דרוש מידע גידול הילדים באופן בריא

[yz57446]

ואם אומר את האמת אז אנחנו צועקים על הילדים בגלל אחד הסיבות הוא שאנחנו קצרי סבלנות להקשיב ולהקשיב לנפשם מדוע הם עושים את מה שעושים
ולמה?
בגלל שאנחנו כבר רוצים לחיות את עצמנו ולהתבודד עם עצמנו א

 

[Tweenset]

אני מגיבה בלי לקרוא בכלל על מה הדיון כאן-
רק דבר אחד חשוב לי לציין.
אין כמו השלווה בבית כשמדברים יפה וכו'.
מצד שני, כשילד מתרגל שפה ושם, פעם ב.. הוא יקבל קצת צעקות, זה באיזשהו מקום מעניק לו חוסן נפשי לעמוד מול סיטואציה כזו ולא להשבר.

וכן
גם אם זה נובע מתוך כעס ומתוך הרגזות אישית. אנחנו לא מלאכים!
לפחות נחשל את ילדינו בדרך..

 

[Tweenset]

ואם אומר את האמת אז אנחנו צועקים על הילדים בגלל אחד הסיבות הוא שאנחנו קצרי סבלנות להקשיב ולהקשיב לנפשם מדוע הם עושים את מה שעושים
ולמה?
בגלל שאנחנו כבר רוצים לחיות את עצמנו ולהתבודד עם עצמנו א

אפשר לדבר בגוף ראשון.
אין צורך לדברר את כולנו באופן שנדמה לכם.

 

[שרינה]

אפשר לדבר בגוף ראשון.
אין צורך לדברר את כולנו באופן שנדמה לכם.

היטבת לכתוב ההערה ..

 

[cherry c]

מוישי אל תעצבן אותי כבר
כנס להתקלח

אוי מושי מתוק
כמה אתה חכם בלימודים
כדאי לך לרוץ למקלחת כי אתה זריז
וכהנה

ויי
קניתי היום שמפו לילדים חדש
מי רוצה להשתמש..איתו ראשון..???

אני שוב אגיד, בכל הדוגמאות שלך אתה לא נותן שום בשורה ושום כלי/פטנט/דרך חדשה שתעזור.
חלק מהמשפטים גם לא חינוכיים בעיני, אם אתה רוצה לכתוב ספר על חינוך. "מוישי אל תעצבן אותי כבר כנס להתקלח" זה אמנם לא משפט נוראי, אבל לא הייתי מגדירה את זה בתור משפט לספר חינוך...
כתבתי שאתה מנותק, כי אם אתה חושב שהמשפטים האלו הם אלו שיביאו שלום לבית.. מסופקתני. זה מראה בעיני ניתוק בין המחשבות שלך למעשיות בחיים.
לגבי האמירות שלך שצריך לגדל ילדים בנחת וכולי,[כמעט] כולנו מסכימים איתך. אין צורך להוציא ספר על זה.


אני יכולה לומר שספציפית למקלחת בדר"כ הפתרון שלי הוא להכין ארוחת ערב, ואז הילדים רוצים לאכול ואני אומרת שאין ארוחת ערב בלי פיגמה והשמת הבגדים בכביסה. כבר חסכתי את הבעיה הזו.
אם נגדיר את זה ב'מילים מהספרים' אז הדרך בזה הוא למצוא דרכים עוקפות כמה שיותר, לא ללכת ראש בראש. מה שכיוונת במשפט השלישי שלך. שוב, זה הכל רעיונות שרובינו משתמשים, לפעמים הם עוזרים ולפעמים לא. תלוי כמה הילדים עייפים כמה מענין אותם השמפו/הארוחת ערב, ואיך הם הרגישו באותו היום.
לגבי צחצוח שיניים והשכבה. זה עוד נושא כאוב...





כמובן שהחלטות על הוצאת ספרים תעשה אתה, אני כותבת לך את דעתי.

