דרוש מידע גידול הילדים באופן בריא

[חרש עץ]

נראה לי שאם הספר יצא ויקבל הסכמות מרבנים כלשהם, אני אתחיל לקבל את הרבנים האלו בערבון מוגבל.
מסוכן מאד להוציא ספר על חינוך שיכול לעשות נזקים גדולים לילדיהם של התמימים והתמימות ש"יתחזקו" מספר שמנחה הורים לא לעמוד על הגבולות עם ילדיהם. למען בריאות נפשם של הילדים עדיף שיחטפו מכות וצרחות מידי יום ביומו, מאשר שיגדלו בצל הורים שלא מסוגלים לשים להם גבולות ברורים.
ילד להורים חלשים מפתח חרדות, נעשה שברירי בעצמו, לא מקבל מרות ודרך.
ילדים בתפיסתם האגוצנטרית, מודדים דברים על עצמם, וגם כמה ההורים חזקים הם מודדים לפי איך שההורים חזקים עליהם.
כמובן שהאידיאל הוא משמעת חזקה בצורה רגועה, אבל וודאי שעדיף לצרוח מאשר לא לעמוד על המשמעת.

 

[yz57446]

נראה לי שאם הספר יצא ויקבל הסכמות מרבנים כלשהם, אני אתחיל לקבל את הרבנים האלו בערבון מוגבל.
מסוכן מאד להוציא ספר על חינוך שיכול לעשות נזקים גדולים לילדיהם של התמימים והתמימות ש"יתחזקו" מספר שמנחה הורים לא לעמוד על הגבולות עם ילדיהם. למען בריאות נפשם של הילדים עדיף שיחטפו מכות וצרחות מידי יום ביומו, מאשר שיגדלו בצל הורים שלא מסוגלים לשים להם גבולות ברורים.
ילד להורים חלשים מפתח חרדות, נעשה שברירי בעצמו, לא מקבל מרות ודרך.
ילדים בתפיסתם האגוצנטרית, מודדים דברים על עצמם, וגם כמה ההורים חזקים הם מודדים לפי איך שההורים חזקים עליהם.
כמובן שהאידיאל הוא משמעת חזקה בצורה רגועה, אבל וודאי שעדיף לצרוח מאשר לא לעמוד על המשמעת.

מקבל כל מילה

אבל שוב
מאיפה לקחת שאני לא דוגל במשמעת הורית עוד לא הבנתי??

אתה יודע מה
אסביר לך יותר ברור

צעקה על או לכיון הילד
מאיפה היא הגיעה
היא הגיעה ממקום אצלך שהרגשת סוג של חסר אונים
או שלא הקשיבו לך או שהרגיז אותך וכ'ו וכ'ו וכ'ו
וכאן אני נכנס ואומר להיפך וגם לשיטתך
וכאן תקשיב טוב
שברגע שכל הזמן בבית תראה הורה סמכותי כנראה לא תגיע למצב של כעס או צעקה עד כמה שאפשר כי הילד קלט שיש כאן הורה סמכותי

סיפקתי אותך?
כן או לא

 

[yz57446]

עכשיו תעשה מה בא לך לגבי הספר

לא אמרתי שמחר אני מדפיס כבר ספר....

 

[מרחבית]

נראה לי שאם הספר יצא ויקבל הסכמות מרבנים כלשהם, אני אתחיל לקבל את הרבנים האלו בערבון מוגבל.

משפט בעייתי בפני עצמו, בלי קשר לנושא.

מסוכן מאד להוציא ספר על חינוך שיכול לעשות נזקים גדולים לילדיהם של התמימים והתמימות ש"יתחזקו" מספר שמנחה הורים לא לעמוד על הגבולות עם ילדיהם.

ללמד גבולות על ידי דיבורים נינוחים - אין פירושו לא להציב גבולות.

למען בריאות נפשם של הילדים עדיף שיחטפו מכות וצרחות מידי יום ביומו, מאשר שיגדלו בצל הורים שלא מסוגלים לשים להם גבולות ברורים.

משפט מסוכן. חוסר הבנה בסיסית מהו חינוך לגבולות. אלימות איננה חינוך לגבולות בשום צורה. להיפך.

ילד להורים חלשים מפתח חרדות, נעשה שברירי בעצמו, לא מקבל מרות ודרך.

