התייעצות חינוכית (-:

[פדואלה]

השאלה אם זה פעם אחת וזהו או שיהפוך לתופעה חובבנית

ואם אכן יהפוך לתופעה?
איך תלחמי? באיזה כלים? איך תשכנעי/תסבירי?
ילד לא תמיד מוכן ובשל לשמוע.

 

[מילה בסלע]

בבקשה תסבירי!
כי נדמה לי שלא הבנתי.

את יודעת כמה דברים נלחמו איתי בילדות ולא עזר כלום, ולא נתקבע דבר?? - יש לי עשרות דוג' לתת לך.
ודוקא כשזרמו, ז"א איפשרו ונתנו חופש בחירה, זה נתן ספייס לחשוב ולהבין מה נכון ומה לא, ולא בגלל מלחמה.

לא בטוח שזה שיטת חינוך לכל הדברים ולכל התחומים, אבל ההצהרה קצת צורמת(ולא זורמת).

להרגיע. דוגמה קלאסית לאי הבנה.
הכוונה שלי היתה: מה שנילחם בו ונערוך מלחמות חרמה- הילד ידבק בו בעקשנות ולא נרויח כלום. הוא רק יתקבע ויתרבע ברצון שלו, הג'וק שנכנס יסרב לצאת.

מנגד, מה שנרפה, נעלים עין ו"נעביר אותה"- יחלוף מעצמו.
רוצה דוגמה?
כיתת החינוך שלי לשעבר עלתה לכיתה ז' עם ג'וק מטורף: הן פתחו מספרה בכיתה ועשו צמות סיניות כל ההפסקה.
בשיעורים הן למדו מעולה, יותר מהכיתות המקבילות. הציונים היו מצוינים. כל הקטע היה בהפסקה, ו-28 בנות (אבל ממש כולן!) עם זוג צמות סיניות, צעפאל'אך יפים ומושקעים...
המורות התקוממו, בהנהלה שקלו איך ומה להעיר להן, ורק המחנכת של הכיתה ואנוכי גרסנו בתוקף שמוטב לשתוק. יש מספיק חזיתות אחרות להילחם בהן.

שתק הצוות ושתקו הבנות, והמתוקות הללו עלו לח' עם זנבות סוס רגילים וסתמיים ועונת המלפפונים חלפה לה...

זה לא שתמיד צריך לשתוק, ולא על כל דבר, אבל ישנם דברים ש"מריחים" זמניים, עונתיים, יחלוף הגיל עם התרגיל...

 

[פדואלה]

להרגיע. דוגמה קלאסית לאי הבנה.
הכוונה שלי היתה: מה שנילחם בו ונערוך מלחמות חרמה- הילד ידבק בו בעקשנות ולא נרויח כלום. הוא רק יתקבע ויתרבע ברצון שלו, הג'וק שנכנס יסרב לצאת.

מנגד, מה שנרפה, נעלים עין ו"נעביר אותה"- יחלוף מעצמו.
רוצה דוגמה?
כיתת החינוך שלי לשעבר עלתה לכיתה ז' עם ג'וק מטורף: הן פתחו מספרה בכיתה ועשו צמות סיניות כל ההפסקה.
בשיעורים הן למדו מעולה, יותר מהכיתות המקבילות. הציונים היו מצוינים. כל הקטע היה בהפסקה, ו-28 בנות (אבל ממש כולן!) עם זוג צמות סיניות, צעפאל'אך יפים ומושקעים...
המורות התקוממו, בהנהלה שקלו איך ומה להעיר להן, ורק המחנכת של הכיתה ואנוכי גרסנו בתוקף שמוטב לשתוק. יש מספיק חזיתות אחרות להילחם בהן.

שתק הצוות ושתקו הבנות, והמתוקות הללו עלו לח' עם זנבות סוס רגילים וסתמיים ועונת המלפפונים חלפה לה...

יפה!

 

[א-ירושלמית]

להרגיע. דוגמה קלאסית לאי הבנה.
הכוונה שלי היתה: מה שנילחם בו ונערוך מלחמות חרמה- הילד ידבק בו בעקשנות ולא נרויח כלום. הוא רק יתקבע ויתרבע ברצון שלו, הג'וק שנכנס יסרב לצאת.

מנגד, מה שנרפה, נעלים עין ו"נעביר אותה"- יחלוף מעצמו.
רוצה דוגמה?
כיתת החינוך שלי לשעבר עלתה לכיתה ז' עם ג'וק מטורף: הן פתחו מספרה בכיתה ועשו צמות סיניות כל ההפסקה.
בשיעורים הן למדו מעולה, יותר מהכיתות המקבילות. הציונים היו מצוינים. כל הקטע היה בהפסקה, ו-28 בנות (אבל ממש כולן!) עם זוג צמות סיניות, צעפאל'אך יפים ומושקעים...
המורות התקוממו, בהנהלה שקלו איך ומה להעיר להן, ורק המחנכת של הכיתה ואנוכי גרסנו בתוקף שמוטב לשתוק. יש מספיק חזיתות אחרות להילחם בהן.

שתק הצוות ושתקו הבנות, והמתוקות הללו עלו לח' עם זנבות סוס רגילים וסתמיים ועונת המלפפונים חלפה לה...

זה לא שתמיד צריך לשתוק, ולא על כל דבר, אבל ישנם דברים ש"מריחים" זמניים, עונתיים, יחלוף הגיל עם התרגיל...

את מזכירה לי את עצמי בתור תלמידת סמינר; חברותי לכתה קנו טייפ ועשו הפעלות אירובי כיתתיות...
כמו שהג'וק הזה הגיע, ככה הוא הלך.
ההנהלה הסכימה, בתנאי אחד: ניתוק כפתור הרדיו. ותאמינו לי, גם בלי הג'וק הזה היה מספיק במה לטפל...

