האם נכון לומר אַיַה לנקבה?

[שארפער]

זה

אתה יכול לומר לשתי בנות אנגליות "הוירוס החדש שלכם מלחיץ את ביבי כי הוא כבר שילם על החיסון של הוירוס הישן" (כמובן אם אין בעיית צניעות, כגון ששתיהן נשותיך), כי בכך הן נציגות של האומה האנגלית הכוללת גברים. כך יכול יעקב לפנות אל רחל ולאה כנציגות של משפחת לבן.

וזה

על זה @אי המטמון כתב ב' פירושים.

לכאורה סותרים. אבל התשובה של @סערצע היא לכאורה האמיתית. כן, אכן זו שגיאה לשונית בפני עצמה, אלא שזה מכוון על מנת לרמוז כל מיני עניינים. כמו שיש הרבה במקרא שיותרה אות או מילה על מנת ללמוד ממנה. כך גם כאן, שונה משפט הלשון, על מנת ללמוד ממנו.
ובכללי הדגשים, יש הרבה שדגוש במקרא, שלא ע"פ הכללים. למשל א דגושה שבפרשת מקץ. ועוד.

 

[שארפער]

פורום דקדוק, אז שלוש פעמים.
[איזה נודניק אני...]

דווקא לא נודניק.
תוקן!

 

[עםהספר]

איה עם קמ"ץ ומפיק ה"א, היא שילוב של איה בציר"י והיא.
איפה היא? איה.

 

[אפכא מסתברא]

צורת הבסיס היא כנראה 'אי'. 'איפה' הוא בעצם 'אי-פה' (לא הטיה של 'אי' אלא הלחם של שתי מלים, כמו 'היכן' - 'אי-כאן'). כמדומני שכל הנטיה היא על דרך 'די' - דַּיִּי דַּיְּךָ דַּיֵּךְ דַּיּוֹ דַּיָּהּ דַּיֵּנוּ דַּיְכֶם דַּיְכֶן דַּיָּם דַּיָּן (ההפסק משנה את הניקוד, ולכן 'אייכה'.)

 

[במבונה]

לגבי יהודה ותמר מצאנו:
וַיִּשְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה
וכל עוד לא מצאנו עם קמץ, מה פתאום להמציא חידושים? [אם כבר בקמץ, היה צריך לומר איה להתקוה , אבל כל עוד האיה זה מילה עצמאית זה בדיוק כמו היכן ואיפה, ולא משתנה לפי המדובר]

 

[מ הלוי]

כללי הדקדוק לא ירדו מסיני, והסטי' מהם אינה עברה.

יש לך מקור לזה ??
אני באמת חשבתי ככה פעמים רבות לנוכח תמיהות רבות ומגוונות שחלקן הוזכרו לעיל, אך לא ידעתי אם "מותר" לומר כך.
כלומר, האם ייתכן לומר שהפסוק בישעיה באמת אינו עונה על כללי הדקדוק וזה לא נורא או שחייבים למצוא הסבר מניח את הדעת...

 

[סערצע]

יעוי' 'מאמרי אדמו"ר הזקן - תק"ע' ס"ע רמט (וש"נ).

(לא הטיה של 'אי' אלא הלחם של שתי מלים, כמו 'היכן' - 'אי-כאן').

אכן, אגב שיטפי טעיתי, אף שאין נפקותא לעצם הענין.

 

[במבונה]

אם זה לא ירד בשלימות אפשר להמציא דברים חדשים? היכן הגבולות בזה?

 

[חגי פאהן]

כללי הדקדוק לא ירדו מסיני, והסטי' מהם אינה עברה.

"קרא ולא דקדק באותיותיה - יצא" בדיעבד, אבל לכתחילה חייב לדקדק.

כלומר, האם ייתכן לומר שהפסוק בישעיה באמת אינו עונה על כללי הדקדוק וזה לא נורא או שחייבים למצוא הסבר מניח את הדעת...

לכאורה מכל ייתור בפסוקים הגמרא דורשת משהו, הלכה או אגדה, וא"כ צריך לדרוש כאן.

 

[אפכא מסתברא]

א.