ילד להורים אלימים מפתח חרדות, וכשהוא גדל - הוא גם בועט ומורד, וגם נהיה אלים בעצמו.
הוא מתחנך שאפשר ומותר לאבד כל שליטה, לתת לדחפים אלימים להשתולל חופשי - במסווה ובתירוץ של חינוך.

ואגב, משמעת היא רק הכנה חשובה לחינוך. היא איננה החינוך עצמו.

 

[חרש עץ]

מקבל כל מילה

אבל שוב
מאיפה לקחת שאני לא דוגל במשמעת הורית עוד לא הבנתי??

אתה יודע מה
אסביר לך יותר ברור

צעקה על או לכיון הילד
מאיפה היא הגיעה
היא הגיעה ממקום אצלך שהרגשת סוג של חסר אונים
או שלא הקשיבו לך או שהרגיז אותך וכ'ו וכ'ו וכ'ו
וכאן אני נכנס ואומר להיפך וגם לשיטתך
וכאן תקשיב טוב
שברגע שכל הזמן בבית תראה הורה סמכותי כנראה לא תגיע למצב של כעס או צעקה עד כמה שאפשר כי הילד קלט שיש כאן הורה סמכותי

סיפקתי אותך?
כן או לא

כתבת ביותר מאחת מההודעות הקודמות ש"אם הילד ילך לישון מאוחר לא יקרה כלום" ועוד כמה דברים בסגנון.
על זה דיברתי. אם לא התכוונת וכו' קבל את התנצלותי

 

[חרש עץ]

משפט בעייתי בפני עצמו, בלי קשר לנושא.


ללמד גבולות על ידי דיבורים נינוחים - אין פירושו לא להציב גבולות.


משפט מסוכן. חוסר הבנה בסיסית מהו חינוך לגבולות. אלימות איננה חינוך לגבולות בשום צורה. להיפך.


ילד להורים אלימים מפתח חרדות, וכשהוא גדל - הוא גם בועט ומורד, וגם נהיה אלים בעצמו.
הוא מתחנך שאפשר ומותר לאבד כל שליטה, לתת לדחפים אלימים להשתולל חופשי - במסווה ובתירוץ של חינוך.

ואגב, משמעת היא רק הכנה חשובה לחינוך. היא איננה החינוך עצמו.

מי דיבר על אלימות?
וכן, רבנים שמביאים בשמם דברים נגד דעת רוב הרבנים (שאני יודע את דעתם על חינוך לא מפרוג...) ונגד השכל הישר, יותר סביר שהם לא חתומים על כל מילה שמביאים בשמם, מאשר לחשוב שהם צודקים כשהם לא.

 

[מרחבית]

מי דיבר על אלימות?

התיאור שהבאת הוא תיאור של אלימות:

שיחטפו מכות וצרחות מידי יום ביומו,

וגם כמה ההורים חזקים הם מודדים לפי איך שההורים חזקים עליהם.

עדיף לצרוח

אלו לא תיאורים של הצבת גבולות בריאה וחינוכית. אלו תיאורים של אלימות. אין לזה שם אחר.

דעת רוב הרבנים

שמעתי הרבה על חינוך מרבנים. אף אחד לא התבטא בביטויים הנ''ל. אף אחד לא המליץ לצרוח ולהכות מתוך כעס ודבר יום ביומו.
אין דבר כזה במשנתו של אף אחד.

ונגד השכל הישר,

השכל הישר של מי? לפי מה קובעים מהו השכל הישר??

 

[מרחבית]

אם הילד ילך לישון מאוחר לא יקרה כלום

זה לא עבירה ללכת לישון מאוחר. לא שלא צריך לעמוד על זה. אבל הרבה יותר גרוע צרחות ומכות יומיומיות מאשר שילד ילך לישון מאוחר. ומי שצורח ומכה יום יום - לא משדר חוזק - אלא חולשה.

 

[בן ציון הלמ]

זה לא עבירה ללכת לישון מאוחר

נראה לי שפשוט לא נעים לומר את האמת.
כשילד הולך לישון מאוחר אין בזה בעיה חינוכית של ממש,
אם הוא קם בזמן ומתפקד טוב,
יש ילדים כאלה.
הבעיה היא שהוא משבש להורים תוכניות,
רוצים לשתות קפה בשקט...
רוצים ללמוד / לקרוא / לדבר כו'
אז תולים את הכעס במטרה חינוכית נעלה.
בעוונותי,
אני יודע את זה מעצמי...

 

[yz57446]

משפט בעייתי בפני עצמו, בלי קשר לנושא.


