סיפור בהמשכים החולמת

הדוויג

עורך תוכן ראשי
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
עריכה תורנית
"שוב רחלי הורידה?" נאנחה האֵם המודאגת "מה יהיה הסוף איתה? אתה לא חושב שהיא מדי בררנית?" נשאה עיניים לבעלה.
"היא פשוט לא מוכנה להתפשר על פחות מהדֶבֶּסְט" השיב הבעל, "כמו אבא שלה..."
"נו באמת. היא כבר נפגשה עם השפיצים של עולם הישיבות. את כולם היא הורידה אחרי פגישה או שתיים. למי בדיוק היא מחכה? אני מתחילה להיות מודאגת. היא לא הולכת ונעשית צעירה".
"יהיה טוב, בעזרת ה'".
"מה אני מבקשת? רק לראות אותה כבר מתחת לחופה".
"יודעת מה? שבוע הבא אני אמור לפגוש את אחד מראשי הישיבות שאני תורם להן בקביעות סכומים גדולים. הוא חייב לי הרבה, בלי התרומות שלי יש מצב שהישיבה שלו הייתה קורסת. אני אבקש ממנו שיביא לי את הבחור המובחר ביותר בישיבה. אחד כזה תותח שאפילו רחלי לא תמצא על מה להוריד אותו..."

"ערב טוב" נכנסה לפתע רחלי לחדר, במבט חולמני אופייני.
"הו, חבל שלא דיברנו על המשיח", אמרה אמא. "בדיוק אני ואבא מדברים עלייך".
"מה דיברתם עלי?"
"שום דבר. קצת על השידוכים שלך".
"מצוין. בדיוק על זה רציתי לדבר איתכם. אתם שומעים? חשבתי על איזה רעיון מסוים..."
"נו?"
"רעיון לשידוך".
"את חשבת? בתור מה?"
"חשבתי על מישהו שאולי יוכל להתאים לי".
"מאיזו ישיבה הוא? את יודעת שיש לאבא קשרים טובים עם הרבה ראשי ישיבות. הוא בטח יכול לברר עליו".
"זהו.. הוא לא בדיוק לומד בישיבה. הוא לא בַּגיל".
"מה זאת אומרת? בן כמה הוא?"
"38".
"אוי רחלי, את והרעיונות שלך", אמרה אמא בחיוך עייף. "אמנם גם את כבר מזמן לא בת שמונה-עשרה, אבל אין סיבה שתקחי בחור בן 38".
"על גיל לא הייתי פוסל על הסף", אמר האב. "מה הוא עושה?" בירר, "לומד בכולל? שמעתי שיש בחורים מבוגרים שלומדים לרבנות ועושים הרבה שטייגען".
"לא ממש לומד. הוא עובד משק".
"עובד?!" התכרכמו פניה של האם. "לא נשמע לי בכלל. מי חשב להציע לך את זה?"
"בטח בחור יחסן, אה?" אמר האב. "אנשים חושבים שבגלל שאנחנו מיוחסים אנחנו מוכנים להסתפק רק בייחוס ולהתעלם מכל שאר הנתונים".
"לא, הוא לא מיוחס. אבא שלו גֵר נראה לי".
"בקיצור, תגידי למי שהציע לך את זה שזה לא על הפרק"
"כבר אמרתי לו תשובה חיובית".
"תגידי, נפלת על הראש?"
"אמרו לי שיש לו לב זהב".
"מה קשור לב זהב? את השפיצים של עולם הישיבות שאני מביא לך את מורידה, ופתאום את מדברת איתי על רווק מבוגר עם לב זהב".
"שבוע הבא אבא יפגוש איזה ראש ישיבה שיש לו בחורים ממש מצוינים", אמרה האם. "אולי תחכי לשמוע מה יש לו להציע?"
"אני רוצה שנבדוק קודם את האפשרות שאני הצעתי" התעקשה רחלי.
"לא יקום ולא יהיה" דפק האב על השולחן. "לא בא בחשבון. אין מצב בעולם שעובד מטבח מזדקן יהיה בכלל רשום באותו עמוד מאורסים בעיתון יחד עם הבת המיוחסת, העשירה, המוצלחת והמפורסמת שלי - רחלי שָׂבוּעַ"
 
