האם נכון לומר אַיַה לנקבה?

[אי המטמון]

כגון: אַיַה היא התקווה.
או שמא לזכר ולנקבה הנכון הוא רק אַיֵה [אַיֵה היא התקווה]?
אשמח לדעת המלומדים והמדקדקים...

 

[מוישה]

כלום שכח את הכתוב "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ"?

 

[אפכא מסתברא]

עם זאת יש גם:
וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ (שמות ב, כ)
וכן:
אַיָּם אֵפוֹא חֲכָמֶיךָ (ישעיה יט, יב)
יש עוד מהנ"ל, אבל אַיָּה יש רק ממין העופות הלא טהורים או שמם של בני אדם.
(מאחר שיש איו ואים, לא נראה לי מופרך לומר גם על אשה - אַיָּהּ, אבל במפיק בה"א, וכן כאשר האשה אינה מוזכרת בצמוד למלה זו.)

 

[סערצע]

מאתר 'מילוג', ללא נטילת אחריות על סמכות הדברים:

אַיָּהּ - אָיֵּה, גוף שלישי נקבה
איפה? היכן?

ראשית לכל דיון בנושא, ראוי להעיר כי הצורה היסודית היא לכאו' 'אֵי' (כבבראשית ד, ט).

 

[אספמיה]

ברור שאיה בצירה
מה הקשר לשנות את המילת שאלה לפי ההמשך? הכוונה היא איפה אז לא לעניין יהיה לשנות,
אולי אפילו תמוה

 

[אפכא מסתברא]

ברור שאיה בצירה
מה הקשר לשנות את המילת שאלה לפי ההמשך? הכוונה היא איפה אז לא לעניין יהיה לשנות,
אולי אפילו תמוה

ואיך מסביר כב' את 'ואיו', 'אים' שבמקרא?

 

[אי המטמון]

כלום שכח את הכתוב "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ"?

לא שכחתי כמובן.
שאלתי לא היתה האם גם לנקבה המילה הנכונה היא רק אַיֵה או האם אפשר לומר לנקבה גם אַיַה.

במילים אחרות, האם אַיֵה משמעותה איפה/היכן, וממילא אין לה הטיות לזכר, נקבה יחיד, ורבים [ עמדה שהציגה @אספמיה ]
או שמא איפה -אֵי [כפי שכתב @סערצע ] וממילא בזכר אַיוֹ או אַיֵה - איה הוא, בנקבה אַיַהּ - אֵי היא, ובהטיה לרבים אַיַם?
@איפכא מסתברא לכאורה תצדדו בצד השני, הלא כך?

 

[סערצע]

פשוט וברור כי הצורה היסודית היא 'אֵי' (ניתן להווכח בכך, למשל, בערכו שב'שרשים' לרד"ק); הדיון הוא על ההטיות הקיימות, ובפרט - האם 'אַיָּהּ' נכללת בהן.

הערה כללית ונחוצה בעיני: לעולם לא תבוא היו"ד שבהטי' זו כשהיא פתוחה (יַ), אלא אך ורק בקמיצה (יָ).

כבר צוין לישנא דקרא בישעי' יט, יב: "אַיָּם֙ אֵפֹ֣וא חֲכָמֶ֔יךָ", וא"כ ודאי שהטי' זו קיימת.
השאלה היא על צורת הנקבה, היחידה כָּרבות ('אַיָּן').

 

[אי המטמון]

יישר כח על הדיוק.

(לכאו' לא נראה שישתמשו לָרבות בל' 'וְאַיָּן'; אך שמא טעות יש בידי).

מדוע באמת שלא?
זה נשמע תקני לעילא.
מה ההגיון שתהא מילה שיש לה הטיה לרבים אך לא לנקבה, או לנקבות רבות?

 

[אפכא מסתברא]

אם לא נשתמש בצורות הנגזרות מכללא נדלל את הלשון באופן שלא תישאר לנו אפשרות לבטא את עצמנו, או שנצטרך לעקם את הלשון ולהכביר מלים, להאריך במקום שניתן לקצר.

 

[שחה]

הטייה בזכר מוזכרת בתורה בבריאת העולם 'ויאמר לאדם איכה'

 

[סערצע]

מדוע באמת שלא? זה נשמע תקני לעילא.

אכן, הרהרתי שנית בדבר, ותקנתי בהודעתי המקורית.
לא משום חוקי הלשון מאנתי בכך בתחילה, אלא מפני דרכם של הדוברים.

 

[סערצע]

הטייה בזכר [לנוכח] מוזכרת בתורה בבריאת העולם 'ויאמר לאדם איכה'

אך כאן דנו בצורה הנסתרת.

אגב, כיצד תוטה צורת הנקבה הנוכחת? יתכן שמן הנמנע הוא?

 

[שחה]

אגב, כיצד תוטה צורת הנקבה הנוכחת? יתכן שמן הנמנע הוא?

אייך

 

[שחה]

אך כאן דנו בצורה הנסתרת.

אגב, כיצד תוטה צורת הנקבה הנוכחת? יתכן שמן הנמנע הוא?

למעשה גוף המילה היא תרגום של 'איפה' והיא לא מתייחסת לזכר או לנקבה בדווקא, אלא לשניהם כל ההטיות שהובאו פה מהמקרא מתייחסות למצב שבו במילה אחת אנו מעוניינים לכלול את המילה והטייתה כלומר במקום לומר 'איה הוא' בשני מילים נאמר איו במילה אחת ולכן להביא מהמקרא פסוק של איה שרה אשתך זה לא מענה לשאלה כייון ששם המילה מופיעה כשהיא ללא הטייה לזכר או לנקבה והיא אכן מתאימה לשניהם,

 

[סערצע]

ראשית, כפי שהערתי כבר - ודאי שבצורה כזו לא תבוא הה"א פתוחה, אלא קמוצה.

מלבד זאת: הא מנין? סברא בעלמא?


--
היאך תִּנָּקֵד תיבת 'אייך' המחודשת?

 

[מ הלוי]

איה בפתח ובמפיק הא זאת מילה תקנית וכפי שכבר האריכו כאן.
אמנם השימוש בה אינו מצוי כלל, ונראה לי לא נכון לכתוב כך רק בגלל סיבה זו, כי זה יהיה לא מובן.
אלא אם כן בהטיה מאד מסוימת במכלול המשפט, דבר לא מצוי לענ"ד.

 

[שחה]

היאך תִּנָּקֵד תיבת 'אייך' המחודשת?

בשווא באות כף

 

[סערצע]

והיו"ד? (הראשונה. השני' באה לזיקה ושייכות).

איה (בפתח) [בקמץ] ובמפיק הא זאת מילה תקנית וכפי שכבר האריכו כאן.

האם מנהג המקום הוא להגות בהברה הספרדית בלבד?!

 

[מ הלוי]

האם מנהג המקום הוא להגות בהברה הספרדית בלבד?!

אני אשכנזי.
זה באמת בקמץ.
טעות שלי.
מחילה.