ללמד גבולות על ידי דיבורים נינוחים - אין פירושו לא להציב גבולות.


משפט מסוכן. חוסר הבנה בסיסית מהו חינוך לגבולות. אלימות איננה חינוך לגבולות בשום צורה. להיפך.


ילד להורים אלימים מפתח חרדות, וכשהוא גדל - הוא גם בועט ומורד, וגם נהיה אלים בעצמו.
הוא מתחנך שאפשר ומותר לאבד כל שליטה, לתת לדחפים אלימים להשתולל חופשי - במסווה ובתירוץ של חינוך.

ואגב, משמעת היא רק הכנה חשובה לחינוך. היא איננה החינוך עצמו.

עשיתם לי את העבודה
כל התשובות נכונות

ילד שגדל עם צעקות לא מוסיף לו בעתיד

 

[רחשי הלב]

אתה יודע מה נקרא אצללללם כעס???

בטוח לא מה שמסתובב ומצוי..אצלינו

לא קראתי את כל האשכול, אבל בזמן חכמינו הכעס היה לא פחות מאצלנו. משבר כלים בחמתו או קורע בגדים בחמתו אלו דברים שכתובים במשנה. אצלנו מי שיקרע בגד מתוך כעס יחשב למטורף.

 

[קרעפט]

מאמין

הייתי אומר לך משהו

אתה יודע באיזה מינון היה?
אתה יודע מה נקרא אצללללם כעס???

בטוח לא מה שמסתובב ומצוי..אצלינו

ממש לא
גמרא שבת קה
המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו – יהא בעיניך כעובד עבודה זרה

 

[מהודר!]

הסבר מפורט בע''ה בספר שיצא לאור מ''חכמי פרוג''

נס שלא מ"חכמי חלם"...

 

[מהודר!]

הילדים מתרגלים לטון מסויים

צעקות חוזרות על ילדים גורמות שהם ידברו בטונים גבוהים כל הזמן...
אם מרגילים את הילד לתגובות קלות כמו מבט רציני וכו' זה עובד הרבה יותר טוב, אבל זה לוקח זמן וסבלנות עד שהילד מתרגל לזה.

 

[פשוש]

ויש הבדל מממאאאאאאאדדדדד גדול בין הדברים!!!

אבא שחוזר ויודע שהוא צריך להיות רגוע בשביל הילדים עוד שעה שעתיים יצליח הרבה יותר מאמא שכבר כ 4-5-6 שעות מבלה/ מעסיקה/ מאכילה ילדים ועכשיו נשאר לה 'רק' ההשכבה, והיא רוצה לעשות את זה רגוע.

בדיוק!!!
גם לי זה צרם.
דמיינתי את עצמי נושמת נשימה עמוקה בשעה 3:00 כשאני חוזרת מהעבודה.
יופי! זה יעזור אולי לשעתיים הראשונות....

בקיצור, לדעתי, שגבר יכתוב ספרים לגברים ואישה - לנשים.

 

[חרש עץ]

התיאור שהבאת הוא תיאור של אלימות:




אלו לא תיאורים של הצבת גבולות בריאה וחינוכית. אלו תיאורים של אלימות. אין לזה שם אחר.


שמעתי הרבה על חינוך מרבנים. אף אחד לא התבטא בביטויים הנ''ל. אף אחד לא המליץ לצרוח ולהכות מתוך כעס ודבר יום ביומו.
אין דבר כזה במשנתו של אף אחד.

השכל הישר של מי? לפי מה קובעים מהו השכל הישר??