 

[בן ציון הלמ]

ידועים דברי רבינו הבית הלוי, בפרשת ויגש.
עיקר הדין שבאים עם האדם אינו על מה שהוא עושה עבירות,
אלא על הסתירות הקיימות במעשיו.
יתכן ולכל מעשה בפני עצמו ניתן למצוא תירוץ מפני מה נהגנו כך,
הבעיה היא שכאשר ייאמתו אותנו עם שאר המעשים שלנו,
נראה שאנחנו סותרים את עצמנו...

לדוגמא אדם נמנע מלתת צדקה כי טוען שאין לו כסף,
ואח"כ מבזבז הרבה על דבר שאינו הכרחי.
מה זה קשור לכאן ?
פשוט מאוד.
הרבה הורים כועסים על הילדים ולפעמים מאוכזבים מהם ואף מראים את האכזבה,
כיון שהם לא לומדים / מתפללים / מתנהגים כו' כמו שההורה חושב שצריך.
וטוענים ההורים שכוונתם טהורה, חינוך וכיוצ"ב.
נראה לי שאם ההורים יקפידו תחילה על החינוך הפנימי והעצמי שלהם,
לפני שמתחילים לכעוס על הילדים,
כולנו נרוויח.

בהצלחה לכולם.

 

[קרעפט]

שמעתי פעם תובנה כזאת שאדם אחר עמל יומו בעבודה בקניות בכולל בסידורים מתעייף ואז כשמגיע הביתה התחושה וההרגשה היא שהנה אני בא לבית ואני ינוח ארגע מכל הקשים והטרדות שעברו היום.

והנה הדלת נפתחת והאדם מגלה שהיום רק התחיל ומצפות לו התמודדויות לא פשוטות עם הילדים או עם הגברת וכאן מגיע הפיצוץ הגדול, ותחת אשר ביקש לבוא הבית ולישב בשלווה קופץ עליו רוגזו של מויישי.

אז העצה הכי פשוטה היא 'להאריך את הפתיל' בעוד שעתיים היינו נחמדים בעבודה אדיבים בתור לסופר וחייכנים לחברים שפגשנו, בואו ונמשיך את זה גם בבית לעוד שעתיים, בעיני רגע הכניסה לבית הוא זה שקובע איך הוא יראה בשעות הקרובות להחליט שהחיים פשוט נמשכים עד שכל העניינים נרגעים.

כן וקצת גאוה לא תזיק לבוא הבית בתחושה של מנהל, לא במובן השלילי של הדבר של חלוקת פקודות אלא בקטע של אני כאן אחראי איך יראו השעתיים הקרובות ולהתמלא סיפוק מכך שהילדים שלנו הלכו לישון בהרגשה נפלאה.

איוש כמה שזה נחמד לכתוב

 

[yz57446]

כעסו עלי יותר מפעם אחת בילדות, גם יותר מעשר ו...
אני בריאה סופר, לפחות כך נראה לי.
לא קראתי את כלללל האשכול אבל נראה לי קצת נסחף.....

מאמין שנסחפתי

בגלל זה אתם כאן...

 

[yz57446]

שמעתי פעם תובנה כזאת שאדם אחר עמל יומו בעבודה בקניות בכולל בסידורים מתעייף ואז כשמגיע הביתה התחושה וההרגשה היא שהנה אני בא לבית ואני ינוח ארגע מכל הקשים והטרדות שעברו היום.

והנה הדלת נפתחת והאדם מגלה שהיום רק התחיל ומצפות לו התמודדויות לא פשוטות עם הילדים או עם הגברת וכאן מגיע הפיצוץ הגדול, ותחת אשר ביקש לבוא הבית ולישב בשלווה קופץ עליו רוגזו של מויישי.

אז העצה הכי פשוטה היא 'להאריך את הפתיל' בעוד שעתיים היינו נחמדים בעבודה אדיבים בתור לסופר וחייכנים לחברים שפגשנו, בואו ונמשיך את זה גם בבית לעוד שעתיים, בעיני רגע הכניסה לבית הוא זה שקובע איך הוא יראה בשעות הקרובות להחליט שהחיים פשוט נמשכים עד שכל העניינים נרגעים.

