. הדברים שלי מתיחסים לתחושה שנוצרת מהעיתונים כביכול המצב היום קשה מאוד.
בעיתונים המצב תמיד קטסטרופה. זה ודאי. וללא קשר למציאות בדרך כלל.
אבל בשטח אני חושבת שיש הרגשה של לחץ.
בעיקר למשפחות בהם הבעל אברך ו/או האישה עובדת במקומות חרדיים
שם יש פער די גדול משכר המינימום .
ככל שיש עלייה בהוצאות החיים, ולא, ההוצאות שפירטתי הן לא מותרות.
אני מדברת על ספרים , ביגוד, דיור, מזון , וכו'
בשונה מהוצאות שאתה כתבת שהן פטיפורים , נופשים ומותרות לכל הדיעות.
וככל שהוצאות בסיסיות אלו עולות , מי שמהשכורת שלו לא עולה בהתאם (אברך כולל, או גננת חרדית)
ולא צמודה למדד מרגיש את זה קשה יותר.
אפשר לומר שפעם היה קשה יותר לחיות לעובדים, אבל קל יותר לאברכים,
היום המצב התהפך. אם אתה עובד ומרוויח טוב - אתה על הסוס. אם לא , אתה צריך לעבוד קשה יותר כדי לשרוד.
אנחנו בעצם אומרים לקב"ה, כל מה שתיתן לנו תמיד זה יהיה בגדר 'גזירות נוראות'. כי אנחנו נרצה יותר. גם אם יהיה יותר קל לקנות לחם, יותר זול להדליק מכשירי חשמל, יותר חופשה שנתית, עדיין, תמיד זה לא מספיק.
אני מדברת על משפחות אברכיות מרובות ילדים. ואף אחת מהן לא רוצה יותר.
אבל גם במשפחות אברכיות שמסתפקות במינימום צריך לשלוח את הילדים לטיולים ומסיבות בבית הספר,
לקנות בגדים בצורה סבירה, ולצאת לטיולים בחופש. אולי גם לשקול חוג בית ספרי אם כל החברות הולכות.
משפחה שרוצה לחיות ברמה הכי נמוכה האפשרית והגיונית ביחס לסביבה, ובלי שלילדים יהיו חסכים משמעותיים - פעמים רבות נקרעת.
בנוסף . עוד מילה לגבי המשכורת -
בסביבה שלי, מי שמגיע למשכורת של 10K נחשב מסודר מאד. לא קל בכלל להגיע לשם.
נכון שיש את עובדי ההייטק, עוד כמה מנהלים, או אנשים שעובדים קשה מאד בשתי עבודות.
אבל רוב המלמדים , המוכרים, המזכירים, סופרי הסת"ם וכו' מגרדים אותה מלמטה.