התייעצות חינוכית (-:

[MAGNET]

גם אחותי שינתה בבית ספר את השם שלה לשם חיבה נגיד במקום רחלי לחלי ובבית המשיכו לקרוא לה רחלי, לא בגלל שלא כיבדו אותה פשוט התרגלנו לזה ולא עשינו מזה בכלל עסק
אני מבינה מאד אמא שקשה לה עם זה , אולי אם תסבירי לילדה היא תבין שבבית ממשיכים עם השם חיבה. (אלא אם כן זה שם חיבה שמבייש)

 

[מרחבית]

הבן שלי בן 5.5 החליט שהוא רוצה פאות מסולסלות(ליטאי בחיידר ליטאי) וזרמנו איתו,

לפעמים זה בגלל שיש להם רב'ה חסידי אהוב עם פאות כאלו...
טוב מאוד שאתם זורמים איתו, רק שאם זה יימשך שנים (וזה קורה!) - כדאי לשנות את זה לפני הגיל בו הוא יתבייש לשנות בחזרה... תחשבי ילד בכתה די גבוהה - פתאום הופך מפאות מסולסלות ארוכות לפאות קצרות מאחורי האזניים... אבל יש לכם עוד זמן.
מכירה מישהו כזה - שהודה מאוד למי ש'החזיר אותו לתלם' בזמן. בתור נער בוגר יותר - הוא לא יכל לחשוב מה הוא היה עושה אם היה 'נתקע' עם זה אולי לתמיד...
ושהחסידים כאן לא יבינו שיש לי בעיה עם עצם הדבר... כמובן זה עניין של מה מקובל בכל חברה.

 

[רותינה]

מעניין שבן דוד שלי, חסידי, שהולכים עם פאות מאחורי האוזניים, החליט בגיל 9 לסלסל את הפאות וזה היה לו כל כך חמוד, שכל המשפחה התלהבה אפילו שזה פחות מקובל, אבל אז החברים בחיידר צחקו עליו (הוא לומד בחיידר ליטאי) והוא הפסיק עם זה.

 

[בשם]

הי כל כך מזדהה עם ביתך
קודם כל לי קוראים ברכי
ומתי החלטתי ששמי יהיה ברכה? באקדמיה ובעבודה...(לא שחלילה מאחלת לך שתלך לשם זה לא מומלץ...)
כן, שם הוא מהות הוא זהות ואולי היא מגבשת לעצמה משהו כזה עכשיו?
ודווקא בגלל שאת כותבת שיש בכיתה עוד בנות עם שמות דומים - היא רוצה ייחודיות? רוצה לספר לכם על עצמה כך, על זה שהיא "עושה שינוי" - זה יכול להיות התבגרות, או רצון להשתנות ולהיות טובה יותר או כל שינוי אחר
הסוד הוא
לא לפחד משינויים...
במיוחד לא כשהיא חוזרת לשם המלא שלה
לא רוצה להרחיק לכת, אבל אולי יש כאן מימד של "אני רוצה להיות אני עצמי במלואי" בלי קיצורים/הנחות פשוט אני! במי המלא לתפוס את כל "המקום" שמגיע לי (זו ספקולציה רחוקה אולי אבל אם במקרה קלעתי אשמח שתגיבי...)
בהצלחה רבה!
והסוד לכל הורה הוא "לקבל את העצמאות של הילד כל עוד היא לא במקומות של ערכים וכו'"
דברו עם עצמכם כהורים :
למה בעצם זה כל כך מפריע לכם שהיא רוצה שיקראו לה בשמה המלא?!
אולי קריאת השם שלה הייתה מאולצת? ולא חפצתם בשם הזה? (קורה המון וחשוב לעשות עבודה על זה...)
כל זה עניתי לך ---- כי קוראים לי ברכי,
סתם...