לגבי יהודה ותמר מצאנו:
וַיִּשְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה
וכל עוד לא מצאנו עם קמץ, מה פתאום להמציא חידושים? [אם כבר בקמץ, היה צריך לומר איה להתקוה , אבל כל עוד האיה זה מילה עצמאית זה בדיוק כמו היכן ואיפה, ולא משתנה לפי המדובר]

הטיעון 'כל עוד לא מצאנו.... מה פתאום להמציא חידושים?' הוא חזק ומשכנע להפליא. אם כן, אל יאמר כבודו 'אוצרי', 'אוצרך', 'אוצרה', 'אוצרנו', 'אוצרכם-ן', 'אוצרם', כי במקרא יש בנטיית יחיד רק 'אוצרו', וזו רק טיפה מן הים - אוכל להעתיק לכאן כמעט קונקורדנציה שלמה של נטיות של פעלים/שמות/גופים שמופיעים במקרא רק בחלקם ואנו משתמשים במלואם על פי כללי הדקדוק.
ב.

כלומר, האם ייתכן לומר שהפסוק בישעיה באמת אינו עונה על כללי הדקדוק וזה לא נורא או שחייבים למצוא הסבר מניח את הדעת...

כללי הדקדוק נלמדו מתוך המקרא (ע"ע רס"ג, מנחם בן סרוק, רד"ק ועוד), והעובדה שיש להם במקרא יוצאים מן הכלל ופעמים אף סותרים את הכלל - וכפי שציינו לעיל יש לכך הסברים בדרך (פ)רד"ס - אינה מפריכה כל כלל ככלל. אכן, החריגות קוראות לנו לעיין שוב ולמצוא את הסיבות לכך, וסיבות אלו אינן דווקא דקדוקיות.
אגב, החריגה המפליאה ביותר היא: ותלכנה שתיהם (רות), שבה באותה מלה בנשימה אחת יש סתירה מיניה וביה, וקראתי ע"ז תירוצים ממפרשים שונים (אחרי שחיפשתי אחריהם).

 

[סערצע]

"קרא ולא דקדק באותיותיה - יצא" בדיעבד, אבל לכתחילה חייב לדקדק.

אך אין דין זה שייך לכללי וחכמת הדקדוק.
אם קרא 'אביהן' חֵלֶף 'אביהם' עליו לחזור, והוא הדין אם קרא 'אַיֵּה אפוא חכמיך' (ולא 'אַיָּם').

 

[חגי פאהן]

המלבי"ם מפסק כך (ולכאורה זה מה שעולה מהטעמים): "אים, אפוא חכמיך? ויגידו נא לך, וידעו מה יעץ ה' צבקות על מצרים".
כלומר הכפילות הראשונה היא לצורך השניה, והרי זה כאילו נכתב "אים ויגידו נא לך; איפה חכמיך וידעו מה יעץ" וכו'. כי חכמי מצרים הוזכרו בפסוק הקודם.

 

[סערצע]

@חגי פאהן, איזו נפקותא יש מִכָּךְ לעניננו?

כללי הדקדוק נלמדו מתוך המקרא (ע"ע רס"ג, מנחם בן סרוק, רד"ק ועוד)

אכן, זהו טעם התבטאותי כי 'לא ירדו מסיני'.
לביאור הענין יעוי' במקור שציינתי לעיל.

 

[במבונה]

א.
הטיעון 'כל עוד לא מצאנו.... מה פתאום להמציא חידושים?' הוא חזק ומשכנע להפליא. אם כן, אל יאמר כבודו 'אוצרי', 'אוצרך', 'אוצרה', 'אוצרנו', 'אוצרכם-ן', 'אוצרם', כי במקרא יש בנטיית יחיד רק 'אוצרו', וזו רק טיפה מן הים - אוכל להעתיק לכאן כמעט קונקורדנציה שלמה של נטיות של פעלים/שמות/גופים שמופיעים במקרא רק בחלקם ואנו משתמשים במלואם על פי כללי הדקדוק.
ב.

כללי הדקדוק נלמדו מתוך המקרא (ע"ע רס"ג, מנחם בן סרוק, רד"ק ועוד), והעובדה שיש להם במקרא יוצאים מן הכלל ופעמים אף סותרים את הכלל - וכפי שציינו לעיל יש לכך הסברים בדרך (פ)רד"ס - אינה מפריכה כל כלל ככלל. אכן, החריגות קוראות לנו לעיין שוב ולמצוא את הסיבות לכך, וסיבות אלו אינן דווקא דקדוקיות.
אגב, החריגה המפליאה ביותר היא: ותלכנה שתיהם (רות), שבה באותה מלה בנשימה אחת יש סתירה מיניה וביה, וקראתי ע"ז תירוצים ממפרשים שונים (אחרי שחיפשתי אחריהם).

טענו בחיטים וענה לו בפתיתים.
התורה דווקא כן התייחסה לנקבה לגבי תמר, ולגבי שרה. וכתבה בצירי.
בשונה מאוצר.