נערך לאחרונה ב:

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
רעיון!
מתלבטת אם היה כדאי לא לכתוב לעת עתה את שם המשפחה.
הסוף איתה? אתה לא חושב שהיא מדי בררנית?" נשאה עיניים לבעלה.
"היא פשוט לא מוכנה להתפשר על פחות מהדֶבֶּסְט" השיב בעלה
מספיק בעל אחד.
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
אגב, נזכרתי בזה
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
אודה שהבנתי את העובדה שזה מבוסס על סיפורו של רבי עקיבא כבר ב"עובד משק". אך אחרי הקריאה הכותרת קיבלה משמעות חדשה.
כיף לקרוא, כמו כל חומר שיוצא מתחת קולמוסו של @הדוויג.
מחכים להמשך סיפור חייה של החולמת...
 

הדוויג

עורך תוכן ראשי
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
עריכה תורנית
"קוראים לו עקיבא" אמרה רחלי, עיניה בורקות למחצה.
"עקיבא" נחר האב בבוז. "שם של רועי צאן".
"נכון. הוא באמת רועה צאן".
"רגע רגע. את לא מתכוונת לעקיבא בן יוסף?"
"דווקא כן".
"עקיבא מפה?"
"אהה. אפילו כבר נפגשנו. הוא בחור מקסים. צנוע ומעולה".
"לא, את לא אמיתית", תפס האב את ראשו בין ידיו
"מה הבעיה?"
"מה הבעיה היא אומרת לי", הביט כלבא באשתו בייאוש. "רועה צאן, בור ועם הארץ, בן ארבעים, בן של גר. מה הבעיה באמת?"
"יש לו לב זהב".
"די כבר עם הלב זהב. תתבגרי".
"המורה יוכבד אומרת שמידות זה הדבר הכי חשוב בשידוכים".
"רחלי", אמר כלבא בקול שקט, מתקרב לבתו מרחק סנטימטרים ספורים, "את יודעת מה שמעתי אותו אומר בפעם האחרונה שהתקיים פה בבית כינוס של מועצת ראשי הישיבות?"
"מה?"
"הוא אמר, אני מצטט: כשאני רואה את הזקנים החשוכים האלה, בא לי לנשוך אותם כמו חמור!"
עיניה של האם התרחבו בחלחלה "ככה הוא אמר?"
"ממש ככה".
"אני בטוחה שהוא אמר את זה רק מתסכול", אמרה רחלי, "כי אין לו ראש חזק ללימוד".
"וואלה יופי. סנגורן של ישראל נהיית לי".
"ואם אני אספר לכם שהחלטתי להתחתן איתו?"
"מה?" צעק כלבא, "אני לא מסכים. בשום פנים ואופן".
"רחלי, תחשבי על זה שוב", אמרה אמא.
"כבר חשבתי, והחלטתי".
"לא יקום ולא יהיה" התלהט כלבא. "על גופתי המתה"
"אתה לא מכבד את שיקול הדעת שלי?" ניסתה רחלי להישאר רגועה.
"לא. ממש לא. ושתדעי לך שאם את עושה כזה צעד, אני לא נותן לך שקל אחד לחתונה"
"כלבא," תפסה האם בידו וניסתה להרגיע את חמת הזעם המתפרצת, ללא הועיל.
"אני נודר כאן ועכשיו, שאם את מתחתנת עם הפויער הזה, אני לא נותן לך לחתונה אפילו תכשיט אחד. לא ירושלים של זהב, ולא קרית ספר של גולדפילד".
 

איש חדש

מהמשתמשים המובילים!
צילום מקצועי
כתיבה מעולה, ממש אהבתי.