 

[נעמי פ]

גם אחותי שינתה בבית ספר את השם שלה לשם חיבה נגיד במקום רחלי לחלי ובבית המשיכו לקרוא לה רחלי, לא בגלל שלא כיבדו אותה פשוט התרגלנו לזה ולא עשינו מזה בכלל עסק
אני מבינה מאד אמא שקשה לה עם זה , אולי אם תסבירי לילדה היא תבין שבבית ממשיכים עם השם חיבה. (אלא אם כן זה שם חיבה שמבייש)

גם אני חושבת כך.
אמנם זכותה של הילדה להציג את עצמה כרצונה- בחברה, מול המורה ובחוץ בכלל.
אבל לא בטוח שזכותה "לדרוש" מההורים לקרוא לה כך.
הם רגילים לשם החיבה והוא זה שהיה כאן קודם, כך הם קראו לה שמונה שנים ומן הסתם השם הזה חביב עליהם יותר.

לו היה מדובר בכינוי שמבייש את הילדה- זה היה משהו אחר לגמרי.

כאן נשמע שזה לא מגיע מהמקום הזה. אז בהחלט יש מקום לקבל את דעתה ורצונה של הילדה ולא להתעקש איתה- אדרבא, שתזרום כרצונה.
אבל לגבי ההורים- אם יש להם בזה אי נוחות- ולפעמים מדובר באי נוחות לא מוסברת, כזו שקשה להניח את האצבע ולהגדיר ברור מדוע- אז יש מקום כמובן להתחשב בהם, ובטח לא לכפות עליהם. הם ההורים כאן. מאום לא יקרה לילדה אם תדע ללכת על פי שאיפותיה ובד בבד להשלים עם רצונם של הוריה.

ובטח שלא צריך לגבות מצב שבו היא מכתיבה להם בתקיפות לקבל את השינוי שעליו החליטה. (ילדה בת שמונה...)

הרבה פעמים מצוי שיש הבדל בכינוי של הילדה או הנערה בבית לעומת החברה.
אחרי הכל הרגל של שנים עושה את שלו.

לסיכום: עצמאות- כן. שתלטנות- לא. בטח לא מול ההורים.
לתת מקום לביטוי האישי שלה זה חשוב. ולכוון שיהיה באופן הנכון מתוך התחשבות באחרים ומתוך כבוד להורים- חשוב לא פחות.

 

[קופצנית]

לי קוראים שני שמות
אחד כמו סיגל והשני כמו רבקה
מילדותי- כינו אותי בכמו סיגל
בכיתה ו' החלטתי לשנות את הכינוי לשם השני
ההורים שלי התנגדו
זה לא עזר
סיפרתי בכיתה לכל החברות
ולא עניתי למי שקראה לי בשם הישן
"הזכרתי" למורות בכל דרך אפשרית מהו הכינוי הנוכחי
בבית הורי עדיין קוראים לי בכינוי השן אבל זה לא הפריע לי
זה עבד
אני מאושרת שעשיתי את זה!
תדמיינו איזה סיגל או נופר, ליטאית קלאסית בסמינר וולף????
עד הסמינר כולם כבר קראו לי בשם אחת האמהות....
למה לא?
תני לה ברכה ברכהלה
מה שתרצה....

 

[yosher2005]

גם אחותי שינתה בבית ספר את השם שלה לשם חיבה נגיד במקום רחלי לחלי ובבית המשיכו לקרוא לה רחלי, לא בגלל שלא כיבדו אותה פשוט התרגלנו לזה ולא עשינו מזה בכלל עסק
אני מבינה מאד אמא שקשה לה עם זה , אולי אם תסבירי לילדה היא תבין שבבית ממשיכים עם השם חיבה. (אלא אם כן זה שם חיבה שמבייש)

אני באמת לא נלחמת איתה על זה, ולא עושה מזה עסק בכלל
אני פשוט ממשיכה לקרוא לה בשם החיבה מתוך הרגל.
אני בטוחה שעם קצת מאמץ אני אצליח להתרגל לשם המלא, סה"כ זה באמת לא הבדל מהותי...