כן וקצת גאוה לא תזיק לבוא הבית בתחושה של מנהל, לא במובן השלילי של הדבר של חלוקת פקודות אלא בקטע של אני כאן אחראי איך יראו השעתיים הקרובות ולהתמלא סיפוק מכך שהילדים שלנו הלכו לישון בהרגשה נפלאה.

איוש כמה שזה נחמד לכתוב

אם לא איכפת לך אוסיף נקודה אחת לדברים

אם ברגע שנגיע הביתה ונחשוב שככה החליט בורא עולם שכעת אתה לא..תנוח אלא תטפל בילדים וזה כעת מה שטוב לך כעת
אז זה יותר קל.

משלים את הדברים דלעיל

 

[מרגלית100]

זה רעיון טוב להמשיך כאילו בעבודה, אבל אנחנו חייבים להבין עבודה זה לא בית, ומה שקורה במשרד לא אכפת וכואב לנו כמו מה שקורה בבית, זה שצועקים בבית, זה לא בא רק מחוסר סבלנות או כעס, זה בא מאכפתיות, מה שקורה בבית ואיך שהבית והילדים שלנו נראים וייראו - הרבה יותר נוגע בציפור נפשנו מאשר המשרד.

 

[yz57446]

זה רעיון טוב להמשיך כאילו בעבודה, אבל אנחנו חייבים להבין עבודה זה לא בית, ומה שקורה במשרד לא אכפת וכואב לנו כמו מה שקורה בבית, זה שצועקים בבית, זה לא בא רק מחוסר סבלנות או כעס, זה בא מאכפתיות, מה שקורה בבית ואיך שהבית והילדים שלנו נראים וייראו - הרבה יותר נוגע בציפור נפשנו מאשר המשרד.

לכן

לצעוק?

זה כאן נבחן כמה אנחנו בני אדם

עמוד ליד הדלת שתי שניות
קח נשימה עמוקה
אמור לעצמך הנני מתחיל משימה שונה שבעצם היא משאת נשמתי וחיי ואהובה עלי ואליה חיכיתי אבל באמת

ואז תן גז ותיכנס הביתה עם אורות חיוביים
גש תשטוף טיפה את הפנים וקדימה..

איך אני?
עשיתי את זה טוב??

חברים אין ברירה

 

[yz57446]

שיהיה לכוללללם
אגוטן שאבעס

און אסאך גליקלעכן

 

[yz57446]

אני שוב אגיד, בכל הדוגמאות שלך אתה לא נותן שום בשורה ושום כלי/פטנט/דרך חדשה שתעזור.
חלק מהמשפטים גם לא חינוכיים בעיני, אם אתה רוצה לכתוב ספר על חינוך. "מוישי אל תעצבן אותי כבר כנס להתקלח" זה אמנם לא משפט נוראי, אבל לא הייתי מגדירה את זה בתור משפט לספר חינוך...
כתבתי שאתה מנותק, כי אם אתה חושב שהמשפטים האלו הם אלו שיביאו שלום לבית.. מסופקתני. זה מראה בעיני ניתוק בין המחשבות שלך למעשיות בחיים.
לגבי האמירות שלך שצריך לגדל ילדים בנחת וכולי,[כמעט] כולנו מסכימים איתך. אין צורך להוציא ספר על זה.


אני יכולה לומר שספציפית למקלחת בדר"כ הפתרון שלי הוא להכין ארוחת ערב, ואז הילדים רוצים לאכול ואני אומרת שאין ארוחת ערב בלי פיגמה והשמת הבגדים בכביסה. כבר חסכתי את הבעיה הזו.
אם נגדיר את זה ב'מילים מהספרים' אז הדרך בזה הוא למצוא דרכים עוקפות כמה שיותר, לא ללכת ראש בראש. מה שכיוונת במשפט השלישי שלך. שוב, זה הכל רעיונות שרובינו משתמשים, לפעמים הם עוזרים ולפעמים לא. תלוי כמה הילדים עייפים כמה מענין אותם השמפו/הארוחת ערב, ואיך הם הרגישו באותו היום.
לגבי צחצוח שיניים והשכבה. זה עוד נושא כאוב...





