכח ברגעים שמבשרים למשפחה על האסון.

צריכים ללמוד שלכל דבר יש מחיר, אתה לא יכול לשבור את החבית והיין לא ישפך

 

[שרי לווין]

צודק לגמרי.
אבל ל"ע מנסיון, מפחיד- אבל אנשים אוהבים לשמוע שוב ושוב את ההספד וקצת להזכר.
( אבל לא לראות את עצמם בוכים...)

 

[רב ר]

בזמן האחרון אני נתקל שוב ושוב בתופעה חדשנית שנכנסת, בעיני היא משונה מאד, מעניין מה אתם חושבים: אנשים לע"ע קוברים את היקר להם מכל-בן משפחה אהוב ונערץ, כאב הלב הוא איום ונורא משפחות הופכות בבת אחת להיות שבר כלי, את הצער אי אפשר להכיל, אבל "חשוב מאד" שבלוויה עומדים אנשים ומסריטים את הקולות ואת האבא או היתומים הרכים המבכים את שברם... ומעלים את זה לרשת. ואני שואל אתכם זה נשמע נורמאלי? זה משהו שאכן ראוי להנציח את רגעי הזוועה האלו כאשר עומדים על יד הקבר הפתוח בסערת רגשות מטורפת ולשתף את כל עם ישראל? בואו ניתן לאבלים את הרגעים האלו להיות עם עצמם, ולא כשחקן העומד להיות משודר שוב ושוב ברשתות האינטרנט. האם לא אבדנו משהו מהעדינות הטבעית שטבועה בבני האדם?

או כמה שאתה צודק
אבל סבא שלנו הפריע לו שמצלמים ומסריטים את החתונות ועוד כל מיני אירועים
כי זה מוריד את הרגשות
איך שאל פעם איזה אדמו"ר [הוא לא נתן להסריט] מה אני שחקן???
כן זה הדור שלנו !!!
כך מביעים רגשות !!!!
חייבים את משיח.....

 

[מזדמנת]

שמעתי בהרצאה מפי רבנית חשובה שסיפרה על ילדה שאביה היה חולה מאוד וכמה פעמים קראו להם להיפרד בגגל המצב הקשה.
ואכן יום אחד האבא נפטר, בשבעה סיפרה הבת למורה שלה או לחברותיה (לא זוכרת פרטים מדויקים) שהרגעים של יציאת נשמה היו כ"כ ________ (אין לי שום מילה כדי לתאר.....) שחבל שלא היה לה שם מצלמה כדי לצלם את אביה ברגעיו האחרונים.

עצוב לאן שה"טרנד" הזה הגיע.

 

[א.ש. אמיתי]

יצר המציצנות עתיק כימי האדם, פעם היו מעבירים את המידע הזה מפה לאוזן היום יש אמצעים מתקדמים יותר.
מי שזה מפריע לו שלא יצפה או לחלופין שיעבור לגור על אי בודד,

על החתום אחד ששונא מאוד מאוד את התופעה אבל מבין שאין מה לעשות נגדה.

 

[פונפוניקו]

יצר המציצנות עתיק כימי האדם, פעם היו מעבירים את המידע הזה מפה לאוזן היום יש אמצעים מתקדמים יותר.
מי שזה מפריע לו שלא יצפה או לחלופין שיעבור לגור על אי בודד,

על החתום אחד ששונא מאוד מאוד את התופעה אבל מבין שאין מה לעשות נגדה.

כל עוד שנזכור שזה תופעה מזעזעת - אנחנו נוכל להתמודד עם זה , מהרגע שזה יהפך להיות שגרה -המצב אבוד !

 

[פונפוניקו]

אני יודע על מישהו שברגעיו האחרונים של אביו - בעת יציאת נשמה, הוא הסריט אותו כדי שהוא יוכל להמחיש "ולאן אתה הולך"...
אמיתי!!!
אמיתי!!!
אמיתי!!!

 

[כיף של חויה]

כ"כ כואב ומזעזע...
אמא שלי נפטרה לפני כמה חדשים.
וצילמו אותנו (האבלים)בפוזות לא כ"כ ראויות.
ומאד כאב לנו..
בזמן של אבל, לא בדיוק נראים במיטבינו..
וחיתנו בן לפני חדש וחצי.
והקהל הלא קדוש.
צילם וצילם תמונות שלנו..
ומאד כאב לי .
ושאלתי אותם אם הם "מעלים" תמונות לפחות שישלחו אחת לאמא שלי..
לאחר האירוע מקבלים דרישות שלום מכאלו שלא היו בחתונה , כי ראו תמונות בכל מיני...
אין כבר פרטיות בעולמנו.
וזה בגדר גזל ממש.
לי זה מאד מפריע.

 

[saralulu]

בזמן האחרון אני נתקל שוב ושוב בתופעה חדשנית שנכנסת, בעיני היא משונה מאד, מעניין מה אתם חושבים: אנשים לע"ע קוברים את היקר להם מכל-בן משפחה אהוב ונערץ, כאב הלב הוא איום ונורא משפחות הופכות בבת אחת להיות שבר כלי, את הצער אי אפשר להכיל, אבל "חשוב מאד" שבלוויה עומדים אנשים ומסריטים את הקולות ואת האבא או היתומים הרכים המבכים את שברם... ומעלים את זה לרשת. ואני שואל אתכם זה נשמע נורמאלי? זה משהו שאכן ראוי להנציח את רגעי הזוועה האלו כאשר עומדים על יד הקבר הפתוח בסערת רגשות מטורפת ולשתף את כל עם ישראל? בואו ניתן לאבלים את הרגעים האלו להיות עם עצמם, ולא כשחקן העומד להיות משודר שוב ושוב ברשתות האינטרנט. האם לא אבדנו משהו מהעדינות הטבעית שטבועה בבני האדם?

ומזירה אחרת... ב"ה! למה בחתונה המסריט או הצלם חייב להסריט את האחיות כשהן בוכות מהתרגשות?