הייתי רוצה יותר מושגים מזמננו, כמו בחלק הראשון, בחלק השני זה קצת פחות מודגש.
הרי כל הרעיון שלך להביא את זה להיום, את המקור אנחנו מכירים.
יותר דברים כאלה:
לא ירושלים של זהב, ולא קרית ספר של גולדפילד".
בפעם האחרונה שהתקיים פה בבית כינוס של מועצת ראשי הישיבות?"
כמו שלה קראת:
רחלי שָׂבוּעַ"
לו יקראו 'יקי'. ושימשיך להיות עובד משק בית, מי היום רועה צאן.

ממש מחכה להמשך, (נראה איזה ת"ת יקבל בן גרים בן ארבעים לכיתה א)

סתם אנקדוטה, יום אחד שמעתי במקרנציק של הילדים. שהשכן שדיבר עם רחל, מה שר' עקיבא שמע,
זה בכלל הייתה שכנה שדיברה, כנראה שבימינו גם הגמ' צריכה צנזורה.
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
סיפור יפהפה והרעיון אדיר.
כיף לקרוא את זה ולנסות להבין אותו באור חדש.

הדבר העיקרי שמפריע לי הוא סגנון הכתיבה.
ייתכן שזה עניין של טעם אישי, אבל לי אישית צרמה ההזנחה.
היה כאן דגש חזק מאוד על הרעיון, איך להנגיש סיפור מוכר בווריאציה עכשווית כדי להבין אותו יותר, ואני אוהבת את הרעיון הזה והוא מיוחד ביותר.
אבל מרגיש לי כאילו בגלל כל ההשקעה ברעיון, הכתיבה עצמה נעלבה קשות. ייתכן שזה נעשה בכוונה וזה עניין של טעם, אבל אני חושבת שיש בכך מן החסר.
דיבורים זה טוב, ודו שיח זה חשוב, אבל כשאנחנו מספרים סיפור, אנחנו רוצים להעביר קצת יותר ממי אמר מה ומי הגיב איך. יש כאן כל כך הרבה סאבטקסט שיכול להיכנס, שזה כמעט בוטה לכתוב:
"ואם אני אספר לכם שהחלטתי להתחתן איתו?"
"מה?" צעק כלבא, "אני לא מסכים. בשום פנים ואופן".
דו שיח כזה הוא סיפור גס מאוד של הדברים. הסצנה הזאת טעונה בכל כך הרבה סאבטקסט, שאני חושבת שזו טעות חמורה לא לתת לו תשומת לב.

אפילו קטעי הקריינות שכן נכנסים תוך כדי כתובים בצורה גסה מאוד. "עיניה של האם התרחבו בחלחלה" - זה רק קצת יותר אלגנטי מלכתוב "האמא הרגישה פחד גדול".
המשפט היחיד שכן היה בו סיפור מעבר למסר בוטה היה זה:
"רחלי", אמר כלבא בקול שקט, מתקרב לבתו מרחק סנטימטרים ספורים,
כאן, סוף סוף, לא היה "בואו קוראיי ואגיד לכם מה בדיוק קרה", אלא היה מקום לדמיונו של הקורא להבין שאם האב מתקרב אליה, כנראה שהוא מאיים עליה.

אין בדברים האלו כדי להוריד מערך הסיפור, הוא מיוחד ועוצמתי ביותר. הם רק מעירים על ממד אחד בו, שקטן יחסית לערך האדיר שביצירה.
 

הדוויג

עורך תוכן ראשי
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
עריכה תורנית
דיבורים זה טוב, ודו שיח זה חשוב, אבל כשאנחנו מספרים סיפור, אנחנו רוצים להעביר קצת יותר ממי אמר מה ומי הגיב איך. יש כאן כל כך הרבה סאבטקסט שיכול להיכנס, שזה כמעט בוטה לכתוב:

דו שיח כזה הוא סיפור גס מאוד של הדברים. הסצנה הזאת טעונה בכל כך הרבה סאבטקסט, שאני חושבת שזו טעות חמורה לא לתת לו תשומת לב.
תודה.
לא בטוח שהבנתי מהי הנקודה שהפריעה. קידום העלילה דרך דיאלוגים? כתיבה מפורשת ולא מרומזת? מחסור בתיאור התרחשויות נלוות?
אשמח למיקוד ופירוט של הביקורת.
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
תודה.
לא בטוח שהבנתי מהי הנקודה שהפריעה. קידום העלילה דרך דיאלוגים? כתיבה מפורשת ולא מרומזת? מחסור בתיאור התרחשויות נלוות?
אשמח למיקוד ופירוט של הביקורת.
שילוב של הכל ביחד.
אפשר לבחור לקדם עלילה דרך דיאולוגים. אפשר לבחור בכתיבה מפורשת ולא מרומזת. אפשר לבחור להחסיר בתיאור התרחשויות נלוות.
אבל כשהכל בא ביחד, בעיניי זה פגם.

למה?
כי כתיבה אמורה לספר. לא להגיד. כשאדם קורא ספר הוא אולי רוצה לדעת מה קרה, אבל זה לא קריטי לו. הוא בעיקר רוצה את חוויית הקריאה. הוא רוצה לחיות סיפור.
אם אני אבוא ואגיד לו "רחלי אמרה כך, ואבא שלה השיב לה כך", זה יהיה נחמד מצידי, הוא אולי יידע מה קרה, הוא יכיר את הסיפור, אבל לקחתי לו את חוויית הקריאה. הוא לא הפיק שום דבר חוץ מלהכיר את הסיפור.

דרכים לסיפור יש אינספור. כל סופר והסגנון שלו, כל סופר והסגנון שאליו הוא מתחבר.
אפשר לבחור בסגנון ציורי, סגנון תיאורי, סגנון רגשני.
אפשר גם דו שיח מהיר, אם הוא מלא בסאבטקסט ומחשבה, כאלו שדורשים מהקורא לאמץ את הראש כדי להבין מה באמת הסיפור שמתרחש מאחורי המילים.
אבל צריך להיות סגנון. לא רק אמירת הדברים כהווייתם.
לפעמים גם אמירת הדברים כהווייתם היא סגנון, נכון. @יאן לדוגמה משתמש בזה מדי פעם, בדרך מדהימה בעיניי. אבל צריכה להיות סיבה לבחור בכזה סגנון.
בסיפור הנוכחי, שהוא כולו סיפור ומלא במחשבה ורגש, זה לא מתאים, בעיניי.

כתבתי כאן דוגמה אבל מחקתי, כי לא נכון בעיניי להדגים סגנון. זה עניין של טעם, כל כותב ומה שהוא מתחבר אליו.
כל ההרחבה למעלה היא - להבנתי - לא שאלה של טעם, אלא עניין של טעות.


ושוב, מדגישה שכל האמור לעיל לא בא לחלוק על רמת הסיפור והאיכות שלו. יש כאן יצירת אמנות עם פרמטרי כתיבה מהמעלה הראשונה. רק סגנון הכתיבה הפריע לי, אבל הוא באמת קטן יחסית לעומת הערך של היצירה.
 

נועה לבין (Tamar)

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
כתיבה אמורה לספר. לא להגיד. כשאדם קורא ספר הוא אולי רוצה לדעת מה קרה, אבל זה לא קריטי לו. הוא בעיקר רוצה את חוויית הקריאה. הוא רוצה לחיות סיפור.
נכון מאוד. בשפה המקצועית קוראים לזה "להראות, לא לספר".
 

ליליאן

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
היה צפוי מהמילים "משק בית" וקצת האבדתי ענין.
אבל הכתיבה יפהפייה וכמו שאמרו לפניי, להשחיז יותר כמו שעשית פה ושם, מקפיץ למעלה כמה רמות ושומר את הקורא בסיפור. כמו כן, להוסיף פרטים/דיאלוגים/התרחשויות שלא היו בסיפור המקורי, עומד על הענין והרצון לקרוא עוד...

קרית ספר של גולדפילד.
ציטוט שיכנס להסטוריה.
 

castamir

מהמשתמשים המובילים!
מקסים, נהדר ומופלא!
ממש נס "תחיית המתים" לסיפור מוכר לעוס ושדוף כקש במדורת ל"ג בעומר.
לא מפתיע, טקסט של מלך האתר...