תודה לכולם על התגובות, הן מועילות מאוד ונותנות כיווני מחשבה.

 

[אסתי-בראון]

מעבר למה שכתבה @לבן, אני חושבת שגילוי לב מול הילדה יוכל מאד לעזור כאן.
הקושי שלך מאד מובן, אבל את יכולה לשתף את הבת שלך בקושי.
אני באופן אישי לא רואה שום בעיה בזה שאמא משתפת ילד בקושי שלה. להיפך. זה תורם לתקשורת תקינה ומקרבת.
תאמרי לה שאת מכבדת את החלטתה והשם הוא שלה.
אבל לך קשה עם זה. את אוהבת דווקא את השם בצורת החיבה שלו.
תוכלו לסכם על זמנים מסוימים שבהם את קוראת לה בשם החיבה, והיא לא מגלה התנגדות.
אולי לא בנוכחות חברות.
אולי רק בבית.
רק בשעה מסוימת.
אני מדמיינת את ההתנגדויות שעומדות לצוץ. מה זה?? אמא צריכה לעשות הסכמים עם הילדה וכו'?
אז כן, בדברים שאינם מעבר לקו האדום, לא שווה להתעקש על זה.
יש לנו מספיק דברים על מה להתעקש עם הילדים שלנו ולהיטל וטו.
אבל כן לעורר בה את הרגישות לשים לב שלך זה כואב וקשה, ולדעתי דווקא ממקום כזה שלא מכריח ולא דורש, יש סיכוי שהיא תתעודד לפקוח עיניים בשלב מסוים ולשים לב שזה מצער אותך.
ומשם אני מאחלת לך שהיא כבר תרצה לבוא לקראתך.

(אני מזכירה כאן בקצרה את שיטת שלושת הסלים.
האדום, האפור, והירוק.
באדום - כל הדברים שאין עליהם עוררין ואסור, לא מאפשרים בשום אופן.
בירוק - כל מה שמותר, תמיד.
באפור - מה שלפעמים כן ולפעמים אנחנו מגבילים כמו שעת שינה, תפקידים שילדים צריכים לבצע בבית.
כיהודים שומרי תורה ומצוות יש לנו מספיק דברים שנמצאים מלכתחילה בסל האדום.
ולכן, רוב הפעולות החינוכיות שלנו אמורות להתרכז בסל הירוק ובסל האפור.
וגם שם לא להגזים במינון. לבחון שוב כל לא ואסור ואני לא מרשה שאנחנו אומרים לילדינו.)

 

[pnina912100]

לפעמים זה בגלל שיש להם רב'ה חסידי אהוב עם פאות כאלו...
טוב מאוד שאתם זורמים איתו, רק שאם זה יימשך שנים (וזה קורה!) - כדאי לשנות את זה לפני הגיל בו הוא יתבייש לשנות בחזרה... תחשבי ילד בכתה די גבוהה - פתאום הופך מפאות מסולסלות ארוכות לפאות קצרות מאחורי האזניים... אבל יש לכם עוד זמן.
מכירה מישהו כזה - שהודה מאוד למי ש'החזיר אותו לתלם' בזמן. בתור נער בוגר יותר - הוא לא יכל לחשוב מה הוא היה עושה אם היה 'נתקע' עם זה אולי לתמיד...
ושהחסידים כאן לא יבינו שיש לי בעיה עם עצם הדבר... כמובן זה עניין של מה מקובל בכל חברה.