אם זה נשמע לך תיאור של הורים שמתפרצים וצורחים וכו', לא זו היתה כוונתי, אלא להורים שמידי פעם (אפילו פעמיים שלש ביום) צורחים על ילד ועלולים לתת סטירה גם אם זה לא באמת מוצדק, שלמרות שכמובן שזה לא חיובי, זה עדיף מהורים שנזהרים מאד להתנהג בנימוס ואצילות ליד הילדים, ועקב כך לא מסוגלים לשמור על משמעת.
כמובן שילד שהולך לישון מאוחר אין בזה נזק חינוכי. אם ההורים אמרו לו ללכת למיטה והוא נשאר לשחק, יש בזה נזק גדול למשמעת, ונזק למשמעת הוא בעקיפין נזק גדול מאד לחינוך.
שמעתי שיעורים רבים מאד על חינוך, ואין לי צורך להאריך במה אני יודע או לא על חינוך, בכל אופן התיאורים על בית פסטורלי שבו לא צועקים מנותק מהמציאות וגורם להורים לא להתנהג טבעי עם הילדים שזה הנזק החינוכי הכי גדול (למי שרוצה שמות זה שמעתי הן מר' חיים אקרמן מביתר, והן מהרב יעקובזון).
אם אתה רוצה לכתוב ספר בגנות מידת הכעס, אדרבה, אבל לא בהקשר של ליד הילדים או לא, זה הופך את הבית להתנהלות לא טבעית שגוררת התפרצויות שקטות וארסיות הרבה יותר (ידועים דברי הרב יעקובזון על ההורים שלא מכים את הילדים לדוגמא).
זה הרי לא סוד שיש הורים ששונאים את הילדים, כל מי שעסק עם מתבגרים (כמוני למשל) חש בכך בבירור. אין לי מחקר סטטיסטי מדעי בנושא, נראה לי אבל שזה קורה יותר בבתים שבו ההורים אציליים ואדיבים כלפי חוץ.
ההורים צריכים להיות חזקים "על" הילדים, לא שהילד מבין שההורים יכולים לפרק אותו מכות, אלא שהוא מבין שהם יכולים להציל אותו מעצמו ולשים לו גבולות שהוא לא יוכל לפרוץ. כמובן שעדיף לעשות את זה בנחת ורוגע, אבל עדיף לעשות את זה ביגון ואנחה מאשר שהילדים ימתחו כל הזמן את הגבולות של ההורים.
המקרה הכי קיצוני של ילד היסטרי שבו נתקלתי, היה ילד בן 4 שכל פעם שרצה משהו ולא קיבל השתטח על הרצפה אפילו ברחוב בצרחות אימים למשך זמן רב. במקרה דיברתי פעם עם אביו, ואמר לי שהוא נגד עונשים באופן עקרוני. למפרע זה הסביר לי את ההתנהגות החריגה של בנו.

 

[מרחבית]

לא יודעת אם יש עניין לדון מה יותר גרוע, כי כל אלה גרועים מאוד, ואין לתת להם לגיטימציה.
- לצרוח על ילד פעמיים שלוש ביום בקביעות - גרוע. לא חינוכי, מראה על כשל בקשר ועל כשל בבניית גבולות ובחינוך בכלל.
- סטירות באופן קבוע או תכוף - גרוע. לא חינוכי, גם לא בונה גבולות. בונה הפחדה ומרד.
- לנהוג באופן נימוסי ללא כל הטלת משמעת - גרוע. לא חינוכי, גורם לחוסר גבולות ולאי ביטחון עד חרדות.
- התפרצויות שקטות וארסיות - גרוע. נזק עצום.
כל המצבים האלה - אם הם קבועים או תכופים - הם בעייתיים, מזיקים, וזועקים לעזרה. ויפה שעה אחת קודם.

יש כל-כך הרבה דברים טובים מה לעשות עם ילדים:
לשבח אותם הרבה, לציין ולהתרכז בדברים הטובים שהם עושים. לתת להם ביטויי אהבה רבים וחמים - בלי לחכות שהם יבקשו את זה! לפעמים גם מתנות קטנות, תבשיל שהם אוהבים 'חשבתי עליך', וכדו'. לנהוג כלפיהם בכבוד בסיסי.
לשדר להם שבאופן כללי מרוצים מהם ומאמינים בהם. להקשיב להם, ללמד אותם, להסביר להם דברים, לא בתור תנאי לציות, אלא בנוסף. לספר עליהם דברים טובים לאחרים: לאבא שחוזר בערב, לסבתא בטלפון. גם כשהם טועים, נכשלים, נופלים - להיות איתם ולא נגדם.
להציב גבולות על ידי עמידה על שלנו בהתמדה ובביטחון. בצורה החלטית, אך לא עוינת. לעמוד רק על מה שנחוץ באמת, ולתת מלכתחילה הרבה חופש במה שכן אפשר.
אפשר לשים גבולות נכונים רק כשיש ברקע אהבה.

אם בסך הכל יש בסיס טוב כמתואר כאן (וזה לא קל במירוץ החיים), אז לא קורה כלום כשמידי פעם עוצרים ילדים עם צעקה או מכה.
וגם לא קורה כלום אם מידי פעם לא עומדים על הגבולות כמו שצריך.
גם לא קורה כלום אם מידי פעם אין כוח להעניק כמו שצריך.