כמובן שהחלטות על הוצאת ספרים תעשה אתה, אני כותבת לך את דעתי.

בשביל זה אתם כאן
להגיב

 

[yz57446]

אני שוב אגיד, בכל הדוגמאות שלך אתה לא נותן שום בשורה ושום כלי/פטנט/דרך חדשה שתעזור.
חלק מהמשפטים גם לא חינוכיים בעיני, אם אתה רוצה לכתוב ספר על חינוך. "מוישי אל תעצבן אותי כבר כנס להתקלח" זה אמנם לא משפט נוראי, אבל לא הייתי מגדירה את זה בתור משפט לספר חינוך...
כתבתי שאתה מנותק, כי אם אתה חושב שהמשפטים האלו הם אלו שיביאו שלום לבית.. מסופקתני. זה מראה בעיני ניתוק בין המחשבות שלך למעשיות בחיים.
לגבי האמירות שלך שצריך לגדל ילדים בנחת וכולי,[כמעט] כולנו מסכימים איתך. אין צורך להוציא ספר על זה.


אני יכולה לומר שספציפית למקלחת בדר"כ הפתרון שלי הוא להכין ארוחת ערב, ואז הילדים רוצים לאכול ואני אומרת שאין ארוחת ערב בלי פיגמה והשמת הבגדים בכביסה. כבר חסכתי את הבעיה הזו.
אם נגדיר את זה ב'מילים מהספרים' אז הדרך בזה הוא למצוא דרכים עוקפות כמה שיותר, לא ללכת ראש בראש. מה שכיוונת במשפט השלישי שלך. שוב, זה הכל רעיונות שרובינו משתמשים, לפעמים הם עוזרים ולפעמים לא. תלוי כמה הילדים עייפים כמה מענין אותם השמפו/הארוחת ערב, ואיך הם הרגישו באותו היום.
לגבי צחצוח שיניים והשכבה. זה עוד נושא כאוב...





כמובן שהחלטות על הוצאת ספרים תעשה אתה, אני כותבת לך את דעתי.

הדוגמא אויי מוישי
לא ראיתי בה בעיה חינוכית
אבל בסך הכל כל ההערות שכאן הן בונות
תודה

אני מדגים בסך הכל איך ניראית אישה שכבר גמרה את היום שלה

 

[cherry c]

מוישי אל תעצבן אותי כבר כנס להתקלח.
זה משפט חסר סבלנות.
לא משקף את המילים הגבוהות על תפקידנו בעולמנו ועמלנו אלו הבנים. וכולי וכולי.

 

[מרחבית]

אני שוב אגיד, בכל הדוגמאות שלך אתה לא נותן שום בשורה ושום כלי/פטנט/דרך חדשה שתעזור.
חלק מהמשפטים גם לא חינוכיים בעיני, אם אתה רוצה לכתוב ספר על חינוך. "מוישי אל תעצבן אותי כבר כנס להתקלח" זה אמנם לא משפט נוראי, אבל לא הייתי מגדירה את זה בתור משפט לספר חינוך...
כתבתי שאתה מנותק, כי אם אתה חושב שהמשפטים האלו הם אלו שיביאו שלום לבית.. מסופקתני. זה מראה בעיני ניתוק בין המחשבות שלך למעשיות בחיים.
לגבי האמירות שלך שצריך לגדל ילדים בנחת וכולי,[כמעט] כולנו מסכימים איתך. אין צורך להוציא ספר על זה.

חושבת שלא כדאי ככה לפסול. ודאי שלא לרדת לרמה אישית ולנתח את הבן אדם. שמענו רק חלק קטן מאוד מהרעיונות שלו. אם רצה לכתוב ספר - כנראה יש לו הרבה מה לומר. ובספר הדברים יהיו מן הסתם גם יותר מסודרים ומובנים.
אני לא באה כאן להמליץ או לא להמליץ להוציא ספר, כי אין לי כמעט נתונים. ברבים מהספרים אין כל-כך חידושים. כן יש חזרה על דברים שכבר יודעים, עם רעיונות חדשים איך ליישם אותם או עם זווית ראייה מרעננת וממריצה. וזה הדבר החשוב.
אפשר לקבל מכל אחד את מה שמתאים, ומה שלא - לא. ודאי כשמדובר על רעיונות חיוביים כשלעצמם (להבדיל מספרים שמביאים רעיונות מזיקים) והטענה כלפיהם היא רק שקשה או בלתי ניתן ליישם.