חשבנו על זה, לא מאמינה שיגיע לגיל הזה עם הפאות המסולסלות
יש הבדל ענק בין אחד שכך הלך כי כך הולכים אצליהם או כי כך רצו הוריו והוא משנה, לבין ילד שהחליט על דעת עצמו ללכת כך ומשפחתו הולכת מאחורי האזניים ויודע שלהוריו אין שום בעיה אם ישנה (ואפילו מבין שאמא יותר אוהבת מאחורה)

 

[לקח טוב]

הדרכה מדהימה מר' אברהם שוקר המתייחסת לתופעת המרדנות אצל ילדים

משהו שמדריך אותי ומסייע לי מאוד. לאורך קשיי היומיום. (מתייחס בעיקר לתופעת 'גניבה' אצל ילדים אבל רלוונטי לכל מרד..).

שווה צפייה עד הסוף.

 

[userit]

התגובות כאן כולן לטובת הילדה
וגם אני הגבתי כך בתחילה

אבל במחשבה שניה, אני חושבת על האמא שלא אוהבת את השם שהבת בחרה לעצמה
אם הסבתא היתה מחייבת אותה לקרוא את השם הזה - כולם היו נזעקים שזכות ההורים להחליט
וכאן, לא נזעקים
אז נכון, טובת הילדה והרצון שלה הם חשובים
אבל יש כאן המון מקום לקושי של האמא ולתחושה שלה שמה שהיא בחרה - לא נאה ולא יאה לילדה
מבינה מאד!

נזעקים כשהסבתא מחליטה במקום שבו הורה אמור להחליט. פשוט כי הילד לא יכול לבחור לעצמו שם. אבל אם הילד בוחר, זה הרי שמו! מה זה קשור לאמא?!

 

[userit]

לא הבנתי למה נפתח האשכול. היא רוצה שיקראו לה כך, היא לא המציאה לעצמה שם חדש והחליטה שיחמיא לה סיגלית, אז תקראו לה כך.

ולא הבנתי את האמירה שהשמות נפוצים- זה כאילו משהו טוב, שם נפוץ? כאילו , זה אומר שאנחנו בסדר ואנחנו בתלם ?

 

[userit]

תעשי את השיקול שלך, על אלו נושאים חשוב לך לשים את הדגש ועל אלו לא.
האם נושא שם החיבה הוא כל כך עקרוני אצלך עד כדי שזה שווה מלחמה עליו?

אם לא, פשוט תזרמי ותתרגלי.
(ותשאלי את עצמך, אם השינוי בצליל והבגרות של השם המלא מפריע לך אישית. גם זה יכול להיות)

ואם הבת שלך היא טיפוס שצריך עצמאות ולבחור לבד ותחושת שליטה, תנסי לתת לה את זה בפיקוח. נניח, כשאת יוצאת לקנות איתה, תני לה לבחור את מה שהיא רוצה מבין מבחר שאת מציבה בפניה, למשל. תני לה להחליט איזה סגנון יצירה תעשו יחד אחר הצהריים. תני לה להחליט איזו תוספת מבין מה שאת מציעה לה - להכין.
פתאום היא תרגיש חשובה ומשפיעה, ויכול להיות שהיא תפסיק להלחם בכוח על המקום שלה.

תבדקי את הכיוון הזה.

מסכימה עם ההצעה. אני עובדת עם ילדה קטנה שהיא פשוט מנהיגה מלידה (אם תסתכלו על זה בצורה חיובית, המורה קוראת לזה שתלטנית) ואני נותנת לה לנהל לגמרי את הפגישות בינינו. היא פשוט פורחת מזה והיכולת שלה מדהימה אותי.

לרב לילדים אין מקום לשלוט בו. הם כל הזמן כפופים לאחרים, יש הורים שמאד חשוב להם לוודא שהילד כפוף כל הזמן, ואז מה שנשאר לילד זה להיעשות הרודן של הכיתה.

 

[RacheliArt]

אני מכירה מלא בנות שהחליפו שם.
משרהלה-לשרה(מלרע)
טובה'לה-הפכה לטובי
משירה'לה-לשירה(רציני!!)