חשוב בעיקר הגישה הכללית.

 

[מרגלית100]

חשוב בעיקר הגישה הכללית.

נכון מאוד, והגישה הכללית של פותח האשכול היא לא נשמעה עד כה כפי שהבאת את זה אלא "אין לצעוק על ילדים, כי הורים שצועקים על ילדים גורמים להם לגדול בצורה לא בריאה"
וגישה החלטית זו מקוממת את מי שהגיבו בצורה שהגיבו, מחלישה את עוצמת ההורים ומבלבלת את מי שמנסה להיות טוב ולעשות את מה שהוא צריך ולא תמיד מצליח.

 

[חושב מחדש]

ראיתי את השאכול גדל מידי שעה בשעה, לא נכנסתי לקרוא, כי היופי של האשכול כאן שהוא לא מדבר על שיטות חינוכיות כאלה ואחרות, אלא נכתב מתוך 'ספר החיים' של הא/נשים עצמם, התגובות כאן באמת משקפות בית אחר בית, וכל בית הוא שונה, והיה תענוג לקרוא את הכל.
אכתוב את דעתי - הבלתי מקצועית, אולי זה יהיה ארוך, ואין חובה לקרוא או להגיב... המילים שלי יכתבו לפי ציוני דרך שסימנתי לעצמי תוך כדי קריאת האשכול הזה. אני לא מצטט דבר בשם אומרו, אבל כל אחד אודה לו על תגובתו.

לא אכתוב את תשובתי האם צעקות הם נכונות או לא, כי לדעתי אין לזה תשובה אובייקטיבית כי לא כל משפחה וכל מקרה לגופו.
אבל כמה נקודות שעלו לי במהלך קריאת האשכול [וואו איזה הקדמה, כמו ספר ]

כעס -
ידועים דברי המהר"ל שכעס כאשר הוא פנימי הוא מבטא את דברי הגמרא כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה, מותר לכעוס על הילדים, [אם לא נחנך אותם, מי יחנך] אבל כעס חייב להיות חיצוני, כלומר.. אני מראה לו שאני כועס.. ואני מראה לו שזה הרגיז אותי.. כי הוא צריך לדעת מה ההשלכה של המעשה שלו עלי.
אבל מי כאן לא כעס מימיו? אני לא מכיר הרבה, רק מעט שכאלה.. אז מה לא לכעוס ליד הילדים?
אין דבר כזה - ילד צריך להבין שאבא ואמא שלו מתנהגים לידו כמו שהם באמת.. אין מציאות 'לשקר' על הילדים, רק שזו עבודה אישית שלנו לכעוס כמה שפחות, בלי כל קשר לחינוך ילדים.
ועכשיו - כאשר אנחנו כבר כועסים ... צריך לחשוב היטב היטב.. האם אנחנו כועסים על המעשה של הילד שלנו, או שאנחנו סתם במצב רוח של כעס ועצבים, והמשפך הכי נוח לנו.. הוא הילד. אם זה המצב.. אז המצב לא טוב... תוציא/י את העצבים שלך על מישהו אחר [אני מתנדב] על הילד תכעס רק לפי המעשה שלו.
גם בשעה שכבר הגעת להחלטה שצריך לכעוס על הילד, ואתה כועס בגלל המעשה שלו ולא בגלל שאתה עכשיו במצב רוח של כעס...
הכעס צריך להיות נקודתי - כלומר...
אני לא שובר כלים, לא לומר 'נמאסת עלי', 'אתה ילד דפוק', לא... [ואל תאמרו זה לא קורה, זה קורה] אלא אני כועס עליך, למרות שאתה ילד טוב, אבל אתה עשית מעשה שגורם לי לכעוס עליך. ולהראות שאתה כועס [לא משקרים על הילדים] לזכור - אף פעם לא לבטל את הילד - לא לומר לו אני איבדתי אמון בך... לא לקחת את הצורה הכללית, אלא את הצורה הפרטנית....
ומעבר לכך - האם אני כועס עליו בכלל שזה נכון לכעוס עליו, או שזה משהו שלא מתאים לי באופן אישי... ואיך אבדוק את עצמי?
הרי אנחנו כועסים גם בשביל לחנך... האם אתה כועס עליו כשהוא עושה עבירה או משהו בלתי חינוכי, או שאתה כועס עליו כשהוא מלכלכך משהו שעשית? תחשבו על זה... כעס זה עוד כלי מדרכי החינוך... כן... [ואגב, גם כך לגבי הבקשות מהילדים, האם אנחנו רואים אותם כמשרתים או כחלק מילדי הבית...]
אם תגיעו לשיטת חינוך שתאמר לכם שמעכשיו אתם לא כועסים יותר... כנראה שזה מלאכים ולא בני אדם, אמר כבר מרנא ורבנא רבנו ישראל סלנטר זי''ע 'יותר קל לדעת ש''ס [לא ללמוד] לדעת ש''ס, מאשר לשנות מידה אחת באישיות האדם. נו - כמה גברים כאן יודעים ש''ס? כמה אברכי כולל יודעים ש''ס? אז מישהו חושב שקל לשנות מידה אחת? נו באמת....