עריכה:
אם מוציאים ספר, מומלץ מאוד לדעתי, לשלב הבנה להורים, שיש דברים שקשה להגיע אליהם, שכולנו בתהליכים, שלכל אחד הניסיונות שלו והחולשות שלו, ואין שלמות בשום דבר, וכאלה.
סטנדרטים גבוהים מידי - מאיימים עלינו. גורמים לנו ללחץ. ואז אנחנו דוחים אותם.
רק שילוב של סטנדרטים גבוהים, יחד עם הבנה למקום שבו אנחנו נמצאים, יחד עם כלים מעשיים וישימים - נראה לי שילוב מנצח.

 

[אלישבע וי]

תמיד צריך לראות שהצעקה לא תבוא ממקום של חוסר אונים ואיבוד שליטה אלא ממקום של מחשבה.
זה לא קל, בהחלט. ככה לעצור את עצמנו כשכ"כ בוער בפנים. אבל רצוי לקחת זאת לתשומת לב.

 

[מרחבית]

מוישי אל תעצבן אותי כבר כנס להתקלח.
זה משפט חסר סבלנות.
לא משקף את המילים הגבוהות על תפקידנו בעולמנו ועמלנו אלו הבנים. וכולי וכולי.

מאוד תלוי איך אומרים את זה. אם אומרים את זה בלי עצבנות ובנימה של שיתוף - הרי זה עונה גם על הקריטריון שלא להתעצבן אלא לדבר, וגם על הקריטריון של בכל זאת להיות טבעיים.

 

[אלימלך וולו]

כנראה שמי שבילדותו קיבל חינוך נוקשה, אין כמעט סיכוי שלא יעביר את זה לילדים באיזושהי צורה.
אלה דפוסי ההתקשרות שמכירים.
בדיוק למשבצת הזאת מיועד הטיפול הפסיכולוגי, ללמוד דפוסי התקשרות יעילים יותר.

 

[cherry c]

חושבת שלא כדאי ככה לפסול. ודאי שלא לרדת לרמה אישית ולנתח את הבן אדם. שמענו רק חלק קטן מאוד מהרעיונות שלו. אם רצה לכתוב ספר - כנראה יש לו הרבה מה לומר. ובספר הדברים יהיו מן הסתם גם יותר מסודרים ומובנים.
אני לא באה כאן להמליץ או לא להמליץ להוציא ספר, כי אין לי כמעט נתונים. ברבים מהספרים אין כל-כך חידושים. כן יש חזרה על דברים שכבר יודעים, עם רעיונות חדשים איך ליישם אותם או עם זווית ראייה מרעננת וממריצה. וזה הדבר החשוב.
אפשר לקבל מכל אחד את מה שמתאים, ומה שלא - לא. ודאי כשמדובר על רעיונות חיוביים כשלעצמם (להבדיל מספרים שמביאים רעיונות מזיקים) והטענה כלפיהם היא רק שקשה או בלתי ניתן ליישם.

מקבלת את דעתך שהיא דעתך.
לדעתי, בניגוד אליה, אמירות מנותקות כן מזיקות.
ומשפטי רוח בלי בסיס כגון גידול ילדים הוא תמצית של אושר, והם חיינו וכולי. שרק עוד יותר מנמיכים ומורידים.
כמו שבבא קמא כתב בחוכמתו בתגובה הראשונית...

כן יש לי חילוקים על הבשורה הגדולה שהוא חושב להביא לציבור ולכן כתבתי.

בענין ההוצאה זה נטו עצה טובה שלי, כמובן שהוא יכול לא לקבל. אבל זה דבר שעולה הרבה כסף ותופס הרבה מקום במחסן... ייתכן כמובן שאני טועה. אני לא מאן דאמר כל יודע. יש לי את דעתי ואותה אני אומרת.