מסתבר שזה נורמלי.
אצלי לכולם יש שמות שלא ממש מזמינים שמות חיבה, אז אין לי את ה"בעיה".
(לדוגמה-חגי)

 

[משמוש]

מכירה לא מעט נערות שהחליטו לשנות כינוי,
ממך נשמע שזה לא בגלל שהיא לא אוהבת את הכינוי אלא כי צריכה חידוש, אז למה לא?!
אבל אם זה כמו שכתבו ניסיון חיקוי בת מקובלת - כדאי לדבר איתה ולהסביר לה... או שזה כבר יבוא לה לבד ההבנה.

 

[אנוכי]

חשבנו על זה, לא מאמינה שיגיע לגיל הזה עם הפאות המסולסלות
יש הבדל ענק בין אחד שכך הלך כי כך הולכים אצליהם או כי כך רצו הוריו והוא משנה, לבין ילד שהחליט על דעת עצמו ללכת כך ומשפחתו הולכת מאחורי האזניים ויודע שלהוריו אין שום בעיה אם ישנה (ואפילו מבין שאמא יותר אוהבת מאחורה)

יש לי חברה שאחיה החליט שהוא רוצה להסתפר מס' 0 ,
נראה לי שגם חסידית ממוצעת יודעת עד כמה זה מוזר אצל ליטאים,
ההורים החליטו (אמיצים יש לומר) שנותנים לו לעשות את זה בכיף, הספר הסתכל שוב אם הם בטוחים- ו.. כן, מה שהילד רוצה...
זו היתה הפעם האחרונה שרצה את זה...

 

[פדואלה]

בעבר, גרנו ליד משפחה מדהימה חסידי תולדות אברהם יצחק, היה לנו איתם קשר מאוד מיוחד, וכל 9 בנותיהן הלכו בשתי צמות יום יום.

אחת מבנותיי קמה יום אחד עם שיגעון שהיא רוצה מהיום שתי צמות כמו מירה'לה וגיטהל'ה...
בתחילה, אני ובעלי הזדעזענו(), אח"כ זרמנו, הרגשנו שהיא בהצגה יומיומית...
אחר חודש שלם של קליעת צמות(ואחרי שהיא היתה "תאומה" של המשפחה החמודה הזאת), היא נרגעה וחזרה לקוקו הרגיל.

לפני כמה חודשים בחופש הגדול, עשיתי עם הילדים תכנית משפחתית על חוויות הצלחה, אהבה וביטחון עצמי וכד'.
והדבר הראשון שהבחורה הזאת רשמה היה: שפעם פעם אבא ואמא הסכימו בשמחה לשיגעון שלי לעשות צמות יום יום ובגיל כזה גדול..., ולא לקחו אתזה קשה...(מה שילדים חושבים...)
ואני היום - לא צריכה יותר מזה!

אם זה לא שיגעון אמיתי שעלול לגרום נזק גשמי/רוחני/חברתי וכד', לא אתנגד גם אם בעיניי כרגע זה הזוי.

 

[פרלמן הני]

השאלה אם זה פעם אחת וזהו או שיהפוך לתופעה חובבנית

 

[מילה בסלע]

מה שתילחמי בו- יתקבע
מה שתיזרמי איתו- יחזור בשאלה....

 

[פדואלה]

מה שתילחמי בו- יתקבע
מה שתיזרמי איתו- יחזור בשאלה....

בבקשה תסבירי!
כי נדמה לי שלא הבנתי.

את יודעת כמה דברים נלחמו איתי בילדות ולא עזר כלום, ולא נתקבע דבר?? - יש לי עשרות דוג' לתת לך.
ודוקא כשזרמו, ז"א איפשרו ונתנו חופש בחירה, זה נתן ספייס לחשוב ולהבין מה נכון ומה לא, ולא בגלל מלחמה.

לא בטוח שזה שיטת חינוך לכל הדברים ולכל התחומים, אבל ההצהרה קצת צורמת(ולא זורמת).