האם נכון לומר אַיַה לנקבה?

[שארפער]

אבל אז תגיד רק שלכם.
בלי לגוון בין זכר לנקבה.
אבל כאן כתבו לשון נקבה שלושה פעמים!!!
אז איך הגיעה לשון הזכר אחר כך?

יש לי עוד כמה דוגמאות מהתורה. אעלה בל"נ בהמשך. (זה מציק לי בשניים מקרא כבר שנים!!!)

 

[שארפער]

דוג' נוספת:
זכֵּ֗ן בְּנ֣וֹת צְלׇפְחָד֮ דֹּבְרֹת֒ נָתֹ֨ן תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֲחֻזַּ֣ת נַחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֣י אֲבִיהֶ֑ם וְהַֽעֲבַרְתָּ֛ אֶת־נַחֲלַ֥ת אֲבִיהֶ֖ן לָהֶֽן׃
רבותי, @חגי פאהן , @סערצע @איפכא מסתברא מה הולך כאן עם הזכר נקבה???
מצפה לתשובתכם בכליון עיניים.

 

[אי המטמון]

אבל כאן כתבו לשון נקבה שלושה פעמים!!!

פורום דקדוק, אז שלוש פעמים.
[איזה נודניק אני...]

 

[חגי פאהן]

אבל אז תגיד רק שלכם.
בלי לגוון בין זכר לנקבה.
אבל כאן כתבו לשון נקבה שלושה פעמים!!!
אז איך הגיעה לשון הזכר אחר כך?

על זה @אי המטמון כתב ב' פירושים.

 

[סערצע]

בנדון ל' הזכר גבי רחל ולאה, נת' במפרשים שם (תוספות השלם, העמק דבר, פרדס יוסף. ועוד).

'תורת חיים', ב"ב קיח ע"ב:

נתן תתן להם זו נחלת אביהם. נראה דלהכי כתיב להם לשון זכר לאשמעינן שיטלו חלק גדול בארץ בשביל צלפחד אביהם כאלו היו זכרים... ונראה דגבי רחל ולאה נמי כתיב ויצל אלהים את מקנה אביכם מהאי טעמא לפי שהיו ראויית לירש נכסי לבן כזכרים שלא היו לו ללבן בנים רק בזכות יעקב כדפירש רש"י ז"ל לכך אמר ויצל אלהים את מקנה אביכם כלומר כיון שהייתם כזכרים ראויים לירש לכך הציל ה' מקנהו ויתן לי דחזרו הנכסים לבעליהן. ולהכי כתיב ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו ולא כתיב היש לנו חלק ונחלה העוד לנו משמע דמעיקרא הוה להן חלק ונחלה אלא שעתה נעקרה נחלתן לבניו.

לכללות הענין,
כ' החזקוני שמות א כא:

ויעש להם. בהרבה מקומות מצינו לשון זכר גבי נקבה: ויצל אלוקים את מקנה אביכם ויתן לי, ויבואו הרועים ויגרשום. ועוד הרבה.

וזה הוא פתרון חידת הראב"ע הידועה:

ויבואו הרועים ויגרשום, ומקנה אביכם, ורועיהם לא יחמול עליהן, גם להבזות בעליהן בעיניהן, שבאו על הנשים שלא כדרכן, להיותן בני תמורה, אף שאינם בני אב אחד, שפה אחת ולשון אחת, זה החילם לעשות להיותם בני נחור, ומעתה אל תתמה על דברי נעמי ורות, מה זאת עשיתי עמכם, ולכם, הלהן תעגנה הלהן תשברנה וכו', שנהפכו מימיהן ונינם יחד, ותלכנה שתיהן עד בואן אל התיבה זכר ונקבה, כרחל ולאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל, ואז תבין ותעמוד לגורלך לקץ הימין'. 'חידה זו למראה עיניים עמוקה, והיא קלה נאה ומתוקה, וטעמה לאיש נאמן, כטעם לשד השמן.

 

[אי המטמון]

כמו שאי אפשר לומר "אַיּוֹ האיש" אלא רק "איו" לבד או "איה האיש".

אבל אם אני כותב: "ושואלת אַיָהּ המזוודה" לדוגמא, זה נכון?

 

[מ הלוי]

אבל אם אני אומר ושואלת אַיָהּ המזוודה, זה נכון?