(ואל תשאלו אותי איפה הוא עכשיו. נס שהוא שרד שנתיים לפחות...)

 

[imac100]

חמודה

(היה על זה סיפור במשפחה מהכיוון ההפוך - מורה שדרשה לקרוא בשם הרגיל והילדה לקחה את זה קשה שלא קוראים לה בשם חיבה - היא ממש לא למדה וירדה בלימודים וכו' עד שעברה בית ספר בהזדמנות כלשהיא וקראו לה שוב בשם החיבה שלה ונהפכה חזרה לחרוצת הכיתה ולמלאת מרץ)

היה ממש לא מזמן סיפור כזה באחד העיתונים אחד לאחד או בא.מ.אמיץ או בבתוך משפחה

 

[דיסק שרוט]

מבין מאוד
אני כבר שנים רבות!!! מנסה לשרש את שם החיבה שכינו אותי בתור ילד ואני לא מצליח וכבר מכנים אותי הרב איציק (שם בדוי) לא אוהב את זה נקודה אבל כלום לא עוזר לי משום שאם אני מזדהה בטלפון בשם יצחק (שם בדוי) לוקח לי להסביר 5 דקות מי אני ואם אני מזדהה בשם איציק (שם בדוי) מיד מזהים ומפורש אני לא מחבב את הכינוי שניתן לי ולא מצליח לעקור את זה מהשורש בגילי כבר לא מתאים המשחק שלא אגיב למי שיקרא לי איציק אם הילדה הייתה לוקחת את זה הפוך לדוגמה במקום ברכה רכי או משהו דומה הייתי מבין את דאגת ההורים בס"ה היא רוצה שיקראו לה בשם שקיבלה ליד ספר התורה מקסימום ההורים יכולים לומר לביתם את יכולה לקרוא לעצמך ברכה כרצונך אבל אנו כהורים שכ"כ מחבבים אותך חייבים לקרוא לך ברכי עד שתגדלי

 

[userit]

להרגיע. דוגמה קלאסית לאי הבנה.
הכוונה שלי היתה: מה שנילחם בו ונערוך מלחמות חרמה- הילד ידבק בו בעקשנות ולא נרויח כלום. הוא רק יתקבע ויתרבע ברצון שלו, הג'וק שנכנס יסרב לצאת.

מנגד, מה שנרפה, נעלים עין ו"נעביר אותה"- יחלוף מעצמו.
רוצה דוגמה?
כיתת החינוך שלי לשעבר עלתה לכיתה ז' עם ג'וק מטורף: הן פתחו מספרה בכיתה ועשו צמות סיניות כל ההפסקה.
בשיעורים הן למדו מעולה, יותר מהכיתות המקבילות. הציונים היו מצוינים. כל הקטע היה בהפסקה, ו-28 בנות (אבל ממש כולן!) עם זוג צמות סיניות, צעפאל'אך יפים ומושקעים...
המורות התקוממו, בהנהלה שקלו איך ומה להעיר להן, ורק המחנכת של הכיתה ואנוכי גרסנו בתוקף שמוטב לשתוק. יש מספיק חזיתות אחרות להילחם בהן.

שתק הצוות ושתקו הבנות, והמתוקות הללו עלו לח' עם זנבות סוס רגילים וסתמיים ועונת המלפפונים חלפה לה...

זה לא שתמיד צריך לשתוק, ולא על כל דבר, אבל ישנם דברים ש"מריחים" זמניים, עונתיים, יחלוף הגיל עם התרגיל...

גאה בכן מאד. אבל חבל שמדובר בדבר כל כך חריג שמחלץ ממני התפעלות. למה שאר הצוות רצה להעיר? עשו משהו. אז מה? המורה רוצה שהמנהלת תעיר לה על כל צעד? המנהלת רוצה שבעלה יעיר לה על כל שעל? לא. אבל יש להן את הכח אז קדימה, בואו נעיר להם! עסוקים כל היום בפעילות 'חינוך' אינטנסיבית.
אחר כך מתפלאים כיצד לא יצאו 'מחונכים'. בטח יצאו מחונכים- למה שחינכתם התחנכנו וב"ה גם אנחנו מעירים לילדים ולתלמידים שלנו על כל מחשבה דיבור או מעשה שלא הורינו בעצמנו מפורשות לחשוב, לומר או לעשות.

(טוב, כתבתי לך דברים דומים בפרטי. איכשהו זה שוב יצאה את )

 

[מילה בסלע]

userit
מסכימה עם התוכן, לא עם הנימה...
ב"ה צוותות ההוראה מורכבים ברובם ממורות שרוצות להיות הכי בסדר, לתת מענה לכל התמודדות, לאגף ולהגן מפני השפעות זרות. לבקר? זה הכי קל.. בואי להיות בזירה ולהתמודד שבוע אחד ברצף ואז נתלהט כאן בפרוג...

 

[סולפג' solfege]

סיפור מצחיק- היית אומרת.
תחשבו על זה, קראנו לילדים שלנו בשמות שהם לא בחרו בהם (ומי שקרויה על שם איזו סבתא- זה משמעותי עוד יותר) ועד שלילד יש איזושהי העדפה- אנחנו מתקוממים.
חלאס! זה החיים שלהם, השם שלהם.
גם המוישי הקטן שלי בגיל שנתיים פתח את פיו וזעק זעקה גדולה ומרה שנפסיק לכנות אותו "שושי" (בשורוק) זכותו המלאה, וכיבדנו את זה. (ילד בן שנתיים...)
פה שזו כבר ילדה גדולה עם ראש על הכתפיים ודעות- מותר לה לעשות מה שבא לה כל עוד זה אותו השם...