בקשר לתוכן, התחושה שלי בעקבות הקטעים היא בעצם... אבא-כלבא שבוע צודק! אם הסיפור היה מתרחש היום כמו שהוא מתואר כאן (וכמו שבאמת התרחש אז!)
אז הסיפור האמיתי הוא סיפור עם מסר בעייתי? או אולי החינוך שלנו הוא בעייתי?
תהיות.
 
נערך לאחרונה ב:

ליליאן

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בקשר לתוכן, התחושה שלי בעקבות הקטעים היא בעצם... אבא-כלבא שבוע צודק! אם הסיפור היה מתרחש היום כמו שהוא מתואר כאן (וכמו שבאמת התרחש אז!)
אז הסיפור האמיתי הוא סיפור עם מסר בעייתי? או אולי החינוך שלנו הוא בעייתי?

זו לא תהיה חדשה,
ההמחשה של הסיפור בלבושו המודרני כבר נעשה כמה וכמה פעמים (הגיוני שבקרב הציבור הנשי יותר)
לכן גם לא התעלפתי מהרעיון וחיפשתי את הטאצ'ים בכתיבה.

זה באמת הזוי.
שום רב או יועץ שידוכים לא היה תומך בזה היום.
(זה גם לא היה שידוך, כן? עוד מסר בעייתי...)

השתנו הטבעיים?
 
נערך לאחרונה ב:

הדוויג

עורך תוכן ראשי
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
עריכה תורנית

יצחק ג.

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
עריכה תורנית
(וכמו שבאמת התרחש אז!)
לא מדויק.
בגמרא מובא שהם התחתנו בצנעה, וזאת לאחר הבטחה כי לאחר הנישואין ילמד בישיבה.

אגב, העובדה שעקיבא עבד אצל כלבא שבוע (הבת של הבוס הכירה שם איזה עובד...) - לא כ"כ מתוארת בסיפור ו'בהלם' של ההורים.
 

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קמ

א לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:ב חַלְּצֵנִי יְהוָה מֵאָדָם רָע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי:ג אֲשֶׁר חָשְׁבוּ רָעוֹת בְּלֵב כָּל יוֹם יָגוּרוּ מִלְחָמוֹת:ד שָׁנֲנוּ לְשׁוֹנָם כְּמוֹ נָחָשׁ חֲמַת עַכְשׁוּב תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ סֶלָה:ה שָׁמְרֵנִי יְהוָה מִידֵי רָשָׁע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי אֲשֶׁר חָשְׁבוּ לִדְחוֹת פְּעָמָי:ו טָמְנוּ גֵאִים פַּח לִי וַחֲבָלִים פָּרְשׂוּ רֶשֶׁת לְיַד מַעְגָּל מֹקְשִׁים שָׁתוּ לִי סֶלָה:ז אָמַרְתִּי לַיהוָה אֵלִי אָתָּה הַאֲזִינָה יְהוָה קוֹל תַּחֲנוּנָי:ח יְהוִֹה אֲדֹנָי עֹז יְשׁוּעָתִי סַכֹּתָה לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק:ט אַל תִּתֵּן יְהוָה מַאֲוַיֵּי רָשָׁע זְמָמוֹ אַל תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה:י רֹאשׁ מְסִבָּי עֲמַל שְׂפָתֵימוֹ (יכסומו) יְכַסֵּמוֹ:יא (ימיטו) יִמּוֹטוּ עֲלֵיהֶם גֶּחָלִים בָּאֵשׁ יַפִּלֵם בְּמַהֲמֹרוֹת בַּל יָקוּמוּ:יב אִישׁ לָשׁוֹן בַּל יִכּוֹן בָּאָרֶץ אִישׁ חָמָס רָע יְצוּדֶנּוּ לְמַדְחֵפֹת:יג (ידעת) יָדַעְתִּי כִּי יַעֲשֶׂה יְהוָה דִּין עָנִי מִשְׁפַּט אֶבְיֹנִים:יד אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ:
נקרא  25  פעמים

ספירת העומר

לוח מודעות

למעלה