לא.
כי צריך לומר איה בצירי.
כשזה בקמץ ודגוש זה כפילות לומר איה האשה או המזוודה או מה שזה לא יהיה

 

[סערצע]

לפענ"ד, בשירה מקובל משלב גבוה יותר, וכתוצאה מכך - גם 'חדושי מילים' (בגבול מסוים...) יתקבלו בברכה.

לכן, בדוגמאות דלעיל 'איהּ היא התקוה', 'איהּ המזודה' - שפיר דמי.

אף אם יש בכך מן ה'כפילות' - בגדר ה'נסלח' הוא.

כמובן, שאלה־זעקה: 'ואיָּהּ' (בלי תוספת) - תתקבל לכו"ע...

 

[מ הלוי]

לפענ"ד, בשירה מקובל משלב גבוה יותר, וכתוצאה מכך - גם 'חדושי מילים' (בגבול מסוים...) יתקבלו בברכה.

לכן, בדוגמאות דלעיל 'איהּ היא התקוה', 'איהּ המזודה' - שפיר דמי.

יכול להיות שאתה צודק, אבל תכלס דקדוקית זה לא מספיק מדויק.

 

[אי המטמון]

לא.
כי צריך לומר איה בצירי.
כשזה בקמץ ודגוש זה כפילות לומר איה האשה או המזוודה או מה שזה לא יהיה

למה בזכר נכון לומר אַיֵה המחט, ולא תאמר כי כפילות יש כאן?
שוב זאת בהנחה שאַיָהּ לנקבה זו הטיה מקובלת.

 

[סערצע]

כי 'איֵה' זו צורה שאינה מוטה, לא לזכר ולא לנקבה.
צורת היחיד הזכר היא 'איו'.

 

[מ הלוי]

למה בזכר נכון לומר אַיֵה המחט, ולא תאמר כי כפילות יש כאן?
שוב זאת בהנחה שאַיָהּ לנקבה זו הטיה מקובלת.

ההקבלה לזכר היא לאיו ולא לאיה.
כמו שלא תאמר איו המחט כי זה כפילות כי איו זה איה הוא, כך גם לא תאמר איה המזוודה כי זה כפילות, כלומר המפיק הא באיה בקמץ יוצר את ה"איה היא", ולכן זה כפילות.
דו"ק ותשכח.

 

[אי המטמון]

כי 'איֵה' זו צורה שאינה מוטה, לא לזכר ולא לנקבה.
צורת היחיד הזכר היא 'איו'.

נכון, אז האם כל הטיה של איה תבוא רק כמילה יחידנית ולא סמוכה?
ומה עם:

אַיָּם אֵפוֹא חֲכָמֶיךָ (ישעיה יט, יב)

?

 

[מ הלוי]

אז האם כל הטיה של איה תבוא רק כמילה יחידנית ולא סמוכה?

ברור שכך.
כמו כל מילה עם מפיק הא.

 

[מ הלוי]

ולגבי הפסוק בישעיה איני יודע.
יחכימונו החכמים......

 

[אי המטמון]

יש לי בשיר פסקה כזו:
ובוכה הרעיה,
וזועקת אַיָהּ,
ברכת צדיק לזוג לא לוּמַד.

שורה תחתונה, התחביר נכון?

 

[סערצע]

ולגבי הפסוק בישעיה איני יודע.

הוא אשר אמרתי, כי עדיין בגבולות ה'נסלח' הוא.

כללי הדקדוק לא ירדו מסיני, והסטי' מהם אינה עברה.

 

[סערצע]

וזועקת אַיָהּ,

כך לכו"ע שפיר דמי, וכדכתבתי לעיל.

 

[אי המטמון]

יישר כח לכל המומחים שאזרו כגבר חלצם, לפשוט את סוגיית אַיָהּ בנקבה!

 

[שארפער]

בנדון ל' הזכר גבי רחל ולאה, נת' במפרשים שם (תוספות השלם, העמק דבר, פרדס יוסף. ועוד).

'תורת חיים', ב"ב קיח ע"ב:



לכללות הענין,
כ' החזקוני שמות א כא:


וזה הוא פתרון חידת הראב"ע הידועה:

תודה @סערצע הנחת דעתי.
תודה לכולכם.
פלא היה בעיני שרש"י לא אמר כלום. שהרי על המחנה האחת והכהו, הוא על המקום ביאר.
תודה רבה, תועלתכם הייתה לי עצומה! ואַיָהּ? כאן בפרוג בפורום דקדוק, אשר על קהילת כתיבה מקצועית.....