 

[חגי פאהן]

אם קרא 'אביהן' חֵלֶף 'אביהם' עליו לחזור, והוא הדין אם קרא 'אַיֵּה אפוא חכמיך' (ולא 'אַיָּם').

אם כן כיצד כתב כבודו שהסטיה מהם אינה עבירה?

 

[משהקפלן]

עם זאת יש גם:
וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ (שמות ב, כ)
וכן:
אַיָּם אֵפוֹא חֲכָמֶיךָ (ישעיה יט, יב)
יש עוד מהנ"ל, אבל אַיָּה יש רק ממין העופות הלא טהורים או שמם של בני אדם.
(מאחר שיש איו ואים, לא נראה לי מופרך לומר גם על אשה - אַיָּהּ, אבל במפיק בה"א, וכן כאשר האשה אינה מוזכרת בצמוד למלה זו.)

ויאמר אל בנותיו "ואיו", האיו הולך על משה שהוא זכר

 

[חגי פאהן]

ואיזו נפק"מ יש בכך לעניננו?

ששאלו כאן

נכון, אז האם כל הטיה של איה תבוא רק כמילה יחידנית ולא סמוכה?

והקשו מישעיה. ועל זה עניתי.

 

[סערצע]

אם כן כיצד כתב כבודו שהסטיה מהם אינה עבירה?

אבהיר שנית:
ישנם כללי הדקדוק - ועל־פיהם נֵדַע האופן בו תופיע המילה דרך כלל.
בפועל, 'לכל כלל ישנו היוצא מן הכלל', ועל־כן יופיעו מילים רבות בתנ"ך כצורות יחידאיות (דוגמא שהזכרתי באשכול סמוך: 'ומדיבות נפש' - חֵלֶף 'מדאיבות').

הסטי' מכללי הדקדוק אינה עברה, אדרבא - הרי מצוי הדבר בתורה כבדברי־הסופרים; ודאי כשהמדובר בכתיבה בת־ימינו.
קריאה שלא כפי הנכתב והנמסר בתורתנו הקדושה מאת הבורא ית"ש - מחייבת את הקורא לחזור לאחוריו (אף אם 'תיקן' כראוי בחכמת הדקדוק), ואם ימאן מעשות כן - יורידוהו מעל הבימה בבושת פנים וכלימה.

 

[אפכא מסתברא]

אכן, זהו טעם התבטאותי כי 'לא ירדו מסיני'.

מה שכתוב שם הוא: 'ונשמע מאדמו"ר נ"ע אשר חכמת הדקדוק לא נשפע מלמע' בשלמותה' - נא לתקנני אם אני טועה: אכן נשפע(ה) מלמעלה, אבל לא בשלמותה, דהיינו שאולי יש עוד כללים נסתרים שלא עמדו עליהם הדקדקנים הנ"ל ואלו שאחריהם. ברור שאם אדם מדבר שלא על פי כללי הדקדוק זו לא עברה, כי אין מצוה כזו לדבר על פי כללי הדקדוק... אבל אם רצונך לומר, שממש לא משנה אם מדקדקים בלשון או לא, תמיהני למה טרחו גדולי ישראל המופלגים (רד"ק, הגר"א, רמח"ל) לכתוב ספרי דקדוק?

ויאמר אל בנותיו "ואיו", האיו הולך על משה שהוא זכר

לפלא בעיני מה הביא את כב' להבין מדברי אחרת. אני רק הבאתי ראיה שיש למלה 'איה' נטיות במקרא.

 

[משהקפלן]

מה שכתוב שם הוא: 'ונשמע מאדמו"ר נ"ע אשר חכמת הדקדוק לא נשפע מלמע' בשלמותה' - נא לתקנני אם אני טועה: אכן נשפע(ה) מלמעלה, אבל לא בשלמותה, דהיינו שאולי יש עוד כללים נסתרים שלא עמדו עליהם הדקדקנים הנ"ל ואלו שאחריהם. ברור שאם אדם מדבר שלא על פי כללי הדקדוק זו לא עברה, כי אין מצוה כזו לדבר על פי כללי הדקדוק... אבל אם רצונך לומר, שממש לא משנה אם מדקדקים בלשון או לא, תמיהני למה טרחו גדולי ישראל המופלגים (רד"ק, הגר"א, רמח"ל) לכתוב ספרי דקדוק?

לפלא בעיני מה הביא את כב' להבין מדברי אחרת. אני רק הבאתי ראיה שיש למלה 'איה' נטיות במקרא.

צודק... לא מספיק התבוננתי בנאמר