ועכשיו עוד נקודה -
ילד מעצבן אותנו - למה הוא עושה את זה?
כותב הרש''ר הירש זי''ע, ילד רוצה לדעת שיש מאחוריו גב, שיש מאחריו מישהו שיודע מה שהוא עושה, הוא בודק אותנו... הוא רוצה לראות האם אנחנו יודעים איך ומה להגיב, או שאנחנו סתם עושים בלי מחשבה... אם אנחנו בעלי קו חינוכי ברור, ויודעים מה אנחנו רוצים הוא יפסיק גם לבדוק אותנו [וינסה בדיקות אחרות]
ילד מטבעו רוצה גבולות, ילד מטבעו רוצה לדעת את כללי הבית, כל ההתנהגות שלו היא ללמוד על הגבולות, ואם נתבונן על זה בצורה הזו, יהיה לנו קל יותר להבין את עצמנו, ואותו.
מיד יהיה מי שיאמר, ילד שעולה על ספה ורוקד שם בודק אותנו... התשובה היא כן... היא רוצה לדעת מה מפריע לנו יותר ומה פחות, מה הכללים כאן בבית.
תדמיינו לעצמכם - התחלתם לעבוד במקום חדש... אתם רוצים לדעת מה נהוג כאן ומה לא.. הרי לא דומה משרד לחברו... אנחנו כבוגרים לא מעיזים למתוח גבולות בשביל לבדוק, אבל לא פעם בא לנו לעשות את זה... וזה בדיוק מה שהילד עושה...

כאשר אנחנו מדברים עם הילד, כועסים עליו, מזהירים אותו... תמיד לזכור - יש לו נפש שקולטת הכל,
ואגב - אם עברנו פעם את הגבול.. לא קרה כלום מותר לטעות.

ולגבי טעות - אם קרה וטעינו... חייבים להודות מול הילדים שטעינו.
ואתן דוגמא - אחד הילדים שלי היה חזק בנושא מסויים, ומשום מה היה נראה לי שזה לא טוב שהוא כל הזמן מראה כמה הוא חזק באותו תחום, שיחקתי מולו, וניצחתי אותו, ואמרתי לו... אתה רואה.. אתה לא הכי חזק בעולם במשחק הזה...
לאחר זמן מה [שעתיים לערך] ישבתי לחשוב מדוע עשיתי זאת, והבנתי... שהיה לי קשה לראות שהוא חושב שהוא יותר חזק ממני, כלומר גאווה אישית שלי.
קניתי עוגה יפה, הגעתי הביתה, אספתי את כל הילדים בסלון, ואמרתי.. היום אמרתי לילד הזה כך וכך, זה לא הגיע מחינוך, זה הגיע מגאווה של אבא.. וטעיתי, ואני מבקש סליחה, והנה עוגה שלך לבד, בתור פיצוי, אתה מוחל לי? כן - מותר לטעות.. זה אנושי.

לגבי עקרונות - אידיאל - דרישות - וכו' , לא על זה היה האשכול...
השאלה הייתה לגבי כעס, עניתי באריכות [כדרכי ]
לא חייבים להסכים איתי.. זה בסדר מותר לחלוק.

 

[שקדיה]

מדברים פה 8 עמודים על הכעס שהוא סור מרע
אבל בראש האשכול מבקשים איך לגדל ילדים באופן בריא
ולדעתי בשביל זה צריך להתמקד בעשה טוב
שזה אומר:
ללמוד להודות
לקבל בשמחה
להיות אופטימיים
להחליק ולהאיר פנים
לזרום
ממילא אוטומטי ישפטו פחות יאשימו פחות יכעסו פחות. ויצעקו הרבה הרבה פחות